מלכת היופי מבקרת בתל השומר שיבא
(צילום: ירון שרון | עריכת וידיאו: רותם שבתאי)
מאז נרפאה ממחלה בילדותה, נועה כוכבא לא דרכה עוד במחלקה ההמטואונקולוגית לילדים בבית החולים שיבא־תל השומר, עד ביקורה שם אמש. "הילדים במחלקה אמרו לי שהם מתרגשים לפגוש אותי, לא רק בגלל שמלכת היופי באה לבקר. נגע בהם שהייתי באותו המקום שלהם וחזרתי אחרי שהגשמתי חלום. הילדים היו מקסימים, שאלו אותי שאלות על התקופה שהייתי פה ועל איך היה לי. אחרי כן גם כמה הורים אמרו לי שזאת הייתה הסחת דעת מדהימה, שנתנה להם המון תקווה", סיפרה.
במסגרת הביקור נפגשה כוכבא עם פרופ' עמוס תורן, מנהל מערך המטואונקולגיה ילדים, ועם ד"ר יורם נוימן, רופא בכיר במכון להמטואונקולוגיה ילדים, שטיפל בה ילדותה ( "זה האדם שבזכותו הבראתי").
5 צפייה בגלריה
עם ד"ר יורם נוימן (מימין) ופרופ' עמוס תורן, מנהל מערך המטואונקולגיה ילדים
(צילום: נעמה פרנק עזריאל, דוברות שיבא)
כשנועה הייתה בכיתה ז' התגלתה אצלה מחלת דם בשם טרומבוציטופניה, מחלה המטולוגית הפוגעת בייצור טסיות הדם, שבעקבותיה אושפזה לסירוגין במשך שנה וחצי בבית החולים.
אחרי תקופה ארוכה שלא נמצאה תרופה עבורה, ד"ר נוימן סיפר לאמה של נועה על תרופה שיכולה לעזור לה ושמחירה 65 אלף שקל, אך היא אינה נמצאת בסל התרופות. משפחתה של נועה הצליחה לבסוף להשיג את התרופה, שעזרה לה להבריא ממחלתה. "לפני שהגעתי לביקור, ד"ר נוימן הוציא את התיק הרפואי שלי וראה שבביקור האחרון שלי כשהייתי ילדה, הוא רשם שאין צורך שאחזור למחלקה כל עוד המחלה לא חוזרת. ואז הוא הוסיף שהוא לא האמין שאחזור בסוף כמלכת היופי. ממש בכיתי כשהוא אמר את זה. הוא גם בירך אותי על הזכייה וזכר המון פרטים, גם לאחר שנים שלא התראינו". מספרת כוכבא.
כשנכנסת למחלקה מה הרגשת?
"ממש זכרתי את המחלקה, היא עברה כמה שינויים ושיפוצים, אבל כשנכנסתי ישר ידעתי לאן ללכת ואיפה כל דבר נמצא. לאורך כל הביקור שלי נזכרתי בהרבה דברים יפים, אבל גם בדברים קשים שעברתי באותה התקופה. נזכרתי בחברים שאושפזו איתי ונפטרו. בגלל שזו מחלקה שמטפלת במחלות דם, לא הרבה ילדים שורדים את הטיפולים, וזה שובר את הלב. נזכרתי שהייתי במחנה קיץ עם עמותת 'עזר למרפא', והתחברתי עם אחת הילדות שנתנה לי הרגשה שהיא האחות הגדולה שלי. היא עודדה אותי בזמנים הקשים. היא השרתה בי המון תקווה ואופטימיות כזווית נוספת להסתכל על החיים, ולאחר כחצי שנה מההיכרות שלנו היא נפטרה. זה היה לי מאוד קשה".
ובאיזה רגע יפה נזכרת?
"במחלקה בילתה איתי יום־יום ילדה שהייתי בגילי. לא היינו חברות אבל התראינו הרבה, ולפני כמה שנים ראיתי אותה ממלצרת בבית קפה. היה לי כיף לראות שהיא עברה את התקופה הקשה שלה, והתרגשתי לגשת אליה ולחבק אותה. נזכרתי גם שכשהייתי ילדה אהבתי מאוד לקים, והייתי מביאה אותם איתי לאשפוז, מה שקיבץ את כל החברות והבנות מהמחלקה לפעילות משותפת. יום אחד אחת האחיות ביקשה להצטרף והקדישה לנו מזמנה, וזה היה רגע מרגש שזכור לי עד היום".
בביקור שלך היום, היה ילד שריגש אותך במיוחד?
"אני לא יכולה לחשוב על ילד אחד. לכל אחד יש את הסיפור שלו, אבל עצם העובדה שהם כל כך התרגשו לראות אותי וכל כך שמחו, מילא אותי בהתרגשות. התרכזתי בלשמח אותם. לאחת מהילדים, איה, ענדתי לה את הסרט מהתחרות של מלכת היופי לשנת 2021, והיא מאוד התרגשה מכך".
היום הזה העלה בך זיכרונות נעימים אך גם כואבים, הרגשת שזה חיזק לך את הרצון להגשים עוד חלום ולהיות רופאה?
"היה לי מדהים לראות את הילדים ולתת להם כמה רגעים של שמחה ותקווה בתקופה הלא פשוטה שהם עוברים. היום הזה החזיר אותי לרצון שלי לעזור ולתרום לילדים, בדיוק כמו שהרגשתי כשהייתי ילדה וקיבלתי השראה מהרופאים שטיפלו בי. עד אז אנצל את השנה הזאת ככל יכולתי, כדי להמשיך לעזור ולסייע לכמה שיותר אנשים"
