כששומעים על ההיסטוריה הרומנטית של עדי הלל, קל לדמיין אותה כפאם פטאל: חזקה, חושנית וממגנטת. אבל כשפוגשים אותה מגלים שהיא נראית בדיוק כמו בת השכן: קטנה, עדינה, ממושקפת. "המראה שלי לא מסגיר דבר וחצי דבר מהביוגרפיה וסגנון החיים שלי", היא מודה, "אבל ברגע שאני פותחת את הפה, זה די ברור שאני קצת אחרת".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
עדי מנהלת את חייה עם שלושה גברים במקביל, שלכל אחד מהם תפקיד אחר. נסו לעקוב: היא בזוגיות עם גלעד, והשניים הורים לילדה בת ארבע, אך גרים בנפרד ומגדלים אותה בהורות משותפת. במקביל, היא שומרת על קשר חם עם דניאל, שהיה בן זוגה במשך 12 שנה ועם נעמן, שהיה בן זוגה במשך חמש שנים, ש"עוזר לי לגדל את הילדה". כל זה מתנהל בהרמוניה מעוררת השתאות: כולם חברים טובים, שלפעמים שומרים יחד על הילדה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
עדי (43) שמתראיינת לרגל צאת ספרה "תודה על ליל אמש" (הוצאת "שתיים"), גרה בתל־אביב ועובדת כמעצבת למידה בסמינר הקיבוצים. היא נולדה בגבעתיים וגדלה ברמת־השרון. את הבית שבו גדלה היא מגדירה כליברלי ומכבד ספייס: "היו שנים שאבא שלי הפליג שלוש פעמים בשנה עם חברים", היא נזכרת, "אחר כך הוא התאהב בטיולים מאורגנים. אמא שלי, שלא רצתה להצטרף לכל אלה, נהנתה מהשקט והלכה לבד לקולנוע". המרחב בזוגיות שעליו גדלה יכול להסביר מעט את אורח החיים שאימצה בהמשך. גם הטיולים המאורגנים עוד יחזרו, כמוקד ספרה של עדי.
בגיל 17, אחרי שצפתה בסרט "בעלים ונשים" של וודי אלן, החליטה שלא תתחתן. "אחר כך חשבתי שיהיה נהדר אם אצליח למצוא את האדם הנכון להתגרש ממנו, כדי שיהיו לי ילדים, אבל גם כמה ימים של שקט לעצמי", היא מגלה בלי שמץ של מבוכה. "חבל שלא עושים חוזה גירושים כשמתחתנים".
איך הגעת לתפיסת העולם הזו?
"בעקבות הרבה התבוננות סביבי. מילדות נחשפתי להמון מקרי גירושים, גם במשפחה וגם אצל הורים של חברות. זה היה נשגב מבינתי איך אנשים שכל כך אהבו אחד את השני מסוגלים להגיע לשנאה תהומית. אנחנו גדלים על תפיסה שכל אחד צריך למצוא את החצי השני שלו, אבל אני האמנתי שאין חצי שני שמחכה לי, שאני שלמה לכשעצמי. אני ממש לא נגד מונוגמיה, אבל בעיניי זו רק אחת מהאפשרויות הקיימות".
כשהייתה בת 20 הכירה את נעמן (בן 53 כיום), והשניים הפכו לזוג. כבר בגיל הצעיר הזה, ניהלה עם בן זוגה זוגיות פתוחה. "נעמן ואני התאהבנו", היא מספרת, "אבל בדינמיקה של היחסים בינינו, פשוט לא היה רגע שבו החלטנו על בלעדיות, כמו שקורה לפעמים אחרי שלושה או שבעה דייטים. לשנינו היה ברור שאנחנו יוצאים עם אחרים. זה זרם מעצמו, מבלי שקבענו חוקים. לא היה אישיו של קנאה ולא הייתה לי שום בעיה שהוא יהיה עם אחרות. מצד שני, יכולתי להגיד לו אם התנשקתי עם מישהו או אם אני הולכת לדייט. כשיש תחושה של חופש, אין דחיפות לבדוק את הגבולות כל הזמן".
אחרי השחרור מהצבא, היא ונעמן נפרדו והוא הפך לחבר קרוב. "היחסים שלנו עברו שינוי צורה. הוא היה אחד האנשים הכי קרובים אליי, שהפך למשפחה הלא ביולוגית שלי. אני לא מוותרת על אנשים שאני אוהבת. לא ארחיק מישהו רק בגלל שהקשר הרומנטי נגמר, מעולם לא עשיתי זאת. זו נאמנות שהיא מעבר למיניות, לרומנטיקה, להכול. הייתי נותנת לו כליה".
"כשההתעורר גל הפוליאמוריה בארץ, שמחתי שיש לדבר הזה מילה. פתאום כבר לא הרגשתי שזו המצאה שלי"
בגיל 27 הכירה את דניאל (בן 45 כיום) במסיבה במועדון. "הוא ראה אותי יושבת על הרצפה ופשוט בא והתיישב לידי. הכתפיים שלו נגעו בכתפיים שלי וככה ישבנו 20 דקות בלי לדבר. כשהתחלנו לדבר, היה ברור שאנחנו מתחילים לצאת".
מה לגבי נעמן?
"לא רק שהם התחברו, גם הלכנו שלושתנו יחד לשיעורי יוגה, ונעמן היה בא להתארח אצלנו".
כעבור שבע שנות זוגיות, שמתוכן כמה שנים של מגורים משותפים, החליטו השניים לפתוח את הקשר, "מתוך ביטחון באהבה שלנו".
למה בחרתם בצעד הזה?
"זה לא שאחד מאיתנו בא וביקש את זה. גדלנו לתוך זה. בדיוק אז התעורר גל הפוליאמוריה בארץ, ושמחתי שיש לדבר הזה מילה. פתאום כבר לא הרגשתי שזו המצאה שלי. הציפייה שאדם אחד יענה על כל הצרכים שלך היא בלתי אפשרית. אני לא רוצה להיות המענה היחיד של אף גבר, ורציתי שדניאל יֵצא עם אחרות, כדי למנוע מצב שנגיע לשחיקה וחלילה לבגידה. אני כל כך פוחדת מבגידות, הן שוברות את האמון הבסיסי בין בני זוג".
3 צפייה בגלריה
''המראה שלי לא מסגיר דבר מסגנון החיים שלי, אבל ברגע שאני פותחת את הפה זה ברור שאני קצת אחרת''
(צילום: אביגיל עוזי)
ניצלת את הכרטיס החופשי שהענקת לעצמך?
"בשנתיים הראשונות דווקא לא. מה שרציתי היה אפשרות של חופש ולאו דווקא לצאת באותו רגע עם גברים אחרים. דניאל כן ניצל את זה. ידעתי על נשים אחרות וזה היה בסדר, אבל הייתה אחת שגרמה לי לתחושת חוסר ביטחון, ממש הרגשתי שהיא הולכת לגנוב לי את החבר. דיברנו על זה ודניאל סיים את הקשר איתה".
אחרי תשע שנים יחד, נושא הילדים עלה על הפרק. "תמיד ידעתי שאני רוצה ילדים, אבל בגיל מאוחר יותר. ידעתי מההתחלה שדניאל לא כל כך רוצה, אבל אחרי תשע שנים חשבתי שהוא יהיה בשל לזה וגיליתי שלא. כעסתי עליו קצת, אבל כיבדתי את המקום שלו".
מבחינה מקצועית, עדי עברה כמה גלגולים: היא למדה תסריטאות באוניברסיטת תל־אביב ועבדה כמתרגלת בחוג לקולנוע; בהמשך הקימה עסק לסידור בתים; ובגיל 35 הקימה עם נעמן ושותפה נוספת סטארט־אפ לאנשים כותבים. במסגרת העבודה על המיזם הכירה את גלעד (52), גרוש ואב לשניים, שעמל על סטארט־אפ משלו באותו חלל עבודה. "ראיתי אותו כל יום ונהיה לנו קשר סיגריות. יצאנו לעשן יחד, ושמתי לב שהגוף שלי מגיב אליו בצורה קיצונית: פתאום איבדתי את הקול לידו. הבנתי שהוא ממש מעניין אותי. כשהסטארט־אפ של גלעד עבר למיקום אחר, ידעתי שזה הזמן להתוודות. שלחתי לו הודעה: 'כפי שאתה יודע, אני בזוגיות, אבל זו זוגיות מאפשרת ואני אשמח מאוד להזמין אותך לבירה'. גלעד ענה 'סבבה'. בדיעבד הוא סיפר לי שהיה בשוק כשהוא גילה שאני הפוכה ממה שדמיין. יצאנו לדייט, ומאותו רגע התחיל סיפור אהבה גדול מאוד".
איך דניאל התמודד עם זה?
"דניאל ידע על גלעד אפילו לפני שהצעתי לו לצאת. לא הייתי מעלה על דעתי להציע לגבר לצאת איתי לבירה בלי ידיעתו והסכמתו המפורשת, זו מבחינתי הפרת אמון. בשלב הראשון הוא אמר רק 'תתארי לי אותו'. בהתחלה גלעד ואני נפגשנו רק פעם בשבועיים, כדי לא לשקשק את הסירה, ולאט־לאט המינונים עלו, תוך כדי משא ומתן עם דניאל, שהיה צריך להתמודד עם זה שהתאהבתי בגבר אחר. עברנו יחד את המערבולות הרגשיות וחוסר הביטחון שהדבר הזה הביא איתו. היה צריך למצוא מחדש מקום של ביטחון בקשר".
"במשפחה שלי אף אחד לא היה בשוק מהעובדה שיש לי שני בני זוג. אחי קרא להם חבר A וחבר B. כשהייתה חתונה משפחתית חשובה, הגעתי עם שניהם וקיבלו אותנו לגמרי בטבעיות"
כעבור כחצי שנה, היא מספרת, "הרגשתי שהגיע הזמן שדניאל וגלעד יכירו זה את זה. כשלא יודעים מי הבן אדם, זה מבהיל מאוד. כשרואים שהאדם נחמד וטוב ולא מנסה לחתור תחתיך, קל יותר להתמודד עם זה ולקבל את זה".
איך הם הגיבו לרעיון?
"שניהם הסכימו לזה בקלות. בפעם הראשונה קבענו שדניאל יאסוף אותי מקרן רחוב שבה אעמוד עם גלעד, שרק יעשה לו שלום. גלעד התכופף לאוטו ולחץ לדניאל את היד, לחיצה חמה כזו. הפגישה השנייה הייתה בדירה של דניאל ושלי, על בירה, פשוט ישבנו ודיברנו. המפגשים הראשונים היו מאוד מביכים ומגומגמים, אבל לאט־לאט זה נעלם. בשלב מסוים, התחלתי להביא את שניהם למפגשים עם חברים. עם הזמן, אחרי ששניהם למדו להכיר אחד את השני, כל אחד מהם מצא בשני את התכונות שאני אוהבת בו. אם היה צריך להתקין מדף, גלעד היה בא וקודח אצלנו".
איך המשפחה שלך הגיבה לעובדה שיש לך שני בני זוג?
"חששתי מהתגובה, אבל במשפחה שלי אף אחד לא היה בשוק. הם צחקו עליי מלא: אחי קרא להם חבר A וחבר B. כולם במשפחה ידעו שעדי זה עדי + 2. כשהייתה חתונה משפחתית חשובה, הגעתי עם שניהם וקיבלו אותנו לגמרי בטבעיות. פעם גם הגעתי עם שניהם לארוחה משפחתית מורחבת. שם אנשים הסתקרנו, שאלו שאלות ואמרו 'וואו'. זה פותח את הדמיון ופתאום משחרר אותם מהגדרות".
אחרי שלוש שנים של קשר מקביל עם דניאל וגלעד, הודיע דניאל לעדי שבאופן סופי אין לו עניין בהורות. היא החליטה לסיים את הקשר - ולהתמקד בגלעד. באותו שלב, כמה מפתיע, דניאל וגלעד הפכו לחברים טובים.
איך עברה הפרידה הזו?
"כמו כל פרידה, זו הייתה התמודדות, אבל כיוון שידענו שאני והוא זה לכל החיים, והשאלה היא רק באיזו צורה, לא היה בזה שום דבר טראגי. זה לא היה כמו פרידה שבה את אומרת לעצמך 'אוי, אני לא אראה את האדם הזה לעולם'. ידענו שאנחנו ממשיכים, פשוט בפורמט אחר. דניאל עד היום בקשר מדהים עם אמא שלי ומקבל ממנה קופסאות אוכל. לפני חצי שנה, כשהוא עבר דירה, אמא שלי באה לנקות לו את הבית לפני המעבר וגלעד ואני הרכבנו לו ארון של איקאה".
לאחר הפרידה עברה עדי לגור לבד. "במקביל, פניתי לבנק הזרע והתחלתי בתהליך כדי להביא ילד לעולם. אפילו לא שאלתי את גלעד אם הוא רוצה לעשות ילד יחד. לא רציתי ללחוץ עליו. יום אחד, אחרי שההזרעה נכשלה, גלעד פתאום שאל אותי אם אני רוצה להביא איתו ילד לעולם. בהתחלה נורא חששתי, כי ערבוב של זוגיות והורות נראה לי אסון".
זה רק השילוב הכי נפוץ בעולם.
"זה לא התחבר לי. אני כל כך אוהבת אותו ולא ראיתי אותו ואותי בבית אחד, עם כל המיקרו־מנג'מנט הזה, של 'תביא חיתולים בדרך הביתה' ומיליון שיחות ביום. גלעד לא הבין למה אני מפחדת, והתעקש".
איך השתכנעת בסוף?
"אחרי שתי הזרעות שנכשלו, יומיים לפני טיפול IVF ראשון, נסעתי באוטובוס ופתאום הרגשתי שנפלה לי לבנה על הראש: הבנתי שאני רוצה לעשות ילד עם גלעד, האיש שאני אוהבת, שכבר ידעתי שהוא אבא מדהים. ירדתי מהאוטובוס, התקשרתי אליו ושאלתי: 'אתה עדיין רוצה לעשות איתי ילד?' הוא היה באמצע אוכל וכמעט נחנק בגללי, וענה: 'בטח שכן'. החלטנו להביא ילד לעולם בהורות משותפת, ולגור בנפרד, דבר שעד היום מפתיע אנשים ומעורר תהיות סביבנו. אבא שלו אמר ששתי דירות זה בזבזני. עניתי: 'להתגרש זה יקר יותר'. הלכנו לעורכת דין וניסחנו הסכם, שיישלף מן המגירות רק אם תהיה אי־הסכמה או במקרה שנפסיק להיות בני זוג".
ועשיתם טיפולי פוריות?
"לא, בסופו של דבר ההיריון נקלט בצורה טבעית".
ללידת בתם המשותפת הגיע, לצד גלעד, גם נעמן. "נעמן, שאין לו ילדים משלו, התגייס לעזור לי בגידול הילדה", מספרת עדי. "זה עונה לו על הצורך של קשר עם ילד. הוא מגיע אלינו פעמיים בשבוע ונשאר לישון בסלון. כשאני צריכה בייביסיטר, לפעמים יוצא שדניאל ונעמן שומרים יחד על הילדה. כשחזרתי לעבוד, הייתה סיטואציה ששלושתם היו אצלי בבית עם הילדה, אכלו פיצה, הצטלמו יחד ושלחו לי".
אז בעצם כל אחד משלושת הגברים בחייך עונה על צורך אחר שלך?
"כן. אני מצליחה לספק את הצרכים שלי ממערך תמיכה שלם שמקיף אותי, שמורכב משלושת הגברים הכי חשובים בחיי. דניאל אוהב לדבר שיחות נפש - ולי יש פחות סבלנות לזה. גלעד לא אוהב לצאת מהבית בשבתות, כשלי יש קוצים בישבן, כך שאחת לשבועיים דניאל לוקח אותי ואת הילדה לטיול בטבע. נעמן כל כך אוהב את הילדה שלי, הוא כמו דוד טוב מבחינתה. זה כמו שלמישהי יש חברה אחת לשופינג, אחת לקולנוע ואחת שאפשר לחלוק איתה רגעים קשים. החלום שלי הוא שיום אחד יהיה לי הרבה כסף וכולנו נגור בבית אחד גדול, מופרד לכמה יחידות, עם הרבה ספייס לכל אחד מאיתנו".
ועכשיו, אין לך חשק לפתוח את הזוגיות?
"לא. כיום אני כל כך עמוק באימהות, בכתיבה, בזוגיות עם גלעד. דווקא כלפיו אני כן רכושנית. אולי בעוד חמש שנים, אם זה יעלה, נדבר ונראה איך מתמודדים עם זה. זה הכל משא ומתן".
גיבורת ספרה של עדי היא קמה, רווקה בת 40. אביה יצא מהארון ועזב את הבית לפני בת המצווה שלה, ומאז היא חיה עם אמה ועם אחותה התאומה של האם. 28 שנים אחר כך היא מקבלת את מתנת בת המצווה שלא התממשה, טיסה לאפריקה עם אמה ודודתה, והשלוש מצטרפות לטיול מאורגן בספארי. במהלך המסע הזה החיות שבחוץ יעירו את החיות שבפנים, עם היעלמותה המצמררת של אחת המטיילות בקבוצה.
למה בעצם כתבת ספר על טיול מאורגן לאפריקה ולא על החומרים האמיתיים של החיים שלך?
"יש קווי דמיון: כמו התא המשפחתי הייחודי שלי, גם קמה גדלה במשפחה יוצאת-דופן ויש בספר עיסוק רב במבנה זוגי. היא עובדת כחוקרת במשרד חקירות שמתעסק בבגידות, נושא שמעסיק אותי באופן אישי. קמה נרתעת מהזוג שאיתה בג'יפ באפריקה, בדיוק כמו שאני לא מתחברת לרעיון של משפחה קונפורמיסטית. ועם כל זאת, גיבורת הספר היא לא אני. רציתי לכתוב ספר קריא וסוחף, אבל כזה שמסופר מנקודת מבט אלטרנטיבית ומוזרה על החיים, קצת כמוני".
"כמו עדי, אני מאמין שעדיף לפתוח את היחסים כדי שלא יהיו בגידות", אומר גלעד, בן זוגה של עדי הלל. "עדיף לשים דברים על השולחן מאשר לחיות בשקר".
גלעד (52), שמעדיף שלא לחשוף את שם משפחתו, הוא מהנדס תוכנה מהרצליה. "כשעדי סיפרה לי שהיא בזוגיות פתוחה והציעה שנצא, זה היה לי חדש. לא היה לי שום מגע עם סגנון החיים הזה. לא הרתיע אותי להיכנס לקשר עם מישהי שנמצאת בזוגיות ארוכה, כי כולנו אנשים בוגרים והעניין היה בהסכמת כולם".
ולא היה לך מוזר להכיר את החבר שלה?
"בהתחלה זה היה מביך מאוד, אבל דניאל כזה מקסים, והוא עשה הכול כדי שארגיש בנוח, כך שהמבוכה התפוגגה בשנייה. כיום נעמן ודניאל הם החברים הכי טובים שלי. יש לי אמון מלא בעדי ובהם ומעולם לא קינאתי כשראיתי אותה עם אחד מהם".
כשאתם מבלים יחד ברביעייה, אתם נתקלים בשאלות או תגובות?
"האמת היא שכמה אמהות מהגן של הילדה ראו את הבת שלנו פעם איתי ופעם עם נעמן, והחליטו שאנחנו תאומים. הן התנפלו על עדי בשאלות, ואחרי שהיא סיפרה להן מה הסיטואציה הן אמרו לה: 'את פיצחת את זה, את גאונה! איך עשית את זה?'"
