כבר חצי שנה, מאז שילדה את שני ילדיה משני רחמים נפרדים, עסוקה אל לדוביץ (31), מעצבת פנים מהוד-השרון, במתן תשובות באינסטגרם ובפייסבוק על שאלות של נשים שמתעניינות בתופעה הנדירה. מספר העוקבים שלה עולה בהתמדה, וניל (בן) ואנדי (בת), שני התינוקות היפהפיים שלה, הפכו מרגע שנולדו לדוגמנים קטנים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
לדוביץ נולדה עם רחם דידלפי, כלומר רחם כפול, שלכל אחד מהם יש צוואר רחם משלו. 0.1% מאוכלוסיית הנשים בעולם נולדות כך וברוב המקרים נכנסות להיריון ברחם אחד. אצל נשים שיולדות כמה ילדים, ההריונות משתרשים לסירוגין, פעם ברחם ימין ופעם בשמאל. כך גם לדוביץ, שהרתה את בתה הבכורה אריאל (שנה ותשעה חודשים) ברחם שמאל.
אבל עם ניל ואנדי, כאמור, זה כבר היה סיפור אחר. היא, אגב, קוראת להם "התאומים" רק כדי שלא תצטרך לתת הסברים פיזיולוגיים מורכבים בכל פעם מחדש. "בכל פעם אני נפעמת לגלות כמה המקרה שלי מעורר סקרנות", היא אומרת. "אנשים לפעמים יורדים לרזולוציות של אם יש לי מחזור כפול, ואם אני מקבלת מחזור משני רחמים באותו זמן או בזמנים נפרדים".
ומה התשובה?
"שאני מקבלת מחזור באותו זמן כי הגוף יודע להסתנכרן. חצי שנה אחרי הלידות של ניל ואנדי הגוף שלי עוד לא הסתנכרן מחדש, וזה היה סיוט: אחרי שנגמר המחזור בצד אחד, התחיל המחזור בצד השני. רק עכשיו זה מתחיל להסתדר".
איך גילית שיש לך היריון כפול?
"מאחר שרחם שמאל שלי בגודל תקין ורחם ימין קטן מאוד, הרופא שלי אמר לי שממילא לא אצליח להיכנס להיריון ברחם ימין, וגם אם כן זה לא יחזיק. הוא הציע לי לשים ברחם ימין התקן תוך-רחמי, כדי שאוכל להרות רק ברחם שמאל. קצת התמהמהתי עם העצה שלו ובינתיים נכנסתי להיריון. אמרתי, 'אלוהים, תעשה שזה יהיה בצד שמאל'. הלכתי לעשות אולטרסאונד עם בעלי דוד, ואמרתי לרופא, 'דוקטור, תשמח אותנו שזה ברחם שמאל'. הוא לקח את הזמן, לא אמר מילה, ואני מאוד נלחצתי. שאלתי שוב: 'זה בשמאל או בימין?', והוא ענה: 'יש עובר ברחם ימין'. אמרתי 'שיט', ואז הוא הזיז את המכשיר, הראה לי את רחם שמאל ואמר: 'וגם בשמאל'. באותו רגע נכנסה אחת הרופאות במרפאה לחדר, והוא אמר לה, 'בואי תסתכלי'. היא הציצה ואמרה, 'תאומים, מזל טוב', והוא אמר לה, 'תסתכלי טוב יותר'. היא לא הבינה, אז הוא היה צריך להסביר לה ואמר: 'לא את ולא אני, לא נראה עוד פעם דבר כזה, אין סיכוי".
"המון רופאים הגיעו לחדר הניתוח, כל המצלמות של כולם שלופות, כולם רצו לצלם, הרגשתי כמו בתצוגת אופנה"
איך הרגשת?
"פחדתי. זה כל כך מסוכן, שאף אחד לא חשב שזה יצליח, הרופאים היו בטוחים שלפחות ברחם ימין תהיה הפלה, כי גודל הרחם לא יאפשר לעובר להתפתח. הייתי במעקב קפדני במרפאה להיריון בסיכון גבוה, ובאופן מפתיע לאורך כל ההיריון שני העוברים היו באותו גודל. כשהגעתי לשבוע ה־30 העבירו אותי להמשך מעקב באיכילוב, כי שם הייתי אמורה ללדת, והרופאים התלבטו בשאלה: מה עושים במקרה שלא תהיה לידה בו-זמנית. הם שברו את הראש איך מוציאים אחד ומשאירים את השני. לבסוף החליטו שאם שני ההריונות יחזיקו מעמד, יוציאו את שניהם בקיסרי בשבוע ה-37".
אבל לא הצלחת לסחוב עד 37.
"סחבתי עד השבוע ה-35 וכבר לא יכולתי יותר. רחם שמאל ישב במקום לא הגיוני, לא יכולתי לשבת, כל היום הייתי רק בעמידה. בוקר אחד קמתי עם דימום רציני, עד כדי כך שכשהגיעה ניידת טיפול נמרץ הם לא הסכימו להסיע אותי לאיכילוב, אלא למאיר בכפר-סבא, שהוא קרוב יותר. אמרו שזה מסוכן ושאני מאבדת דם, אבל התעקשתי על איכילוב. הסברתי להם שבמאיר לא מכירים את המקרה שלי, והזמן שייקח לי להסביר להם מה יש לי, הוא כמו הנסיעה לאיכילוב".
לא חששת לקחת סיכון כזה?
"לא תיארתי לעצמי כמה זה מסוכן, כשהגעתי לאיכילוב המיילדות חטפו הלם מכמות הדם שיצאה ממני. אחת מהן הביאה מוניטור לבדוק אם יש דופק, אז אמרתי לה, 'תביאי שניים', ולקח לה זמן להבין למה אני מתכוונת. היא ראתה במוניטור שיש לי צירים מטורפים ברחם שמאל, אבל לא הרגשתי כלום".
"דווקא אנדי, שהייתה ברחם הקטן, נולדה בסדר, אבל ניל נולד עם ראש שטוח לגמרי, ממש בצורה של פיתה. חשבו שהתפר הסגינטלי שלו, זה שנמצא לאורך הקו האנכי של הגולגלת, סגור והמוח והגולגולת לא יכולים לגדול באופן טבעי"
איך לא הרגשת כלום?
"כנראה שזה אחד היתרונות במצבי. היא כבר חשבה שהמוניטור מקולקל והביאה אחר, המוניטור קופץ לשמיים ואני לא זזה, למרות שכבר הייתי בלידה. הרופאים שקלו לילד את ניל, שהיה בצד שמאל, בלידה רגילה, ולהשאיר את אנדי, שהייתה בצד ימין, כדי שהיא תוכל להתפתח עוד קצת. הייתי רק צריכה ללחוץ וניל היה בחוץ".
בסופו של דבר הצליחו הרופאים לייצב את מצבה ועשו הערכת משקל לשני העוברים. "ראו שניל שוקל 2.6 קילו ואנדי - 2.5. הם כבר היו די גדולים, וזה מה שהכריע להוציא את שניהם באותו הזמן", מספרת לדוביץ.
"הרופאים רצו למשוך את ההיריון כמה שיותר והחליטו לחכות עוד כמה ימים, אבל למחרת בחמש בבוקר כבר ירדו לי המים, ובשש וחצי הייתי בחדר הניתוח. הגיעו המון רופאים, כל המצלמות של כולם שלופות, כולם רצו לצלם, הרגשתי כמו בתצוגת אופנה. בדיוק עכשיו ראיתי פרק של 'האנטומיה של גריי' על מישהי שבאה ללדת עם רחם דידלפי, וכל המתמחים התחילו לריב מי ינתח אותה, כי זה מאוד סקרן את כולם לראות איך זה נראה מבפנים".
גם ההחלמה, אפשר לשער, הייתה סרט בפני עצמו?
"עשו לי חתך גדול במיוחד, ממש מהקצה עד לקצה, לא יכולתי לנשום מרוב כאבים אחרי שההרדמה פגה, ואני בן אדם עם כוח סבל מטורף. 40 שעות אחרי הלידה עדיין לא יכולתי לרדת לראות את הילדים. אני לא יכולה לתאר את הכאב, כבר העדפתי למות. היו לי התכווצויות בשני הרחמים בו-זמנית, שני תפרים פנימיים וחתך לכל רוחב הבטן, זה היה מעל ומעבר למה שבחורה יכולה להכיל. נתנו לי אפילו מורפיום, ולאט-לאט חזרתי לעצמי".
באיזה מצב נולדו הילדים?
"דווקא אנדי, שהייתה ברחם הקטן, נולדה בסדר, אבל ניל נולד עם ראש שטוח לגמרי, ממש בצורה של פיתה. חשבו שהתפר הסגיטלי שלו, זה שנמצא לאורך הקו האנכי של הגולגולת, סגור, והמוח והגולגולת לא יכולים לגדול באופן טבעי".
מה הציעו לכם לעשות?
"לעשות לו ניתוח ראש, לא האמנתי שזה קורה לי, אבל עמוק בלב ידעתי שזו טעות, כי בזמן ההיריון הרגשתי שאני מועכת אותו, הראש שלו פשוט נמעך. החלטתי לקבל חוות דעת נוספת. הרופא שלח אותנו לעשות בדיקת MRI וראו שהתפר הסגיטלי שלו פתוח לגמרי והוא לא זקוק לשום ניתוח. שאלנו מה אנחנו יכולים לעשות כדי לטפל בראש השטוח, והרופא אמר: 'תנו לטבע לעשות את שלו, הראש יחזור לצורתו הטבעית בעצמו'".
עם אריאל הבכורה היה קל יותר?
"יחסית, אבל המיקום של רחם שמאל הוא בלתי נסבל, בין המותניים לצלעות, ומהשבוע ה-15 זה הלך ונהיה קשה, כי ההיריון לא התמרכז, הוא נשאר בצד. אם היית רואה אותי באותו זמן, היית רואה שמצד ימין יש לי בטן שטוחה, ובצד שמאל בטן ענקית".
3 צפייה בגלריה
אל לדוביץ עם אנדי (מימין) וניל. ''לא יכולתי לנשום מרוב כאבים אחרי שההרדמה פגה,''
(צילום: אן מירלה)
גם איתה היית בשמירת היריון?
"היה לי מחזור מרחם ימין, הרופאים פחדו שאלה דימומים של ההיריון ולכן הייתי מאושפזת כמעט כל ההיריון. אריאל נולדה בשבוע ה-37 בלידת ואקום במשקל תקין לגמרי: 3,300 קילו, למרות שהיה לה צפוף מאוד ברחם. היא הייתה כל כך מקופלת, שלקראת הלידה היא לא יכלה להיפתח. כתוצאה מזה יש לה חור בבטן העליונה בשקע שמתחת לחזה, אבל זה רק עניין אסתטי".
בדקת שאין לה רחם כפול?
"אין לה רחם כפול, זה לא תורשתי. אם זה היה תורשתי היו רואים את זה בתדירות יותר גבוהה. הרופאים עדיין לא יודעים להסביר למה זה קורה, פשוט נולדתי ככה".
ואיך את מרגישה היום?
"אני בסדר, למרות שלא כל כך הצלחתי לרדת במשקל. בגלל משקל יתר על הגוף בתקופת ההיריון, שרירי הבטן התנתקו מהדופן, וזה גרם לבטן להישאר בחוץ, כאילו שאני בהיריון. זה מבאס ברמות".
היא נולדה וגדלה באשדוד, בת זקונים אחרי ארבעה ילדים. בגיל 20 הכירה את בעלה דוד, איש הייטק, יהודי צרפתי שבא לישראל להתנדב לצה"ל. אחרי שירות בצנחנים הוא חזר לפריז, אבל הגעגועים לישראל הכריעו אותו והוא חזר לארץ. כאן נרשם דוד (29) ללימודים למכינה של שלוחת אוניברסיטת תל-אביב ב"שנקר" וכאן כאמור הכיר את לדוביץ, שלמדה אדריכלות ועיצוב פנים בשנקר. אחרי חמש שנות חברות הם נישאו בשנת 2019.
מתי סיפרת לו על שני הרחמים?
"מההתחלה לא הסתרתי, כי אמא שלי אמרה לי שזה יכול מאוד להלחיץ גברים, הם יעשו גוגל ויראו שיש קשיים להיכנס להיריון וסיכון להפלות ויברחו. תמיד האמנתי שזה דווקא יתרון ולא חיסרון, כי אם יש לי שני רחמים, מבחינתי זה סיכוי כפול".
מתי את עצמך גילית?
"בגיל 20. הייתי במחזור ולא יכולתי ללכת עם החברות שלי לים. הן אמרו לי 'שימי טמפון ובואי', אז שמתי טמפון ובכל זאת יצא דם. הלכתי לגינקולוג, הוא לחץ לי על הבטן ושם לב שיש לי שני צווארי רחם. לא היה לו אולטרסאונד בחדר, ולמרות שהיה תור ארוך של נשים אחריי, הוא אמר לי 'בואי'. ירדנו לקומת האולטרסאונד במרתף. תוך כדי בדיקה הוא הכתיב את הפרוטוקול לטכנאית: 'שני צווארי רחם, רחם שמאל, רחם ימין'. היא שאלה, 'מה זאת אומרת?', אף אחת מאיתנו לא הבינה מה קורה".
הוא הסביר לך מהן ההשלכות?
"הוא אמר שיהיה לי קשה להיכנס להיריון ושיהיו לי הפלות כי יהיה קשה לשמור את ההיריון. פעם הלכתי לגינקולוג של קופת חולים והוא רצה לעשות לי בדיקת פאפ, אבל לא ידע איך לשלוח שתי בדיקות של אישה אחת. בסוף הוא שלח את הבדיקות לשתי מעבדות שונות, שלא יתבלבלו".
את רוצה עוד ילדים?
"אני רוצה עוד היריון אחד וזהו, למרות שאני יודעת שזה יהיה כרוך בהרבה סבל. בסוף הכל עובר, ושלושה ילדים מרגיש לי נורא מעט. רציתי ילדים צמודים, לגדל את כולם ביחד, בגלל זה נכנסתי להיריון השני כל כך מהר. כבר היום הייתי נכנסת לעוד היריון אם הייתי יכולה, אבל עדיין אסור לי. אני אחכה כמה חודשים".
תנסי להימנע משני היריונות מקבילים?
"אי־אפשר לשלוט בזה, אלא אם כן שמים התקן באחד מהם. אם זה היה מסכן אותי אז הייתי שמה התקן, אבל אין סיבה כי שני הרחמים אצלי עבדו כמו שצריך ואני לא רוצה להקטין את הסיכויים שלי להיקלט. חוץ מזה, הסיכוי שזה יקרה פעם נוספת אפסי, גם ככה זה נדיר, אז שזה יקרה לאותה אישה פעמיים? ואם זה יקרה, אני מוכנה לעבור את זה עוד פעם".
אז מה התוכנית?
לעשות עוד ילד ואז ניתוח בטן, כי הבטן שלי בחוץ וזה ממש מביך. אנשים לא מגיבים לזה טוב, אומרים לי, 'מה, עדיין לא הצלחת להוריד את הבטן?', או 'מזל טוב, את שוב בהיריון?'. עכשיו לכי תסבירי".
"המקרה של אל לדוביץ נדיר מאוד, לא רק בגלל שיש לה רחם דידלפי, שהוא נדיר בפני עצמו, אלא בעיקר בגלל שהתפתחו אצלה שני הריונות במקביל ובלי קשר אחד לשני", אומר פרופ' לירן הירש, מנהל המחלקה לרפואת האם והעובר ומרפאת היריון בסיכון גבוה בבית החולים ליס במרכז הרפואי איכילוב, שטיפל בה.
"הסטטיסטיקה מלמדת שמדובר בתופעה של אחת למיליון, אך לא כל הלידות האלה מדווחות ולכן קשה לאמוד את שכיחותן בעולם.
"רחם דידלפי הוא מצב שבו אישה נולדת עם שני רחמים ושני צווארי רחם, ולכל רחם מחוברת חצוצרה אחת מכל צד. זה מטרד לא קטן לאישה, כי כל אחד משני הרחמים הוא עצמאי, וזה אומר שהיא מקבלת מחזור מכל אחד מהם בנפרד ויכולה להיכנס להיריון בכל אחד מהם בנפרד או בשניהם בו־זמנית, כמו במקרה של אל. הרחמים קטנים יחסית, בערך חצי מגודלו של רחם רגיל, כך שהעובר מתקשה לגדול בתוכם, מה שמוביל לעתים להאטה בגדילה התוך־רחמית ולמשקלי לידה קטנים.
"סיכונים נוספים: לידה מוקדמת בגלל החלל הקטן של הרחם, שכיחות גבוהה יותר של מצג עכוז ולעתים הפלות".
יתרונות?
"היתרון המרכזי הוא כתבה ב'לאשה'".
