מיד לאחר הופעתו האומללה של ביידן בעימות מול טראמפ, הבינו הטראמפיסטים שהנשיא המכהן כנראה לא ירוץ לקדנציה נוספת, ומכונת הרעל עשתה חישוב מסלול מחדש. היעד שסומן: סגניתו, קמלה האריס.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אבל מתברר שחיצי השנאה כלפיה נורו הרבה קודם. כבר בתחילת כהונתה התפשט ברשתות שיח שהתמקד במגדר שלה ובצבע עורה, כפי שעולה ממחקר מקיף שערכו רועי כ"ץ, בעל תואר שני בניהול סכסוכים (שמרצה כיום באוניברסיטת רייכמן ובמכללת גורדון) ופרופ' צפירה גרבלסקי־ליכטמן, מומחית תקשורת מילולית ולא מילולית (שמרצה באוניברסיטה העברית ובקריה האקדמית אונו).
המחקר ניתח אלפי תגובות בדף הפייסבוק של מגיש הטלוויזיה והרדיו שון האניטי (פוקס ניוז), מי שמזוהה עם הימין הטראמפיסטי, בשני פרקי זמן שונים: בשלושת החודשים הראשונים של ממשל ביידן־האריס ולקראת סוף השנה הראשונה לקדנציה של השניים. זאת, בניסיון להבין כיצד מתעצב שיח שנאה כלפי פוליטיקאיות בכלל וכלפי האריס בפרט, מה מנגנון התוכן שלו, וכיצד נקבעים ומתקבעים יעדי ההתקפה של הגולשים.
כ"ץ וגרבלסקי־ליכטמן מזהים ארבעה נושאים מרכזיים בשיח השנאה כלפי האריס: האשמות כי נבחרה רק בשל צבע עורה והיותה אישה; טענות בדבר חוסר יכולתה לתפקד כסגנית נשיא; ביקורת על שפת הגוף שלה, הבעות פניה וצחוקה; ובמיוחד בִּיוּש (Shaming) והאשמות כאילו קודמה בזכות אתנן מיני.
אחד הממצאים המטרידים ביותר במחקר היה השימוש הנרחב בהשפלה מינית. תגובות רבות כללו רמיזות מיניות בוטות והאשמות חסרות בסיס בנוגע לדרך התקדמותה המקצועית של האריס - מי שכיהנה קודם לכן בתפקידים בכירים ביותר, כסנאטורית מטעם מדינת קליפורניה והתובעת הכללית של מדינה גדולה זו.
גולשים לא היססו להדביק לסגנית הנשיא כינויים משפילים עם קונוטציה מינית, או לרמוז כי קודמה בזכות קשרים אישיים ואינטימיים עם גברים בעמדות כוח. גם בדף הפייסבוק של שון האניטי נעשה שימוש נרחב ברמיזות מיניות, כאילו סגנית הנשיא פילסה את דרכה לטופ דרך המיטה.
השיח כלפי האריס משקף ציפיות מגדריות סותרות כלפי נשים בפוליטיקה: עלייך להפגין חום ונגישות "נשיים" אך אל תהיי חייכנית ואמפתית, כי אז את חלשה מדי לפוליטיקה
אחד הגולשים, כתב שהאריס "צריכה לחזור למה שהיא עושה הכי טוב... תוך שימוש בביטוי מיני פוגעני. רבות מהתגובות כללו רמיזות לתנוחות מיניות, למשל בהתייחסות ל"ברכיים" של האריס או למה שהיא יכולה לעשות עם ידיה.
חלק ממסקנות המחקר הן שהגולשים והגולשות עוקפים את מנגנוני הסינון הטקסטואליים באמצעות קריקטורות ואיורים בוטים במיוחד במקום טקסטים מפורשים (קללות, איברי גוף וכו').
המחקר של כ"ץ וגרבלסקי־ליכטמן, שקיבל את הכותרת "חיוך עם שיניים: שיח שנאה כלפי קמלה האריס", הוצג בשנה האחרונה בכנסים ברחבי העולם. מאז שהאריס קיבלה את הכרטיס הדמוקרטי להתמודדות על הנשיאות, זוכה המחקר לעניין גובר.
נושא נוסף שבו התמקדו החוקרים הוא שפת הגוף והבעות הפנים של האריס, ובפרט החיוך והצחוק שלה, שסופגים חלק משמעותי משיח השנאה ברשתות החברתיות. המחקר זיהה דפוס עקבי של תגובות המבקרות את נטייתה של האריס לחייך ולצחוק בהופעות פומביות. גולשים רבים, ובהם לא מעט נשים, תיארו את צחוקה של סגנית הנשיא כ"לא הולם" והשתמשו בביטויים כמו "צחוק היסטרי". חלק מהתגובות לא היססו להשוות אותה לבעלי חיים, במיוחד לנקבת הצבוע.
תגובות רבות קשרו בין החיוך הרחב או הצחוק של סגנית הנשיא ובין טענות על חוסר רצינות או אי־מסוגלות לתפקיד. למשל, בתגובה לפוסט על משבר ההגירה בגבול ארצות־הברית־מקסיקו, גולשת בפייסבוק כתבה: "אין לה מושג על הדחיפות של הנושא, היא פשוט צוחקת בזמנים לא מתאימים". תגובה אחרת טענה: "היא מתפקדת גרוע כי היא מנסה לעצור את הצחוק הלא רצוני שלה, היא חושבת שהכול מצחיק והכול יסתדר אם היא תחייך ותצחק". לדעת החוקרים, שיח זה משקף סטנדרט כפול שנשים בפוליטיקה נתקלות בו, כאשר התנהגותן נבחנת בקפידה יתרה ומפורשת פעמים רבות באופן שלילי.
לדעת החוקרים, משתקפות כאן ציפיות מגדריות סותרות כלפי נשים בפוליטיקה באופן כללי: עלייך להפגין חום ונגישות "נשיים", אך אל תתנהגי באופן "נשי מדי", כלומר, אל תהיי חייכנית ואמפתית, כי אז את חלשה מדי לשרוד בזירה הפוליטית.
פרופ' גרבלסקי־ליכטמן, חוקרת ותיקה של תקשורת מילולית ולא־מילולית, מרחיבה: "ניתוח התגובות לשפת הגוף של האריס חשף את פרדוקס החיוך הנשי. בעוד שמנהיגים גברים נתפסים ככריזמטיים כשהם מחייכים, אצל האריס החיוך והצחוק המתגלגל פורש לעתים קרובות כחולשה וכסימן לחוסר רצינות או אי־מסוגלות".
תיאוריית ההצטלבות (Intersectionality), שאותה פיתחה החוקרת האמריקאית קימברלי קרנשו, משמשת כמסגרת תיאורטית מרכזית במחקר הנוכחי על קמלה האריס. קרנשו טענה כי חוויותיה של אישה שחורה, שמתקיימות בהצטלבות של מגדר וגזע, יכולות להיות מובנות רק כאשר חוקרים את הקשר בין שתי הזהויות - הזהות השחורה וזהותה כאישה. תיאוריה זו מדגישה כי צורות שונות של אפליה ודיכוי אינן פועלות בנפרד, אלא מצטלבות ומשפיעות זו על זו ויוצרות חוויה ייחודית שאינה סכום פשוט של חלקיה. המחקר על שיח השנאה כלפי האריס ברשתות החברתיות מדגים היטב את הרלוונטיות של תיאוריית ההצטלבות. השיח הפוגעני כלפי האריס לא התמקד רק במגדרה או רק בגזעה, אלא שילב בין השניים באופן שיצר מכפיל־כוח של שיח שנאה. למשל, הביוש המיני שהופנה כלפי האריס היה קשור באופן הדוק לסטריאוטיפים גזעיים על נשים שחורות, ואילו הביקורת על הבעות פניה ושפת גופה שילבה אלמנטים של סקסיזם וגזענות. המחקר מדגיש כיצד הזהות המורכבת של האריס, כאישה שחורה בתפקיד פוליטי כה בכיר, חושפת אותה לצורות ייחודיות של שיח שנאה, שאינן זהות לאלה שחווים נשים לבנות או גברים שחורים באותה זירה פוליטית.
בעניין הזה אומר החוקר רועי כ"ץ: "המחקר שלנו חושף את הדינמיקה המורכבת של זהויות מרובות בזירה הפוליטית. האריס מהווה מקרה בוחן ייחודי של 'זהות מצטלבת', המאתגרת את הנרטיבים המסורתיים של מנהיגות פוליטית. השיח הציבורי כלפיה משקף לא רק דעות קדומות ספורות אלא מארג שלם של הטיות חברתיות מושרשות".
כ"ץ מזהיר כי הרשתות החברתיות לא מצליחות - ואולי לא באמת רוצות - להתמודד עם האתגר הזה. לדבריו, "הפלטפורמות הדיגיטליות מהוות זירת קרב חדשה בפוליטיקה המודרנית. מצאנו כי השיח הפוגעני ברשתות מתפתח במהירות ומשתמש בקודים ויזואליים מתוחכמים, כמו ׳ממים׳ וקריקטורות, כדי לעקוף מנגנוני צנזורה ולהפיץ מסרים מפלים".
