כמו במקרים של חוקרים רבים, גם ד"ר רמאני דורבאסולה, פסיכולוגית קלינית מובילה בתחום הפרעת אישיות נרקיסיסטית והתעללות נרקיסיסטית, התמחתה בנושא בגלל הרקע האישי שלה. "חוויתי פגיעות נרקיסיסטיות ביחסים המשפחתיים, האינטימיים, המקצועיים והחברתיים שלי", היא כותבת בספרה השלישי
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
It's Not You – Identifying and Healing from Narcissistic People, שכבר הפך לרב-מכר. "לימדו אותי שאני אשמה, שהציפיות שלי מאנשים לא ריאליות ושאני לא מספיק שווה כדי שיראו, ישמעו או יבחינו בי. ניצול נרקיסיסטי קרה לי בהרבה דרכים עד שהאמנתי שזה בטח בגללי. הרגשתי גם אשמה וגם בגידה על כך שהעזתי לחשוב על בני משפחה כנרקיסיסטים".
מטרתה של ד"ר דורבאסולה (58), פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג'לס, היא להטמיע את המסר שלה: במקום לטפל בנרקיסיסטים, בואו נטפל במי שסובל מהם וניתן להם דרך לצאת מהסביבה הרעילה שבה הם חיים.
"שמעתי בקליניקה סיפורים של אלפי אנשים שנמצאים במערכות יחסים שקיים בהן ניצול נרקיסיסטי וגם חקרתי זאת בעבודתי האקדמית", היא כותבת בספרה החדש. לצערי, אני עדיין שומעת פעמים רבות שהשותפים, בני המשפחה, החברים, הקולגות ואפילו המטפלים מאשימים את האדם שחווה התנהגות מנצלת בכך שהוא רגיש מדי, לא מתאמץ מספיק להתמודד, חרד מדי, לא מספיק סלחן. יש הרבה ספרים ומאמרים על האישיות הנרקיסיסטית ואיך לטפל בה, אבל כמעט שלא מתייחסים למה שקורה לאנשים שחיים לצד אנשים כאלה ואיך אפשר לעזור להם. "הדבר היחיד שצריך להבין על נרקיסיזם הוא שכמעט בכל המקרים הפרעת האישיות הזו הייתה שם לפני שהגעתם לחיי האדם הנרקיסיסט והיא תישאר אחרי שתעזבו. התנהגויות נרקיסיסטיות לא באמת משתנות ואתם לא צריכים להיות מואשמים בהתנהגות לא ראויה של אדם אחר. זכרו אמת פשוטה אך חשובה: זה לא אתם".
נקודת המפנה בחייה האישיים חלה בעקבות עבודתה המקצועית. "לאט-לאט הצבתי גבולות, הפסקתי לנסות לשנות את האנשים השליליים בחיי והתחלתי להתנתק מהם. איבדתי קשרים שפעם היו לי חשובים וספגתי ביקורת על הפרת נורמות עתיקות שקשורות בנאמנות משפחתית ונורמות נוכחיות על הצורך להסתדר עם אנשים שיש להם מרפקים חדים. רק היום אני מבינה שאם נשארים עם אנשים כאלה יותר מדי זמן, אפשר לדמם למוות".
מערכת יחסים עם נרקיסיסטים מתחילה לרוב בתחושת אידיאליזציה, "פצצת אהבה", כפי שד"ר דורבאסולה מכנה זאת. ואז בהדרגה נושרת המסכה ותופעות הניצול מגיעות: הקטנה, שליטה, בגידה, מחסור וגזלייטינג (ערעור שיטתי של השיפוט העצמי של הפרטנר והטלת ספק ברגשות שלו).
"הניצול הנרקיסיסטי משפיע על עולם הרגש שלנו, על ההתנהגות שלנו, על הבריאות הפיזית ועל התפקוד שלנו", מדגישה ד"ר דורבאסולה. "הוא משפיע על הדרך שבה אנו רואים את עצמנו ואת יכולותינו ועל הדרך שבה אנחנו מתייחסים לעולם".
- בשלב הראשון ביחסים כאלה, נאבקים ומנסים לשנות את המצב, אבל זמן לא רב אחר כך מתחיל בלבול. "אתם לא מבינים למה לפעמים אתם ממש נהנים להיות איתו ולפעמים זה פשוט מייסר וכואב. אתם עשויים להאשים את עצמכם ולאט־לאט, ככל שהיחסים מעמיקים, אתם מפסיקים להיאבק", מסביר ד"ר דורבאסולה.
- בשלב השני, תחושת החרדה גוברת לצד תחושת האשמה. בשלב זה מנסים להצדיק את ההתנהגות הנרקיסיסטית של הפרטנר ולשנות את עצמנו כדי שהיחסים יעבדו. "בשלב הזה גם מרגישים יותר מבודדים ומבולבלים מהפער בין הדימוי הציבורי והפרטי של הנרקיסיסט. בחוץ לא רואים את הבעיה כי הם רואים את 'המסכה הטובה'".
- השלב השלישי הוא שלב הייאוש. "אתם כנראה מוותרים על עצמכם, מאשימים את עצמכם ומפקפקים בעצמכם, מתקשים להחליט ואפילו חווים דיכאון וחרדה. ייתכן שיופיעו בעיות בעבודה, בלימודים, ביחסים עם אנשים אחרים וגם בעיות בריאותיות. אנחנו כאילו כבר לא מזהים את עצמנו ובעקבות כך יכולות לצוץ תופעות של פניקה ולחץ פוסט-טראומטי, כולל הימנעות וסיוטי לילה".
רובנו נמצאים ברמת סיכון מסוימת להיקלע למערכת יחסים עם נרקיסיסט, אך חלקנו פגיעים יותר. לפניכן תכונות אופי ומצבים שמהווים גורמי סיכון להיקלע לניצול נרקיסיסטי:
- אמפתיה מוגברת: אנשים שסולחים, מרצים וחומלים יותר מדי.
- הרצון להיות מצילים: אנשים שפותרים בעיות ומנסים לשפר את המצב כל הזמן.
- אופטימיות וחיוביות יתר: בקרב אנשים אלה, הריפוי אורך זמן רב יותר כי מעצם טבעם הם מתנגדים לקונספט של חוסר אפשרות לשינוי.
- קושי בשינויים ובמעברים: במהלך מעבר בין עבודות או מקומות מגורים, יש אנשים שמתקשים לאסוף אנרגיה גם להבחין בהתנהגות נרקיסיסטית של הפרטנר.
- היסטוריה של טראומה: בגידה, אובדן משמעותי וכן הורים נרקיסיסטים.
- האטו את התגובה: הפגיעות שלכן יכולה להתבטא בתגובות אוטומטיות, בקפיצה לתקן דברים או בעצירת כל מה שאתן עושות כדי להקשיב לנרקיסיסט. התחילו להאט ולפתח מודעות לתגובה שלכם. אפשר להאט באמצעות נשימות, מדיטציות, מיינדפולנס או אפילו לקחת עשר דקות לפעילות אחרת כמו פינוי המדיח, הפעלת מכונת כביסה או החלפת סדינים כסוג של הסחת דעת.
- למדו להבחין: בחנו את ההתנהגויות השונות של הנרקיסיסט והשפעתן עליכן בהיבט מנטלי, פיזי ואנרגטי. השוו זאת להשפעות מערכות יחסים אחרות, בריאות יותר, שיש לכן.
- התאמנו על פעולות מנוגדות: נסו לפעול הפוך מהאינסטינקטים שלכן, אל תרוצו ישר לעזור וליישר עניינים. כשמישהו נראה כמבקש עזרה אבל הוא לא מבקש אותה ישירות, אל תיסחפו להירתם. גם כשמישהו חדש נכנס לחייכן, המתינו שלושה חודשים לפחות עד שתנקטו בפעולות של הצלה.
הגרנדיוזי: כריזמטי, יהיר, מזוהה עם הצלחה ("אני הולך להיות מיליארדר עד גיל 30 והעולם יראה כמה אני גאון").
הפגיע: קורבני, חרד, מוזר, כועס, עצוב ("אני חכם כמו כל סטרט־אפיסט מצליח, אבל לא היו לי הקשרים והכסף המתאימים").
החברתי: מתנדב במטרה לקבל הכרה ולהרגיש "קדוש" ("אני מציל את העולם וצריך שיראו את זה").
הצדקן: שיפוטי, רואה בשחור־לבן, בטוח שהוא יודע טוב מאחרים ושכולם צריכים להתיישר איתו ("יש דרך נכונה ודרך שגויה, ואני נגעל מאנשים שלא מבינים את זה").
המזניח: מרוחק, חסרי אמפתיה, יהיר, נטול צורך בקשר אנושי ("אם אני צריך אותך, אני אגיד. אם לא, אל תטרידי אותי").
הממאיר: מאיים, מסוכן, אפילו סדיסט ("הסיבה שאני תמיד בשליטה היא שאנשים מפחדים ממני וטוב לי עם זה").
רובם גברים - נכון
לפי מחקרים מדעיים הפרעת האישיות הזו נפוצה יותר בקרב גברים, אבל יכולה להופיע גם אצל נשים.
הם בסך הכול יהירים - לא נכון
הנרקיסיסט לא רק מאמין שהוא טוב מאחרים, אלא גם חייב לגרום לאחרים להרגיש נחותים ממנו. יהירות היא לא נעימה, נרקיסיזם הוא לא בריא.
הם לא יכולים לשלוט בזה - לא נכון
הם יכולים והם בוחרים בפני מי לבטא יותר את ההתנהגות הנרקיסיסטית.
הם יכולים להשתנות משמעותית - כנראה שלא
רק מחקרים ספורים תומכים באפשרות של שינוי משמעותי ולכן הסבירות לכך נמוכה מאוד.
