בפברואר 2020 ילדה קיי־סי דיוויס, פסיכותרפיסטית אמריקנית, את בתה השנייה. למודת ניסיון מהקשיים שחוותה עם בתה הראשונה, שנולדה שנתיים קודם לכן, ובידיעה שבעלה התחיל תפקיד חדש שיאלץ אותו לעבוד שבעה ימים בשבוע, בנתה לעצמה מערך תמיכה שלם לשבועות שלאחר הלידה. המערך כלל עזרה של קרובי משפחה, שירותי ניקיון וחברות אמהות. אבל התוכנית המפורטת הסתיימה עוד לפני שהתחילה - שלושה שבועות לאחר הלידה הוטלו סגרים בשל מגפת הקורונה והכול קרס. כשהחלה לפתח תסמינים של דיכאון אחרי לידה והרגישה לא תפקודית, יעצה לה אחותה להיכנס לטיקטוק ולהתעודד קצת. דיוויס נכנסה ונכבשה ואפילו פרסמה סרטון שבו הראתה את הבית המבולגן שלה: הסלון העמוס, הכיור העולה על גדותיו ומחבת אנצ'ילדה שנשארה מלוכלכת במשך שלושה ימים. "אצלנו לא חולמים בגדול!", כתבה בשורת התיאור והייתה בטוחה שאמהות רבות יביעו סולידריות משועשעת לגבי מצבה. התגובות שהגיעו היממו אותה - "עצלנית!", כינו אותה הגולשות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אבל היא החליטה דווקא להמשיך לפרסם סרטוני טיקטוק בנושא ארגון הבית, שהציעו גישה מרעננת ומרגיעה: "אתם לא קיימים כדי לשרת את הבית שלכם. הבית שלכם קיים כדי לשרת אתכם". במהלך שלוש השנים האחרונות גיבשה סביבה קהילה של יותר ממיליון וחצי עוקבים במדיות הדיגיטליות השונות, כולל הרצאת טד פופולרית וספר שהפך לרב־מכר בארצות־הברית. עם יציאתו בימים אלה בתרגום לעברית תחת הכותר "אני בסדר, הבית בסדר" (הוצאת מודן) ערכנו ריאיון מיוחד עם דיוויס, ועשינו קצת סדר בבלגן.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
התובנות של דיוויס מחוברות עמוק לסיפורה האישי, שכולל התמודדות עם בעיות קשב וריכוז וכניסה למוסד גמילה מסמים כבר בגיל 16. "בעיות ההתמכרות שלי החלו מגיל צעיר מאוד, אין סיבה אחת מרכזית אלא כנראה נטייה נפשית שלי. עברתי המון תרפיות פסיכולוגיות עד שהגעתי למוסד הגמילה שבו שהיתי כשנה וחצי. כשיצאתי ממנו ניסיתי להשאיר מאחוריי את מי שהייתי ולהפוך לסוג של פרפקציוניסטית. רציתי לעמוד בכל החוקים, להיות מושלמת, זה הגיע לנקודה שבה כמעט נשרפתי מניסיון להיות כל כך פרפקט. אז בעצם התחיל המסע שלי וההבנה שאני צריכה להתנהג בדרך שמתאימה לי. במהלך כתיבת הספר הבנתי עד כמה אפשר לתת לאנשים להיות יצירתיים בקביעת הדרך שמתאימה להם לנהל את חייהם. במקום להתמקד בתהליכי שיפור עצמי, שהופכים אותנו לאוגרים שרצים על גלגל בכלוב ללא תכלית, ושנובעים פעמים רבות מערך עצמי נמוך, אפשר ללכת בדרך רגועה וחומלת יותר", היא אומרת.
איך את מסבירה את העובדה שהסרטונים שלך נהיו ויראליים כל כך?
"אני חושבת שהצלחתי לשבור את מחסום הבושה. אחרי שקראו לי עצלנית, חשפתי בסרטונים הבאים איך אני שורדת בכל הבלגן הזה, ורק אז אנשים התחילו להיפתח, להודות שגם הם נאבקים בדיוק כמוני. ברגע ששוברים את מחסום הבושה ומשנים את השיח הפנימי השלילי, רק אז אפשר להתחיל לבחון דרכים לתמרון המחסומים התפקודיים שלנו".
למה בחרת דווקא בטיקטוק?
"כי זו המדיה שהכי מתאימה לאישיות שלי, עם בעיות הקשב והריכוז שלי. בינינו, עם שני ילדים קטנים, למי יש זמן לצלם תמונות יפות? וכשאת מיניקה ואין לך שתי ידיים להקליד, עדיין יש לך יד אחת שאפשר להסריט איתה ואפילו להגיב לאנשים. כך אפשר לבנות קהילה יותר בקלות".
המסרים שלך מכוונים בעיקר לנשים שכורעות תחת הנטל או גם לאנשים שמתמודדים באופן כללי עם משברים בחיים?
"אני מאמינה שהמסרים בסרטונים ובספר שימושיים לאנשים מכל הקשת ואני רואה את זה בתגובות. פונים אליי כאלו שהיו על סף התאבדות והספר נתן להם תקווה, אבל מצד שני, אתמול קיבלתי טלפון מחברה טובה, עם חיים נהדרים ואפילו פריווילגיים, שמצאה בספר שלי שינויים קטנים שעזרו לה לתפקד טוב יותר. אפילו החברה הכי טובה של אמא שלי, שהיא האישה הכי מסודרת בעולם, אמרה שיש לה עכשיו יותר חמלה לילדים שלה ולבעיות שלהם. בעיקרון, לכולנו יש זמנים שבהם קשה לנו יותר ושעלינו למצוא גישה תפקודית מאפשרת יותר. אבל כן, נשים הן העוקבות העיקריות שלי כי הנורמות החברתיות שהן עדיין נושאות ברוב הנטל בבית - עדיין כאן לצערי".
בספרה מפרטת דיוויס כמה תובנות מרכזיות שיעזרו לנו לתפקד טוב יותר בנוגע למשימות הבית:
במקום לומר "מטלות הבית" אמרו "משימות תחזוקה". הרציונל: מטלות הבית הן חובות, משימות תחזוקה הן ביטוי של נדיבות כלפי עצמנו.
במקום לומר "ניקיון", אמרו "ארגון מחדש של מרחב המגורים". הרציונל: ניקיון הוא אינסופי. לארגון מחדש של המרחב יש מטרה. אגב, ארגון אינו סדר - אפשר להיות אדם מבולגן ומאורגן, לא הכול צריך להיות נעים לעין כדי להיות מסודר ולא כל מה שנעים לעין הוא גם פרקטי.
במקום לומר "כל כך מבולגן כאן" אמרו "החלל הזה כבר סיים את תפקידו כמקום תפקודי". הרציונל: כל כך מבולגן נשמע כמו ביטוי של כישלון, החלל סיים את תפקידו היא אמירה ניטרלית מבחינה ערכית.
במקום לומר "טוב מספיק זה מספיק טוב", אמרו "טוב מספיק זה מושלם". הרציונל: הביטוי הראשון נשמע כמו התפשרות על פחות, השני פירושו שיש לכם גבולות וציפיות הגיוניות.
דיוויס: "הרעיון המרכזי הוא להפנים שלמשימות התחזוקה אין שום קשר עם היותכם אדם טוב או רע. הן ניטרליות מבחינה ערכית. ואם כבר, הדיבור יכול להיות אפילו מקדם: המשמעות של הבלגן בבית שלי היא שאני חיה. משמעותם של כלים מלוכלכים היא שהזנתי את עצמי. המשמעות של חומרי יצירה מפוזרים בחדר היא שאני אמא כיפית. משמעותם של הבגדים המושלכים על הרצפה היא שהיה לי יום עמוס. מדי פעם משמעותו של הבלגן היא שאני מתמודדת עם דיכאון או מתח נפשי. אבל גם אלה אינם כשלים מוסריים כמו גם אותו ספל קפה שאני כל הזמן שוכחת לשים בכיור".
במקום לראות בהן דבר ערכי, שימו דגש על הפרקטיות של המשימות ובחנו זאת בשלוש רמות: ברמה הבסיסית - מבחינת בטיחות ובריאות; ברמה האמצעית - כעניין של נוחות; וברמה העליונה - של אושר ושמחה. לדוגמה, לגבי ניקיון הרצפה - בגישה הערכית: רצפה מלוכלכת זה דבר מגעיל, רצפה צריכה להיות נקייה. מבוגרים אחראים מקפידים על רצפה נקייה. בגישה הפרקטית: בריאות ובטיחות - עליי לסלק את כל החפצים שמסכנים אותי במעידה ולהרחיק חרקים, עובש וחיידקים כדי שלא יתרבו. נוחות: אני רוצה חדר שבו הילדות יוכלו לשחק, כי אני לא אוהבת שחתיכות לכלוך נדבקות לכפות הרגליים היחפות. אושר: אני אוהבת איך שהחדר נראה כשהרצפה נקייה ושטופה, זה משרה עליי שלווה.
דיוויס: "קל יותר לסבול את הסיזיפיות האופיינית למשימות התחזוקה כשמשחררים את המסרים הערכיים, ומבודדים את הסיבה הפרקטית לביצוען. כמו שאוכלים כל יום ולא רואים בזה משהו סיזיפי אלא פרקטי, כך צריך להתייחס גם לזה. בצורה הזאת פתאום המטלה כבר לא קשורה לעמידה בציפיות, אלא לדאגה לעצמי".
לכל אחד יש שיטה שמתאימה לו לארגון הבית, וחשוב להכניס אותה לסדר היום בצורה הקלה ביותר. יש לכם רשות מלאה לבצע מעט, להשתמש בקיצורי דרך ולעשות את המינימום ההכרחי. השאיפה לשלמות היא משתקת. כדאי לאמץ את שיטת "הפגימות הגמישה": אנחנו לא מתפשרים על פחות, אנו מאמצים הרגלים מותאמים שמסייעים לנו לחיות ולתפקד טוב. אם את אדם מבולגן, מצאי שיטה שמתאימה לאדם מבולגן ואל תאמצי גישה שתחייב אותך להיות מישהי שונה לגמרי.
דיוויס: "הרגשתי בעבר כאילו כל הזמן מושכים אותי לכיוונים שונים ושאף פעם אין לי ממש בית מתפקד. עבדתי בשירות הבית שלי, אבל הבית שלי לא שירת אותי. הייתי חייבת לשנות את זה. לכן הכנסתי את הבית לסדר היום שלי. כאמא וכאישה בעלת הפרעת קשב למדתי שאני מסתדרת היטב עם מקצבים יומיים ושבועיים. לכן התחלתי לכבס בכל יום שני, גם כשעדיין היו בגדים נקיים בארון, וכיבסתי את כל המצעים בכל יום חמישי גם כשלא היו מלוכלכים מדי. הפעלתי את המדיח בכל ערב גם כשלא היה מלא. לא עבדתי לפי מה ש'אמור' להיעשות, ובעיני אחרים אולי זה ייחשב חיפוף, אבל למי אכפת? הדרך הטובה ביותר לעשות משהו היא זו שבזכותה הוא נעשה".
בהסתכלות זוגית, במקום להיכנס לוויכוחים מי עובד קשה יותר ואיך לחלק את מטלות הבית ביניכם, ודאו ששעות המנוחה מחולקות ביניכם בצורה הוגנת. הוויכוחים על העבודה מובילים להשוואה ערכית שלא תורמת דבר – האם אפשר בכלל להשוות אם עורך דין במשרד עובד קשה יותר מאמא עקרת בית? שיחה על זמני מנוחה הוגנים משאירה אתכם בעצם באותו צוות, אין פה השוואה, ולשניכם מגיע גם לנוח.
דיוויס: "קודם כול חשוב להפנים שמנוחה היא זכות ולא פרס שמגיע לנו רק אחרי שסיימנו את כל המטלות. עם בן הזוג שלי, במקום להתמקד במי צריך לעשות את הכלים בערב, התמקדנו בכך שלי חשוב להתחיל את היום שלי עם שעה וחצי של ישיבה עם קפה ועשיית דברים לעצמי ולו חשוב יותר למצוא את זמן המנוחה בערב. לא אכפת לי מי עשה את הכלים, אלא שלא יהיה מישהו מאיתנו שיעבוד קשה מדי ולא יזכה למנוחה שמגיעה לו. האם זה עובד לנו כל הזמן? לא, אבל רוב הזמן כן ולפעמים יש משא ומתן מחודש".
כשאתם מסתכלים על חדר מבולגן מאוד, אפשר בקלות להתמלא בתחושה שזה גדול עליכם. הקדישו כמה דקות למחשבה אילו דברים תוכלו לעשות כדי להחזיר אותו למצב פונקציונלי - ועשו רק אותם. הניחו לשאר הדברים להמתין לעיתוי מתאים יותר. לדוגמה, במטבח ייתכן ששטיפת כלים, ניקוי משטח השיש ופינוי הזבל יספיקו בשלב ראשון. דיוויס: "אין כללי ברזל, חשוב למצוא מהם הדברים שבאמת יהיו פרקטיים מבחינתכם. אני מסדרת ומנקה לא מפני שלכלוך זה רע, אלא כדי שיהיה לי פרק זמן נוסף של 24 שעות שבו המרחב ישרת אותי. כשאני נכנסת לחדר השינה שלי, למשל, מבחינתי אם אוציא את הספלים ואת כלי האוכל, אחליף מצעים, אכניס את הבגדים המלוכלכים לכביסה ואזרוק דברים לאשפה - החדר יהיה במצב ראוי מאוד. ייתכן שאחליט לחזור על זה פעמיים בשבוע ואז אכניס את הפעילות הזו ללו"ז הקבוע".
כביסה
ארון בגדים או חדר ארונות משפחתי מאפשר הכנסה מהירה יותר של הבגדים הנקיים, מקל על ההתלבשות בבוקר ובדרך כלל אוסף את הכביסה המלוכלכת במקום אחד. כדאי להציב סל כביסה לבגדי אל־קמט, לאחסון פריטי לבוש שלא זקוקים לקיפול. בנוסף, מומלץ לתלות את הכול. זה מקל עלינו לראות את הכול ודורש פחות זמן קיפול.
כלים
החליפו כלי זכוכית כבדים בכלי פלסטיק קלים, זה פחות כבד ומכביד.
קבעו שלכל אחד מבני הבית יש ספל, צלחת וקערה משלו (לפעמים בצבעים שונים) והוא אחראי לשטיפתם.
הציבו עמדת כלים מלוכלכים - מתקן ייבוש כלים שמיועד דווקא לכלים המלוכלכים ומשאיר את הכיור נקי.
אחסון וארגון
סלים: הציבו סל במקום שבו נוצר בלגן. למשל, סל לנעליים ליד הדלת, סל לכביסה במדרגות, סל אשפה על כוננית הלילה.
אחסון פיצ'פקעס אנכי: מגירת אחסון או מתקן נעליים שקוף שתלוי על הקיר או בצד הפנימי של הדלת יבטיח מקום לחפצים הקטנים, שתוכלו לראות אותם בקלות.
אחסון ויזואלי: הציבו מכלים שקופים, ווי תלייה על הקירות, מגשים ומדפים פתוחים נוספים לאחסון חפצים בחוץ, כדי שיהיה קל לזכור היכן הם.
מגשים מסתובבים: עליהם אפשר לאחסן דברים רבים ולהשאיר את המשטחים פנויים.
מסמכים ודואר: השתמשו בתיקיית אקורדיון או בתלייה על המקרר/לוח השעם, עם תאריך יעד לטיפול.
הכתבה התפרסמה במגזין "לאשה"
