שי גבסו ולין לאור, בטח כבר אמרו לכם משפטים כמו "מצאתם זמן להביא ילד לעולם".
גבסו: "כן. המדינה שלנו עברה חתיכת טראומה. אבל גם אם לין ואני לא היינו בהיריון עכשיו, גם אם עוד היינו רק בשלב הדיבורים, זה בטח לא היה עוצר בעדנו. כשאתה מחליט להביא ילדים לעולם, אתה לא חושב לטווח הקצר. ילדים זה לכל החיים. אני בן אדם אופטימי ואני מאמין שהכוח של החיים תמיד חזק יותר מהכול".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לין: "אני ההפך משי. פסימית מטבעי. אבל אני אומרת שתמיד היה ותמיד יהיה משהו. כבר התרגלנו שככה החיים שלנו בישראל. נכון שעוד לא היה דבר כמו מה שהיה ב־7 באוקטובר, אבל היו פיגועים, מבצעים, מלחמות".
בואו נחזור אחורה. איך הכרתם?
לין: "דרך סוכנות להורות משותפת, בשנה שעברה. זה היה בזמן המחאה הפוליטית על רקע המהפכה המשפטית, ותמיד היה פער בין האופטימיות שלו לפסימיות שלי. מה שהולך להיות במדינה נורא הפחיד אותי. היה לי חשש גדול לגבי השתלטות הדת. שאלתי את עצמי 'מה זה אומר לגבי זכויות נשים? מה אם ארגיש שאין מנוס ושאני חייבת לעבור לחו"ל?'. ידעתי שאם אני מביאה לעולם ילד לבד, אז אני חופשייה, אבל ברגע שאני מחליטה להביא ילד עם מישהו, אני מגבילה את החופש הזה. לי ולשי היו הרבה שיחות בעניין. בסוף הרצון להביא ילד במשותף היה חזק יותר".
בתם המשותפת אמורה להיוולד בינואר. לאור (34), שגדלה בצפת, היא תסריטאית, במאית, מפיקה ועורכת, בוגרת מחלקת קולנוע בבית ספר מנשר לאמנות. בין היתר ערכה את העונה העשירית של "מחוברים" ואת "היהודי החדש" בהנחיית גורי אלפי. כיום היא עובדת על הפיצ'ר הראשון שלה והיא בצוות העריכה של תוכנית הריאליטי "פקין אקספרס" שהייתה אמורה לעלות באוקטובר ברשת 13, אך נדחתה בעקבות המלחמה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
את שי גבסו (39) לא ממש צריך להציג, ובכל זאת: הוא גדל בראשון־לציון במשפחה מסורתית ומגיל 12 התקרב עוד יותר לדת. בזמן שירותו הצבאי (בהתחלה בתותחנים, בהמשך בלהקת חיל האוויר) השתתף בעונה הראשונה של "כוכב נולד". בגמר המפורסם בניצנים, קטף את המקום השלישי. הסינגל הראשון שהוציא היה "יום ועוד יומיים". מאז הספיק להוציא שישה אלבומים (ארבעה בעברית ושניים באנגלית), לשחק בתיאטרון ("כנר על הגג", "עקומים"), לכתוב מחזות ("חוץ מאהבה אין בינינו כלום" שעלה בתיאטרון הסמטה) ולזכות במקום הראשון ב"הזמר במסכה" (בתחפושת גורילה). כיום הוא כותב מחזמר לתיאטרון בית ליסין, עובד על תסריט שאותו לאור אמורה לביים ובקרוב ישיק אלבום חדש. אחד השירים מהאלבום, "כמה ניסיתי", כבר הפך לקליפ שלאור ביימה.
מאז תחילת המלחמה הוא מופיע מול חיילים, פצועים ומפונים מהעוטף. "אני רואה בזה סוג של מילואים", הוא מסביר. "ההופעה הראשונה הייתה מאוד לא פשוטה. הופעתי עם הלהקה שלי ועם שחקני 'קופה ראשית' מול ילדי העוטף וכולנו היינו בהלם בהתחלה. אני זוכר שהחזקתי את הגיטרה ולא מצאתי בתוכי שום דבר להגיד. ואז ילד אחד צעק לי 'תשיר'. החזרתי את זה אליו. שאלתי: 'יש משהו שאתה רוצה שאשיר?', והוא החזיר את זה אליי. אמר 'מה שאתה בוחר'. אז הבנתי פתאום את המקצוע שלי. זה כאילו הוא אמר לי: 'זו העבודה שלך'. אני חושב ששרתי את 'יום ועוד יומיים' ומשם המשכנו. בסוף ההופעה ראיתי איך הצלחתי להעמיד את כל הקהל על הרגליים וזו הייתה תחושה מדהימה".
לין: "שי היה אצלי בארוחת ערב ב־6 באוקטובר ובדיוק דיברנו על זה: 'האם לאמנות יש משמעות?'. פתאום הכול התחבר. הוא קיבל את התשובה. הוא הבין שהוא יכול להשפיע על אנשים עם כלי שיש רק לו".
שי: "אתה מגיע לבסיסים, מחזיק את היד של פצועים, מרגיש ורואה את כל הקושי, ופתאום אתה רואה את התגובות של אחרי. זה מעין רגע קסום שאנחנו חווים יחד. רגע של רגש ותקווה. זה באמת סגר לי את השאלה שלמעשה שאלתי את עצמי כל השנים: 'למה בעצם אני מופיע על במה ושר?'. הבנתי לראשונה את הכוח האמיתי במוזיקה".
כשהיה גבסו בן 27, הוא נישא לרקדנית הגר אנוש אחרי מערכת יחסים בת חצי שנה. שנתיים לאחר מכן הם התגרשו, גבסו התנתק מהדת ומאז הוא מגדיר את עצמו כביסקסואל. "מגיל צעיר הייתי מאוד פלואידי", הוא אומר, "ידעתי שאני נמשך גם לנשים וגם לגברים. עד הגירושים יצאתי רק עם נשים בגלל דימוי שהיה לי בראש. הוויז'ן שהיה לי, האהבה שרציתי לפגוש, היו פשוט בדמות של בחורה. הדרך הכי טובה להסביר את זה היא אולי דרך מוזיקה. אתה יכול לאהוב כמה סוגי מוזיקה: ג'אז, קלאסי, פופ. אבל עדיין, החזון שלך, סגנון המוזיקה שאתה יודע שתרצה לעשות - הוא רוק. הרבה פעמים הביסקסואליות דווקא מאלצת אותך להיות ממוקד. מצד אחד זה תדר של שפע, מצד שני אתה חייב שיהיה לך ויז'ן כדי שלא תלך לאיבוד.
"הגר היא זו שיזמה את הפרידה. באותה תקופה, כשהנישואים התפרקו ונשבר לי הלב, נשברה אצלי גם הדת. היה קשר בין הדברים למרות שאני לא יודע להפריד בין החוטים. מה שאני כן יודע הוא שהרגשתי שכל העולם שבניתי, לבנה אחר לבנה, התמוטט ונשבר לרסיסים, כאוס מוחלט, שבשביל להמשיך הלאה אני חייב להיוולד מחדש, להמציא את עצמי בכיוונים חדשים. ולכן, במקום הדת פניתי לרוחניות וגם למשחק ולתיאטרון. מבחינה זוגית זה כלל לראשונה גם מערכות יחסים עם גברים. מבחינתי, אף אישה לא יכלה להחליף את הגר. אף אישה לא הייתה יכולה להיראות כמו הגר או להיות כמו הגר. גבר מלכתחילה כבר היה משהו אחר".
ואז החלום על ילדים הלך והתרחק עוד יותר.
"המחשבה להיות אבא ננעלה אצלי מאז הגירושים. היא חזרה רק לפני שנה וחצי, בבוקר אחד, בבת אחת. ממש מאפס למאה. התעוררתי ואמרתי לעצמי 'איך זה לא קרה עד עכשיו? למה אני מחכה?'. בשלב הזה כבר לא היה לי את הוויז'ן של משפחה מהסוג הנורמטיבי. ידעתי שאני לא צריך להיות במערכת יחסים עם בת זוג כדי שזה יקרה. התחלתי לברר על פונדקאות, אבל מהר מאוד משהו שם הרגיש לי לא שלם, לא מדויק. רק עדיין לא ידעתי מה כן מדויק".
מתי התחלת לחשוב על הורות משותפת?
"זמן קצר אחרי כן נפגשתי עם חברה טובה שלי. ישבנו, דיברנו, ופתאום היא אמרה שהיא חושבת להביא ילד בתהליך כזה. מיד זה עשה לי גלינג כזה בראש".
אז למה אתה והחברה לא עשיתם את זה יחד?
"אני והיא חברים טובים מאוד, אבל זה פשוט לא יכול היה לקרות בינינו. זה בדיוק כמו שיש בחור ובחורה ששניהם חברים טובים מאוד ושניהם רוצים זוגיות. העובדה שהם באותו סטטוס ומסתדרים נורא טוב, עדיין לא אומרת שהם יכולים להפוך לזוג. צריך שיחברו אותם הדברים הנכונים. ברור שאני ואותה חברה דיברנו על זה, ותוך חצי דקה היה ברור לשנינו שברור שלא. כשהתחלתי לדמיין את הילד שלי ראיתי אותו בסיטואציות הכי רגילות ביום, כמו איך ייראה ההווי שלו אחר הצהריים בבית. לי ולאותה חברה יש הרבה דברים משותפים, אבל היא לא חיה כמוני. כשנרשמתי לסוכנות תיארתי מה אני רוצה באמא העתידית. אמרתי שחשוב לי שזו תהיה מישהי חופשייה במחשבה שלה, באיך שהיא חיה את החיים שלה, אבל שתהיה גם עם רגליים על הקרקע, כי אני קצת מרחף וצריך איזון. מעבר לזה, הם עושים בסוכנות תחקיר ומנסים ליצור התאמה. זה קצת כמו 'חתונמי' כזה. הם שלחו לי הרבה פרופילים וכל הזמן אמרתי 'לא'. הספיק לי לדעת לפי התמונה של הבחורה שזה לא זה. בשלב מסוים הם התקשרו ואמרו לי: 'תשמע, אנחנו עושים פה עבודה ואתה פוסל רק על תמונה'. אמרתי להם שברגע שאראה את התמונה הנכונה אדע. ואז ראיתי את התמונה של לין ומיד ידעתי שאותה אני רוצה לפגוש".
מה מצא חן בעיניך בתמונה?
"קשה לי להסביר, אבל היא עוררה בי סקרנות".
לאור כאמור בת 34, לא בדיוק הגיל הממוצע שבו נשים סטרייטיות מחליטות לפנות להורות משותפת. לדבריה, אף פעם לא היה לה חשוב במיוחד להביא לעולם ילד עם בן זוג. "אחי ואני נולדנו מאבות שונים, עם כל אחד מהם אמא שלי ניהלה קשר זמן מה, אבל היא גידלה אותנו לבד ואף אחד מהאבות לא היה בתמונה. בתקופה שלה זה היה כל כך נדיר, שאפילו עשו עליה כתבה ב'לאשה' ב־1992".
ובחרת להביא ילד לעולם עם אבא שהוא לגמרי בתמונה.
"נכון. לאמא שלי זה היה מוזר בהתחלה, כי כאן האבא הוא שותף מלא. בהתחלה כן חשבתי לעשות את זה באמצעות תרומת זרע, גם כי זה מה שהכרתי וגם כי ידעתי שכך אוכל לגדל את הילד בדיוק כפי שאני רוצה. אבל כשהתחלתי לחפש תורם זה לא הרגיש לי מדויק. בדיוק כפי ששי הרגיש. היה חסר לי משהו ולא ידעתי מה. כשנרשמתי לסוכנות להורות משותפת, לא הייתי בטוחה שאלך על זה בסוף. אמרתי שלפחות אבדוק. כשהם שאלו אותי מה אני מחפשת עניתי שחשוב לי שיהיה אמן, תל־אביבי, עם ראש פתוח והכי חשוב שיהיה חילוני".
גבסו היה הפרופיל הראשון שהסוכנות הציגה לה. "בכל מה שקשור לתחום הרומנטי ולדייטים אני מאוד בררנית", אומרת לאור. "אז כאן מראש אמרתי לעצמי שאפעל אחרת. שאהיה פתוחה יותר ואתן יותר צ'אנס למפגש. אבל זה לא שמיד הסכמתי כשראיתי את הפרופיל של שי".
זיהית אותו?
"כן, והייתי בטוחה שהוא עדיין דתי. התקשרתי לסוכנות ואמרתי: 'אבל הוא דתי. ביקשתי בפירוש מישהו חילוני'. הם הבטיחו לי שהוא לא, ואז הסכמתי למפגש. אגב, בפרופיל הוא היה רשום כשאול גבסו".
שאול?
שי (צוחק): "שאול זה השם השני שלי. הרבה פעמים אני משתמש בשם הזה לדברים כמו ארנונה, הכבלים של הטלוויזיה".
לין, היה בזה משהו מלהיב שמדובר במישהו מפורסם?
"היה בזה משהו מגניב בקטע של 'אה, אני יודעת במי מדובר', אבל אני לא יכולה להגיד שזה מלהיב כי אני באה מהעולם הזה בעצמי".
לאור הודיעה לסוכנות שהיא מסכימה למפגש וכעבור כמה ימים הודיעו לה שיש הסכמה גם מצידו. הם העבירו לה את הטלפון שלו ולו את הטלפון שלה, והוא התקשר. היא עצמה, היא מודה, לא הייתה מתקשרת אליו ראשונה. הם קבעו להיפגש בבית קפה בתל־אביב - בית קפה שבו התקיים הריאיון הזה. זה נשמע ממש כמו דייט ראשון.
גבסו: "מצד אחד אתה מגיע עם הרבה סקרנות והתרגשות כמו דייט. מצד שני, יש בזה משהו אפילו הרבה יותר גדול מדייט, כי אתה מגיע עם המחשבה שהאישה שתפגוש בעלת סיכויים גבוהים להפוך לאמא של הילד שלך. השתדלתי עד כמה שאפשר לעמעם את התחושה הזו אצלי. אמרתי לעצמי בראש: 'אתה בא לפגוש בן אדם, בוא נתמקד רק במפגש'. ואז פגשתי את לין והיא הייתה טכנית מאוד".
לין: "פשוט רציתי לוודא שאתה באמת חילוני".
לא רצית לבזבז את הזמן?
לין: "היה לי חשוב לבדוק את הדברים שחשובים לי כדי לראות אם יש טעם שנתקדם. החלטתי לחתוך מיד בבשר החי. שאלתי את שי: 'במידה שנחליט להביא לעולם ילד ביחד ויהיה לנו בן, עד כמה חשוב לך שנעשה לו ברית?'. רציתי לראות מה הסקאלה שלו על הדת. שי אמר שהוא לא ממש חשב על זה לעומק. שהוא לא יודע. וזה הספיק לי. כי אם הוא היה אומר מיד 'כן', היה לי ברור לי שזה לא היה יכול לעבוד בינינו".
שי: "אני זוכר שאמרתי לה: 'בואי נכיר רגע כבני אדם. כל דבר בחיים, בסופו של דבר, נופל וקם על חיבור. על הרבה פערים אפשר לגשר אם יש חיבור'. ברגע שאמרתי את זה, היא שינתה גישה והתחלנו באמת לדבר. ואז אני זוכר ששאלתי אותה איזה שם היא הייתה רוצה לתת לילד".
לין: "שגם על זה מוזר מאוד לדבר בהתחלה".
שי: "נכון, אבל זה כן העיד על החיבור, כי אני אמרתי שם לבן שהוא לא ממש נפוץ ולין אמרה שזה בדיוק השם שהיא הייתה רוצה לתת. אחרי זה עברנו לשמות לבנות, ושוב היא אמרה אותו שם שאני רציתי. אמרתי לה, 'טוב, נו. את סתם אומרת', אבל אז היא הראתה לי את רשימת השמות לילדים שהיא כתבה בנייד שלה, אני הוצאתי פתק שעליו אני רשמתי את השמות לילדים שאני רוצה, והיינו בשוק שלשנינו יש את אותה רשימה בדיוק".
לין: "ופתאום הכול נהיה אותו דבר".
שי: "בסוף הפגישה באתי לשלם ואני זוכר שלין אמרה: 'אתה לא צריך לשלם! זו שותפות, זה חצי חצי. זה כל הקטע בפורמט!'. אמרתי לה: 'אני יודע שאני לא צריך, אבל אני רוצה".
לין: "מצד שני, אחרי שנפרדנו, חיכיתי ששי ייצור קשר ראשון".
שי: אבל התקשרתי מהר. אחרי שלושה ימים נדמה לי".
זה נקרא מהר?
לין: "אם זה היה דייט רומנטי, אני מודה שזה לא היה בא לי טוב. אבל הרגשתי שבמקרה הזה זה הגיוני. זו לא החלטה קלה לקבל, עם מי הולכים להביא ילד לעולם. הרגשתי שזה משהו לגיטימי לשהות בו רגע. קבענו להיפגש שוב בבית קפה, ואז המשכנו להיפגש אחרי זה בכל מיני מקומות: אחד אצל השני, שי הזמין אותי להופעה שלו, הוא דאג שנהיה חברים".
שי: "לאט־לאט הרגשתי שאני מקבל מלין את האנרגיה המדהימה הזו שכל הזמן חיפשתי. התחושה הזו שאתה נמצא עם אדם שאתה מרגיש איתו הכי בבית. פעם נפגשנו והתחלתי לרעוד, כי זה מה שקורה אצלי כשעולה בי האנרגיה הזו. היא ראתה אותי רועד וחשבה שקר לי. בפגישה הבאה שלנו לבשתי קצר והיא אמרה: 'למה? יהיה לך שוב קר', ואמרתי לה: 'לא רעדתי בגלל שהיה לי קר'".
עם התאמה ואנרגיה כזאת - מה בעצם מונע מכם להפוך גם לזוג רומנטי? זו אופציה?
שניהם נאלמים. השניות חולפות ואף אחד מהם לא עונה. בסופו של דבר אומרת לין: "זו הסיבה שביקשתי בסוכנות מישהו שהוא גיי. כדי שלא ישאלו אותי את השאלות האלה. כשעשו את ההתאמה ביני ובין שי, הייתי בטוחה בהתחלה שהוא גיי. עכשיו כל הזמן שואלים אותי את זה".
נו, ומה בכל זאת התשובה?
"אני חושבת שהקסם בינינו התאפשר בגלל מה שזה, שידענו מראש שלא מדובר כאן בזוגיות רומנטית. לכן זה עבד בינינו".
שי: "תוך כדי ההיכרות שלי עם לין הבנתי עוד יותר עד כמה המבנה של זוגיות עם ילד תחת קורת גג אחת לא קוסם לי. אני מאוד אוהב את החיים שלי עם עצמי. בגלל זה המבנה הנוכחי עם לין הרגיש לי הכי נכון".
אחרי ארבעה חודשי היכרות, הם הרגישו שהם מוכנים לעבור לשלב הבא: להביא לעולם ילד באמצעות הפריית מבחנה. לפני כן ניסחו חוזה הורות, מה שהעלה לדבריהם כמה מחלוקות. "לא הרבה", מדגישה לאור. "המחלוקת העיקרית הייתה סביב נושא הברית. אני אתאיסטית ולא מבינה למה צריך להטיל מום בתינוק בריא. מראש ידעתי שברגע שאני מחפשת פרטנר להורות משותפת, יהיה לי קשה למצוא גבר שיסכים להימנע מברית. ידעתי שאצטרך לעשות הרבה עבודה כדי להעביר אותו לצד שלי, או בלית ברירה ובצער גדול, להתגמש".
ומה הוחלט?
שי: "חפרתי בנושא הזה לא מעט. בסוף התגבשה אצלי ההבנה שאני לא יכול לוותר על ברית. הרגיש לי שברגע שאתה מביא את הילד לסביבה שלנו ומונע את זה ממנו, אתה דווקא לוקח ממנו את הבחירה. אתה שם לו נושא להתעסק איתו, מאלץ אותו להתעסק בזהות שלו. וזו שאלה גדולה שלא רציתי לשים על הכתפיים של הילד שעתיד לבוא".
לין: "קיבלתי את זה, אבל היה לי קשה מאוד עם זה".
לשמחתך לא היית צריכה להתמודד עם זה בסוף.
לין: "נכון. רציתי מאוד בת, בלי קשר לברית".
שי: "אני מודה שאני רציתי בן, בעיקר כי גדלתי בסביבה של בנות. אני בן זקונים, מעליי יש שתי אחיות וכשהייתי ילד תמיד רציתי אח. כמובן, ברגע ששמעתי שזו בת, זה כבר לא היה לי משנה ונורא שמחתי".
אילו עוד מחלוקות עלו?
לין: "כזכור, זה היה בתקופת המחאה על הרפורמה המשפטית כשהרבה אנשים שקלו ברצינות לעזוב את המדינה. ידעתי שלא ארצה להישאר כאן בכל מחיר, ושי - לא רק שהקריירה שלו בארץ, הוא גם אופטימיסט. בזמן שאני אחשוב שהמדינה הולכת לכיוון רע מאוד, הוא עדיין יחשוב שיהיה טוב".
שי: "אמרתי ללין שזה פותח שאלה גדולה יותר מבחינתי: 'מה יקרה אם צריך להילחם פה על הבית? מה אני עושה במקרה כזה? האם אני נלחם על החברה הישראלית או שאני פשוט מעתיק את מקום מגוריי גיאוגרפית? הבנתי שאני לא יכול לעזוב, שאני ארצה להישאר ולהילחם. מצד שני, אני לא ארצה שהמשפחה שלי תישאר בארץ אם מסוכן לה או לא טוב לה".
לין: "כתבנו בחוזה שאם יש מצב חירום, אני והילדה רשאיות לעבור לחו"ל".
כתוב גם מתי הילדה ישנה אצל כל אחד מכם?
שי: "נקבע שבחצי השנה הראשונה היא תישן רק אצל לין. אחרי חצי שנה - יום בשבוע אצלי, בגיל שמונה חודשים - יומיים בשבוע אצלי והחל מגיל שנה - חצי־חצי".
ההורים שלכם נפגשו?
שי: "כן. היה מפגש משותף אצלי בבית. הזמנו את ההורים שלי ואת אמא שלה לקפה ועוגה".
נשמע לגמרי כמו זוגיות אמיתית.
לין: "כמו זוגיות אמיתית, רק בלי כל השיט".
הכתבה התפרסמה במגזין "לאשה"
