סימני האזהרה המוקדמים כבר היו שם - רעב תמידי, חרדה, נשירת שיער, עייפות, ערפול מחשבתי - אבל אליס ליווינג, משפיענית פיטנס בריטית שהטיפה ל"אכילה נקייה" ולאימון מאסיבי, התעלמה מהם. היא המשיכה לזייף פרסונה מאושרת ומצליחה עם גוף מחוטב להפליא, בניסיון לשכנע את עצמה ואת העוקבות שלה שלהיות רזות יותר יהפוך אותנו למאושרות יותר. רק כשהווסת הפסיקה במשך כמה חודשים - בהתחלה אפילו לא שמה לב לזה - היא הגיעה לגינקולוגית שאמרה לה את האמת בפרצוף: את רזה מדי, מתאמנת יותר מדי, והכנסת את הגוף שלך לסטרס בלתי אפשרי. אם תמשיכי ככה, הזהירה הרופאה, לא תוכלי להביא ילדים לעולם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"היא ראתה את מי שאני באמת מעבר למסכה המוצלחת - בחורה באמצע שנות ה-20 שלה שמותשת לחלוטין", כותבת ליווינג בספרה החדש Give Me Strength, שהתפרסם החודש בבריטניה, ובו היא חושפת את סיפורה המלא. "הגינקולוגית אמרה לי שראתה הרבה נשים במצב הזה, כולן לחוצות להיות רזות... חלק לא מגלות את הבעיה כי הן משתמשות בגלולות נגד היריון. זו הייתה נקודת המפנה שלי. לא הייתי מוכנה לוותר על אימהוּת, אבל גם המחשבה להעלות במשקל ולהיחשף לביקורת על כך הפחידה אותי מאוד".
סיפורה של ליווינג, שאותו היא מביאה בכנות מלאת חרטה מצד אחד והשלמה מצד שני, חושף את הבעייתיות לא רק של שיטות תזונה ואימון קיצוניות מדי אלא גם של תרבות המשפיעניות במדיה החברתית, בעלות הכוח הבלתי מוגבל והלא תמיד מבוסס מקצועית. ליווינג מנסחת את זה הכי טוב: "ההצלחה באינסטגרם, עם מאות אלפי העוקבים, הפתיעה גם אותי. בתוך כמה חודשים נהייתי נערת השער של הכושר הגופני בבריטניה, עם מעט מאוד ניסיון ורק הכשרה בסיסית באימון. כשהציעו לי לכתוב ספרים בנושא, תמורת סכומים משני חיים, כבר התחילו למצב אותי כמומחית, שכיום אני מבינה לגמרי שלא הייתי. אבל אז זה לא הטריד אותי, כי הייתי צעירה ושאפתנית והאמנתי שהכול יהיה בסדר".
הכול היה ממש לא בסדר. ליווינג (30), שגדלה בג'ררדס קרוס, עיר קטנה בדרום-מזרח אנגליה, בת לאמא יהודייה שנהגה להגיש ארוחות שישי עשירות, מתארת מערכת יחסים סבוכה עם אוכל כבר מגיל 11. אם לפני זה נהנתה מאכילה חופשית, הלחץ וההשוואה לחברותיה המתבגרות הביאו אותה להתחיל לשים לב לכל ביס שהיא לוקחת. אז גם התחילה להבחין בדיאטות הבלתי פוסקות של אמה ולדיבור הלא מחמיא שלה על כל מי שחרג ממידות גוף רזות. מערכת יחסים אלימה עם בן זוג בשנות התיכון רק החריפה את המצב. "הניסיון שלי לחזור לשליטה התרכז באוכל. רציתי להיות קטנה יותר. דיאטה הייתה מקום שבו הרגשתי בטוחה", היא כותבת בספרה.
4 צפייה בגלריה
אליס ליווינג. "רציתי שיראו איך מתחילים באורח חיים 'בריא'"
(צילום: Tristan Fewings/GettyImages)
ליווינג, שרקדה מאז ילדותה וחלמה על קריירת משחק, התקבלה לשמחתה לבית הספר לתיאטרון בלונדון והחלה להשקיע בתחום. לאחר שנה של אכילת ג'אנק פוד, כמו סטודנטים רבים לדבריה, אמירה של אחת ממורותיה שהיא צריכה להיות "מודעת יותר לגוף שלה" אם תרצה להצליח באמת בשואו-ביזנס, הובילה אותה לקחת קורס אימון אישי ראשון ולהתחיל בדיאטה שבה ירדה בתוך חודשים ממידה 40 ל-36. הרצון לפרסום בער בה כבר אז, וב-2014 היא פתחה את חשבון האינסטגרם הראשון שלה "Cleaneatingstudent" כדי לתעד את השינוי.
"רציתי שיראו איך מתחילים באורח חיים 'בריא', איך אפשר לקבל את הגוף שחשבתי שהייתי שצריכה שיתאים לכוכבת ווסט-אנד. הידע שלי על מה שצריכה לכלול דיאטה בריאה היה מוגבל. התחלתי לקרוא על תזונה ומה צריך לאכול כדי לבנות שלד יציב, כדי שאוכל להיות חזקה בשיעורי הריקוד שלי ולהוריד את אחוזי השומן גוף. הבנתי שצריך להוציא פחמימות מהתפריט, להכניס חלבונים ושומנים מסוימים ושצריך לשים לב לקלוריות. הגבלתי את עצמי כמו בתיכון, אבל ההבדל היה שהפעם המזונות היו 'טובים' יותר, עם רכיבים תזונתיים, ולכן התקבלו כ'בריאים' יותר. הבעיה הייתה שלא אכלתי מספיק מהם. מהר מאוד התחלתי לרדת במשקל. אחרי כמה חודשים התחלתי לקבל שבחים מהמורים שלי בבית הספר לתיאטרון של לונדון ותפקידים טובים יותר, כי הביטחון העצמי שלי עלה. הפכתי בהדרגה את הדף באינסטגרם לציבורי וקראתי לו Clean-Eating-Alice, וכך התפרסמתי".
בשנה השלישית ללימודיה התקבלה לתפקיד במחזמר "אנני" שרץ ברחבי בריטניה, והלחץ שהרגישה גם ככה, התגבר. "כל שבוע עברנו לעיר חדשה בסיבוב ההופעות, שמונה-תשע הופעות בשבוע. שמרתי על מגבלת מזון. היה לי חשוב להישאר רזה. אז גם התחלתי לשתף בעמוד לא רק תמונות של אוכל. שכנעתי את עצמי שהחזרות המפרכות בתיאטרון לא מספיקות כאימון ושעליי לעבוד קשה עוד יותר. למרות שסיימתי להופיע בעשר וחצי בלילה, קמתי כל בוקר בשעה שש לאימון במכון הכושר".
ההצלחה באינסטגרם - חצי מיליון עוקבים - הובילה, כאמור, להצעות מפתות מצד הוצאות הספרים, וליווינג פרסמה שלושה ספרים תחת המותג שלה. "אהבתי את ההתרגשות", היא כותבת. "פתאום הוזמנתי לאירועים נוצצים ולראיונות למגזינים. הכול קרה מהר, וקשה היה שלא להיסחף. הפרסום היה ממכר. ככל שהקהל שלי גדל, הרצון שלי להיות נאהבת גדל. זה היה כאילו פיצחתי את הקוד של הורדה במשקל ויש לי את כל התשובות, שכמובן לא באמת היו לי. ניסיתי לחפות על כך בקורסים שלקחתי ובקריאת כל החומר שיכולתי. בניתי את הפלטפורמה שלי לבני 20 פלוס שיאכלו ארוחות בריאות ותמיד יחייכו.
"מה שמוזר היה שלרדת במשקל היה די קל. הנוסחה הייתה פשוטה: לאכול פחות, לנוע יותר. האתגר היה לשמר את זה. חשוב היה שאשמור על המראה שלי, כי כמעט כל ה'הצלחה' שלי הייתה מותנית באיך שנראיתי. מה שאנשים לא אומרים לך על דיאטות זה שאם תמשיכי באותה נוסחה, זה ייעשה פחות יעיל עם הזמן. הייתי צריכה לאכול פחות ופחות כדי להישאר במשקל שרציתי. התחלתי להיאבק בגוף שלי. הגוף צרח שהוא צריך יותר אנרגיה, אבל המחשבה על אכילת עוד משהו הפחידה אותי עוד יותר".
4 צפייה בגלריה
אליס ליווינג. "הגוף צרח שהוא צריך יותר אנרגיה, אבל המחשבה על אכילת עוד משהו הפחידה אותי עוד יותר"
(צילום: Jeff Spicer/GettyImages)
ליווינג מודה כיום שפיתחה הפרעת אכילה בעקבות המצב (ככל הנראה סוג של אורתורקסיה). "אני מאשימה את עצמי אבל גם חומלת. אני תוצר של תקופה. התנהגויות שכיום אני יודעת שהן בעייתיות מאוד, כמו הסרת קבוצות מזון שלמות מהתפריט או לא להרשות לעצמך אף יום ללא אימון, היו בנורמה. נמנעתי כמעט מכל האירועים החברתיים כדי לא להתפתות לאכול דברים 'אסורים'. נהפכתי למאסטר בלתרץ למה אני לא יכולה לאכול משולש פיצה או לשתות כוס יין".
כדי לא לחשוף את המצב הקיצוני שהגיעה אליו, היא התחילה אפילו לזייף צילומים באינסטגרם. "הצטלמתי אוכלת לארוחת הבוקר ביצים וירקות על טוסט, אבל בעצם לא אכלתי את הטוסט. אם יצאתי לארוחת ערב עם חברים, הצטלמתי עם הפיצה שלהם במקום עם הסלט שהזמנתי. העמדתי פנים כאילו אין לי בעיות בענייני אוכל, מכרתי גרסה של עצמי שאנשים חיפשו".
ההתפכחות של ליווינג הגיעה בעקבות הפגישה ההיא אצל הגינקולוגית וגם בעקבות גל ביקורות בעיתונות הבריטית על תרבות משפיעניות ה-Clean Eating שמזיקה לבריאות. השינוי, היא מספרת, היה תהליך ארוך שעדיין לא הסתיים. לצד תהליך תרפיה שהיא עדיין עוברת, בעיקר בנושא אכילת בינג', היא הפסיקה להיצמד לספירת קלוריות, התחילה לקחת ימי מנוחה מאימון, שמה לב יותר לדפוסי השינה ולמצבי הרוח שלה. הווסת, אגב, חזרה רק אחרי שנה בעקבות טיפולי דיקור שעברה.
"עדיין יש לי ימים של אכילת בינג', אבל פחות מבעבר. הבריאות שלי השתפרה, אך אני עדיין בתהליך. בכל פעם שאני מתגעגעת להיות 'רזה' יותר, אני מזכירה לעצמי במה זה עלה לי: בבריאות שלי, בחיי החברה שלי, בשפיות שלי".
בחשבון האינסטגרם שלה - שממנו מחקה את צמד המילים Clean Eating - היא מתמקדת כיום בעידוד נשים להתמקד בתרגילי חיזוק וכוח, תוך התרכזות בתועלות הבריאותיות הכרוכות בהם והתעלמות ממראה הגוף. "הגישה שלי כיום היא לגשת לכושר הגופני בדרך שמתעדפת איך זה גורם לך להרגיש במקום איך זה גורם לך להיראות. לא עברתי מתרבות הדיאטות לתנועה הנגדית של דימוי גוף חיובי לבעלות משקל גבוה. הכוונה שלי היא למצוא משהו באמצע, דרך מאוזנת ומהנה. זה אולי פחות סקסי מהקיצוניות אבל יותר ריאלי.
"אני לא מאמינה שאנחנו יכולות פתאום להתחיל לאהוב את הגוף שלנו לגמרי. המטרה היותר הגיונית בעיניי היא לשאוף לקבלת הגוף. לדעת שהערך העצמי, האושר, הבריאות וההצלחה שלנו לא תלויים באיך שאנחנו נראות. העברתי כל כך הרבה שנים בשנאת הגוף שלי, בהענשה עצמית ובניסיון להיות הכי רזה שאפשר, כי חשבתי שזה מה שיגרום לי אושר. כמה טעיתי. הפסקתי עם הנרטיב הפוגע הזה כדי למנוע מעוד נערות צעירות את הדרך הרעילה שאני ועוד רבות נפלנו בה".
