כשהפעוט שלנו עושה מולנו את צעדיו הראשונים, כשאנחנו עומדות מול גייזר עצום שמגיח מהאדמה, מריעות לרוקיסט האהוב עלינו בהופעה בפארק או צופות בשקיעה מיוחדת במינה. לכל אחת רגעי ההתפעמות שלה, שיכולים להעלות בה דמעת התרגשות, להאיץ את פעימות הלב או לצמרר לכדי "עור ברווז". תכירו את הרגש שקשה להגדיר במילים: Awe ובתרגום חופשי מאנגלית לעברית - השתאות, פליאה, התרגשות שיא. הרגש שחשבנו שאופף אותנו רק באירועים מיוחדים מקבל לאחרונה התייחסות מדעית מעמיקה ומתגלה כאחד הרגשות החשובים ביותר לאיכות החיים שלנו, הפיזית והנפשית. וחשוב מכך: הוא נגיש לכולנו בחיי היומיום אם רק נדע לתת לו את תשומת הלב הנכונה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
פרופ' דאצ'ר קלטנר (61), מחוקרי הרגשות הבולטים בעולם שאף שימש כיועץ המדעי לפיקסאר בסרט הנפלא "הקול בראש", הוא אבי מחקר ההתפעמות. כפסיכולוג חוקר באוניברסיטת ברקלי הוא חקר ב-20 השנים האחרונות מגוון של רגשות ואת המסקנות שלו כתב בספר Awe – The New Science of Everyday Wonder and How It Can Transform Your Life, שיצא לאור בימים אלה בארצות־הברית והפך מיד לרב-מכר.
מחקריו של פרופ' קלטנר מקוטלגים במסגרת מה שהוא מכנה "מהפכת הרגש" במדע, שבה התחילו מדעני מוח למפות את "המוח הרגשי" של בני האדם, לדבר על אינטליגנציה רגשית ולא רק קוגניטיבית ולנסות להבין מה עומד מאחורי רגשות בולטים שלנו, שליליים וחיוביים כאחד.
"לקח זמן עד שהתחלנו לחקור את הרגש הייחודי הזה של התפעמות, קודם כול כי קשה להגדיר אותו בצורה מדויקת כמו רגשות אחרים", הוא כותב בספרו. "התחלנו לחקור לעומק במקורות ובטקסטים שונים כדי להבין מה זה אומר, והגענו להגדרה היסודית שאפשרה לנו להמשיך הלאה במחקר: התפעמות היא הרגש שמתעורר לנוכח משהו עצום שגורם לנו להתעלוּת ולהבנה אחרת של העולם. עצום יכול להיות משהו פיזי - כשעומדים, למשל, מול עץ ענק בגובה של 100 מטר ויותר. זה יכול להיות זמני, כמו שצחוק או ריח מחזירים אותנו בזמן אחורה לקולות ולזיכרונות מהילדות, וזה יכול להיות רעיוני כמו גילוי מסעיר במדע שיוצר תיאוריה קוהרנטית על העולם. ההתפעמות היא בעצם הקשר שלנו למסתורין העצום של החיים".
לאחר הגדרת הרגש החל פרופ' קלטנר במחקר ענק שבו השתתפו 2,600 אנשים מ-26 מדינות בעולם. כולם התבקשו לספר סיפור אישי שלהם שבו הרגישו את אותה תחושת התפעמות ייחודית כפי שהוגדרה. את הסיפורים, ב-20 שפות שונות, הוא מיפה לשמונה קטגוריות בולטות, שאותן הוא מכנה "שמונת פלאי החיים". הקטגוריה הבולטת הפתיעה אותו ואת עמיתיו למחקר: "הדבר שהכי הוביל אנשים ברחבי העולם להרגיש Awe היה אומץ, טוב לב, כוח והתגברות של אנשים אחרים. אני קורא לזה סוג של 'יופי מוסרי', האומץ שאחרים הראו כשהתמודדו עם סבל ושנותן לנו השראה". במקום השני בפלאי החיים נכללו אירועים של "תסיסה משותפת" כמו חתונות, לוויות, תחרויות ספורט, כינוסים פוליטיים גדולים ועוד. מקום בולט נוסף, השלישי בדירוג, ניתן לתחושה נוכח תופעות טבע גדולות.
ומה לא הוזכר בסיפורי ההתפעמות? כסף, מחשבים, פייסבוק, מכשירים סלולריים, קניות - תחושת ההתפעמות נקייה מחומרנות ומסמני סטטוס.
5 צפייה בגלריה
''התפעמות היא הרגש שמתעורר לנוכח משהו עצום שגורם לנו להתעלוּת ולהבנה אחרת של העולם''
(צילום: shutterstock)
במחקר המשך שערך פרופ' קלטנר התבקשו המשתתפים לצפות ב-2,100 תמונות וסרטונים עשירים רגשית (שכללו בין היתר נאום של מרטין לותר קינג, זוגות מתנשקים, התנגשויות מכוניות, מראות נוף, פני תינוקות ועוד). אחרי הצפייה הם התבקשו לדרג את החוויה שלהם בעזרת יותר מ־50 מונחי רגשות. התוצאות הדגימו את מורכבות החוויה הרגשית: אנשים הרגישו 27 סוגי רגשות ולפעמים שילובים ביניהם (כמו עצב ובלבול, אהבה ותשוקה). רגש ה־Awe, עם זאת, נפל במרחב סמנטי נפרד. הוא היה רחוק מתחושות פחד, אימה או יראה (שמתעוררים לפעמים בחוויות גדולות) והיה קרוב יותר לתחושה של הערצה, סקרנות והערכה אסתטית. עם זאת, הוא לא התעורר נוכח תחושות יופי מוכרות אלא נוכח תמונות מסתוריות יותר, למשל טיסה באלפים כפי שהיא נראית דרך מצלמת עין הציפור.
במחקרי מיפוי נוספים התברר שה-Awe נבדל מרגשות אחרים בקולות שהוא גורם לנו להשמיע (כמו קריאות וואו), הבעות הפנים (שהביעו עניין רב) ובביטויים הגופניים (כמו דמעות, צמרמורות ועור ברווז). "חוויות ה-Awe שלנו קורות במרחב משל עצמן, מרגישות טוב ושונות מרגשות פחד, אימה והתפעלות מיופי", מסכם פרופ' קלטנר.
בהחלט. אנחנו לא זקוקים לחוויות קיצוניות כדי להתפעם. במחקרים שערך פרופ' קלטנר עם עמיתים במדינות שונות, התבקשו אנשים לנהל במשך שבועיים יומן שבו עליהם לכתוב בכל לילה על חוויות ה-Awe שעברו במהלך היום. מגוון הסיפורים היה גדול: אחד חווה זאת בביקור במוזיאון, השני כשלמד על תהליכים מקריים בכימיה, ואחר כשחשב על העוצמה שבתופעת הביג-דאטה. התוצאות תאמו את המחקר הבינלאומי הגדול, וגם כאן מפגשים עם יופי מוסרי תפסו את המקום הראשון. במקום השני זכו חוויות בטבע והשלישי - חוויות מוזיקליות, אמנות וסרטים.
הממצא המעניין ביותר היה תכיפות החוויות האלה: אנשים הרגישו Awe פעמיים-שלוש בשבוע באירועים "קטנים" לכאורה: נדיבות של חבר שנתן את ארוחת הצהריים שלו להומלס; ריח של מאפה טרי; שמיעת שיר שהחזירה אותם לאהבה הראשונה; בינג' של "משחקי הכס" עם חברים ועוד. "ממצאי היומנים הראו לנו שפלאי החיים נמצאים פעמים רבות ממש לידנו", כותב פרופ' קלטנר, "המודעות מגלה את ההזדמנויות הרבות לכך".
שפע ניסויים שערך פרופ' קלטנר גילו עד כמה הרגש הזה משפיע על מערכות שונות בגוף, פיזית ופסיכולוגית גם יחד. זה מתחיל בהשפעה על מערכת העצבים שלנו, בעיקר דרך עצב הוואגוס, שחשיבות התפקוד התקין שלו הולכת ומתגלה במחקר המדעי. ההשפעה שלו על מערכת העצבים הפרה-סימפתטית שמרגיעה את הגוף, מגיעה כמעט לכל האיברים הפנימיים ומובילה להאטת קצב הלב, להורדת לחץ הדם, להעמקת הנשימה, לשיפור העיכול, להפחתת דלקתיות בגוף ועוד.
ועוד שתי תרומות חשובות יש לרגש הזה, מצא פרופ' קלטנר, ושתיהן קשורות לתחושת "הביחד" שמתעוררת בנו בעקבותיו. "הרגש הזה גורם לנו לצאת מעצמנו ולהשתחרר אפילו לזמן קצר מתחושת הביקורת העצמית המעיקה והנדנוד הבלתי פוסק של האגו. מעבר לכך, התחושה שאנחנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול היא חיסון רב-עוצמה כנגד הבדידות שהולכת ומתפשטת כמו מגפה בעולם".
באחד המחקרים שערך בארצות-הברית לצורך הערכת כמות ה-Awe היומיומית של אנשים, ניתנו למשתתפים בתום הניסוי עשרה כרטיסי לוטו. נאמר להם שהם יכולים לשמור אותם לעצמם או לתת לאחרים. המשתתפים שדיווחו על תחושת Awe בחייהם על בסיס יומיומי נתנו משמעותית הרבה יותר כרטיסים. השפעה אלטרואיסטית דומה נמצאה גם בניסויים שבהם המשתתפים הלכו בין עצי אקליפטוס ענקיים והיו מוכנים לאחר מכן לסייע יותר לאחרים.
"ברגעים של Awe אנחנו עוברים מהתחושה שאנחנו לבד בשליטה על הגורל שלנו ונאבקים נגד אחרים, להרגשה שאנו חלק מקהילה ומשתפים איכויות חיוניות. Awe מרחיב את מה שהפילוסוף פיטר סינגר מכנה מעגל התמיכה, מעגל האנשים שאנו חשים חמלה כלפיהם", כותב פרופ' קלטנר.
אז למה Awe חשוב לנו כל כך? כי באבולוציה שלנו כיונקים חברתיים, אלה שהתאחדו עם אחרים לנוכח תופעות מפעימות שרדו טוב יותר. כי הרגש הזה מביא לנו הנאה, משמעות, תקשורת, גוף בריא יותר ומוח יצירתי יותר. ומעבר לכך, כשאנו רואים את העננים השטים לאופק, שומעים איך ילד בן שנתיים בגובה הברכיים שלנו מדבר אלינו יום אחד במשפטים כשרק רגע קודם הוא מלמל, ומבינים איך 'צעדת המלח' של מהטמה גנדי שינתה את פני ההיסטוריה, אנחנו קצת יותר מבינים את המסתורין שבעולם הזה. אז קדימה, לכו לחפש את ה-Awe שלכם.
בניסוי שערך פרופ' קלטנר עם מדענית המוח האמריקאית וירג'יניה סטורם, הונחו שתי קבוצות משתתפים בני 75 ומעלה לצאת להליכה אחת לשבוע במשך שמונה שבועות ולצלם צילומי סלפי במהלכה. קבוצה אחת תודרכה ללכת הליכה מודעת לתחושת ההתפעמות על פי הנחיות ברורות, והקבוצה השנייה הלכה ללא הנחיה כזו. שלושה ממצאים מעניינים עלו מהמחקר:
- רגש ה-Awe הוא נלמד ומתעצם: בקרב הולכי ההליכה המודעת הרגש הלך וגדל מדי שבוע.
- תחושת הקולקטיביות הלכה וגדלה: צילומי הסלפי של הולכי ההליכה המודעת כללו פחות ופחות את עצמם ויותר את הסביבה.
- הקלה רגשית: במשך הזמן הרגשות החיוביים שנוצרו בהליכה המודעת גרמו למשתתפים להרגיש פחות חרדה ודיכאון.
הנחיות להליכה מודעת:
- היכנסו לצורת חשיבה של פליאה ילדית: נסו להסתכל על הדברים בעיניים של ילד המגלה את העולם, לדמיין שאתם רואים את הדברים בפעם הראשונה.
- קחו רגע להסתכלות מקרוב על דברים בכל הליכה: הביטו על עלה או פרח או קחו רגע להסתכלות פנורמית על כל השטח.
- לכו למקום חדש בכל שבוע.
- עיתוי ומקומות מומלצים להליכה: ליד עצים או מקורות מים, תחת השמיים בלילה, בזמן זריחה או שקיעה, באזורים עירוניים – ליד בניינים גבוהים, מונומנט היסטורי, שכונה חדשה, אצטדיון, מוזיאון או גן בוטני.
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
