"השנים אחרי החתונה היו שנות הגיהינום שלי, חוויתי אלימות קשה, בעלי היה אכזרי אליי בדרכים שלא היה בהן שום היגיון. כשהיו לי צירים לפני שילדתי את אילון והייתי צריכה להאט, הוא התעצבן עליי. אמר לי שאני סתם עצלנית וחלשה. קרא לי זונה. בהתחלה הוא הכה אותי בבית, ועם הזמן חצה גבולות והכה אותי בנוכחות אנשים. וגם בנוכחות הילדים. אילון, שהיה רק בן חמש, ניסה פעם לתפוס אותו בברכיים רק כדי שיפסיק להרביץ לי״.
(מתוך הספר "העוצמה הנשית" מאת מיי מאסק, הוצאת "מטאור").
באפריל הקרוב תהיה מיי מאסק בת 75, ועד לפני שנים ספורות לא ידע אף אחד כמעט כי אמו של מי שיהפוך לאחד האנשים העשירים בעולם ולאחד היזמים המרתקים והשנויים ביותר במחלוקת במאה ה-21, הייתה אישה מוכה וענייה שגידלה שלושה ילדים לבדה, ולמרות זאת השיגה שני תוארי מאסטר וביססה קריירה כדוגמנית וכדיאטנית.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
מאסק חשפה את הסיפורים האלה רק כשהתיישבה לכתוב את הביוגרפיה שלה, וגם אז התקשתה לשחרר, כי החיים לימדו אותה שאסור להראות פגיעות או חולשה. כשבשבוע שעבר פורסם כי אילון מאסק הורה למתכנתים של טוויטר, בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר לשנות את האלגוריתם של הפלטפורמה, כדי שציוצים שלו יקבלו חשיפה גדולה יותר, לא בטוח שאמא הייתה מרוצה. הפגנת הזדקקות למישהו או למשהו ודרישה שיאהבו אותך בכוח, הם דברים שהיא תמיד בזה להם.
״אף אחד לא ידע מה עברתי״, אומרת עכשיו מאסק בשיחת זום מביתה שבניו-יורק, רגע לפני שהיא יוצאת לעוד אירוע חברתי נוצץ. "האחים שלי גילו לראשונה שהייתי אישה מוכה כשקראו את הספר. הם לא הרגישו כלום, גם כי בעלי לשעבר הקפיד לא לפגוע לי בפנים כדי שבחוץ לא יחשדו, ובקיץ לבשתי שרוולים ארוכים כדי להסתיר את הסימנים. היום חשוב לי להגיד לנשים מוכות שהן חייבות לספר לחברים ולמשפחה, או למצוא כוח לעזוב. נשים שנמצאות בסיטואציה כזו פשוט לא מדברות על זה, ורבות מהן תקועות לכל החיים. גם אני חשבתי שנתקעתי, עד שברחתי".
היה קשה להחליט להיחשף ככה?
״מאוד. בהתחלה לא רציתי להכניס את זה לספר, אבל הילדים לחצו עליי. כשקראתי את העמודים האלה עם המו"לית שלי, רציתי שוב להוציא אותם החוצה, ולשמחתי היא לא הסכימה. גידלתי את הבנים שלי להתייחס לנשים כאל שוות ולתת להן כבוד, והיום אם אני רואה זוג כלשהו והגבר מתייחס רע לאישה, אני תמיד מתערבת. אני לא צריכה להכיר את הגבר כדי להגיד לו ׳אתה לא תדבר לאישה ככה".
כשרואים עכשיו את מיי מאסק, אישה חביבה, פתוחה וזוהרת, קשה להאמין איזו דרך היא עברה עד שהפכה לאישה המבוגרת ביותר שהופיעה אי פעם על שער מגזין בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד; שהצטלמה בעירום לשער של ניו-יורק מגזין ב-2011; שבגיל 69 הייתה הפנים של חברת CoverGirl; שהשתתפה בקליפ של ביונסה ובפרסומות של מותגים - מהקוסמטיקה של רבלון ועד דגני הבוקר של קלוגס. "אם הייתי אומרת פעם שאני יכולה להיות דוגמנית בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד, אנשים היו סוגרים אותי במוסד", היא אומרת בחיוך גדול.
מיי מאסק חיה חיים גדולים בקנה מידה של סאגה הוליוודית מהיום שבו נולדה לג'ושוע ולוויניפרד הלדרמן, זוג קנדי הרפתקן וחובב טיולים. ב-1950 החליטו השניים לקחת את הילדים ולעבור לדרום-אפריקה בהפלגה בת חודשיים. המשפחה התמקמה בפרטוריה והמשיכה לטייל במטוס מקרטע. ההורים לקחו את הילדים לרחבי אפריקה ואפשרו להם להסתובב לבד באופן שהיום אולי היה מקפיץ אליהם את שירותי הרווחה.
"גדלנו במשפחה שהשתמשה במטוס כאילו זו מכונית", אומרת מאסק, "טיילנו במדבר וביערות כשכולם הלכו לים. אבא שלי תמיד אמר: ׳תחיי מסוכן בזהירות׳. למדתי לשרוד עם מעט מאוד וגידלתי את הילדים שלי באותה צורה, חינכתי אותם להיות אחראים לעצמם, לא לפחד מהחיים ולחיות אותם במלואם".
מיי תמיד הייתה ילדה יפה. היא החלה לדגמן כבר בגיל 15, הייתה פיינליסטית בתחרות היופי של מיס דרום-אפריקה ב-1969 ונחשבה לדוגמנית הפלאס סייז הראשונה שם.
את ארול מאסק פגשה בתיכון. ב-1970 הם התחתנו, וחייה התהפכו לגמרי. היא הייתה בת 23 כשילדה את בנה הבכור, אילון, הראשון משלושת ילדיה עם ארול. זו הייתה לידה קשה והתינוק שקל ארבעה קילוגרם. ״אני עדיין זוכרת את כאב הלידה״, כותבת מאסק באוטוביוגרפיה שלה, ״אבל כל הייסורים נעלמו ברגע שהוא הגיח לעולם. הייתי מאושרת. הוא היה משגע. נהגתי להשכיב אותו לצידי ולבהות בו כל היום. הוא היה הדבר הכי נפלא שאי פעם קרה לי״.
את כותבת בספר שידעת בשלב מוקדם מאוד שהוא גאון.
״אילון היה משחק עם אחיו ובני הדודים שלו, ופתאום מישהו מהם היה אומר, ׳תראו את הירח, הוא רחוק מאה מיליון מייל מאיתנו׳. ואילון ענה להם, ׳לא לא, זה 225 אלף מייל והמרחק תלוי גם בזווית׳. הילדים האחרים לא אהבו שהוא ידע כל כך הרבה ותיקן אותם. הם אמרו לו ׳אנחנו לא רוצים לשחק איתך׳, אבל אני אהבתי את זה. ראיתי שהוא מבריק. הוא גם תמיד התווכח איתי. כשהיה בן שלוש הייתי אומרת לו לעשות משהו והוא היה עונה ׳אבל יהיה פשוט יותר לעשות את זה אחרת׳. כמוני, הוא אהב מאוד לקרוא, אבל אני הייתי שוכחת מהר את מה שקראתי, והוא זכר כל מילה. הוא ספג מידע ללא הפסקה. יכולנו לשאול אותו כל דבר ותמיד הייתה לו תשובה. כשהוא היה בן 12 קניתי לו את המחשב הראשון שלו והוא פיתח תוכנה חדשה ושלח אותה למגזין מחשבים. הם פרסמו אותה, שילמו לו 500 דולר ולדעתי לא ידעו שהוא היה רק ילד. אמרתי לכולם שהוא גאון, אבל בגלל שהוא היה ביישן אנשים לא האמינו לסיפורים שלי עליו. היום כולם יודעים שצדקתי״.
מיי וארול מאסק היו נשואים כמעט עשור, שבמהלכו ברחה ממנו, אבל רק ב-1979 הצליחה גם להתגרש, כשבדרום-אפריקה נחקק "חוק הגירושין" שאפשר סוף-סוף הפסקת נישואים. ארול מאסק, שחי עד היום בדרום-אפריקה, אמר ל"רולינג סטון" כי הוא מעולם לא פגע באיש בכוונה, מלבד פעם אחת שבה הרג שלושה אנשים ״שנכנסו לביתי באופן לא חוקי״. אילון מאסק לא בקשר עם אביו כבר עשרות שנים ואמר בעבר כי הוא "בן אדם נורא".
ב-1989 עברה מיי מאסק עם שלושת ילדיה - אילון, היום בן 51, קימבל, 50 וטוסקה, 48 - מיוהנסבורג לטורונטו, קנדה. היא נאלצה לעבוד בחמש עבודות כדי להסתדר. ״ההורים שלי לא אמרו לי מה ללמוד ואיפה״, היא מספרת, ״הם נתנו לנו חופש בחירה מוחלט. הדבר היחידי שאבא שלי אמר לנו היה ׳תלמדו מה שאתם רוצים, העיקר שבסוף יהיה לכם מקצוע׳. הלכתי להיות דיאטנית. לגדל שלושה ילדים לבד היה קשה מאוד. לא הייתה לי עזרה ולא ביקשתי עזרה״.
"אמא שלי, שאני מעריצה כל כך, מתה בגיל 98, ואף אחד לא העז להגיד לה שהיא זקנה מדי. היא עבדה עד גיל 96 ואני מתכוונת לשבור את השיא הזה"
בטורונטו התגוררה המשפחה בדירה קטנה ורעועה. "בילינו שלושה שבועות רק בהוצאת סיכות מהרצפה והסרת הטפטים המלוכלכים״, סיפרה מאסק בעבר. "הדבר הראשון שעשיתי אחרי המשכורת הראשונה שקיבלתי היה לקנות שטיח זול, כי לא היו לנו כיסאות. הדבר השני שקניתי היה מחשב לאילון, וכך הוא היה יושב על הרצפה ומתעסק עם המחשב שלו“. היא זוכרת כיצד לא יכלה להרשות לעצמה לקנות בשר לארוחת ערב, אז קצב שהכירה היה נותן למשפחה עוף צלוי גדול פעם בחודש. ״הייתי חותכת אותו לארבע חתיכות, מקפיאה שלוש, והיינו אוכלים חתיכה פעם בשבוע״.
הילדים הבינו שאתם עניים?
״כן, אבל כמו שההורים שלי עשו איתי, לימדתי אותם להיות עצמאיים מגיל צעיר מאוד ואף פעם לא לבקש עזרה ולא להפגין חולשה. כשעברנו לטורונטו, הבת שלי, טוסקה, עברה בין חמישה בתי ספר שונים ולא ידעתי את זה עד שהיא סיפרה לי. היא אמרה ׳אמא, איך תדעי? את עובדת יום ולילה׳. בדרום־אפריקה לתלמידים היו מדים וזה עזר להסתיר את העוני, למרות שהייתי צריכה לתפור את המדים האלה בעצמי, אבל כשעברנו לקנדה כל ילד התלבש כמו שהוא רוצה והילדים לעגו לטוסקה על הבגדים שלה. בגיל 17 היא הפסיקה ללמוד ואני אפילו לא ידעתי מה קורה איתה, כי כל מה שעשיתי היה רק לעבוד. אחת העבודות שלי הייתה תחקירנית באוניברסיטת טורונטו, מה שנתן לילדים שלי אפשרות ללמוד שם חינם, אבל הם לא רצו. הם השיגו מלגות ולקחו הלוואות. כל אחד מהם סיים את הקולג׳ עם חובות שכר לימוד של 100 אלף דולר. הם למדו שהם צריכים להיות אחראים לעצמם“.
הרבה זמן עבר מאז. שלושת הילדים של מאסק מסודרים, ברוך השם, וגם היא לא דואגת במיוחד לפרנסה. עכשיו היא חיה את חייה הטובים. לפני כמה שנים, בסוף שנות ה-60 שלה, הפכה לדוגמנית-על בארצות-הברית. ״באתי ממשפחה גדולה והבעיה שלי היא תיאבון גדול״, היא צוחקת, ״אני מצליחה לשלוט בזה כי הבגדים פשוט מחייבים אותי. גם היום אני לא מידה אפס, אני רזה באופן בריא מאוד. מדי פעם אני מרשה לעצמי משהו מתוק ונהנית מזה״.
זרקת לפח גם את צבעי השיער.
״כשהחלטתי לא לצבוע יותר את השיער ולהישאר עם האפור, הסוכן שלי אמר שלא אקבל יותר עבודות. במשך שישה חודשים הוא לא השיג לי אפילו אודישן אחד, אז עזבתי ועברתי לסוכנות קטנה ופתאום אני על שלטים בטיימס סקוור ובמדיסון סקוור גארדן. לא ציפיתי לזה. עד אז קיבלתי עבודות רק בפרסום מוצרים שמיועדים לאנשים מבוגרים, ופתאום אני מקבלת עבודות זוהרות״.
לפני כמה שנים אמרה מאסק ל"ניו־יורק טיימס": "הייתי הכי מפורסמת במשפחה עד שאילון התפרסם". היא צודקת. גם את הספר "העוצמה הנשית" (שיצא לאחרונה בעברית) פרסמה ב-2019, לפני שמאסק קנה את טוויטר ב-44 מיליארד דולר והפך ממיליארדר מסתורי עם חזון למיליארדר שנהנה לריב עם טרולים ולהטריל אחרים באינטרנט. חמישה חודשים סוערים עברו עליה מאז הרכישה המדוברת. הוא פיטר אלפי עובדים, ואלה שנותרו למדו את מה שלמדו עובדי טסלה ו-SpaceX: לעבוד בחברה של אילון מאסק זה תענוג קטן מאוד. הוא שינה את תנאי השימוש בפלטפורמה, החליט לגבות כסף על שירותים מסוימים והחזיר משתמשים שהושעו בשל דיבורי שנאה. אפשר לנחש כי מאמא מאסק יעצה לו מראש לא להיכנס לזה, ועכשיו סאגת הבן שלה וטוויטר היא הנושא האחד שעליו היא פשוט לא מוכנה לדבר. היא אפילו לא מוכנה לשמוע שאלות על כך. גם אם מאסק התנגדה לרכישה הזו, היא לא אומרת את זה בקול רם. ״אילון צריך לעשות מה שהוא רוצה, אבל הוא גם ככה עושה מה שהוא רוצה״, אמרה ל"טודיי שואו". "אמרתי לו לא להתעסק גם במכוניות חשמליות וגם בחלליות, והוא לא הקשיב לי. הוא עבד קשה כל כך, שחשבתי שהוא צריך הפסקה, אז אמרתי, ׳תבחר דבר אחד׳. הוא לא הקשיב".
כך או אחרת, די ברור שהאמא והבן קשורים מאוד. מיי אמרה בעבר ל-Insider שהיא רוצה שהעולם יבין את הכוונות הטובות של בנה. ”הוא רק רוצה לעשות כל מה שאפשר באמצעות פיזיקה והנדסה כדי להפוך את כוכב הלכת הזה לטוב יותר". "אנשים חושבים שיש מניע נסתר, אבל אין. זה ממש מרגיז אותי כשהם חושבים 'אוי, הוא מחפש עוד כסף׳. לא, הוא מעולם לא עשה את זה“.
היא תומכת בו באופן אינטנסיבי בציוצים ובפוסטים, נוהגת כמובן בטסלה ומבקרת אותו לעתים קרובות בביתו שבטקסס, שם ארגן לה חדר אירוח. בשנה שעברה הצטרפה אליו לגאלה הנוצצת של מוזיאון המטרופוליטן. היא גם נראתה בחודשים האחרונים בכמה פגישות של ראשי טוויטר, כולל פגישות עם מפרסמים המודאגים מהכיוון שאליו הולכת הפלטפורמה. כאמא מגוננת במיוחד, היא מקפידה להזכיר גם את שני ילדיה האחרים בכל ריאיון: קימבל מאסק הוא המייסד של שלוש חברות מזון וטוסקה מאסק היא מפיקת סרטים וטלוויזיה.
את אוהבת את המדיה החברתית?
"אני אוהבת את המדיה החברתית כי היא מקצרת לי מאוד את הדרך. זה כל כך הרבה יותר טוב מאשר ללכת לאודישנים. את נוסעת שעות, עומדת שעות ובסוף מקבלת דחייה. עכשיו הכול קורה באינסטגרם".
ואם לא היית צריכה את זה לעבודה, היית שם?
"אני לא יודעת, כי אני כל הזמן עובדת וכל הזמן אעבוד".
היא אכן עובדת עכשיו כל הזמן וגם יודעת שזה הזמן שלה לעצמה. ״יש כל כך הרבה נשים שברגע שהן התבגרו, פיטרו אותן או נפטרו מהן, בזמן שגברים בגילן הפכו למנכ״לים״, היא אומרת. ״זה חייב להשתנות. אני שומרת על עצמי, רואה סרטים בשפות שונות כדי להפעיל את המוח, אני אוכלת היטב, הולכת הרבה, עושה תרגילי כושר, אבל לא יותר מדי. אמא שלי, שאני מעריצה כל כך, מתה בגיל 98, ואף אחד לא העז להגיד לה שהיא זקנה מדי. היא עבדה עד גיל 96 ואני מתכוונת לשבור את השיא הזה. כשאני יוצאת עם גבר והוא אומר לי ׳אני יכול להשיג מישהי צעירה יותר׳, התשובה שלי היא תמיד אותה תשובה: ׳לך מפה׳״.
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
