"כשיושב מולי גבר עירום, אני מסתכלת על איבר המין שלו בלי להתבייש", אומרת שרון גדרון-פסקין, "אם האיבר יפה, אגיד שהוא יפה, אבל בחיים לא אגיד שהוא גדול או קטן, גברים רגישים מאוד בעניין הזה".
גדרון-פסקין, מומחית בשחרור פחד קהל ושדרוג הביטוי העצמי ("עוזרת לאנשים להרגיש נוח עם עצמם מול אחרים"), היא בעלת "הפודקאסט העירום - שיחות פשוטות". בכל פרק, שאורכו בין שעה לשעה וחצי, נשמע קולם של שרון ואורח או אורחת, כשהם משוחחים בקליניקה שלה. הם מתפשטים בהדרגה, עד שהם נשארים רק עם האוזניות (שמשמשות להקלטה), ומנכיחים את העירום שלהם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הפודקאסט מוקלט אך אינו מצולם, ומאז שהתחילה להקליט, לפני כשנה, יצרה כבר 35 פרקים (אפשר להאזין להם בספוטיפיי, אפל פודקאסט וגוגל פודקאסט). "יצרתי את הפודקאסט פשוט מסקרנות", היא מסבירה, "זה התחיל כבדיחה, יש לי פודקאסט נוסף שנקרא 'שינויים בהרגלי הביטוי', שבו אני מראיינת אנשים על תהליכי התפתחות ושחרור הביטוי העצמי. ראיינתי שם את נמרוד משיח, אלוף ישראל לשעבר בגלישת רוח, שסיפר שבעבר עמידה על במה גרמה לו להרגיש חשוף ועירום. אז אמרתי כבדיחה למאזינים שאנחנו כמובן מנהלים את השיחה הזו בעירום".
5 צפייה בגלריה
''הרעיון הרגיש לי נועז ומופרך, אבל לא עזב אותי''. שרון גדרון-פסקין
(צילום: אלעד גרשגורן)
מה גרם לך להגיד את זה?
"היינו אצלו בבית והייתה על הקיר תמונה של גוף עירום, אולי שלו, והרגשתי נוח להגיד לו את זה. רגע אחר כך כבר שכחתי את זה. אחרי כמה חודשים הבזיקה לי המחשבה שאני חייבת לעשות פודקאסט בעירום ואפילו לא זכרתי מאיפה זה בא. הרעיון הרגיש לי נועז ומופרך, אבל לא עזב אותי. שאלתי את עצמי מה קורה כשמפגישים שני אנשים בלי הסתרות של בגדים. רציתי לעזור לעצמי לספק את הסקרנות, לא בקטע מציצני, של לראות לו, אלא סקרנות של לפגוש אדם עם הגוף שלו, וגיליתי שזה עוזר לאנשים".
היא בת 52, נשואה לניב פסקין, לשעבר איש הייטק וכיום יועץ ארגוני ומנחה סדנאות, אם לשלושה (22, 20, 11) ומתגוררת בכרכור. היא גדלה בירושלים, בתם הבכורה מבין ארבעה של פרופסור לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ואשת חינוך פתוח ("הורים מקסימים, ליברלים עם ראש פתוח"). אחרי לימודים בתיכון רנה קאסן התגייסה לנח"ל, שם הכירה את בן זוגה. כשהשתחררה, למדה תיאטרון חברתי במשך שנה, וכשהרגישה שזה לא זה, עברה ללמוד מתמטיקה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית. כשסיימה, החלה לעבוד בחברה לחקר ביצועים ובמקביל למדה לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב. "הייתי שכלתנית ומרַצה", היא מסכמת, "אבל אחרי שלוש שנים בעבודה הזו הגוף שלי התחיל להתקומם, היו לי אלרגיות קשות וגירודים בעיניים. הגוף אותת שמשהו לא בסדר".
"הייתי בישיבה, והפרסומאי אמר: 'פתחנו להם את הרגליים ועכשיו אפשר לחדור'. זה עורר בי חלחלה, שאני נמצאת במקום שמכין את הציבור לאונס תודעתי"
היא עזבה את העבודה ונכנסה לתחום מחקרי שוק. "עבדתי עם פוליטיקאים ועם חברות גדולות, הייתי מוצלחת ומבוקשת", היא מספרת. ישיבה אחת עם פרסומאי הפכה מבחינתה לרגע מכונן. "דיברנו על רעיון פרסומי עבור אחד הבנקים, ואז הפרסומאי אמר: 'פתחנו להם את הרגליים ועכשיו אפשר לחדור'. זה עורר בי חלחלה, שאני נמצאת במקום שמכין את הציבור לאונס תודעתי, שאני גורמת לאנשים להיפתח כדי שמשהו יוכל לחדור אליהם. זה זעזע אותי עד עמקי נשמתי והתחבר לדברים שעברו אליי מאמא שלי, שנפגעה מינית בנעוריה, דבר שנודע לי רק בגיל 27".
זמן קצר אחר כך, כשהייתה בת 35, קיבל בן זוגה הצעה לרילוקיישן למונטריאול, קנדה – והשניים קפצו על ההזדמנות. "הרגשנו צורך בשינוי, משהו שעמם לי באופן קיומי. הלידות של הילדות עוררו את הלביאה שבי, התחלתי להרגיש כמו אריה בסוגר".
בקנדה למדה משחק בשיטת Laban, המתמקדת בפסיכולוגיה של התנועה, דבר שאִפשר לה "להתחיל יחסים משמעותיים יותר עם הגוף שלי. חזרתי להרגיש את עצמי, להרגיש חלקים אחרים בי, כמו בית עם הרבה חדרים שהיו נעולים הרבה זמן".
כשהשניים שבו ארצה, כעבור שלוש שנים, החלה גדרון-פסקין להעביר פעילויות שקשורות לתחום. "התעוררה בי תשוקה להעביר הלאה את מה שלמדתי: לעבוד עם הגוף כדי לקדם התנהגות שתקועה, כדי לשחרר פחד קהל".
לפני עשור פתחה קליניקה, ולפני שש שנים הקימה את המעבדה לדיבור מול קהל. "היו לי כבר 40 מחזורים, זה שינה חיים של אנשים", היא טוענת. בנוסף, היא מנחה, יחד עם צוותה, סדנאות והרצאות בחברות ובארגונים.
לפני שש שנים החלו היא ובן זוגה להתעניין בלימודי מיניות. "הרגשנו שנתקענו בגיל 19 מבחינת מיניות ושיש לנו עוד מקום ללמידה", היא מספרת, "נרשמנו לסוף שבוע בנושא ושקשקנו מפחד, שלא יחשבו שאנחנו סוטים... הגענו לשם כאילו שזו מאורת סמים, רק שלא יצלמו אותנו חס וחלילה, שאנשים לא יגלו שמיניות מעניינת אותנו!".
באותה סדנה השתתפו 30 איש – והיה עירום משותף, שהפחיד אותה, "כי לא היינו רגילים. חשבתי שזו תהיה סיטואציה מינית, אבל זו הייתה סיטואציה ילדית. היה תדר פשוט של אהבת אדם וחופש להיות. חשבתי שאלמד תנוחות חדשות, אבל בפועל למדנו חיבור בנשימה, איטיות ותשומת לב לניואנסים. עברתי תהליך משמעותי של קבלת הגוף שלי כמכלול וקבלה של איברי המין שלי, שבחוויה שלי נחשבו נפיצים, בגלל הפגיעה המינית שאמא שלי עברה. שנים חשבתי שעירום הוא דבר מסוכן עבורי".
בסיום הסדנה החליטה להירשם לתוכנית שנתית, שבסיומה הפכה למנחה למיניות מודעת. "אנרגיה מינית היא אנרגיית חיים, ומיניות זה לא סקס, אלא לקום בבוקר ולהרגיש חיה", היא מסבירה.
לפני שנה, כאמור, הקימה את הפודקאסט העירום, שאליו היא מזמינה מרואיינים "לפי מידת העניין שלי בסיפור שלהם ולפי האנרגיה שלהם שאני מרגישה בשיחת הטלפון הראשונית. אני צריכה להרגיש בטוחה, אם זה גבר".
בין האורחים שכבר היו אצלה אפשר למצוא את שחר ברלוביץ, מנחה לתקשורת אינטימית; קטי קמחי, מנחה להתמקדות במיניות; נורית פארן, שמלמדת יוגה בעירום; ערן שטרן, מנטור עסקי ויוסי אשור, מחבר הספר "זקופים" על מיניות גברית.
איך את מגיעה למרואיינים?
"חלקם אנשים שאני מכירה דרך הרשתות החברתיות או דרך מכרים, חלק פונים אליי ולחלק אני פונה. יש ביניהם אנשים שעוסקים בהקשרים של גוף ומיניות מודעת ואחרים מתעניינים בעירום. אני מחפשת אנשים כנים עם עומק, שמוכנים להיכנס לחוויה מבלי לדעת מראש מה הולך לקרות, אנשים סקרנים לגבי עצמם או כאלה שעברו חוויות משמעותיות עם הגוף שלהם, למשל, פציעה או מחלה".
5 צפייה בגלריה
''אני מחפשת אנשים שמוכנים להיכנס לחוויה מבלי לדעת מראש מה הולך לקרות''
(צילום: אלעד גרשגורן)
כדי לספק למאזיניה תחושה של המתרחש בחדר, גדרון-פסקין מתארת את ההתפשטות, "לא בצורה פורנוגרפית, אלא כדי שיוכלו לדמיין את הסיטואציה. חשוב לי שהאדם שמולי יחווה אותי מסתכלת עליו בעיניים טובות ואני קוראת למאזינים להסתכל בעיניים טובות על הגוף שלהם ולהרגיש אותו. המטרה שלי היא לנרמל את היחסים שלנו עם עירום ולפוגג שכבות של בושה. גם דיבור מול קהל נוגע בנו במקומות של בושה ואני עוזרת לאנשים לשחרר אותה".
היא מדברת עם אורחיה בפודקאסט על נושאים שאינם מדוברים בדרך כלל כמו "חוסר סימטריות של ציצי; היחסים של גברים עם הביצים שלהם; שיער ערווה; בטן: להכניס או לא להכניס. בכל שיחה יש אינטימיות שלא מוצאים במקומות אחרים".
בין הפרקים שהוקלטו עד כה, זוכרת גדרון-פסקין במיוחד בחור צעיר אחד. "הוא סיפר שהרבה זמן לא עמד לו, עד שהתאהב, מה שמראה שגם אצל גברים מערכת המין קשורה ללב, וזו תובנה שלא הרבה צעירים יודעים". היא מזכירה גם בחורה שמנה מאוד, "שדיברה על הפער העצום בין העונג שהיא חווה מהגוף שלה ובין התחושה שהיא לא יכולה להסתובב עם כזה גוף ברחוב".
בפתיח לפודקאסט את מבקשת מהמאזינים להקשיב לא רק מהשכל. למה את מתכוונת?
"כשאדם מדבר, אפשר להקשיב למילים שלו, אבל אפשר גם לחוות את גון הקול שלו, שאולי יגרום לך להרגיש משהו, אולי יפתח לך את הלב. לשחקן עומר ברנע, שהתראיין לאחד הפרקים הראשונים, יש כזה רטט בקול, שגם אם הוא לא היה מדבר בעברית יכולת ליהנות ממנו. אני יודעת שאומרים על הקול שלי שהוא מרגיע".
יש שאלות שאפשר לשאול בעירום ואי-אפשר לשאול בבגדים?
"בעירום, נקודת הפתיחה פתוחה יותר, ישר מדברים על הגוף. זה אומר פחות אג'נדות ויותר נוכחות פיזית בזמן הווה. כשמורידים בגדים יש הסכמה הדדית לרבדים נוספים. בריאיון בבגדים הייתי שומרת יותר על קורקטיות".
בתקופה הזו של השנה לא קר מדי לשבת שעה בלי בגדים?
"יש בקליניקה כמה שמיכות, ואני ממזגת ומחממת בהתאם לטמפרטורה כדי שיהיה לי נוח מאוד. אני גם שמה על הכריות הגדולות סדין או מגבת נקיים, כדי לשמור על היגיינה".
מה עם אלכוהול, כדי להשתחרר?
"אין. אני מאמינה באפקט הטבעי של הגוף. היה בעל יקב שהביא יין ושתינו יחד כוס אחת, אבל זה השפיע בעיקר עליי ולא עליו".
את עושה הכנות מסוימות לפני ההקלטה? מורידה שערות, לובשת משהו מסוים?
"הורדתי שערות בלייזר לפני המון שנים, אז אני לא צריכה. אם לא זה, בטח הייתי מורידה. בדרך כלל אני מקדישה מחשבה ללבוש, כי כיף לי לשחק עם זה. לפעמים אני אוהבת להתלבש דווקא מחויט, כדי להרגיש איך זה להוריד את הבגדים האלה, רק בשביל תחושת החופש שתהיה לי כשאתפשט. לפעמים אני לובשת חזייה ולפעמים לא. לפעמים אני לובשת בגדי בית מבלי להתייחס לאיך שהם נראים, כי במילא אני הולכת להתפשט".
"מאזינים סיפרו שהם עושים את טקס הסרת הבגדים בזמן שהם מקשיבים לפודקאסט. זה נותן להם לגיטימציה להיות כמו שהם: שעירים, שמנים, מסובכים עם איבר המין שלהם'"
חווית אי פעם משיכה מינית בזמן הקלטת פרק לפודקאסט?
"אני יכולה להבחין בין עוררות ובין רצון לעשות עם זה משהו. היו פעמים שהרגשתי עוררות, אבל שמרתי על פוקוס. בעולם המיניות המודעת, עוררות היא חוויה נעימה שלא חייבים לפרוק. רוב האנשים חושבים שעירום זה סקס ומשיכה מינית, ובפועל לדבר עם מישהו בעירום זו סיטואציה של פשטות טבעית, חיבור לב וגם תום".
מה הפודקאסט נותן לך?
"הפודקאסט חיבר אותי בצורה עמוקה יותר לטבע שלי. אני נהנית להסתכל על גוף עירום, וזה לא משנה אם הוא צעיר או זקן, רזה או שמן. אין דבר יפה יותר מעירום שמרגיש נוח עם עצמו. בנוסף, אני נהנית לתת רשות להסתכל על הגוף העירום שלי, לא בקטע אקסהביציוניסטי, אני נהנית מהנתינה. הפודקאסט עזר לי להיות משוחררת יותר, לא רק מינית. קל לי יותר לבטא את עצמי".
אילו תגובות את מקבלת?
"מרואינים דיברו על חוויית ריפוי כחלק מתהליך יציאה לאור של עצמם. חלקם היו מופתעים מכמה שזה הרגיש נוח ומשוחרר. מאזינים סיפרו שהם עושים את טקס הסרת הבגדים בזמן שהם מקשיבים לפודקאסט, לבד או עם בן או בת הזוג, מה שיוצר מפגש איכותי ומלא יותר. ההתפשטות הופכת לדבר בפני עצמו. היו מי שכתבו לי גם שהפודקאסט עוזר להם להרגיש עוד קצת את הגוף שלהם - משהו בנשימה, בקצב, בדינמיקה, גורם למאזינים להיות קשובים יותר לגופם. הפודקאסט נותן להם לגיטימציה להיות כמו שהם: שעירים, שמנים, מסובכים עם איבר המין שלהם, לא מסופקים ביחסי מין וכו'".
האם תסכימי לארח בפודקאסט את כל מי שירצה?
"לא בהכרח, אני מראיינת רק את מי שמעניין לפודקאסט. מעבר לזה, אפשר להגיע אליי לסשן פרטי, שמוקלט אבל לא משודר. אשמח לראיין לפודקאסט זקנים, כי מעניינת אותי ההתמודדות עם הגוף כשהוא מתחיל לקמול וכשהוא מאבד חלק מהנכסים שאפיינו אותו בגיל צעיר, וגם כי זקנים יודעים יותר על החיים. מעניין אותי גם לראיין בעירום בארצות אחרות, כדי להכיר את היחס לעירום בתרבויות נוספות. ישראל הרי מדינה שמרנית מאוד ביחס לעירום".
מה המסר שהיית רוצה להעביר?
"כשאת מסתכלת על עצמך במראה או חווה את גופך במקלחת, נסי לראות אותו כמו שמסתכלים על מישהו שאוהבים. זה כל כך לא מובן מאליו. כל אחת מאיתנו היא יפה".
שרון גדרון-פסקין הציעה לי להתנסות במה שהיא עושה עם אורחיה. תחילה ישבנו על כיסאות בקליניקה הצמודה לביתה, ודיברנו על חששות וגבולות, "אני מזמינה את האורחים שלי לתקשר את המקומות הפגיעים והעדינים בגופם לפני שאנחנו מתפשטים, אם יש איזה איבר מסוים שהוא רגיש אצלם או צלקת". בהמשך האפילה גדרון-פסקין את הקליניקה, נעלה את הדלת והזמינה אותי לשבת על כריות עצומות המונחות על השטיח במרכז החדר. היא ביקשה ממני לנשום נשימה עמוקה ולהסיר פריט לבוש לפי בחירתי. יחד עם הפריט, התבקשתי לציין איזה מעצור או מחסום אני מבקשת להסיר. גם היא הסירה את הבגדים בתורה, ושיתפה מה היא מרגישה בכל שלב.
כשהסרתי את החזייה, קלטתי שהיא מביטה בחזה שלי. "אני מחפשת את היופי בכל גוף עירום מולי ומתרגלת להסתכל על הנוף של הגוף, כמו שמסתכלים על נוף בטבע. סתם לראות אפשרויות של שדיים, זו השראה. זה משובב נפש".
כשהורדתי את מכנסיי, אמרה גדרון-פסקין שאם היינו באמת מקליטות פרק לפודקאסט, היא הייתה מתארת את תחתוני התחרה שלבשתי. מדי פעם שאלה איך אני מרגישה. שיחקתי אותה קוּלית, אבל הגוף שלי העיד שאני מתרגשת וטיפות זיעה ניגרו מבית השחי, דבר שלא קרה לי שנים. זה היה מעניין.
"בעירום קל לי יותר לנשום עם הגוף", אמרה בעודנו עירומות למחצה, "הפודקאסט מרגיל אותי לגוף העירום שלי בסיטואציה שאני לא מנסה לפתות אף אחד, ויחד עם זאת, העירום קיים. זה סטארט-אפ מבחינתי".
אחרי שהסרתי את תחתוניי, ביקשה ממני גדרון-פסקין שוב לקחת נשימה ולהרגיש את הגוף שלי, כמו שהוא עכשיו. "כיף לי להיות בעירום", אמרתי. כשהסירה את תחתוניה סיפרה שלמדה לאהוב את איבר המין שלה, שלא הייתה מחוברת אליו עד גיל 25. "הפודקאסט הוא זמן איכות שלי ושל הגוף שלי, ותמיד כיף כשמישהו בא לשחק".
את עדיין מתרגשת בהקלטות, או כבר אדישה לזה?
"בטח שקורה לי שאני מתרגשת או נבוכה, וזה מה שהכי משמח אותי, כי אם אני אפסיק להתרגש, אז מה מעניין בזה?"
