תמיר אשמן (52) מודה שהקריירה שלו כמומחה לניהול כעסים קשורה קשר עז לאביו, שנפטר לפני שנה וחצי. "כילד במשפחה נורמטיבית גדלתי באווירה שלאבא 'יש פתיל קצר', שזה אומר שהוא יכול להתפרץ כל רגע ותמיד יהיה טריגר כלשהו שיגרום לו לכך", מספר אשמן. "למשל, כשהוא הרגיש שאנחנו - הילדים - לא התייחסנו אליו מספיק או כשדברים לא הסתדרו כפי שציפה, כשחזר עייף ועצבני מעבודתו בתעשייה האווירית - הוא היה יכול להתפרץ בצעקות, צרחות, שאגות. חשוב לי להדגיש שהוא מעולם לא הרים עלינו יד, אבל בבית הייתה לא פעם אווירת פחד מההתפרצויות שלו".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
ואיך הגיבה אמך למצבים כאלה?
"אמא יצרה איתנו ברית הגנה ושמרה עלינו. היא הייתה ועודנה דמות חשובה בחיינו, כזו שראתה אותנו והתעניינה בנו - חוויה שלא הייתה לי מאבא שלי. אבל גם היא ביקשה שלא נרגיז אותו ודאגה ליצור אווירה מרצה. אני, הקטן בין שלושה ילדים במשפחה, הייתי ילד מאוד הורי, שדאג להרמוניה, שרצה שהיחסים בין אבא לאמא יהיו טובים ורגועים, שבמשפחה תהיה תקשורת טובה. הייתי ילד שבא להיטיב, למרות שלימים אבא אמר לי שהייתי הילד שהעז לענות לו".
האם פתחת עם אביך את חוויות הילדות שלך?
"רק לאחר שנים. אם אפשר להניח את האצבע על אירוע מסוים שגרם לכך, זה היה בפעם הראשונה שהתראיינתי ברדיו ודיברתי על היוזמה שלי להקמת מעגלים לגברים אלימים. אבא התקשר אליי אחרי התוכנית, אמר שהקשיב לי רוב קשב, ושזו הייתה הפעם הראשונה שהוא הבין שהעיסוק שלי בטיפול בגברים אלימים קשור אליו.
"הייתי מופתע מהשיחה ואפילו נבהלתי. אמרתי לו: 'אבל לא דיברתי על הילדות האישית שלי', והוא אמר: 'כל מה שדיברתם זה בעצם עליי'. אחרי שתיקה הדדית שאלתי: 'ואיך אתה עם זה?'. הוא ענה: 'בהתחלה נפגעתי, אבל האמת היא שבמשך שנים הרגשתי אשמה על האבא שהייתי בשבילכם, והעובדה שאתה עוזר לגברים לא להגיע למקומות שהייתי בהם גורמת לי להרגיש פחות אשם'. זה היה רגע מאוד עמוק ומרגש לשנינו, שפתח ערוצי תקשורת וריפוי של הקשר".
הוא ידע להסביר מאיפה נבעה האלימות שלו?
"אבא עבר ילדות אלימה. הוא נהג לספר לנו על המכות הקשות שחטף מאבא שלו על כל טעות קטנה, אבל לא קישר את ילדותו כילד מוכה לאבהות שלו. הוא, כמו רבים מהגברים שסובלים מהתפרצויות זעם, לא חיבר בין ילדות רוויה באלימות ובין התקפי הזעם שלו כהורה".
תמיר אשמן: "זעם הוא תוצאה של עולם פנימי שאין לו מילים. האדם הזועם לא מצליח לבטא את עצמו באמצעות שפה ובמקום זה הוא צורח, טורק דלתות ומנסה להבהיל, בזמן שהוא עצמו חש התקף של חוסר אונים וחרדה"
בצה"ל עבד אשמן עם חיילים קשי הסתגלות ("נערי רפול"), וכשהשתחרר החל לעבוד עם ילדי פנימייה שבאו ממשפחות רב-בעייתיות. "כבר בשנות ה-20 שלי הייתי עסוק בשאלה איזה אבא אני הולך להיות, ודרך ילדי הפנימייה טיפחתי את האבהות שלי. סיפרתי להם סיפורים לפני השינה, ליוויתי אותם לבית הספר, הלכתי לימי הורים וכו'. בגיל 22 הייתי אב ל-18 ילדים ויצרתי להם אבהות מיטיבה. שם ראיתי איך בית הגידול המשפחתי קריטי לנפש הילד ועד כמה סביבה בריאה יכולה לרפא. שם נבנתה אצלי האמונה שגם אם חווית דברים קשים בילדותך, זו אינה גזירת גורל ואפשר לשנות. מערכות יחסים פוגעות בנו ומערכות יחסים יכולות לרפא אותנו".
לאחר השחרור היה זה אך טבעי עבורו להמשיך ללימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב, וב־1996, כשהיה סטודנט שנה ג', החל לעבוד ב"מרכז גליקמן לטיפול במניעת אלימות במשפחה". מאז הוא מטפל בגברים אלימים בעזרת מודל התערבות שפיתח, שמלמד אותם לייצר תקשורת בריאה עם עולם הצרכים והרגשות שלהם ולקטוע את מעגל האלימות הבין-דורי.
את בת זוגו, מאיה בן יעקב (50), אם שלושת ילדיו (בני 18, 16 ו־12), הכיר אשמן לפני 19 שנה. בן יעקב פיתחה את גישת "אוריינטציה גופנית", שמטרתה ללמד אנשים לווסת כעסים וחרדות באמצעות עבודה עם גופם ולבנות כלים מעשיים להתמודדות עם התקפי זעם וחרדות.
יחד הם מנהלים קליניקה בתל-אביב שמטפלת בגברים ובנשים הסובלים מקשיים של ויסות רגשי ומפעילים את בית הספר ליחסים, "ללמוד לכעוס נכון". את שניהם יהיה אפשר לשמוע בכנס השנתי הגדול בישראל למטפלים ברפואה משלימה ואינטגרטיבית, שיתקיים ב־6-5 ביולי.
בן יעקב עסקה מגיל צעיר מאוד בריקוד ובתנועה, בשאיפה להיות רקדנית. ילדותה עברה עליה בחיפה, בכורה בין שתי בנות שגדלו עם אמן וסבתן לאחר שהאב נהרג בגיל צעיר בתאונת צלילה. אחרי הצבא נסעה לארצות-הברית ושם גילתה את הפילאטיס, שהיה בתחילת דרכו. בזכות העיסוק בתחום היא החלה לפתח כלים לזיהוי של דפוסי התנהגות גופניים.
החיבור האישי עם אשמן הביא כצפוי גם לחיבור מקצועי. "בשיחות בינינו הבנו שכאבי הנפש מתבטאים דרך כאבי גוף שמגיעים בעקבות דפוסי תנועה לא יעילים", היא מסבירה, "ומכאן שגם אפשר לרפא אותם באמצעות הגוף והתנועה. איחדנו את הפרוטוקול שכתבתי על ויסות הגוף עם הפרוטוקול של תמיר לוויסות הנפש, ויצרנו מודל אינטגרטיבי שמטרתו לתת לאנשים כלים מעשיים ויומיומיים לתרגם את העולם הרגשי שלהם למילים ולשיח, כדי שהזעם לא יתפרץ".
מה, בעצם, ההבדל בין כעס לזעם?
אשמן: "אנשים באמת נוטים להתבלבל, אבל יש ביניהם הבדל מהותי. כעס הוא דבר טוב וחשוב, זעם הוא בעיה. כעס הוא רגש לגיטימי וטבעי לקיום יחסים בינאישיים בריאים. באמצעותו אנחנו מצליחים להיות אסרטיביים, להציב גבולות בדרך תקיפה ולא תוקפנית ולדבר על הפגיעה שחווינו בדרך שפויה.
"זעם, לעומת זאת, הוא תקשורת לא בריאה ומזיקה, תוצאה של עולם פנימי שאין לו מילים. האדם הזועם לא מצליח לבטא את עצמו באמצעות שפה, ובמקום זה הוא צורח, דופק על השולחן, טורק דלתות, מנסה להבהיל. זאת, כשהוא עצמו חש למעשה התקף של חרדה, שמתנפץ על האחר ועל עצמו".
בן־יעקב: "דמיינו את מתג הווליום ברדיו או בטלוויזיה. יש רמת קול מסוימת שבה אפשר להקשיב לנאמר, אבל אם מגבירים חזק-חזק, זה הופך לזעם, וזה הרסני".
האם בהתקף זעם יש אלמנט של חוסר שליטה?
אשמן: "לא, אנשים שסובלים מהתפרצויות זעם אינם מאבדים שליטה. לשבור חפצים של האחר ולא שלי - זה לא חוסר שליטה. להפך.
"אגב, אנשים רבים טועים לחשוב על זעם רק בהיבט של אלימות פיזית. אבל לזעם יש צורות שונות: צרחות, קללות; התקפי ביקורת נוקבים; איומים; השפלות; תוקפנות כלפי רכוש; תוקפנות כלכלית/ רוחנית/ חברתית; זעם כבוש ושתיקה רועמת וממושכת; הלקאה עצמית (ביקורת עצמית) וגם הודעות וואטסאפ זועמות".
האם התפרצויות זעם הן תכונה גנטית?
"אין לזה קשר לגנטיקה, אבל בהחלט מדובר בתורשה בין-דורית. אם כשהייתי ילד הייתי חשוף לאלימות בבית או בבית הספר, אם הייתי עד לאירועים אלימים בחיי, אני בקבוצת סיכון לסבול מהתפרצויות זעם. בחיי המקצועיים לא פגשתי מישהו שהוא דור ראשון להתפרצויות זעם. לרוב, זה קשור בהיסטוריה האישית של כל אחד".
מה גורמות התפרצויות זעם של בן/בת זוג לפרטנר שלהם?
"לחיות תחת התפרצויות זעם זה אומר לחיות בתחושה מתמדת של אימה וחרדה. לשהות לצד פרטנר זועם זה אומר ללכת בין הטיפות, לפחד, לחיות בקיפאון ובאימה. ילדים שחווים הורה כזה לא נושמים טוב".
אם חשבתם שבני זוג שעוסקים בטיפול ובניהול כעסים, פטורים מתחושות של כעס ועלבון, תחשבו שוב.
השאלה המתבקשת היא מי ביניכם כועס יותר.
בן יעקב: "לי קל יותר לבטא כעס".
אשמן: "לי, בגלל הילדות שלי, יש פחד מקונפליקטים כי אני חושש מהכוח ההרסני של הכעס שתורגם מבחינתי בעבר לזעם. אני פוחד שהאירוע יֵצא משליטה, מדמיין תסריטים שליליים, כמו למשל שהקשר בינינו יתקלקל, שהתקשורת לא תשוב. במצב כזה אני יכול להבליג, להסס בנקיטת עמדה, לוותר. בצעירותי יכולתי להסתגר, להיכנס לשתיקות ממושכות, שהן בעצם התקף זעם סמוי. שתיקות רועמות לפעמים הרסניות יותר מזעם גלוי.
"כיום, בזכות מה שאנחנו מלמדים ולומדים אני מצליח לזהות את מה שקורה לי בגוף ויכול לדברר את מה שקורה לי בפנים (כמו לומר לה שאני מרגיש 'בוקס בבטן', לדוגמה). אני משתף את מאיה במה שפגע בי ומצליח לדבר את הרגשות והרצון שלי".
בן יעקב: "הסוד טמון ביכולת לעבור מעולם פנימי אילם לעולם פנימי שיודע לדבר גוף, תחושה ורגש".
איך את מתמודדת כשאת כועסת עליו?
"בואי אספר לך סיטואציה מלפני כמה ימים. קרה לי משהו מטריד בעבודה ורציתי לשתף אותו, אבל הוא היה בענייניו ולא התפנה להקשיב לי. ישר הרגשתי בגוף שמשהו לא טוב קורה במערכת היחסים בינינו. בהתחלה לא ידעתי איך לתווך לו מה אני מרגישה בלי להתפרץ עליו, אז כתבתי לו בוואטסאפ, 'כועסת, בוא נדבר על זה'".
מלחיץ.
אשמן: "הבנתי שמאיה כועסת, אבל לא ידעתי מה הסיבה. נכנסתי לחרדה, הייתי צריך להסדיר את הנשימה שלי. רוב האנשים, במצב כזה, מגיעים לשיחה כזו כדי להגן על עצמם ואז הם תוקפים או מצטדקים. כשהיא הסבירה לי מה קרה, הבנתי שבאמת לא הייתי שם בשבילה, ויכולתי לבקש סליחה - משהו שהיה לי קשה מאוד לעשות כשהייתי צעיר וגאוותן יותר".
האם קרה שאחד מכם נתקף בכעס נוראי כלפי הילדים?
אשמן: "לצערי (או לשמחתי) התשובה תהיה קצת משעממת - אנחנו עוסקים כבר כל כך הרבה שנים בתחום הוויסות של המתח הנפשי, כך שמעולם לא חווינו התפרצות זעם מול הילדים".
אגב, מי זועם יותר, גברים או נשים?
"גברים ונשים זועמים באותה תדירות, אבל ביטויי הזעם לרוב שונים. נשים מתאפיינות יותר בהתקפי זעם המופנים כלפי עצמן ובתוקפנות רגשית (צעקות וצרחות). גברים מתאפיינים יותר בזעם כלפי רכוש, קללות ועלבונות. במקרי האלימות הקיצונית (רצח/אובדנות) נראה באופן מובהק כי גברים מגיעים לזעם קיצוני הרבה יותר מאשר נשים".
איך צריך להגיב להתקפות זעם של בן/בת זוג?
בן יעקב: "לשתף את הצד הזועם בפחד שנגרם לנו מהתגובה הזועמת; להציב גבולות ברורים להתפרצויות הזעם ("אני לא מוכן/ה להיות שק החבטות שלך"); להבהיר שאיננו מסכימים לחיות באווירה של טרור ואימה; שאיני מוכן/ה לספוג עוד עלבונות; להציע טיפול זוגי. חייבת להיות הכרה של שני בני הזוג שיש פה בעיית זעם ושצריך לעבוד עליה כעל אתגר משותף".
הכנס השנתי למטפלים ברפואה משלימה ואינטגרטיבית יתקיים (ביוזמתם של מכללת רידמן ופורטל התזונה הבריאה EATWELL) בתאריכים 6-5 ביולי, במרכז וואהל, קמפוס אוניברסיטת בר־אילן ברמת־גן. מדובר במפגש של 1,500 מטפלים ואנשי מקצוע מתחומי הרפואה המשלימה והאינטגרטיבית, שבמסגרתו ייערכו יותר מ־40 הרצאות וסדנאות של מרצים מהארץ ומהעולם ויוצגו מחקרים חדשים וגישות חדשות לריפוי הוליסטי.
