"כל מי שפתאום נראה רזה, אני יודע שזה אוזמפיק", אומר בכיר בתעשיית האופנה האמריקאית שהתראיין ל"ניו יורק מגזין", שהקדיש את כתבת השער שלו לנושא. אם גם בסביבתכם נראים לאחרונה יותר ויותר אנשים שהשילו מסה רצינית ממשקלם או שפשוט נהיו חטובים במיוחד, יש יסוד טוב להניח שגם הם מזריקים את התרופה, זו שנמצאת במחסור תמידי בבתי המרקחת. בקבוצת הפייסבוק הישראלית התוססת "אוזמפיק", שכוללת קרוב לעשרת אלפים גולשים, מסייעים החברים אחד לשני למצוא את התרופה בבתי מרקחת ונותנים עצות חבריות למי שמנסה כמוהם לרזות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אז איך הפכה האוזמפיק, תרופה שפותחה עבור חולי סוכרת מסוג 2, למוצר נחשק כל כך עבור אנשים בריאים, שאינם סובלים מסוכרת או מטרום־סוכרת? מדוע אנשים מוכנים לשלם עליה מאות דולרים בחודש בשוק השחור? ולמה מטופלים רבים מפעילים מכבש לחצים על רופא המשפחה שלהם כדי שייתן להם את המרשם המבוקש, למרות שהם לא עונים על הקריטריונים?
ובכן, רזים לא יבינו זאת, אבל כל מי שסובל מעודף משקל ונאבק במשך שנים לרזות בעזרת דיאטות שונות, יודה שמדובר בהגשמת חלום: מזריקים ואין תיאבון. לא צריך להתאפק, להתייסר, להפגין כוח רצון. והמחירים הבריאותיים? יש שורה של תופעת לוואי (על כך בהמשך).
את אחד הבאזזים הגדולים סביב האוזמפיק אפשר לרשום לזכותה של קים קרדשיאן, בעקבות דיון שהתעורר לאחר שהצליחה להידחק לשמלה המיתולוגית של מרילין מונרו, לכבוד נשף ה"מט גאלה 2022". העובדות שאין עליהן חילוקי דעות: מונרו הייתה הרבה יותר דקיקה מקרדשיאן, וזו עשתה מרתון הרזיה כדי להיכנס לשמלה. השאלה שנותרה במחלוקת: האם קרדשיאן נעזרה באוזמפיק? היא מכחישה, הרשת הגועשת טוענת שכן.
סלבס אחרים שנעזרו באוזמפיק ודומיה: אילון מאסק ירד 13 קילו בעזרת התרופה המתחרה ווגוֹבי; רוזי אודונל הודתה שתרופת המונג'רו סייעה לה לרזות, והשחקנית צ'לסי הנדלר אמרה שהשתמשה באוזמפיק ללא ידיעתה: "רופא האנטי־אייג'ינג שלי פשוט נתן לי את זה ואמר 'זה טוב בשבילך'. התברר שהוא רשם לי Semaglutide, תרופה שנמכרת תחת כמה שמות מסחריים, וביניהם אוזמפיק".
אבל האוזמפיק ומתחרותיה העיקריות - ווגוֹבי ומונג'רו - לא משפיעות רק על צמצום היקף המותניים. "מדובר בתופעה גדולה בהרבה, שמגדירה מחדש את יחסינו עם אוכל, עם הגוף שלנו ועם עצמנו", כותב העיתונאי מרטין שנייר, שחתום על הכתבה במגזין. "כמי שגדלה בבית שבו אכלו ארוחה ומיד תכננו את הארוחה הבאה, מדובר במהפך", אומרת לו אחת השחקניות שהתראיינה בעילום שם. "התרופה הזו מאפשרת לי לאכול באופן שאינו מוכר לי כלל: אני אוכלת ביס או שניים, וזהו".
"חיים ללא תיאבון הם כמו שוֹק בשבילי", הוסיף פודי מקצועי שמשתמש בתרופה ומודה שהוא קצת מתגעגע לארוחות גדולות ואנינות טעם, אבל לא מספיק כדי להיפרד מהאוזמפיק. אחד המסעדנים הניו-יורקים דיווח שיותר ויותר אנשים מבקשים לארוז להם את הארוחה, כי הם לא מצליחים לסיים אותה.
"שנים של העברת מסרים בדבר קבלה עצמית התמוססו אל מול תרופת הפלאים הזו", קובל העיתונאי מרטין שנייר, המדווח גם על שיח שמנופובי שהתעורר בארצות־הברית בעקבות הצלחת התרופה: "האם משמעות הדבר שניפטר מאנשים שמנים?", תהו רבים בלי להפגין זיק של פוליטיקלי קורקט.
"לפני כעשור נכנסה לשימוש קבוצה של תרופות ממשפחת GLP-1 (כגון ויקטוזה וטרוליסיטי), שגרמו למהפך בטיפול בסוכרת, הודות לכך שהן מפחיתות את רמת הסוכר בדם, מלוות בירידה במשקל ומגינות על החולים בהיבטים קרדיו-וסקולריים", מסבירה ד"ר ענת צור, מנהלת המערך לאנדוקרינולוגיה וסוכרת של שירותי בריאות כללית במחוז ירושלים. "התרופה האחרונה בקבוצה זו היא אוזמפיק, שנמצאה כבעלת ההשפעה החזקה ביותר לאיזון הסוכרת והפחתה במשקל. במינון נמוך, של 1 מ"ג, אוזמפיק מסייעת מאוד לחולי סוכרת, משום שהיא מורידה את רמות הסוכר ועוזרת להפחתה במשקל על ידי דיכוי התיאבון. במינון גבוה יותר - של 2.4 מ"ג - היא מגבירה יותר את תחושת השובע, מדכאת את התיאבון ומאיטה את התרוקנות הקיבה, וכך מביאה לירידה משמעותית במשקל, בשיעור של 20%-18% ממשקל הגוף".
ד"ר רז הגואל: "פחות מ-5% לא מגיבים לתרופה, ויש כאלה שאפילו משמינים. המטרה היא להתאים תרופה למטופל ולדעת מתי לשלב בין תרופות"
"קבוצת התרופות שנקראת GLP-1 עושה למעשה ניתוח שרוול, אבל בצורה כימית, בלי לחתוך את הקיבה", אומר ד"ר רז הגואל, רופא מומחה ומנהל המרכז הרפואי לטיפול בהשמנה, שבעצמו ירד 45 ק"ג לפני שמונה שנים בעזרת התרופה סקסנדה, וכך הגיע לתחום עיסוק זה. "בזכות התרופות האלה אנשים אוכלים כשהם רעבים ונשארים שבעים לאורך זמן".
למרות שאוזמפיק מדוברת מאוד בימים אלה, ד"ר הגואל רושם אותה רק ל-35% מהמטופלים הפונים אליו עם בעיית השמנה. בין רשימת התרופות האחרות אפשר למנות את מייסימבה, לומיירה, סקסנדה, רזין, קסימיה וכאמור, ווגובי ומונג'רו. "לא כולם סובלים מאותו סוג של השמנה, ומטופלים שונים צורכים תרופות שונות", הוא מסביר. "לנשים הסובלות משחלה פוליציסטית קשה יותר לרדת במשקל ולכן הטיפול שלהן צריך להיות שונה. למי שנוטל נוגדי דיכאון, אמליץ על תרופה מתאימה".
אבל לא הכול ורוד. התרופות האלה ניתנות בהזרקה עצמית וגורמות ללא מעט תופעות לוואי: עצירות, בחילות, הקאות, שלשולים, עייפות וכאבי ראש. הבחילות גורמות לחלק מהמשתמשים לאכול רק את המאכלים שלא מעוררים בהם בחילה, שאינם בהכרח אלה שהם אוהבים. "אני מתגעגעת לפיצה ופסטה", אמרה אחת המשתמשות שהתראיינה לכתבה.
"אפשר למנוע בחילות אם מתחילים ממינון נמוך מאוד ועולים בהדרגה", אומרת ד"ר צור. "כל תופעות הלוואי האלה פתירות", מצהיר ד"ר הגואל, "כי אם אני מבין מהו הגורם המחולל, אני יודע איך לפתור את זה בהתאם למה שהמטופל חווה ומתי: האם זה קשור לימי ההזרקה או לעליית המינון. יש לי צוות של 40 עובדים שיודעים לנטר ולפתור בעיות. מעט מאוד אנשים מרגישים רע ברמה שגורמת להם להפסיק להזריק".
ד"ר צור מדווחת גם על תופעה נדירה: ירידה מוגזמת במשקל, שעלולה להזיק לטונוס השרירים ולגרום פגיעה אסתטית. ב"ניו יורק מגזין" נכתב שרופאי עור אמריקאים מדווחים על מטופלות שנזקקות להחלקת קמטים ולמילויים כדי להחזיר לפנים שלהן את מה שאבד בתהליך ההרזיה הקיצונית.
לפי מה נקבע המינון?
ד"ר הגואל: "המטרה היא לייצר ירידה טובה במשקל ללא תופעות לוואי, בהתאם למה שהמטופל יכול להתמיד בו לאורך זמן. תיאורטית, נוטלים את התרופה אחת לשבוע. מתחילים במינון נמוך ועולים לאט מאוד, בהתאם לירידה במשקל. אם אפשר להישאר במינון נמוך - מה טוב, כי חבל על הכסף של המטופל. המינון לא קשור למשקל ההתחלתי. יש לי מטופלים שהיו במשקל התחלתי גבוה וטסו בירידה במשקל בעזרת מינונים נמוכים".
האם יש מטופלים שהתרופה לא משפיעה עליהם כלל?
"מעט מאוד, פחות מ-5%. הם פשוט לא מגיבים, ויש כאלה שאפילו משמינים. המטרה היא להתאים תרופה למטופל, צריך לדעת לבחור תרופות ומתי לשלב תרופות, על בסיס בדיקות הדם של המטופל, מחלות רקע, אם יש, והדיווחים של המטופל".
עם זאת, ד"ר הגואל מנסה לצנן את ההתלהבות. "מי שחושב שזה זבנג וגמרנו, יעלה הכול בחזרה. המטרה שלי היא להכניס את המטופלים להרגלי אכילה שיוכלו להתמיד בהם, וכבר הצלחתי להוריד מהתרופות אלפי מטופלים. המטרה היא לא דיאטה תחת טיפול תרופתי, אלא אורח חיים עם אוכל אמיתי, משהו שאפשר להחזיק בו לאורך זמן, בלי לאבד את שלוות הנפש. מי שעושה דיאטה במקביל לנטילת התרופה משיג תוצאה הפוכה, כי התרופה מייצרת תחושת שובע, אבל עם ארוחות קטנות ומועטות לא מגיעים לשובע".
ד"ר צור: "גם כשמפסיקים את התרופה לא בהכרח עולים הכול חזרה. התנאי הוא להצליח לסגל אורח חיים בריא, שכולל כמה ארוחות מזינות ובריאות ביום. זו הדרך לשמור על ההישג. אם לא מתמידים בכך, תוך שנה-שנתיים עולים חזרה".
האם אפשר לצרוך את התרופה לאורך זמן?
"יש לנו ניסיון לא קטן עם המשפחה הזו של התרופות, שהסתמנו כבטוחות לאורך שנים, כך שנראה שכן, אבל אנחנו עדיין לא יודעים למה הן עלולות לגרום בטווח של עשרות שנות שימוש".
למי אסור ליטול את התרופה?
"לא ניתן את התרופה למטופלים שסובלים מדלקות בלבלב או למי שסבלו מדלקת בלבלב על רקע אבנים בכיס מרה, אלא אם כיס המרה נכרת, בגלל חשש שאוזמפיק עלולה באורח נדיר לגרום לדלקות לבלב. בנוסף, אם ידוע על סיפור משפחתי של סרטן מדולרי של בלוטת התריס (MTC) או על בעיות מעיים, כמו מחלות דלקתיות של המעי או האטה בהתרוקנות הקיבה, לא נמליץ על התרופה".
גם נשאים של תסמונת גנטית בשם 2MEN לא יכולים ליטול אף תרופה מקבוצת 1-GLP, מוסיף ד"ר הגואל. "אם המטופל מקבל טיפול תרופתי נגד התסמונת, עליי לבדוק שהוא לא מתנגש עם תרופה מקבוצה זו".
אף על פי שיצרנית התרופה, החברה הדנית נובו-נורדיסק, מקפידה לציין שהתרופה מומלצת אך ורק לסוכרתיים, ברור לכולם שלא רק סוכרתיים נוטלים אותה. מאז השקתה עלו מכירות התרופה של החברה ב-57%. על פי דיווח ב"ניו יורק מגזין", בדצמבר 2022 ניתנו 1.2 מיליון מרשמים לתרופה זו, 64% יותר מדצמבר 2021. אפילו היצרנית מופתעת מרמת ההצלחה.
וכשהביקוש עולה, המחסור מורגש. כיום קשה מאוד להשיג את התרופה גם בניו-יורק וגם בישראל: "יש קריטריונים ברורים לקבלת התרופה", מסביר ד"ר הגואל. "BMI מעל 27 לצד גורמי סיכון כמו יתר לחץ דם, קדם-סוכרת, סוכרת, כולסטרול גבוה או BMI מעל 30 ללא גורם סיכון. בגלל ההייפ הגבוה שיצרה אוזמפיק, אנשים שאינם סוכרתיים, עם עודף משקל של שלושה עד שישה קילו, מבקשים מרופא המשפחה שירשום להם את התרופה, ויש רופאים שנכנעים ללחץ.
"ההמלצה שלי היא לא לקחת סתם מרשם לאוזמפיק מרופא המשפחה, אלא לפנות למרפאה פרטית או ציבורית שתדע לנטר ולטפל בירידה במשקל. עם הכוונה נכונה אפשר להפיק ירידה טובה יותר במשקל".
ד"ר צור: "בארצות-הברית קיבלה התרופה התוויה גם להשמנה ללא סוכרת. בישראל עדיין אין התוויה כזו, ולכן כל רופא שרוצה לתת את התרופה למטופל שלו צריך למלא טופס 29ג', שעניינו מתן תרופות באינדיקציה שעדיין לא רשומה בארץ אך כן רשומה בחו"ל, ולהגישו למשרד הבריאות. ברוב המקרים האישור מתקבל. קופות החולים מסבסדות את התרופה לחולי סוכרת שעבורם פותחה התרופה, אך כשמדובר בהשמנה בלבד אין סבסוד. בעקבות הביקוש האדיר לתרופה נוצר בארץ מחסור, וחולי סוכרת לא מצליחים להשיגה".
ומה הלאה?
"בעתיד תגיע ארצה תרופה חזקה יותר מאוזמפיק, שכבר קיבלה בארצות-הברית אישור לסוכרת, אך עדיין לא קיבלה אישור לטיפול בהשמנה. התחזית שלי היא שבעתיד כמעט לא נזדקק לניתוחים בריאטריים, כי נוכל להתמודד טוב יותר עם בעיית ההשמנה".
האם מחלת ההשמנה תיעלם מהעולם?
ד"ר הגואל: "למרבה הצער אנחנו עדיין לא שם וקשה יהיה להעריך אם ומתי נוכל להעלים את הבעיה מהעולם לגמרי.
"השאיפה היא לצמצם משמעותית את מחלת ההשמנה, שמוגדרת כיום כמגפה של המאה ה־21. גם אם נפחית ב־50% את השיעור שלה, זה יהיה הישג חסר תקדים. צריך לזכור שלהשמנה יש גורמים רבים - גם גנטיים וגם סביבתיים. כדי שבאמת נוכל להעלים את האוביזם מהעולם, צריך להשקיע במניעה ולא רק בטיפול. אבל אני גם אופטימי: אנחנו נמצאים בתור הזהב של המלחמה בהשמנה, שלא היה כמוהו בהיסטוריה של הרפואה המודרנית".
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
