עבור רובנו מדובר בפעולה פשוטה שנעשית בלי הרבה מחשבה - לבלוע כדור. נוטלים כדור - לכאב ראש, להורדת חום, לטיפול במחלה - ומרגישים הקלה. אך יש אנשים בוגרים שהפעולה הזאת מאיימת עד בלתי אפשרית עבורם, ובמשך שנים הם פשוט נמנעים מפני שהם לא מסוגלים לבלוע כדורים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אך כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
קחו למשל את דפני שנפלד-סילבה, הייטקיסטית ישראלית שחיה בקליפורניה, שגם כיום בגיל 37 מתקשה לבלוע כדורים. "כשהייתי ילדה אני זוכרת שנתנו לנו סירופ כשהיינו חולים ולא הייתה לי שום בעיה, זה אפילו היה לי טעים", היא אומרת. "בגיל מסוים, כשהתחילו לרשום לי כדורים, הבנתי שאני לא מסוגלת לבלוע אותם".
את יודעת להסביר למה?
"ברור לי שהכול בראש ואני מניחה שיש לי איזה פחד מחנק. אני יודעת גם שהקושי הוא תלוי סיטואציה. אני סובלת ממיגרנות, וכשהכאב קשה מאוד אני חוצה כדור לשניים ומנסה לבלוע. במקרים האלה אני יודעת שאם לא מאוד כואב לי אני כנראה לא אצליח לבלוע. זה תהליך שלם. אני מדברת אל עצמי, אומרת, 'קחי את הכדור, הכול בסדר, זה יעזור לך להרגיש טוב יותר'. לפעמים זה עובד. לפעמים אני מצליחה לקחת חצי אחד ואת השני לא. הכול קורה ליד הכיור, כי הרבה פעמים אני לא מסוגלת לבלוע".
מה ניסית לעשות כדי לעקוף את הבעיה?
"גיליתי שאם אני לוקחת את חצי הכדור עם שתייה סמיכה יותר כמו יוגורט בבקבוק, זה עשוי לעזור. כדורים גדולים אני פשוט לא מנסה. אחרי שילדתי את ילדיי (בן חמש ובת שלוש), הציעו לי בבית החולים כדורים ממש גדולים לשיכוך כאבים. ביקשתי שירסקו וייתנו לי אותם עם רסק תפוחים, וזה מה שהם עשו. כשזה אפשרי אני מנסה לעקוף את הבעיה ומבקשת תרופה בסירופ או בעירוי".
גם קרן (השם המלא שמור במערכת) ממרכז הארץ, בת 40 ואמא לשניים (שמונה וחצי וארבע וחצי) כבר שנים לא נטלה כדורים. "מילדות, הרופא היה רושם לי מרשם וההורים שלי ידעו שאין טעם לקנות את התרופה".
הורייך ניסו לטפל בבעיה?
"ההורים שלי הם יוצאי ברית המועצות. בהתחלה הם ניסו להתמודד איתי בשיטות סובייטיות, כלומר בכוח, אבל זה לא עבד כי מיד הקאתי הכול. רק כשהייתי בצבא גיליתי שיש אופטלגין נוזלי ונפתח לי עולם, כי אני סובלת ממיגרנות. כשאני נוסעת לחו"ל אני תמיד לוקחת איתי שני בקבוקים ליתר ביטחון. בשנים האחרונות גיליתי גם שיש אפשרות לקבל אנטיביוטיקה בנוזל, והתחלתי להשתמש בזה. הרוקחים לא מבינים את הכמויות הגבוהות שהם רושמים לי. אני יוצאת מבית המרקחת עם בקבוקים".
מה בעצם קשה לך בבליעת הכדור?
"במשך שנים רק המחשבה שהכדור מתקרב לפה שלי גרמה לי לריפלקס הקאה. גם כשניסיתי לרסק לאבקה או לערבב עם שוקולד, הידיעה שמדובר בכדור גרמה לי להקיא. היום המצב קצת יותר טוב, כי עברתי טיפולי פוריות, שבמהלכם הייתי חייבת לבלוע כדורים של חומצה פולית. מאחר שידעתי שאני חייבת ליטול אותם הלכתי לטיפול קוגניטיבי, והצלחתי להגיע למצב שבו אני יכולה לבלוע אותם כי הם קטנים יחסית. אבל זהו, אני לא מצליחה מעבר לזה".
איזו שיטה נקטת?
"לפני כל בליעת כדור הייתה עבודת הכנה: התחלתי בתרגול של נשימות, בהמשך מילאתי את הפה מים, זרקתי פנימה את הכדור וניסיתי לבלוע מהר. אחרי זה הייתי חייבת ללעוס משהו, ואז ידעתי שאני צריכה להסתובב בבית תוך כדי נשימות עמוקות במשך שלוש דקות, כדי שהכדור לא יֵצא החוצה. לא תמיד זה הצליח. בזמן האחרון אובחנתי עם הליקובקטר פילורי, גם כאן הטיפול דורש נטילה של כדורים רבים והחלטתי להתחיל בטיפול EMDR (עיבוד מחדש והקהיה שיטתית של טראומה באמצעות תנועות עיניים)".
כלומר, את סובלת מטראומה שיכולה להסביר את הקושי שלך לבלוע כדורים?
"כן. עברתי תקיפה מינית בגיל עשר והקושי נובע כנראה מהטראומה. התוקף נישק אותי בכוח והיה לו ריח חזק מאוד של אלכוהול וזה יצר תחושה של חנק. מאז, כל מה שקשור בגרון רגיש אצלי. אני לא הולכת עם צעיפים, ובעלי יודע שאסור לגעת לי בצוואר".
"קושי בבליעת כדורים מתקשר לשתי תופעות", מסביר הפסיכולוג איתן טמיר, ממכון טמיר. “קושי לבלוע מזון באופן כללי, שנקרא 'דיספגיה', וחרדת בריאות שמתבטאת בהימנעות מהכנסת חומרים רפואיים לגוף. ההיבט המשמעותי של הקושי הספציפי לבלוע כדורים הוא פחד מחנק. אנשים שסובלים מחרדות מבליעה מתארים תחושה של עצם שתקועה בגרון, שבעטייה הם חשים תחושת מחנק. ברוב המקרים מקורה של חרדת הבליעה הוא בחוויה שלילית שנחוותה במהלך אכילה, והיא עלולה לצוף אצל אנשים הסובלים גם מפחדים אחרים הנוגעים לאוכל, כמו פחד מהקאה.
"חרדת בליעה נמנית עם הפוביות היחידות שיכולות להזין את עצמן: החרדה והמתח עלולים לכווץ את שרירי הגרון וליצור תחושה שתקוע בו גוש. כלומר, אנשים עם פוביית בליעה מביאים את עצמם למצב שבו הם באמת לא יכולים לבלוע, מה שמגביר את הפחד ויוצר מעגל קסמים".
לדברי טמיר, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מוביל לתוצאות טובות. הטיפול מתמקד במתן פרשנות חדשה לחרדה ומציע תרגול של תהליכי חשיפה הדרגתיים, בדמיון ובמציאות, לגורם החרדה - הכדור.
לדברי המומחים מדובר בתופעה די שכיחה, אך אין ככל הידוע לנו נתונים סטטיסטיים, וגם עבודות המחקר בנושא מעטות יחסית. להערכת קלינאית התקשורת דפנה רויטמן, שכיחות התופעה נעה בין 15% ל-20% מכלל האוכלוסייה".
איך מטפלים בתופעה אצלך בקליניקה?
רויטמן: "אנחנו בודקים מה הרקע לקושי, לומדים מיומנויות של בליעה נכונה ומתמודדים עם חרדה ממחנק גם באמצעים קוגניטיביים".
אגב, אחת הטכניקות המומלצות על ידי אנשי המקצוע היא להתאמן על בליעת כדור בעזרת סוכריות קטנות או חתיכות מלפפון שמוחבאות בתוך מעדן, גלידה או כפית שוקולד. שיטה אחרת: להיעזר בכוס מיוחדת שיש בה מקום נפרד לכדור ומקום נפרד לנוזל, וכששותים ממנה הכדור מחליק לגרון ביתר קלות.
ד"ר נדים חבשי, רופא מומחה בהפרעות קול ובליעה ממחלקת אף-אוזן-גרון במרכז הרפואי רמב"ם, אומר שגם התרופות עצמן עלולות לגרום לרתיעה. "יש מספר רב של תרופות שיכולות לגרום לתחושה של קושי בבליעה ושל משהו שתקוע בגרון בגלל תופעות הלוואי שלהן".
תסביר.
"יש תרופות שגורמות להפחתה בהפרשת הרוק או להרפיית יתר של שרירי הוושט. מנגנון נוסף שגורם לקשיי בליעה הוא גירוי יתר מקומי לשרירי הוושט שמוביל לתלונות על כאבים בבליעה, כאבים בחזה ותחושת גלובוס (תחושה מעיקה של גוש בגרון) שלא מרפה גם כמה שעות לאחר נטילת הכדור.
"גם תרופות שכיחות שנמצאות בשימוש יומיומי עלולות לגרום לקשיי בליעה, בעיקר אלה שמכילות ברזל או חומצה, תרופות לטיפול בהפרעות בקצב הלב, אספירין (לדילול דם), תרופות ממשפחת NSAIDS כמו אדוויל, נורופן ועוד".
הכתבה התפרסמה במגזין "לאשה"
