הדבר האחרון שנשמה לוסטיג העלתה על דעתה שתעשה הוא להצטרף ל"ווארט", תוכנית דוקו־ריאליטי של שידוכים לחרדים (רשת 13). מה לה, אישה חרדית, רואת חשבון, שלא מחזיקה טלוויזיה בבית ובין תחביביה שיעורי תורה מדי שבוע, ולחשיפה שכזו? אבל הנה דוגמה לאיך אדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויים:
"אני הולכת לחתונה, בר מצווה, ברית מילה, לבית הכנסת, ואני רואה את המבטים המרחמים של 'אוי, מסכנה, רווקה. מה יהיה?'. אנשים מסתכלים עליי וכל מה שהם רואים זה רק את העובדה שאני רווקה", מספרת לוסטיג (36). "יש פיל ענקי בכל מה שקשור רווקות מאוחרת בחברה החרדית, וכשלא מדברים על זה, אין מודעות ואין אמפתיה. אז אני אומרת, אולי זו השליחות שלי".
נשמעת שליחות ראויה.
"אני ייצוג של רווקות חרדיות שאין להן קול. אנשים לא מבינים איך זה לחיות בקהילה שאין לך בה מקום. הקהילה החרדית בנויה על הערך של הקמת בית. בשכונות חרדיות לא בונים דירות קטנות, כי זה בנוי למשפחות. רווקים ורווקות, זה לא לעניין. כמו שאומרים אצלנו, 'לא שייך'. בשבת חתן, כשהמשפחה מתארחת במלון, כל זוג יקבל חדר ואותך ישימו בחדר עם הילדים. אם זה נערך בבית, את ישנה על הספה בסלון. את לא צריכה חדר. ילדה בת 18 שמתחתנת ושמה פאה, היא במעמד גבוה יותר והדעה שלה נחשבת יותר משלי. קרובת משפחה בת 22 הייתה אצלנו עם הילדה בת השנה שלה, והיא נתנה לה פופקורן. אמרתי לה משהו על זה, אבל אני לא אמא, אז היא פשוט ביטלה את מה שאני אומרת".
חוויה לא פשוטה.
"חשבתי שרק נשים עוברות את זה, אבל אחרי שהתוכנית עלתה שמעתי על חוויות דומות מגברים. היה מישהו שסיפר לי שנאלץ לעזוב את הישיבה שבה למד, כי הוא היחיד שהיה לא נשוי שם והוא הרגיש חריג".
אז חשבת שהתוכנית יכולה לשנות את כיוון הספינה?
"אחת מהשדכניות בתוכנית שמכירה אותי הציעה אותי להפקה והם התקשרו אליי. אין לי בכלל טלוויזיה בבית, אבל אני בתקופה שאם יש לי הזדמנות לחוות משהו חדש, אני אומרת כן. המון זמן אני בלי תקווה שאמצא את הבעל שלי, אבל אנחנו לא יודעים מה התוכנית של הקב"ה בשבילנו, אולי זה התהליך שאני צריכה לעבור".
מה ההורים שלך חשבו על זה?
"אבא שלי היה בעד מההתחלה. הוא מאוד תומך בכל מה שאני עושה. הוא גם אומר שהוא כבר שמע סיפורים יותר אקסטרימיים של איך אנשים פגשו אחד את השני. זה חמוד ונאיבי, כי מה באמת הסיכוי שאני אפגוש את בעלי בתוכנית ריאליטי? אבל אני עושה את ההשתדלות שלי".
ובמסגרת ההשתדלות, לוסטיג - שנולדה וגדלה בארצות־הברית ומכונה בתוכנית בסלנג החרדי "חוצניקית" - שודכה לצביאור שרייבר (37), בעל עסק לניקוי חלונות שחלומו הגדול הוא להיות זמר במגזר החרדי. הפערים ביניהם ניכרים על המסך: הוא מוחצן, היא מופנמת; היא אמריקאית, הוא לא יודע אנגלית; היא גדלה על שירי נשמה ביידיש, הוא על זוהר ארגוב; ועוד ועוד. מה שאולי מחבר ביניהם זה עייפות החומר: שרייבר סיפר בתוכנית שכבר יצא ליותר מ־400 דייטים. לוסטיג כנראה לא מפגרת אחריו בהרבה. "אני מקבלת כל הזמן ווטסאפים מאנשים שאני לא מכירה ושרוצים להכיר לי: 'שמעתי עלייך מפה ומשם ויש לי בחור טוב'. יש כאלה שנסחפים עם 'יש לי את הבעל שלך'".
נחמד שאנשים חושבים עלייך ורוצים לשדך לך, לא?
"העניין הוא שלא תמיד זה מתאים. יש לי דבר אחד להגיד לשדכנים: אנשים יודעים מה הם רוצים, אז תנו להם את מה שהם רוצים. אני כבר בגיל שיש לי מספיק חוויות חיים ואני יודעת מה מתאים לי. אל תדחפו לי בכוח. אנחנו לא בשר בשוק. אני יכולה לשבת כמה דקות עם שדכנית, ואז היא תגיד לי, 'אני מכירה את הסוג שלך, את בת של רב, את ככה וככה'. לא, את לא מכירה אותי ואת לא שומעת באמת מה אני רוצה.
"אומרים לי, 'תצאי, זה רק שעה, קפה'. אבל זה לא רק שעה, זה לפנות ערב, להתארגן, שעה קפה ועוד שעתיים להשתחרר מהדייט. אין סוויץ' און ואוף. יש רגשות, אנחנו בני אדם. זה לפתוח את עצמך בכל פעם מחדש ולהיות כל הזמן ברכבת הרים רגשית של אפס אנד דאונס".
ריאליטי זה לא בדיוק המקום לנחת רוח. איך היה לעשות דייטים מול המצלמות?
"עם ישראל הוא ממלכת כוהנים וגוי קדוש. כל דבר שאני עושה צריך להיות עם דיגניטי. באתי כדי לפגוש מישהו והשתדלתי לעשות את הפגישה כמו שאני עושה במציאות. כשיש לך ביטחון עצמי ואת סגורה על מי שאת, את לא מתביישת. שמתי את המצלמות בצד. ובכל זאת, הופתעתי מזה שהרגשתי כל כך בנוח".
לוסטיג נולדה בניו־יורק, בת בכורה במשפחה בת ארבעה ילדים. בגיל שנה עברה עם משפחתה לאטלנטה בעקבות עבודתו של האב, רב עם תואר שני בחינוך מיוחד. "אבא שלי קיבל משרת מלמד בישיבה תיכונית. אמא שלי עבדה כאחות במרפאת ילדים באטלנטה. בשלב מאוחר יותר היא התחילה לעבוד כשדכנית בעמותה".
כשהייתה בת 14 חזרה המשפחה לברוקלין. "סיימתי תיכון בית יעקב ואז הגעתי לארץ לשנה וחצי, לסמינר תורני לחוצניקיות בירושלים. כשחזרתי לארצות־הברית, נרשמתי לתואר ראשון בראיית חשבון, במסלול נפרד לבנות בישיבה יוניברסיטי. אחרי סיום הלימודים נסעתי לטיול תרמילאים של חודשיים באוסטרליה. כשהגעתי לשבוע לסידני, יצאתי עם כל הרווקים הדתיים של העיר", היא מחייכת.
לפני עשר שנים, כשהייתה בת 26, לוסטיג עלתה לארץ. "עבדתי כמנהלת צוות בפירמת רואי חשבון גדולה, קסלמן וקסלמן, והרגשתי שאני רודפת אחרי כסף וקריירה ושאני רוצה לעשות טוב בעולם. נסעתי להתנדב תקופה קצרה בדרום אמריקה, לימדתי ילדים על מושגים פיננסיים, ואז אמרתי לעצמי שאני רוצה להתנדב ולעזור לעם שלי ועליתי לארץ".
מה עשית כשהגעת לכאן?
"גרתי עם סטודנטים דתיים, חילוניים וערבים במכולות בלוד שהפכו לדירות סטודנטים. למדתי לתואר שני במִנהל עסקים באוניברסיטת תל־אביב והתנדבתי עם האוכלוסייה המקומית. אף אחד לא ידע איפה אני גרה ומה אני עושה. אם לא רציתי לשמור שבת וכשרות או ללבוש חצאית, זו הייתה ההזדמנות שלי. אבל הרגשתי שלמרות שזה לא קל, שמירת מצוות עושה לי כל כך טוב. זה הלייף־סטייל שלי".
איך המשפחה קיבלה את העובדה שעלית לארץ?
"לא רק שהם היו בסדר עם זה - האחים שלי עלו לארץ אחריי, וההורים שלנו עלו לפני שנתיים וחצי. הם גרים היום בעיר העתיקה בירושלים. אבא שלי אמר שאם הוא כבר עולה לארץ, הוא רוצה לגור הכי קרוב שאפשר לבית המקדש".
כיום לוסטיג גרה בדירת שותפות בשכונת רחביה בירושלים, ותמהיל היומיום שלה מורכב מעבודה במשרד רואי חשבון, שיעורי תורה, יציאות עם חברות וכמובן, פגישות שידוכים. "אנחנו שלוש בנות חרדיות בדירה. הן מתחתנות, יוצאות ונכנסות חדשות. בספטמבר לפני שנה מישהי נכנסה, התחילה לצאת עם מישהו ובדצמבר התחתנה ועזבה. חשבתי לעבור לחדר שלה, אולי זה יעשה לי גם מזל, אבל זה החדר הכי קטן בבית, אז ויתרתי".
בואי נדבר על הדייטים שלך. מתי נכנסת לעולם השידוכים?
"בגיל 21, בשנה האחרונה של התואר. עד אז לא הרגשתי מוכנה ואני מתחרטת על זה. הזמן הנכון הוא בגיל 20-18. כשאני התחלתי כל הבחורים הטובים נתפסו".
תני לנו הצצה איך נראית פגישה.
"בתחילת הדרך, בפגישה הראשונה, הבחור הגיע לבית לפגוש את ההורים. אחרי שהוא ישב איתם כמה דקות, הוא ואני נשארנו לשבת לבד ולדבר. היום אני פוגשת את השידוך בבית קפה או בלובי של מלון".
סיפרת בתוכנית על קונפליקט עם אמך בנוגע לשידוכים שלך.
"פגשתי בחנות חבר של אח שלי ודיברתי איתו קצת. סיפרתי לאמא שלי שפגשתי אותו והוא מקסים. אמא שלי אמרה, 'אז אולי תצאו?'. אמרתי לה שהוא לא הסגנון שלי. אחרי כמה ימים היא עדכנה אותי שהיא דיברה עם הרב שלו והציעה אותי כשידוך. כעסתי כי לא הייתי מעוניינת. אמא שלי אוהבת אותי ורוצה את הטוב ביותר בשבילי, אבל אנחנו לא מסכימות על הדרך, אז למרות שהיא שדכנית, החלטנו שהיא מפסיקה לשדך לי ושאני לא מערבת אותה בפגישות שלי".
היית קרובה מתישהו לחתונה?
"היו גברים שיצאתי איתם לכמה פגישות, אבל זה לא היה הדדי. כשלי היה נחמד הבחור אמר 'לא', וכשהוא אמר 'כן' אני לא רציתי. בגיל 20 אנחנו די דומים, הולכים במסלול: הבחור בישיבה, הבחורה בבית יעקב. אחרי גיל 30 הסיפור הזה של שידוכים נעשה קשה יותר. גדלתי והתפתחתי כבן אדם. אני מורכבת יותר, יש לי יותר רבדים ואני צבעונית יותר".
סקרנת. תני דוגמה לצבעוניות.
"למשל, אני רוכבת על אופנוע. התחביב הזה ספציפית הוא כבר מגיל 15: אבא שלי רוכב בעצמו והוא לימד אותי. לא היה כסף לשתי מכוניות, אז הוא נסע על אופנוע. יש לנו בגראז' כמה אופנועים, וכשאני מגיעה אליהם, אני רוכבת. זה כלי תרפויטי. אני נוסעת על האופנוע ומרגישה מאוחדת עם הטבע. הרוח גם טובה לשיער. הוא נראה מצוין אחרי הרכיבה", היא מחייכת.
איך הבחורים בדייט מגיבים כשהם מגלים על התחביב הזה?
"אני לא מספרת על זה מיד, גם לא על כך שאני קצת הנדי וומן. כל מה שנראה לי שיוריד מהגבריות שלהם, אני מחכה איתו. אני חושבת שבגילים המבוגרים האלה, לוקח יותר זמן להכיר בן אדם, אבל אנשים לא רוצים להשקיע את המאמץ הרגשי שזה דורש. דייטים הפכו למשחק, לעשות וי שיצאתי לדייט. אנשים הלכו לאיבוד. אני רואה בפגישה שפיזית הם פה, אבל רגשית לא".
ואת, אחרי כך וכך פגישות, נקייה מחבטות בכנף?
"קשה למצוא כוח מבפנים להמשיך ולהמשיך. יש תשישות. זה לא טבעי, בגוף, בנפש ובמוח, להיות רווקה כל כך הרבה שנים. מצד שני, כל בוקר אני קמה עם קול קטן שאומר: 'אולי היום תקבלי הצעה וזה יהיה החתן שלך?'".
כחרדית אמריקאית לוסטיג מתבטאת באופן יותר משוחרר וקליל. לא משהו שאפשר למצוא בקלות אצל החרדים תוצרת בית. כך למשל, כשהשדכנית בתוכנית שאלה אותה איזה בחור היא רוצה, ענתה בלי להתבלבל: Tora turns me on.
זה משהו שצריך להסביר לאוזניים חילוניות.
"מדליק אותי בחור שיודע תורה. אני לא אצא עם חרדי מודרני, כי זה יותר מודרני מחרדי. אני כן רוצה בחור שיעבוד ולא רק ילמד תורה, כי למרות שאני יכולה לפרנס משפחה בכבוד, החלום שלי הוא להיות אמא במשרה מלאה".
מה עם לעשות צבא? זה קריטריון שחשוב לך, או שזה דווקא פוסל את החתן הפוטנציאלי?
"אני מכירה הרבה חרדים שעושים צבא. יש לי בן דוד לוחם. הוא יוצא מהיישוב החרדי שבו הוא גר, מחליף למדים בתחנת דלק וממשיך לבסיס. אם יציעו לי בוגר שירות צבאי זה ממש לא יפריע לי, כל עוד יש לו יראת שמיים ומידות טובות".
אילו הצעות לשידוכים רווקה חרדית בת 30 פלוס מקבלת?
"כבר בגיל 26 הציעו לי גבר בן 52. בעולם החרדי, אחרי גיל 25, את עוברת את הפיק של השידוכים. בגיל 27 את כבר מקרה אבוד. את מתויגת כמישהי שמשהו לא בסדר איתה. יכולים להציע לי גרים, חוזרים בתשובה, גרושים עם ילדים, שמנים, נמוכים, בלי עבודה וממשפחה שבורה. ועדיין, אני גמישה ומבקשת לשמוע מי האדם מאחורי זה".
אילו הצעות גברים בני גילך מקבלים משדכנים?
"בן 38 יכול לצאת עם בת 23 ואף אחד לא יפתח עיניים. די מקובל שגבר יתחתן עם מישהי שצעירה ממנו בעשר וגם ב־15 שנים. לי לא יציעו בן 30 וגם לא בן 34. לגברים אין שעון ביולוגי והם מבקשים צעירה. להם לא יגידו שהם בררנים. הקהילה החרדית מדברת על רווקות מאוחרת ועל משבר שידוכים, אבל זה לא משבר שנבע מעצמו, אלא משהו שאנחנו יצרנו עם כל מיני קריטריונים ותיוגים לא רלוונטיים".
אפרופו השעון הביולוגי שאת מדברת עליו, הקפאת ביציות?
"בואי נאמר שחשוב מאוד שנשים יכירו את האפשרויות הרפואיות. הקפאת ביציות היא סוג של ביטוח, אבל זה לא מספיק. מדובר בציבור החרדי. יש גברים ששואלים אותי בדייט אם הקפאתי ביציות, ומוסיפים, 'אמרו לי לשאול אותך'. מעניין אותי אם הם עשו בדיקות. 50% מבעיות הפריון קשורות לגבר".
נסכם שמאוד לא פשוט להיות רווקה חרדית.
"יש לי חיים מבורכים, משפחה מדהימה, חברות טובות, פרנסה, בריאות, ועדיין, אני בודדה. זה גם לא קל להרגיש שאני גורמת כאב להורים, שכל כך רוצים לראות אותי נשואה. אני מרגישה שאני אכזבה. יש לי חברות בנות 40 שהן כבר סבתות".
אז איך מתמודדים?
"את יודעת כמה כסף שילמתי לפסיכולוגיות? היום אני עובדת עם קואוצ'ר כדי להיות הגרסה הטובה של עצמי. אי־אפשר להצליח לאהוב מישהו אחר, אם אני לא אוהבת את עצמי. אני עובדת על זה כל הזמן. בהתחלה זה היה קשה מאוד. היום אני מסתכלת במראה ואומרת, 'אני אוהבת אותי מכל הלב'".
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
