איך החליטה ד"ר שירלי הרשקו, מומחית להפרעות קשב, לעשות את עבודת הדוקטורט שלה דווקא בנושא תזונה? הכול, מתברר, התחיל מחומוס. "בן זוגי טל פשוט לא יכול לעמוד בפניו", היא מספרת. "הוא היה פותח את המקרר, רואה אותו ונשבה בקסמיו. הוא היה אוכל רק אותו עם פיתה, וכל הבישולים שלי נותרו בסירים. עד שיום אחד עשיתי קנייה גדולה והחומוס נדחק לאחור במקרר. פתאום, כשהחומוס לא היה שם מול העיניים שלו, הוא פשוט שלף דברים אחרים לאכול. ניצחתי!". כך היא מתארת את השינוי שהוביל אותה למחקר ארוך על הקשר בין בעיות קשב לתזונה בריאה והשפעת הסביבה עליה, שנמצאים בלב ספרה החדש "תזונה קשובה" (הוצ' "אנשי הקשב בע"מ").
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הרשקו (43), חוקרת ומרצה באוניברסיטה העברית, מכירה את תחום הפרעות הקשב לא רק מהפן האקדמי אלא גם מהבית הפרטי שלה: בעלה ושלוש בנותיה (14, עשר ושמונה) סובלים מהפרעות קשב. "זה אפילו קצת באסה שאין לי את זה, כי יש אנשים מדהימים עם הפרעות קשב. הנחמה היא שאני מוקפת בהם גם בבית וגם בקליניקה", היא אומרת. "לקשר בין הפרעת קשב לתזונה התחלתי להיות מודעת גם בגלל שרבים מהמטופלים בקליניקה דיברו איתי על זה, והתלוננו עד כמה קשה להם לאכול מסודר וכמה קשה להם בלי לנשנש כל היום. שמעתי הרבה סיפורים ולא מצאתי מספיק מידע על זה והחלטתי להתחיל לחקור לעומק בעצמי. גיליתי עולם ידע עצום שיכול להסביר עד כמה הסביבה תורמת לבעיות האכילה שלנו, להשמנה, לטירוף של כולם סביב הנושא. כל כך הרבה אנשים כועסים על עצמם ומלקים את עצמם כשבעצם אין להם סיכוי מול סביבה שלא תומכת ולא מאורגנת נכון. זה מה שאני רוצה לשנות, וזה יכול לעזור לא רק לבעלי הפרעות קשב. בסופו של דבר, הסביבה משפיעה על כולנו, ואותה אפשר לשנות".
חדש! לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
האם יש נתונים שמוכיחים כי בעלי הפרעת קשב נמצאים בסכנה להשמנת יתר בהשוואה לאחרים?
"מחקרים מוכיחים שהם בסיכון מוגבר להשמנה פי שניים בהשוואה לאנשים שלא סובלים מההפרעה. הסבירות שלהם לפתח הפרעת אכילה היא פי ארבעה מאדם אחר והסיכון הזה עולה עם הגיל. אצל ילדים הוא גבוה ב-40% ואצל מבוגרים ב-70%. אגב, אין הבדל בין המינים.
"יתרה מזו, מחקרים רבים, כולל הדוקטורט שלי, מצאו כי אנשים עם הפרעות קשב אוכלים בצורה לא בריאה, צורכים יותר ויושבים יותר בבתי קפה ומזללות".
לפניכן כמה תובנות וטיפים מספרה החדש, על הקשר בין אכילה וסביבה:
יותר ויותר מחקרי תזונה בעשור האחרון מדגישים עד כמה הסביבה, ההקשר ואפילו גודל הצלחת הם אלו שמחליטים באמת עבורנו מה וכמה לאכול. אחד הבולטים בהם, של חוקר התזונה האמריקני פרופ' בריאן וונסינק, בחן אנשים שנכנסו למסעדה והתבקשו לבחור בה משהו לאכול. כשכל הסועדים האחרים (שהיו שחקנים) אכלו מאכלים לא בריאים, כך גם בחרו הנבדקים ולהפך - בחירה של האחרים במאכלים בריאים הובילה גם את הנבדקים לעשות כך. הבחירה נעשתה בצורה לא מודעת, וכשנשאלו משתתפי המחקר מדוע הם בחרו במאכל מסוים, הם ענו: כי זה מה שהתחשק לי.
בעבודת הדוקטורט שלה, שכללה ארבעה מחקרים, מצאה ד"ר הרשקו כי השפעת הסביבה על בעלי הפרעת הקשב הייתה גדולה עוד יותר. בין היתר נמצא כי 70% מהמאכלים שבחרו בעלי הפרעת קשב בקפטריה היו לא בריאים, לעומת 30% אצל אנשים שלא סבלו מההפרעה.
המחקר העלה כי הבעיה לא הייתה ברמת המודעות לגבי הערכים התזונתיים של המאכלים (המודעות הייתה זהה), אלא באופן הצגת המאכלים. הצגה אסתטית ואטרקטיבית של המזונות הבריאים - על מדף בולט עם שלט המדגיש אותם - הביא להכפלת הבחירה בהם.
אז הכול עניין של נראות?
"נצרוך את מה שיותר בולט לנו, וחוש הראייה הוא הראשון להשפיע. ללכת בסופר זה כמו להיות ילד בלונה פארק, עם כל הגירויים של מזון לא בריא מסביבנו. גם בקפטריות קופצים עלינו כל השוקולדים המתוקים והמגרים. בתחילת הדוקטורט חשבתי שצריך לחוקק חוקים שיחייבו סידור שונה בסופרמרקטים. למה שיחביאו רק סיגריות ולא מזון לא בריא? הלוואי שגם אפשר היה לחייב מסעדות להציג את המנות הבריאות בראש התפריט, כי מחקרים מצביעים על נטייה של סועדים להזמין את המנות שמוצגות ראשונות. אבל אני מבינה שאי־אפשר לחכות למחוקקים שיעשו את העבודה בשבילנו ושמעורבים כאן הרבה אינטרסים אחרים, ולכן כדאי שנתחיל את השינוי בעצמנו ונייצר לעצמנו את הסביבה הקרובה הנכונה לנו".
לפני שאנחנו מתחילים לשנות את הסביבה שלנו, כדאי שנהיה מודעים לכמה הטיות מנטליות שמפריעות לנו לבחור נכון, בחיים בכלל ובתזונה בפרט. "קצב החיים מחייב אותנו לקבל החלטות במהירות ותחת עומס רב", מסבירה ד"ר הרשקו. "מחקרים מצאו למשל כי רק בנושא האוכל אנחנו מקבלים 200 החלטות ביום, רובן כאמור לא מודעות. המוח מחפש כל הזמן קיצורי דרך להחלטה בעזרת הטיות מחשבתיות. אחת החשובות שבהן היא הטיית ההווה - העדפת ודאות בטווח הקצר על תוצאה טובה יותר בעתיד ("ממחר דיאטה"). הנטייה להעדיף את ההווה גורמת לאנשים להחליט מתוך נוחות, בלי לחשוב מה יהיה מחר.
"הטיות נוספות הן הטיית אופטימיות היתר, שגורמת לכך שאנשים מאמינים יותר להבטחות תעשיית הדיאטות להוריד במשקל תוך זמן קצר; הטיית הזמינות, שגורמת לנו לשלוף בקלות מהזיכרון את סיפורי ההצלחה של אנשים שהצליחו בדיאטה והטיית ברירת המחדל, שגורמת לאנשים לבחור למשל בתוספת הסטנדרטית שמוגשת לצד המנה במסעדה ולא לשנות אותה".
אז איך מתמודדים עם ההטיות האלו?
"עצם המודעות אליהן יכולה לגרום לנו לפעול אחרת. אפשר גם לקחת את זה לטובתנו. אם נדע להשתמש נכון במערכת קבלת ההחלטות ה'קרה' שלנו - הקוגניטיבית (בניגוד ל'חמה', הרגשית) - נוכל לווסת טוב יותר את השליטה העצמית שלנו".
המידע המחקרי הוביל את ד"ר הרשקו לגבש שיטה פרקטית שתוכל לעזור לנו בניווט התזונתי בחיי היומיום. "השאלה הבסיסית היא לא 'מה לאכול?' אלא 'מה יגרום לי לאכול את זה?'. רוב האנשים יודעים מה בריא לאכול, יודעים למשל שצריכים להיות בארוחה ירקות וחלבונים, אבל ידע לא גורם לנו לעשות דברים. רק אם נבין איך לשנות את הסביבה שלנו כך שתתאים אלינו, נוכל לעשות את השינוי, נוכל ליצור הרגלים בריאים - ריאליים, פשוטים ומתגמלים. לצד הארגון הנכון של הבית נדבך חשוב נוסף הוא לתכנן מראש את התזונה השבועית שלנו".
איך בתוך כל העומס והבלגן בחיים שלנו אפשר להוסיף עוד משימה תובענית?
"דווקא הארגון והתכנון הם אלה שיכניסו לנו שקט בראש ושקט בחיים. זה נראה אולי מורכב אבל ברגע שלומדים את הדרך זה הופך את החיים להרבה יותר קלים. במקום שנחשוב כל היום על מה אכלתי, מה אני הולכת לאכול, מה אני הולכת להכין או לקנות, הראש יכול להיות נקי יותר, שקט יותר, בלי מחשבות טורדניות".
איך זה עובד בעצם?
"השיטה כוללת התמקדות בתכנון מוקדם והכנת שלוש רשימות ביום קבוע שנבחר מראש: רשימת הארוחות לשבוע הקרוב, רשימת הקניות ורשימת הבישולים הנדרשים. לאחר מכן קובעים שלושה מועדים קבועים בלו"ז לעריכת הקניות, הבישול והכנת והאוכל, סידור בקופסאות ותזמון לקיחתן.
"מרכיב שני הוא סידור המזון בבית בצורה שתנגיש לנו את האופציות הבריאות יותר ותהפוך אותן לאטרקטיביות יותר. שינוי חשוב הוא הוצאת הפירות והירקות מהמגירה למקום בולט במקרר, חיתוך שלהם בצורה יפה והצגתם בצורה מעוררת תיאבון - כל אלו יגרמו לנו מיידית לאכול אותם יותר. לעומת זאת, את העוגיות כדאי לאפסן בקופסה במקום פחות נגיש ולא להשאיר על השיש בקופסה שקופה".
את באמת מאמינה שסידור שונה של המזון יוביל אותנו לעשות בחירות טובות יותר?
"המחקר שלי מראה ששינוי הסביבה הביתית וההכנות מראש, עושים שינוי דרמטי. אנשים יורדים במשקל, מדווחים שאוכלים בריא יותר וגם מרגישים רגועים ומסודרים יותר. השקט שנוצר מאפשר לבחור בקלות יותר באופציות בריאות. המודעות הסביבתית, תוך נטרול של ההסחות והפיתויים מסביב, מאפשרת לנו בעצם להקשיב לעצמנו".
זה קצת מזכיר את שיטת mindfull eating, שדוגלת באכילה מודעת ובריאה.
"שם הכיוון הוא רגשי יותר, להבחין מתי רעבים או שבעים. אני רוצה לחדד יותר את המודעות הסביבתית. בפיצריה, למשל, קשה לי להקשיב לעצמי. אני מאוד בעד להיות קשובים לעצמנו אבל חייבים קודם כול סביבה מתאימה לזה".
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
