מיקה, אקטוארית בת 50 מתל־אביב, הייתה משוכנעת שפוסט־טראומה זה משהו שיכול לקרות רק לחיילים שחזרו משדה הקרב. עד שפגשה פסיכיאטר, מעולם לא שיערה שהסימפטומים שחוותה במשך חודשים ארוכים - קשיי הירדמות וסיוטים במהלך הלילה, התקפי חרדה וקושי לתפקד במהלך היום, חוסר עניין בכל מה שבעבר הסב לה אושר - הם בעצם עדות לכך שהיא עצמה סובלת מפוסט־טראומה ושזה יכול לקרות גם לאנשים במצבה: כאלה שחוו בגידה קשה במערכת זוגית. לדבריה, למרות שחלפו מאז 15 שנה, היא עדיין רחוקה מלהחלים. "אני די בטוחה שחלק מהתסמינים לעולם לא יחלפו", היא אומרת.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מי שבגד במיקה (השמות בכתבה בדויים, השמות המלאים שמורים במערכת) היה בעלה דאז ואבי שני ילדיה. "הייתי מאוהבת בו בטירוף", היא מספרת, "הערצתי את האדמה שהוא דרך עליה. הרגשתי שגם הוא מאוד אוהב ומפנק אותי. בשנים הראשונות לנישואים היה אושר טהור".
מה השתנה?
"כשהבת הבכורה שלנו הייתה בת חמש נכנסתי להיריון שני. נדרשתי להיכנס לשמירת היריון ורוב הזמן הייתי מאושפזת בבית החולים. אז הרגשתי שמשהו בהתנהגות שלו השתנה. התחלתי לחשוד שהוא בוגד בי, ומהר מאוד עלה בי החשד עם מי: החברה הכי טובה שלי. בזמן שהייתי מאושפזת, הבת שלי סיפרה לי שאותה חברה ביקרה אצלנו כמה פעמים בבית. לא הבנתי מה היא עשתה שם. כששאלתי את שניהם בנפרד, כל אחד מהם נתן לי תירוץ אחר. העדפתי להדחיק, לשכנע את עצמי שאני מדמיינת.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"אחרי שילדתי כבר לא יכולתי להתעלם מהסימנים. בעלי נעדר הרבה מהבית או הסתגר שעות בשירותים עם הנייד. יום אחד, כשהוא היה במקלחת, נכנסתי להודעות שלו בטלפון. גיליתי שהוא באמת מנהל קשר עם החברה ושהוא גם שמר אותה תחת השם 'אוצר קטן שלי'".
מה עשית?
"הייתי בשוק. התחלתי לרעוד כולי. כשהוא יצא, אמרתי לו שכבר תקופה ארוכה אני חושדת שהוא בוגד בי ועכשיו קיבלתי הוכחה. בהתחלה הוא הכחיש, אבל בסוף נשבר. הוא הסביר שזה בגלל שהייתי בהיריון והוא הרגיש לבד, והבטיח שהוא ינתק איתה קשר ושהכול יחזור לקדמותו. עם החברה כמובן ניתקתי קשר ולבעלי החלטתי לסלוח. אבל לא באמת סלחתי. הרגשתי שאני נרקבת מבפנים, שוקעת יותר ויותר בדיכאון. פחדתי שהוא יבגוד בי שוב, וזה גרם לי כל הזמן לעקוב אחריו. שנה אחרי זה גיליתי מייל מלקוחה שלו שגרה בחו"ל עם תוכן אינטימי. הראש שלי אמר שאני צריכה להתעמת איתו, אבל באותה תקופה כבר הייתי קליפה של עצמי. הרגשתי חסרת ערך. פחדתי פחד מוות לאבד אותו. העדפתי לא לעשות עם המידע הזה כלום".
"הפסקתי ללכת לעבודה, הפסקתי לאכול, לא הצלחתי לישון. היו לי התקפי חרדה על בסיס יומי. יום אחד התמוטטתי ברחוב והתעוררתי בבית חולים"
מה הוביל לפרידה?
"שלוש שנים אחרי שגיליתי על הבגידה הראשונה, שכנה שלי סיפרה לי שהמטפלת של התינוק שלה סיפרה שהיה לה קטע עם בעלי. מזה כבר לא יכולתי להתעלם. חיכיתי שהוא יחזור מהעבודה, לספר לו שאני יודעת, והכנתי את עצמי לכך שהוא בטח שוב יכחיש, ואז יתנצל ויבקש שאסלח לו. כשהוא הגיע הביתה אמרתי לו: 'סלחתי לך פעם אחת. אני רוצה שתארוז מזוודה ותצא מכאן'. להפתעתי הוא לא התנגד בכלל. הוא ארז מזוודה והלך. באותו הרגע הרגשתי שחרב עליי עולמי. לא האמנתי שזו הדרך שבה הוא החליט לשים קץ לנישואים שלנו".
איך זה השפיע עלייך?
"הפכתי לאדם מת מהלך. הפסקתי ללכת לעבודה, קמתי בבוקר להכין את הילדים למסגרות כמו רובוט וחזרתי למיטה. הפסקתי לאכול, לא הצלחתי לישון. היו לי התקפי חרדה על בסיס יומי. זה נמשך כמה חודשים, עד שיום אחד התמוטטתי ברחוב והתעוררתי בבית חולים. בזמן הזה הזעיקו את אמא שלי, ואחרי שהרופאים תחקרו אותה על מצבי, הזמינו לי פסיכיאטר. הוא אבחן אותי כפוסט־טראומטית בעקבות הבגידה של בעלי".
איך טופלת?
"קיבלתי טיפול תרופתי נגד דיכאון וחרדות שאני לוקחת עד היום. במקביל, אני ממשיכה להיפגש עם הפסיכיאטר ועם פסיכולוגית. עם הזמן הצלחתי לחזור יותר לתפקוד, אבל עדיין יש לי מחשבות משתקות וסיוטים. זוגיות מבחינתי זו בכלל לא אופציה. איבדתי כל אמון במין הגברי. מאז שהתגרשנו, אני והאקס שלי בנתק מוחלט. הוא התנתק גם מהילדים ואני שמחה על זה. רק המחשבה לראות אותו שוב גורמת לי לחרדה".
בחודשים האחרונים נחשפנו למונח פוסט־טראומה בעיקר בהקשרים של 7 באוקטובר. גם לפני המלחמה היה מקובל לחשוב שמצב כזה יכול להיגרם בעקבות אירועים כמו מלחמה, פיגוע או אונס, אבל לדברי אורית כהן שטילר, פסיכולוגית קלינית, מדריכה וחברת הוועד המנהל של התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית בישראל, פוסט־טראומה בעקבות בגידה אינה שונה מכל פוסט־טראומה אחרת.
"בגידה בהחלט יכולה להיחשב לאירוע טראומטי", היא מסבירה. "ההגדרה הלטינית של המילה טראומה היא 'פצע', ופצע של הנפש לא שונה מפצע של הגוף. יש במצב הזה איום על תפיסת העולם כמקום בטוח. זו תחושה של אובדן שליטה. בני האדם זקוקים לתחושת ודאות: שיש קשר בין ההתנהגות שלהם למה שקורה להם. אירוע טראומטי מפר את הקשר הזה. במקרה של בגידה, יש קריסה גדולה מאוד של יחסי אמון. כל העולם שהכרנו עד כה מתהפך. מדובר בתחושה חזקה של חוסר אונים, שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים".
איך יודעים שאכן מדובר בפוסט־טראומה ולא בתחושת עצבות נורמלית?
"הפקטור העיקרי הוא הזמן. אם אישה מגלה שבעלה בגד בה ובעקבות זה היא סובלת מנדודי שינה, מסרבת לצאת מהמיטה וכו', זה הגיוני למשך זמן מסוים. ברגע שחולפת חצי שנה והתסמינים עדיין ממשיכים באותה עוצמה, או אולי אף מתגברים וברגע שרואים שיש גם פגיעה תפקודית - תעסוקתית, הורית, חברתית - חשוב לגשת לאיש מקצוע ולקבל אבחנה רשמית".
כיצד אפשר לטפל?
"יש כמה סוגי טיפולים, בין היתר טיפול קוגניטיבי־התנהגותי שבו מתמקדים בעיקר בעיבוד הזיכרון הטראומטי. יש כאלה שיזדקקו לטיפול פסיכודינמי ממושך הנוגע ברבדים עמוקים יותר, כי לפעמים הטראומה שהתרחשה מעצימה טראומות שהתרחשו בעבר. טיפול זה יתמקד יותר במערכות יחסים ובבניית דימוי עצמי חיובי יותר.
"במקרים של דיכאון קשה או התקפי חרדה, יהיה לפעמים צורך גם בטיפול תרופתי. טיפול מקובל נוסף הוא EMDR. הקו המנחה של טיפול זה הוא שכל חוויה עוברת אצלנו תהליך של עיבוד בעזרת תנועות עיניים. כאשר אדם חווה טראומה עוצמתית, מוחו מתקשה לעכל את המידע כמו שצריך, ולכן תנועות העיניים לא מתבצעות והאירוע לא מעובד. במהלך הטיפול מעלים את אותו זיכרון, כשבמקביל מבצעים את תנועות העיניים הרצויות כדי לעבד את הזיכרון".
עומר (53), מתכנת מחשבים מרחובות, גרוש ואב לשלושה, אובחן גם הוא כסובל מפוסט־טראומה בעקבות בגידה, ובשנה האחרונה הוא עובר טיפול באמצעות EMDR. "אני מרגיש שהטיפול עוזר", הוא אומר, "אבל הדרך עוד ארוכה".
הוא התגרש לפני חמש שנים, אך הבגידה הראשונה שחווה במהלך נישואיו התרחשה הרבה קודם. "את גרושתי הכרתי כששנינו היינו בני 19 ושירתנו יחד בצבא. בגיל 27 התחתנו, אבל עוד לפני החתונה הסקס בינינו נפסק. בכל פעם שיזמתי היא לא רצתה בטענות ש'זה לא אתה, זו אני'. הבנתי שעובר עליה משהו, והחלטתי להיות סבלני ולתת לה זמן".
וזה נפתר?
"לא. לקראת גיל 30 התגלה אצלי סרטן אשכים והייתי צריך לעבור כריתת אשך. מן הסתם, זה פגע לי מאוד בדימוי הגברי. אז כבר חשבתי: 'מי בכלל תרצה לשכב איתי עכשיו, כשאני רק עם אשך אחד?'. נורא רציתי משפחה, אז העדפתי להישאר בנישואים האלה".
"עברתי התמוטטות טוטאלית של כל הדימוי הגברי שלי. ערך עצמי אפס. הרגשתי שאני שוקע בדיכאון. התחלתי לקחת ציפרלקס, אבל זה לא ממש עזר"
כעבור שנתיים נולדה בתם הבכורה בהליך של הפריה חוץ־גופית, אבל עוד לפני כן התחיל עומר לחשוד שאשתו בוגדת בו. "חשדתי שיש לה מאהב ושמדובר בבחור שעבד איתה. נכנסתי למייל שלה ושמתי לב שבהתכתבויות שלה איתו הם מכנים זה את זו בכינויי חיבה, אבל עדיין לא הייתה לי הוכחה מוצקה. זמן קצר אחר כך, אשתי סיפרה לי שאותו בחור מהעבודה פותח משרד משלו והציע לה לבוא לעבוד איתו. החלטתי להמר. אמרתי לה: 'אני יודע שאת מנהלת איתו רומן. אני רוצה שעכשיו תתקשרי אליו ותגידי לו שאת מנתקת איתו את הקשר'. היא הייתה בשוק, אבל לתדהמתי לא הכחישה. בהמשך היא באמת התקשרה אליו ואמרה לו את מה שביקשתי, ואז הוסיפה: 'כן, הוא גילה. הוא יודע עלינו'.
"באותו הרגע הרגשתי שהגוף שלי בוער. עברתי התמוטטות טוטאלית של כל הדימוי הגברי שלי. ערך עצמי אפס. הרגשתי שאני חייב לפרק את הנישואים, אבל במקביל הרגשתי משותק, אבוד ולבד. שוב הדהד בי הקול שאמר: 'כרגע לפחות יש מישהי שמוכנה לחיות איתך ולעשות איתך ילדים. אתה פגום. איזו עוד אישה תרצה אותך?'. אמרתי לאשתי שכל עוד היא מבטיחה לי לנתק את הקשר עם אותו בחור, אני מוכן לסלוח לה. שנתיים אחרי שנולדה בתנו נולדו לנו תאומים. כלפי חוץ נראינו כמו משפחה רגילה לגמרי, אפילו כזוג מאושר, כזה שאם בני הזוג יגידו שהם מתגרשים, כולם יהיו בשוק".
ואיך הרגשת בפנים?
"זמן קצר אחרי גילוי הבגידה הרגשתי שאני שוקע בדיכאון. לכאורה תפקדתי, אבל הרגשתי ששום דבר כבר לא באמת מצליח לשמח אותי. בנוסף, לא הפסקתי לחשוד בה. התחלתי לקחת ציפרלקס, אבל זה לא ממש עזר".
את העובדה שהוא לא סובל רק מדיכאון אלא למעשה מפוסט־טראומה, הבין עומר הרבה יותר מאוחר. "כשהייתי בן 45 התחלתי טיפול פסיכולוגי שנועד מבחינתי לתת לי את האומץ להתגרש. כשזה קרה ואמרתי לאשתי שהספיק לי, היא נלחצה נורא, הבטיחה לעשות הכול כדי לשפר את המצב, ואז אפילו הסקס בינינו חזר. אבל אז גיליתי שיש לה רומן עם אבא של אחת החברות של הבת שלנו. אחרי הגילוי הזה עזבתי את הבית סופית.
"שנה וחצי אחר כך מצאתי את עצמי בקשר רציני חדש. בשלב מסוים, בת זוגי אמרה לי שהיא רוצה שנפתח את היחסים. סירבתי בתוקף ונפרדנו. זמן קצר אחרי זה התברר לי שגם אותה בת זוג בגדה בי בזמן שהיינו ביחד. זה היה הרגע שבו התמוטטתי סופית. התחלתי לסבול מהתקפי זעם, נדודי שינה, פלאשבקים קשים. חזרתי לטיפול פסיכולוגי, הפעם אצל מטפלת חדשה, והיא אבחנה אותי כסובל מפוסט־טראומה בעקבות בגידה. עברתי כמה טיפולים שלא מאוד הועילו, ובשנה האחרונה, כאמור, אני עובר טיפול חדש".
במקרה של שי (47), מעצבת דיגיטלית מגבעתיים, גרושה פלוס שניים, הבגידה הטראומטית התרחשה בזוגיות של פרק ב'. "התגרשתי לפני חמש שנים", היא מספרת. "חצי שנה אחרי כן, הכרתי גרוש פלוס שני ילדים. היה בינינו קשר מדהים, אהבה מטורפת. הרבה יותר ממה שהרגשתי לבעלי. תמיד אמרנו שזה הדבר הכי טוב שקרה לנו, שכמה טוב שהתגרשנו. בגלל שלשנינו היו ילדים קטנים חשבנו שיהיה מורכב מדי לעבור לגור ביחד, אבל אחרי חצי שנה הוחלט שאעבור לגור בבניין מולו. מאז חיינו כמו זוג נשוי לכל דבר. היינו כל הזמן יחד. הילדים היו כמו אחים. כל לילה הוא ישן אצלי או אני אצלו. הרגשתי בגן עדן, הכול היה מושלם. סקס מדהים, חברוּת מדהימה. אבל מצד שני, מהיום הראשון, כל הזמן הייתה בי איזו תחושה לא טובה בבטן. משהו שלא יכולתי להסביר".
אחרי כמעט שנתיים של זוגיות, היא מספרת, "היה לילה שבו התקשיתי להירדם. החלטתי לקחת את הטלפון של בן זוגי וללכת לסלון. אמרתי שאני חייבת לבדוק. עברתי על כל ההודעות שלו, עד שפתאום נתקלתי בהודעה ממישהי ששאלה אותו מה הקוד של הבניין. אחרי חמש שעות היא כתבה לו עוד הודעה: 'היה כיף. נהניתי מאוד'. בדקתי מה הוא כתב לי ביום הזה, וראיתי שהוא כתב שהוא לבד בבית ועובד.
"כל הזמן עלו לי תמונות של הנשים שהוא שכב איתן. לא יכולתי שלא לדמיין איך הוא נגע בהן. לא יכולתי לקום בבוקר לעבודה. בסוף פוטרתי"
"למחרת החלטתי להתעמת איתו. זו הייתה תקופת הקורונה והוא אמר שמדובר במישהי מהעבודה. אמרתי לו, 'סבבה, אז למה אמרת לי שאתה לבד?'. הוא ענה: 'כי היא אקסית שלי וחשבתי שלא תאהבי את זה'. באותו רגע חשבתי לעצמי: אם יש שקר אחד, יש עוד עשרות. המשכתי ללחוץ עליו במשך ימים, ולאט־לאט הוא התחיל להתוודות על עוד דברים. הוא סיפר שיום אחד פגש מישהי כדי שתיתן לו ייעוץ עסקי, ואז הם נסחפו והתנשקו. כמה ימים אחרי זה הוא הודה שהם בעצם שכבו, עד שיום אחד הוא שלח לי הודעה ארוכה. הוא כתב שהוא לא יכול להחזיק יותר, ופרש בפניי את כל הבגידות שלו. התברר שמתחילת הקשר בינינו הוא שכב עם נשים אחרות - בין אם אלה אקסיות שלו או בחורות שהכיר כשהיה בחו"ל".
איך הגבת?
"הרגשתי שהשמיים נפלו עליי. כמובן שמיד נפרדנו, אבל מאותו יום לא יכולתי להתאושש. הפסקתי להתאמן. הפסקתי לאכול. בלילות לא יכולתי להירדם. כל הזמן עלו לי תמונות של הנשים שהוא שכב איתן. לא יכולתי שלא לדמיין איך הוא נגע בהן, מה הוא עשה להן. בגלל שלא ישנתי לילות שלמים, לא הצלחתי לקום בבוקר לעבודה. בהתחלה היו סלחנים כלפיי, אבל בסוף פוטרתי. הצלחתי בקושי להכין את הילדים למסגרות ולתת להם לאכול. הגרוש שלי נזף בי, אמר שאני חייבת לטפל בעצמי כי הילדים משלמים מחיר. גם השיער שלי, יום אחד, התחיל לנשור. הלכתי לרופא עור, והדבר הראשון שהוא שאל היה אם עברתי משהו נפשי".
הלכת לטיפול?
"בהתחלה לא. אחרי כמה חודשים בן הזוג ביקש שאתן לו עוד הזדמנות, והסכמתי. עדיין אהבתי אותו, ובמקביל הייתי חלשה ומרוסקת. אין לי הורים או משפחה קרובה. הרגשתי שהוא היחיד שאני יכולה להישען עליו. אבל זה רק החמיר את המצב: התחילו אצלי התקפי חרדה מטורפים. הייתי מתעוררת כל לילה עם צרחות של אמוק, כאילו השטן עומד מולי. פעמיים הגעתי בגלל זה למיון. אמרתי לבן הזוג: 'תזמין לי אמבולנס כי אני עוד מעט מתה'. נפרדנו די מהר אחרי זה.
"המצב שלי היה כל כך קשה, שהלכתי לפסיכיאטר וביקשתי שייתן לי משהו כדי שאוכל לישון. אחרי כמה פגישות הוא אבחן אותי כסובלת מפוסט־טראומה מורכבת בעקבות בגידה. בשלב מסוים הוא הסביר שהוא לא יכול לעזור לי יותר, ושאני צריכה טיפול אינטנסיבי. היום, לצד טיפול תרופתי, אני נמצאת בטיפול נפשי פעמיים בשבוע במסגרת אשפוז יום".
מה מצבך כרגע?
"בעבר הייתי טיפוס מאוד ביצועיסטי, אבל היום אני כבר לא מצליחה להתרכז בדברים או להשלים משימות. אני כל הזמן במצב דריכות, ואין בי שום שמחת חיים. אם פעם הייתי מחכה לשבת מול הטלוויזיה ולראות סדרה שאני אוהבת, היום אני מתחילה ואחרי שלוש דקות עוצרת. אין לי רגע אחד של רוגע. אם פעם היו שואלים אותי איך הייתי מגיבה אם מישהו היה בוגד בי, התשובה הייתה שהייתי מיד מעיפה אותו ומתקדמת הלאה. מעולם לא האמנתי שדבר כזה יקרה לי מבחינה נפשית. תמיד תפסתי את עצמי כאדם מאוד חזק. היום ברור לי שאם זה קרה לי, זה יכול לקרות לכל אחד".
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
