על זרועה השמאלית של אחווה סיטבון מקועקע שמו של בנה, דניאל בן השלוש. "לא היה לי קעקוע לפני כן", היא אומרת. "אבל הרגשתי שאני חייבת לקעקע את השם שלו כי הוא האושר הכי גדול שלי, הדבר היחיד היציב שילווה אותי כל חיי. התגשמות החלום הכי גדול שלי שקרה די מאוחר - ילדתי אותו רק בגיל 35".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
למי שלא בקיאה ברכילות הביצה, נזכיר: סיטבון (38), רואת חשבון במקצועה, התפרסמה לפני חמש שנים כשכיכבה בעונה הראשונה של "חתונה ממבט ראשון" (קשת). אהבת אמת היא לא מצאה שם, אבל המציאות כנראה חזקה יותר מכל תוכנית מציאות: זמן קצר לאחר מכן הפכה סיטבון לבת זוגו של יונתן רונן (44), אלמן טרי ואב לילדה (אז בת חמש), שהשתתף גם הוא בתוכנית ריאליטי למציאת אהבה - "כמה רחוק".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
סיטבון עזבה את ישראל כדי לחיות עם רונן ועם בתו בספרד (שם עובד רונן כמנכ"ל חברת קוסמטיקה), ומאז לא היססה לדבר בכנות יוצאת דופן על הקשיים בתפקיד "אמא חורגת" ולא ניסתה לייפות את התמונה. "לצאת באמירות פופוליסטיות זה הכי קל", היא אומרת. "יכולתי מההתחלה לומר שאני מתה על לאיה (בתו של רונן, בקרוב בת עשר, י"מ) ולפרסם תמונות של חיבוקים ונשיקות איתה כל היום. אבל האמת הרבה יותר מורכבת. ולמען המון אמהות משלבות אחרות, שמרגישות בדיוק כמוני, חשוב בעיניי לשקף את הדבר האמיתי. יש המון שיפוט כלפי אמהות משלבות שמתקשות להתחבר לילדים של בן הזוג שלהן, ולדעתי זה לא הוגן. הרי באותה מידה יש גם הרבה אמהות שלא נקשרות לילד הביולוגי שלהן. הן נושאות אותו ברחם, יולדות אותו ומרגישות שהן לא מתחברות. גם אותן צריך לבקר? לשפוט? לא. כי זה לא בשליטתן. כמו שהן עצמן היו רוצות להרגיש אחרת, ככה זה גם עם הרבה אמהות משלבות. הן לא מפסיקות להלקות את עצמן על כך שהן לא מרגישות מספיק או כמו שצריך כלפי הילד הלא ביולוגי שלהן. אני, למשל, עד היום לא מפסיקה להלקות את עצמי".
למה?
"שלא תביני לא נכון. אני אוהבת מאוד את לאיה, מחבקת אותה, מכילה תמיד את הכאב שלה, נלחמת שיהיה לה הכי טוב, וכשאני לא רואה אותה הרבה זמן אני מתגעגעת אליה. אבל הייתי רוצה להרגיש יותר אהבה אימהית כלפיה, כפי שאני מרגישה לדניאל. הרבה פעמים אני אומרת ליונתן: 'הלוואי שהיית מוצא מישהי טובה יותר ממני עבורה'".
זו אמירה קשה.
"כואב, אבל זו האמת".
"כשהתאהבתי ביונתן, לא באמת הייתי מודעת לכל המורכבות שבאה עם זה. חשבתי שזה יהיה כמו עם האחיינים שלי: אני אקנה ללאיה מתנות ואשחק איתה שעה"
ומה אומר יונתן?
"שהוא מצא את הכי טוב שיש. אם היו שואלים את לאיה, גם היא הייתה אומרת את זה. היא מתה עליי. היא אוהבת אותי, מחקה אותי בהמון דברים. אני חלק בלתי נפרד מהחיים שלה והיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. זו רק אני שקשה עם עצמי. חשוב לי להיות פרפקציוניסטית בכל תחומי החיים וזה מתבטא גם בתחום הזה".
איך לאיה קוראת לך?
"אחווה. מהרגע הראשון היא קראה לי ככה, וזה נשאר".
היא מקנאה בדניאל?
"ממש לא. אני מניחה שלפעמים, כשהיא שומעת אותו קורא לי 'אמא', משהו צובט לה. אבל היא מתה עליו והוא מת עליה. יש להם קשר הכי מדהים בעולם".
את הקעקוע עם שמו של בנה עשתה לפני חודש וחצי. "לפני כן אמרתי ליונתן: 'מה אתה חושב שלאיה תרגיש אם אקעקע את השם של דניאל? הרי זה יהיה מוזר אם אקעקע גם את השם שלה, לא?'. אני אוהבת את יונתן אהבה שאין לתאר, הוא העוגן שלא היה לי אף פעם בחיים, אבל את אף פעם לא יכולה לדעת מה יקרה בעתיד. אמרתי לו: 'מה אם עוד כמה שנים לא נהיה יחד?'. לאמהות משלבות אין זכויות. רק חובות. אני אוספת את לאיה ממסגרות, קונה לה מה שהיא צריכה, לוקחת אותה לרופא כשהיא חולה. אבל אם אני ויונתן נפרדים, אוטומטית היא הולכת אליו. אם הוא לא יסכים, אין לי אפילו זכות לראות אותה".
מה יונתן אמר?
"הוא הופתע שחשבתי בכלל לקעקע גם את השם של לאיה. הוא אמר: 'וואו, אני ממש לא מצפה שתקעקעי גם את השם שלה, מפתיע אותי שאת מציפה את הרגישות הזאת. ברור שאת צריכה לקעקע רק את דניאל. פשוט רק תדברי על זה עם לאיה קודם'".
ומה לאיה אמרה?
"היא אמרה: 'מגניב, תעשי ביד הזאת דניאל וביד הזאת לאיה'".
אופס.
"כן... אבל אז הסברתי לה שאמנם אני כמו אמא עבורה, שאני אוהבת אותה ושתמיד אהיה שם בשבילה, אבל שלא כמו עם דניאל, אני לא ילדתי אותה. ושאם יום אחד אני ואבא שלה ניפרד, היא תלך עם אבא שלה. היא הבינה את זה מיד. כשחזרתי הביתה עם הקעקוע היא אמרה 'איזה יפה', והתקדמה הלאה".
בניגוד ללאיה, מאות עוקבות של סיטבון (בעלת עמוד אינסטגרם של כ-70 אלף עוקבים) סירבו להתקדם הלאה ולא חסכו בתגובות מרושעות.
"בחיים לא עשיתי כל כך הרבה בלוק לאנשים", היא אומרת. "אלה היו בעיקר נשים שכתבו לי דברים מזעזעים כמו 'איזה נזקים תעשי לילדה', 'עדיף לה לא לגדול איתך'. הרוב היו אמהות שמעולם לא היו במצבי, שלא יודעות מה זה לגדל ילד לא שלך 24/7. מרגיז שאנשים שאין להם מושג חושבים שהם יכולים לבקר אותך. אני אפילו לא מסכימה לקבל עצות בנושא מאמא שלי. אני אומרת לה: 'את גידלת ילד שלא את ילדת? לא. אז אל תתערבי".
"לאמהות משלבות אין זכויות, רק חובות. אני אוספת את לאיה ממסגרות, לוקחת אותה לרופא כשהיא חולה. אבל אם אני ויונתן נפרדים, אוטומטית היא הולכת אליו"
למרות שכבר התרגלה לספוג השמצות, התגובות לפוסט הקעקוע חצו מבחינתה את הגבול. בעקבותיהן העלתה סיטבון פוסט עם תמונה שלה מחבקת את לאיה, שכותרתו "עד כאן". היא כתבה, בין היתר, שתמיד הייתה סובלנית וסלחנית כלפי הנושא, אבל לאחרונה יש נשים שמרשות לעצמן קצת יותר מדי. בהמשך חשפה את הקשיים ואת ההתמודדויות בגידול ילדה שאין לה אמא. "אני אמא של אח שלה, אשתו של אבא שלה, אבל אני לא אמא שלה", חתמה את הפוסט. "אני הורה מטפל, שמה לב לצרכים שלה, מכוונת אותה, מלמדת אותה – אבל זה רחוק מלהיות אמא שלה".
גם הפוסט הזה עורר ביקורות קשות.
"אני יודעת, אבל הייתי חייבת להוציא את זה. הקשר שלי עם לאיה תמיד ייבחן. אם אני מעלה תמונה שלי איתה, אף אחד לא יכתוב לי 'איפה דניאל? למה את לא מעלה תמונה של דניאל?'. עם לאיה זה תמיד יהיה הפוך".
בין התגובות היו גם נשים בסטטוס שלך, שמגדלות ילד של אלמן וכתבו שהיו נוהגות אחרת ממך.
"נכון. אני זוכרת בעיקר תגובה של אמא אחת שקיבלה המון לייקים. היא כתבה שאם היא תעשה קעקוע, היא תעשה של שני הילדים. כתבתי לה בלי טיפת ציניות: 'כל הכבוד לך. שמחה בשבילך שיש לך את האהבה הזו בלב, ואיזה כיף לילד'. הלוואי שגם אני הייתי מרגישה כלפי לאיה בדיוק את אותה אהבה אימהית שיש לי כלפי דניאל. זו משאלת הלב שלי".
אולי הביקורת עלייך היא כי ידעת מראש שאת אדם לא אימהי, אמרת את זה בעצמך בתקשורת, ולכן לא היית צריכה להיכנס מלכתחילה לקשר עם אלמן שיש לו ילדה קטנה?
"כשהתאהבתי ביונתן, לא באמת הייתי מודעת לכל המורכבות שבאה עם זה. את יוצאת עם מישהו שמוצא חן בעינייך, את לא חושבת הלאה. לא חשבתי שיצפו ממני להיות אמא שלה. חשבתי שזה יהיה כמו עם האחיינים שלי: אני אקנה לה מתנות ואשחק איתה שעה. יהיה כיף. ככה באמת זה היה בהתחלה. כשבאתי אליו לספרד, יונתן דאג שהיא תהיה עם בייביסיטר. נכון שבראש שלי הייתי צריכה לדעת שזה לא תמיד יהיה ככה, אבל הייתי מסנוורת מאהבה. היה דיסוננס של הראש מול הלב, והלב ניצח".
סיטבון ורונן הכירו ב־2018. היא הייתה רווקה בת 33, הוא אלמן טרי בן 39, אב לילדה בת חמש, שהתגורר שנים בספרד. במשך 14 שנה היה בזוגיות עם סוניה, ספרדייה שהייתה מבוגרת ממנו בעשור, מחלימת סרטן שד, גרושה ואמא לשתי בנות (היום בנות 24 ו-20). לאיה נולדה בעזרת אם פונדקאית, וכשמלאו לה שמונה חודשים אמה, סוניה, חלתה שוב. כשלוש שנים לאחר מכן נפטרה.
סיטבון מספרת שכשצפתה ב"כמה רחוק" מיד נדלקה על יונתן. "לא ידעתי אם הוא הצליח למצוא אהבה בתוכנית, אבל זה גם לא עניין אותי. היה לי ברור שאני מתחילה איתו. כמובן, עשיתי את זה בחוכמה. כתבתי לו באינסטגרם שגם אני השתתפתי בריאליטי למציאת אהבה, שאני עכשיו מפרשנת את התוכנית שלו בתוכנית של 'גלית ואילנית' (מה שבאמת עשיתי), וכמו שכתבתי למשתתפים אחרים בתוכנית, רציתי לדעת איך עברה עליו החוויה. ברור שזו הייתה המצאה, כן?".
משעשע.
"את יונתן הגניב מאוד ששנינו היינו בתוכנית ריאליטי, והתחלנו לקשקש. התכתבנו ככה במשך שלושה חודשים וחצי, עד שהוא הגיע לביקור בארץ. קבענו שנצא למסעדה ושהוא יאסוף אותי מהדירה שלי. איך שפתחתי לו את הדלת אמרתי לו 'איזה כיף שבאת'. הפרצוף הזה שלו עם העיניים הטובות שלו, לא עמדתי בזה. היה לנו דייט חלומי. היינו בלתי ניתנים להפרדה".
4 צפייה בגלריה
איפור: טל עמית, שיער: מתן יוסף, סטיילינג: הילה ג׳רבי, ייצוג: אלינור שחר, צולם במלון The Seven Seas. וסט וג'ינס: זארה, נעליים: ריזרבד
(צילום: אביגיל עוזי)
כשרונן היה צריך לחזור לספרד, וסיטבון הבינה שקשר בשלט רחוק לא יעבוד, היא החליטה לעזוב הכול למען האהבה. "הבנתי שיונתן לא יכול לעבור לישראל כי יש לו לא רק עבודה, אלא ילדה קטנה שהולכת למסגרת חינוכית בספרד, שיש לה משפחה וחברים בספרד. בחרתי לוותר על הדירה שלי ועל העבודה שלי ולעבור לגור איתו בחו"ל".
ותני לי לנחש: זה לא היה קל.
"הכי לא. יונתן גר אז בקסטל, פרבר של ברצלונה, אזור יפה אבל שומם. גרים בו רק זקנים ומסי. בנוסף, זה היה הבית שהוא וסוניה גרו בו - בית יפהפה בן שלוש קומות עם בריכה, סמוך לחוף הים, אבל אני קראתי לו 'בית רפאים'. כל הקירות היו מלאים תמונות משפחתיות שלו ושל סוניה. חדר השינה שלו, שהיה ממוקם בעליית הגג, היה גם החדר שהוא חלק עם סוניה, כולל המיטה שלהם, שבה סוניה נפטרה. זה היה קריפי ברמות! הרגשתי שהנשמה של סוניה מסתובבת שם. לא יכולתי להיות בחדר הזה לבד. אם זה לא מספיק, אז כשסוניה הייתה בחיים, הבנות שלה היו ישנות שבוע בבית של אבא שלהן ושבוע בבית של סוניה ויונתן. ולמרות שחלפה שנה וחצי מאז שאמא שלהן נפטרה, הן עדיין המשיכו להגיע כל שבוע שני לישון אצל יונתן. אני לא אשכח איך יום אחד ההורים של סוניה הגיעו לביקור, כולם ישבו שם בסלון, דיברו בשפה שאני לא מכירה, ואני הייתי למעלה בחדר והרגשתי זרה לגמרי".
מה עשית?
"אחרי חודשיים אמרתי ליונתן שאני לא מוכנה להמשיך לישון בחדר השינה הנוכחי. לאיה תמיד ישנה צמוד אלינו למיטה, היה לה מזרן על הרצפה כי ככה היא ישנה עם יונתן וסוניה. את מבינה? בית בן שלוש קומות, מלא חדרים, וכולם ישנים בעליית הגג. אמרתי לו, 'אנחנו חייבים לעשות סידור מחדש. אנחנו נארגן לעצמנו חדר שינה משלנו, עם מיטה ומזרן חדש בקומה השנייה, וללאיה נארגן חדר לידנו.
"בערך באותו זמן, אמא של סוניה, שהיא בן אדם מושלם שאין דברים כאלה, אמרה לבנות של סוניה: 'ילדות, קחו את הדברים שלכן ותפנו את הבית. הוא לא אבא שלכן. תנו לו להמשיך בחייו'".
זה שיפר את מצב?
"עדיין הרגשתי זרה ובודדה. לא היה לי מעמד חוקי בספרד, אז לא יכולתי לעבוד. יונתן היה יוצא כל בוקר לעבודה, ובגלל שלא חיינו בעיר, לא היה לי מה לעשות במשך היום. הבילוי היומי שלי היה לצעוד עד מרכז הכפר, לקנות קפה ולחזור. לא הייתה לי שם אף חברה, וגם לא יכולתי להכיר שם חברות. ואז, כשיונתן סוף-סוף היה חוזר הביתה, לקראת ערב, הוא היה מקדיש את הזמן ללאיה. הרגשתי שאני מקבלת ממנו רק פירורים. הוא יכול היה לתת לי תשומת לב רק בתשע בערב, כשכבר הייתי עייפה".
לא פשוט.
"חייתי כל הזמן הזה בתחושה של קורבן ולכן עשיתי ליונתן הרבה דרמות. עד שבשלב מסוים עליתי לו על העצבים. אמרתי לו שאני רוצה לחזור לארץ והוא אמר לי, 'בסדר, נקנה לך כרטיס טיסה'. הוא התנדב להקפיץ אותי לשדה, ממש חיפף אותי לשם. אמר: 'אני אארוז את כל החפצים שלך ואשלח לך'. הגעתי לישראל שבורת לב עם הזנב בין הרגליים. הייתי שבוע לפני יום ההולדת ה-34. חשבתי 'מה אני עושה?'. עזבתי את העבודה שלי, את הדירה שלי, אין לי איפה לגור. בגיל 34 מצאתי את עצמי חוזרת לגור עם ההורים באשדוד".
חודש וחצי אחר כך הגיע הקאמבק. זה קרה בדיוק שביום שבו החפצים שיונתן שלח לה, הגיעו אליה. "כמעט כל אותה תקופה הוא לא יצר איתי קשר, זה היה מעליב מאוד. הבן אדם התנתק לגמרי. ואז, בשתיים בלילה, קיבלתי ממנו הודעה. הוא שאל: 'הדברים הגיעו?'. לא עניתי. למחרת בבוקר הוא התקשר ופתאום התחיל להתחנן על חייו. אמר שאנחנו חייבים לדבר, שאנחנו צריכים לתת עוד צ'אנס. בדיעבד התברר שבאותו לילה הוא יצא לדייט עם מישהי והבין שהוא לא מסוגל לגעת בה. שהוא חושב רק עליי".
אחרי שחזרו, סיטבון, שכבר הבינה שהכדור נמצא הפעם בידיים שלה, הודיעה לרונן שהיא רוצה ילד משותף. כשהייתה בחודש השישי להריונה הוא הסכים לעזוב את הבית בקסטל, והמשפחה עברה לברצלונה. כשבנם דניאל היה בן שנה וחצי, נישאו.
לפני שנה התחילה לעבוד בברצלונה כמנהלת תיקי לקוחות בחברת הייטק עם צוות ישראלי, ודווקא אז, כשנראה היה שהעניינים התחילו להסתדר, משהו בתוכה השתבש. "עוד לפני שעלתה 'חתונה ממבט ראשון' התחלתי לסבול מהתקפי חרדה", היא מספרת. "פתאום הבנתי שאני הולכת להיות עירומה ברחוב. שאנשים יסתכלו עליי וידעו עליי הכול. התחלתי לסבול מסחרחורות, קשיי נשימה. נפגשתי עם פסיכיאטרית, היא רשמה לי ציפרלקס והכול היה בסדר.
"הרגשתי שדניאל מקבל אמא משובשת שמנסה להרגיע את התקפי החרדה שלה. במקום לקחת אותו לגינת משחקים, קניתי לו דונאטס ושמתי אותו מול הטלוויזיה"
"כשהתחלתי את העבודה החדשה, הרגשתי שהציפרלקס הפסיק לעבוד. דיברתי עם הפסיכיאטרית מהארץ. היא אמרה שזה טבעי, שיצאתי קצת מאיזון ושזה יחלוף. ניסיתי להשתיק את זה עם אמצעי תגבור כמו קלונקס. אבל המצב החמיר. תקפה אותי עצבות גדולה. הרגשתי שאני לא מצליחה לתפקד כמו שצריך בעבודה שלי, ושדניאל מקבל אמא משובשת שרק מנסה כל הזמן להרגיע את התקפי החרדה שלה. במקום לאסוף אותו מהגן, לקחת אותו לגינת המשחקים או לאפות לו מאפינס, קניתי לו דונאטס ושמתי אותו בבית מול הטלוויזיה. רק חיכיתי שיונתן יבוא וייקח אותו ממני.
בפברואר האחרון, היא מספרת, הפסיקה לתפקד. "סבלתי מהתקפי בכי בלתי פוסקים. לא יכולתי לקום מהמיטה. כמובן, לקחתי חופשת מחלה מהעבודה. עשיתי עם הפסיכיאטרית שלי שיחת וידיאו, היא אבחנה שאני סובלת מדיכאון ואמרה לי לחפש בדחיפות פסיכיאטר בספרד ולהחליף את התרופות".
היה לך חשוב לשתף במה שעובר עלייך.
"חשוב לי לנרמל את התופעה. סביב דיכאון יש הרבה בושה. אם יש לך חוסר איזון הורמונלי בבלוטת התריס ואת לוקחת תרופות, זה נחשב לגיטימי, אבל אם יש לך חוסר איזון במוח ואת מטופלת בתרופות, זה נחשב נורא ואיום. את 'חולת נפש'. את לא מבינה כמה נשים פנו אליי כשכתבתי על זה פוסט. כתבו לי שחיזקתי אותן, שבזכותי הן לא מפחדות לספר לאחרים מה יש להן. היו כאלה שכתבו לי שבזכותי הן פנו לראשונה לטיפול".
4 צפייה בגלריה
''אם אני מעלה תמונה עם לאיה, אף אחד לא יכתוב לי 'איפה דניאל?'. עם לאיה זה תמיד יהיה הפוך''
(צילום: מתוך האינסטגרם)
איך יונתן הגיב למצב?
"בהתחלה הוא לא שם לב שמשהו גדול קורה אצלי, כי כל הזמן ניסיתי להשתיק את זה עם כדורי הרגעה, עד שהתמוטטתי וקיבלתי את האבחנה. ההורים שלי באו לעזור עם הילדים. שמעתי אותו אומר לאמא שלי: 'אני לא יודע מה לעשות. מתי הבת שלך חוזרת אלינו?'. לשמחתי, אני ויונתן היינו עד אז בטיפול זוגי במשך שלוש שנים. זה חיזק את הזוגיות שלנו ולימד אותנו להתגבר על קשיים".
היום היא מטופלת באסציטלופרם, ולפני חודש וחצי הרגישה סופית שחזרה לעצמה. על המשרה הלחוצה החליטה לוותר, כרגע היא מעדיפה להתמקד ביצירת תוכן באינסטגרם למקומות בילוי בברצלונה. "בהתחלה חשבתי שאני אעבוד על יונתן ואצליח להחזיר אותו לישראל", היא אומרת. "אבל היום כשיונתן אומר 'אולי נחזור לארץ?', אני אומרת לו 'תתקדם'. לאדם עם חרדות כמוני עדיף לחיות בברצלונה. כשאני הולכת למסעדה בתל-אביב, אני כל הזמן מפחדת שמישהו יירה בי. ברור שפיגועים קורים גם באירופה, אבל לא באותה תדירות כמו בישראל. וישנו גם יוקר המחיה. בספרד את יכולה לחיות ברמת חיים הרבה יותר גבוהה. זה לא שאני מעודדת עכשיו ירידה או מעודדת עלייה, שכל אחד יעשה מה שטוב לו. כרגע זה מה שטוב לי. אני בטוחה שהרבה אנשים יגידו 'איזו אגואיסטית', אבל בואי, גם להביא ילדים לעולם מגיע ממקום אגואיסטי".
אפרופו, ילד נוסף נמצא אצלכם בתכנון?
"וואו, אני רציתי ממש, אבל יונתן פחות. הוא אומר לי, 'ממי, אני תכף בן 45. עד מתי אמשיך לרדת לגינת המשחקים? אני לא מסוגל יותר. אני עייף'. אז במקום ילד הבאנו כלב. יונתן אמר לי: 'תחתמי לי פה, שעכשיו כשהבאנו כלב, את לא מבקשת יותר ילד'. אמרתי לו: 'אני לא חותמת לך על שום דבר'".
הכתבה התפרסמה במגזין "לאשה"
