אם היו אומרים לך שתוכלי להיות מחר צעירה יותר מכפי שאת היום ושלא תצרכי לשם כך ליטול תרופות או לצום, אלא רק לשנות הרגלי תזונה מסוימים ולבצע התאמות באורח החיים - היית לוקחת? ד"ר קארה פיצג'רלד, רופאה נטורופתית, חוקרת בתחום האפיגנטיקה (תפקוד וביטוי הגנים), בשיתוף מרכז המחקר Helfgott בפורטלנד שבארצות-הברית ומנהלת קליניקה לרפואה פונקציונלית בניוטאון, קונטיקט, הצליחה להוכיח במחקר ראשוני שזו משימה אפשרית. ברב-המכר החדש שלה - Younger You: Reduce your Bio Age and Live Longer, Better - היא חושפת את כל הסודות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Aging, עקב אחרי 43 נבדקים בגילאי 72-50 שבמשך שמונה שבועות הקפידו על עקרונות תזונה ואורח חיים שנמצאו במחקרים קודמים כמעודדים תהליכים אפיגנטיים המאטים את ההזדקנות הביולוגית של הגוף. בתום תקופת המעקב גילם הביולוגי של הנבדקים - כלומר, הגיל האמיתי של מערכות גופם - ירד בממוצע ב־3.23 שנים לעומת קבוצת הביקורת. בניגוד למחקרים המעטים הקודמים שבחנו השפעות על הגיל הביולוגי באמצעות תרופות או בחנו אוכלוסייה שכבר חולה במחלות מסוימות, המחקר הנוכחי חדשני בכך שכלל רק אנשים בריאים ובחן מהי השפעת התזונה והרגלי החיים על גילם הביולוגי.
"המחקר והספר בעקבותיו חשובים לא להארכת תוחלת החיים, אלא להארכת משך החיים הבריאים שלנו", כותבת ד"ר פיצג'רלד. "כאמא יחידנית בת 53 אני רוצה לחיות שנים רבות בבריאות טובה ככל האפשר. 80% מהמבוגרים מעל גיל 65 בארצות-הברית סובלים ממחלה כרונית אחת, ו־77% סובלים לפחות משתיים. אבל אלה מגיעות בהדרגה. לאחד מכל שלושה אמריקאים מתחת לגיל 65 יש בעיה מטבולית מסוימת שמתבטאת ברמה גבוהה של לחץ דם או של סוכר, כולסטרול, טריגליצרידים - שסוללים את הדרך למחלה כרונית. המדע מטפל בתסמינים האלה באמצעות התמקדות במחלות עצמן. ההבנה העמוקה שלנו באפיגנטיקה מראה שאפשר לצמצם את הסיכון של כל המחלות בבת אחת, תוך הסתכלות מעמיקה על כל מערכות הגוף לשם שימור הגיל הביולוגי או הפחתתו.
"הדרך היא להתמקד בתהליך אפיגנטי חשוב שנקרא מתילציה של ה־DNA - צירוף מולקולות מסוג מתיל שנמצאות במקומות מסוימים לאורך הרצף הגנטי שלנו וקובעות למעשה אילו גנים מופעלים ואילו מושתקים ובאיזה טווח פעולה זה קורה. הבחירות היומיומיות שלנו - מה לאכול, מתי לישון, באיזה לחץ להיות, כמה לנוע, כמה לאהוב - כולן משפיעות על הדרך שבה יתמקמו קבוצות המתיל האלה ובעקבותיה איך הגנים יבואו לידי ביטוי.
"באנלוגיה למחשב", מסבירה ד"ר פיצג'רלד, "ה־DNA הוא החומרה שלנו, והתהליך האפיגנטי הוא התוכנה שגורמת לה לפעול בדרך מסוימת. רק לפני 20 שנה האמנו שמיפוי הגנום האנושי יעזור לנו למנוע מחלות. זה לא קרה. מצאנו מאז שלרוב המחלות הכרוניות אין סיבה גנטית אחת. מחקרים בעשור האחרון מראים שההשפעה על תהליך המתילציה של ה־DNA יכולה לשנות את הדרך שבה אנו מזדקנים ומרחיקים מעלינו מחלות וירידה באיכות החיים".
בספר שלה אפשר למצוא את פירוט התוכנית המלאה של שמונת השבועות שעברו משתתפי המחקר אבל גם גרסת לייט הכוללת שינויים קלים שכל אחת יכולה לבחור לעצמה. עיקר השינויים הם בתזונה, הכוללת בעיקר מזונות שמכילים מרכיבים תזונתיים שהגוף משתמש בהם ליצירת אותן מולקולות מתיל ולארגונן בכמויות הנכונות ובמקומות הנכונים ברצף ה־DNA שלנו.
בין המרכיבים החשובים בתזונה: פולאט (שנמצא בכבד, גרגירי חומוס ושעועית), ויטמין B12 (דגים, צדפות, כבד), מטאין (סלק, תרד, קינואה), כולין (ביצים, עדשים), EGCG (תה ירוק), כורכומין (כורכום), חומצה רוזמרינית (רוזמרין), קוורצטין (תפוח, בצל, פירות יער, ברוקולי וצלפים).
תפריט התזונה עשיר בירקות (בעיקר ירקות עליים וירקות ממשפחת המצליבים), בשומנים בריאים (אגוזים, זרעים ושמנים באיכות גבוהה) ובמזונות פרוביוטיים ומותססים (שום, אוכמניות, קימצ'י). הוא מכיל כמות בינונית של חלבון אורגני מן החי (בעיקר כבד), ולצמחונים וטבעונים - הוספת קטניות, ומעט פחמימות ודגנים. בנוסף מושם דגש על שתייה מרובה של מים, סודה או תה צמחים ונטילת תוסף פרוביוטיקה עם חיידקים מסוג לקטובצילוס שהוכחו כמייצרים פולאט טבעי במעי, מורידים את רמת הקורטיזול ובכך תומכים בתהליך המתילציה.
ד"ר פיצג'רלד ממשיכה בימים אלה במחקרים מורחבים בנושא, בעקבות מחקר הפיילוט שביצעה, במטרה להנגיש ככל היותר את הנושא לקהל הרחב. "התחלתי את המחקרים שלי לפני כמעט עשר שנים, בחקר השפעת האפיגנטיקה על מחלת הסרטן", היא כותבת. "ככל שלמדתי יותר, ראיתי שמחלות כרוניות אחרות - כולל ההזדקנות עצמה - כולן מושפעות מאותו תהליך מתילציה שאותו חשוב לטייב ולגרום לו לפעול נכון יותר בגוף.
"הגישה הרפואית המערבית דומה קצת להורה שחושב שהוא יודע הכל: היא מחכה שהגוף לא יתנהג טוב, ואז מציעה תיקונים בצורת מרשמים או פרוצדורות. הניסיון שלי במחקר ובקליניקה לימד אותי שהרבה יותר טוב לנקוט גישה מטפחת: לתת לגוף כל מה שהוא צריך כדי לטפל בעצמו, ואז לתת לו להחליט, בחוכמה הפנימית שלו, איך להשתמש במרכיבים האלה כדי להשיג את ההשפעה הטובה ביותר.
"מה שהכי מרגש אותי בקשר להבנה הגוברת שלנו באפיגנטיקה, הזדקנות, מתילציה של ה־DNA והגיל הביולוגי, זה שאנחנו לא קורבנות של הגנטיקה שלנו - אפיגנטיקה מציעה חלון של השפעה. זה מנוגד למה שכולנו חשבנו ולימדו אותנו זמן רב, וצריך לצעוק את זה חזק כדי שנפנים ונפעל אחרת. אני מאמינה שתזונה והרגלי חיים נכונים, ביחד עם אפשרויות חדשות למדידה ולמעקב אחרי גיל המתילציה של ה־DNA שלנו, יספקו הזדמנויות חדשות משמעותיות לכולנו".
