יש טענה אחת שתמיד חוזרת בקליניקות הפרטיות של הפסיכולוגיות והמטפלות המיניות האמריקניות, ד"ר לורן פוגל-מרסי וד"ר ג'ניפר ונסיל. לטענה הזו יש וריאציות רבות (אני רוצה להיות מינית יותר אבל לא מצליחה; אני נהנית מסקס כשהוא קורה אבל לא באמת חושבת על זה יותר מדי; הפרטנר שלי כבר פחות מעוניין בסקס ממני, אולי הוא רוצה להיות עם מישהי אחרת ועוד ועוד), והמשותף לכולן היא אחת - דאגה עמוקה מפערי הליבידו בין בני זוג.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בספרן Desire, שיצא לאור לאחרונה וכבר הפך לרב-מכר, מעבירות ונסיל ופוגל-מרסי מסר מרגיע ומתמרץ כאחד: הפערים בתשוקה צפויים ונורמליים. במקום לקטר עליהם כבדו אותם ולמדו להרחיב את מעגל החוויות המיניות שלכם יחד. משפט המפתח: תכירו את הליבידו שלכם לעומק. "יש כל כך הרבה דברים שהתרבות שלנו לא מלמדת אותנו על סקס וליבידו, ולמרבה הצער רבים מאיתנו קיבלו מידע מוטעה לאורך הדרך. גישה לידע בסיסי היא חיונית כדי להבין את מורכבות התשוקה המינית", הן אומרות ומדגישות את חשיבות התקשורת הפתוחה בנושא.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
המונח ליבידו (מלטינית: תשוקה/תאווה) נעשה פופולרי בראשית המאה הקודמת בזכות אבי הפסיכולוגיה המודרנית זיגמונד פרויד, שראה בו דחף פיזיולוגי כמו רעב, צמא וצורך בשינה. "המחקר המדעי מאז מראה שפרויד טעה", כותבות מחברות הספר. "בהיבט הביולוגי תפקיד הדחפים הוא לשמור אותנו בחיים, ולכן רעב, צמא וצורך בשינה הם בהחלט כאלה. אבל אף אחד לא ימות מחוסר גירוי מיני או אורגזמה. כלומר, הליבידו לא מתפקד כמו דחף והוא צריך תמריץ או מניע שיעוררו אותו. לרבים מאיתנו המניעים המרכזיים הם הנאה פיזית או תחושה של קשר אינטימי, אבל אחרים יכולים לחוות מוטיבציות אחרות. השורה התחתונה היא שאם לא נקבל בקביעות משהו חיובי מהחוויה המינית, קשה יהיה לשמר את התשוקה".
לאנשים שונים יש מוטיבציות שלהם לסקס, וחשוב להכיר בכך. מחקר של אוניברסיטת טקסס באוסטין מצא יותר מ-200 סיבות שונות לסקס, וביניהן הרצון לקשר, הפחתת לחץ ואפילו שאיפה לחוויה רוחנית. אחד התרגילים הראשונים המומלצים בספר הוא לנסות לזהות את המוטיבציות הפרטיות שלכם, לכתוב אותן ולדבר עליהן עם בני הזוג.
מדובר בהבחנה חשובה שצריך לעשות בתהליך בירור רמת התשוקה שלנו. "לפעמים המושגים האלה מבלבלים ואנשים לא מבינים שהם שונים לגמרי", מדגישות מחברות הספר. "תשוקה מינית היא תהליך מנטלי ופסיכולוגי. הוא מוגדר על ידי העניין שלנו בחיפוש ובמעורבות בפעילות מינית. זה שונה לגמרי מעוררות מינית, שהיא תהליך פיזיולוגי המבטא אלמנטים של התעוררות גופנית כמו זקפה, התקשות פטמות, עקצוצים ועוד.
"אנשים רבים חשים תשוקה מינית ועוררות מינית סימולטנית, אבל חשוב לדעת שהתהליכים לא תמיד נמצאים בהלימה. למשל, אנחנו יכולים להיות מאוד מעוניינים מנטלית בסקס (חשים תשוקה) אבל לא להרגיש עוררות פיזית מספקת (למשל, לחוות קושי בזקפה). לעומת זאת, אנו יכולים להרגיש עוררות פיזית אבל חוסר עניין או עניין מנטלי מועט בסקס. כלומר, מה שהגוף שלנו עושה לא תמיד מספר את כל הסיפור, וזה בפני עצמו יכול לגרום לקונפליקטים רבים".
אולי תתקשו להאמין, אבל עד לפני כמה עשורים התשוקה המינית לא הייתה בכלל חלק מהמודל המקובל של התגובה המינית. מאסטרס וג'והנסון, חלוצי הקונספט המיני המודרני, התעניינו בעיקר בחקר הפיזיולוגי של הסקס. גורמים פסיכולוגיים כמו תשוקה לא הובאו בחשבון. הם גם הניחו שכולם חווים אותו מעגל של תגובה מינית. ספוילר: זה לא ככה.
רק ב-1979 זיהתה ד"ר הלן סינגר קפלן, רופאה, פסיכולוגית ותרפיסטית מינית, את חשיבות ההשפעות הפסיכולוגיות על התגובה המינית. היא טענה שעבור אנשים רבים עניין מנטלי או תשוקה לסקס קורים לפני העוררות המינית בגוף. עד היום המודל החלוצי שלה מעצב את רוב הדעות המחקריות על תגובה מינית, והשילוב שלו עם מודל מאסטרס וג'והנסון עדיין נלמד בקורסים של מיניות ורפואה מינית. בהיבט התרבותי, המודל הזה נותן תעדוף לקונספט של סקס שמתחיל בתשוקה פסיכולוגית.
השינוי הגדול הגיע בשנת 2000 על ידי ד"ר רוזמרי בסון, רופאה ומומחית לרפואה מינית, שמחקריה הובילו לתובנה חדשה: לאנשים רבים תשוקה מינית היא תוצאה של עוררות פיזיולוגית. "פעמים רבות", מסבירות ונסיל ופוגל-מרסי, "ליבידו הוא לא כמו כפתור און-אוף אלא יותר כמו כפתור דימר (עמעם) - מעט עוררות פיזית וחימום שנדרשים להפעלת העניין המיני. המודל של בסון מסביר את המורכבות העצומה שכרוכה בתגובות המיניות שלנו ואת השונות של האנשים. ואולי הקונספט החשוב ביותר שהיא המחישה הוא קיום שני סוגים שונים של ליבידו: ספונטני ומגיב".
תשוקה ספונטנית היא עניין במין שמגיע בפתאומיות ואנשים רבים חווים זאת לצד עוררות פיזיולוגית. זהו סוג התשוקה העיקרי, אם לא הבלעדי, שמוצג בתרבות שלנו - בסרטים, בספרים, בעיתונים - הפרטנרים "נדלקים" ועושים סקס. המין קורה מהר, בלהט ובלי משחק מקדים.
"התשוקה הספונטית מושפעת, לפחות חלקית, מהורמוני המין (כמו אסטרוגנים ואנדרוגנים), אם כי המנגנונים המדויקים עדיין לא ברורים. בנוסף היא מושפעת גם מנוירוטרנסמיטורים, הכימיקלים ששולחים סיגנלים במוח שלנו. גם בהיבט הזה המחקר עדיין מוגבל, אבל ההמחשה הטובה ביותר לתשוקה הספונטנית היא תקופת 'ירח הדבש' של קשר חדש, שבה יש בגוף זרימה של נוירוטרנסמיטורים כמו דופאמין ונוראפינפרין. המצב הזה, לצערנו, מסתיים אחרי תקופה מסוימת שאורכה בין כמה חודשים לכמה שנים. אז מופיע 'תהליך ההתרגלות' שכרוך בירידה בתשוקה הספונטנית", מסבירות החוקרות ואומרות שזהו השלב שבו מגיעים זוגות לקליניקה שלהן, כשהם חווים תחושה כאילו הפרטנר לא נמשך אליהם יותר.
"מה שחשוב לזכור: התשוקה הספונטנית היא רק סוג אחד של ליבידו. אצל חלק מהאנשים הרמה שלה יכולה להיות נמוכה באופן טבעי והיא נוטה להשתנות במהלך הזמן בהתאם לפיזיולוגיות של האדם וגורמים נוספים בחיים, כמו למשל, סטרס, ואם הם יחכו שהתשוקה הספונטנית תגיע מעצמה, הם יכולים לחכות לה לעד".
זה המקום להתייחס לסוג השני של התשוקה - הליבידו המגיב. מדובר בסוג חשוב מאוד של תשוקה, שקל לא להיות מודע אליה. בניגוד לתשוקה הספונטנית שמקדימה את העוררות המינית, אצל בעלי הליבידו המגיב הסדר הוא הפוך והתשוקה מגיעה רק לאחר זמן ורק לאחר גירוי שהולך ומתפתח.
בתרבות שבה אנו חיים התשוקה הספונטנית היא הנורמה, אבל למעשה יש אנשים רבים שיש להם "ליבידו מגיב" - הם מרגישים "מקולקלים", חשים שעליהם לעשות שינוי כלשהו כדי "להיות נורמליים" וזו המוטיבציה שלהם להגיע לטיפולים מיניים ולבדוק מה פגום אצלם. אבל מה שהם לא יודעים הוא שסוג התגובה המינית שלנו הוא לרוב תוצאה של איך שהפיזיולוגיה של הגוף עובדת.
"כדי לפתח את התשוקה המגיבה", מסבירות מחברות הספר, "יש לפחות ארבע דרישות בסיס: רצון - פתיחות לגירוי פיזי ללא לחץ מהפרטנר/ית; הנאה - שהאקט לא יהיה כרוך בכאב או במצוקה פיזית; פוקוס - בלי 'מוח עסוק' הוא צריך להיות פנוי ונטול הסחות; זמן - חשיפה ממושכת יותר לגירוי. הבנת התשוקה המגיבה קריטית לניהול פערי תשוקה בין זוגות. אצל חלקנו זה עובד כמו מיקרוגל - מהיר וחם, אצל חלק זה כמו תנור ללא טורבו - איטי ומתחמם. המטרה אינה להפוך מיקרוגל לתנור או להפך, אלא להבין טוב יותר מה עובד לנו ואיך להשתמש בידע הזה במערכות היחסים שלנו. לבעלי הליבידו המגיב אנחנו מציעות לשאול את עצמם 'האם אני מוכן להדליק את התנור?' במקום 'האם התנור כבר דולק?'. אפשר לדרג את המצב על סולם שנע בין אפס לעשר. באפס - אתם לא מרגישים רצון ליצור תשוקה מגיבה וזה בהחלט בסדר, לכולנו יש ימים כאלה. ומהצד השני - ברמה 10 אתם מרגישים פתיחות מלאה למגע פיזי מסוים כדי ליצור תשוקה מינית מגיבה".
התסריט המיני הדומיננטי שרבים מחזיקים בו הוא מודל מוכוון מטרה, כשהמשחק המקדים מופיע בראשיתו ויחסי מין מלאים מופיעים בסופו. "אנו מתייחסים לזה כמו גרם מדרגות מיני בגלל טבעו ההיררכי העולה, והוא כולל את השלבים הבאים: נגיעה, נשיקה, ליטופים, נגיעה באיברי המין, סקס אוראלי, חדירה, אורגזמה", מסבירות כותבות הספר. "לא בהכרח נבקר בכל מדרגה, אבל החץ החד-כיווני מצביע על כך שהמטרה היא להגיע למעלה: להשיג חדירה ואורגזמה. אבל יש בעיות רבות בצורת חשיבה כזו, שמובילות לתקלות במהלך הסקס. גרם המדרגות מזין גישה חזקה של 'הכול או כלום', חדירה או כלום, וזו מלכודת יחסים נפוצה: אם חדירה לא קורית (מכל סיבה שהיא), לפעמים זונחים כל סוג של אינטימיות מינית".
במקום המודל ההיררכי הזה מציעות ונסיל ופוגל-מרסי לאמץ דרך חשיבה פתוחה וגמישה יותר - מודל של גלגל מיניות שמציב את כל הפעולות המיניות שבגרם המדרגות (פלוס פעולות נוספות) בדרגה שווה בסולם ההיררכי. בין הפעולות שנוספות בגלגל: התכרבלות, שינה במצב כפיות, מקלחת משותפת, צפייה או הקשבה לארוטיקה, שליחת מסרים מיניים, גירוי ידני, משחק באביזרי מין.
"יש מטופלים ששואלים אותנו, 'אתן אומרות שחדירה היא כמו נשיקה?'. ובכן... כן ולא. ברמת הבסיס, אף סוג של פעילות מינית אינו טוב או גרוע מהאחר. אחת הבעיות המרכזיות עם גרם המדרגות היא ההנחה הגלומה שהתסריט המיני, ההעדפות והתשוקות של כולם - הם זהים. מודל הגלגל, לעומת זאת, עוזר לנו לזוז מההנחות התרבותיות האלה לכיוון השקפה בריאה יותר על סקס וליצור לנו דייטים של אינטימיות גמישה יותר. המודל גם דורש תקשורת לפני החוויה המינית, במהלכה ואחריה, וגם זה עניין חיוני בפני עצמו".
פרט לחשיבות בלימוד האופי של הליבידו הפרטי שלנו, התרגילים השונים המוצעים בספר נועדו גם לשפר את התקשורת בתחום המיני. "רבים נוטים לראות בפרטנר עם הליבידו הנמוך את 'הבעיה'. זה מושפע, כאמור, מהנחות חיצוניות תרבותיות. בעיות ליבידו הן בעיות במערכת היחסים ולא בעיה של אחד מבני הזוג. ריקוד התשוקה דורש ניווט של שלושת החלקים ביחסים מיניים: את/ה, אני ואנחנו", מדגישות כותבות הספר. "אם נשים לב לפעילויות רבות שיכולות ליצור אינטימיות והנאה ונימנע מהלחץ של הכול או כלום, היחסים ישתפרו. שותפים מיניים לא צריכים לחלוק אותם אינטרסים מיניים, פנטזיות ותשוקות. למעשה, לרוב הם לא. כמו באספקטים אחרים בקשר, ההבדלים במיניות הם הנורמה, לא החריג. ההבדלים האלה לא מוגבלים להעדפות על תכיפות מינית, והם מורחבים פעמים רבות לעניין שונה בסוגי פעילויות מיניות. המטרה היא לא למחוק את ההבדלים האלה - זה גם לא תמיד אפשרי - אלא לנהל אותם אפקטיבית לאורך זמן. הדרך היא לדבר, לתקשר, להבין את הצרכים השונים ולעבוד יחד כדי למצוא אזורים של פשרה וגמישות, תוך הרחבת מעגל החוויות המיניות".
תרגילים באינטימיות (1)
סמני את הסיבות לכך שאת עושה סקס:
🔲 כי אני נמשכת למישהו
🔲 כי אני מרגישה קרבה למישהו
🔲 כי אני רוצה להפחית סטרס
🔲 כי זה עוזר לי לישון טוב יותר
🔲 כי אני מרגישה חרמנית
🔲 כדי להרגיש מושכת או נחשקת
🔲 כדי להרגיש חיוּת וחיוניוּת
🔲 כדי לשפר את הבריאות שלי
🔲 כדי להיות פעילה פיזית
🔲 כדי להביע אהבה
🔲 כדי לחוות הנאה
🔲 כדי להיכנס להיריון
🔲 כדי להרגיש קשר רוחני
🔲 כדי לשמר אינטימיות פיזית
🔲 כדי לחגוג משהו
🔲 כדי להפחית כאבי מחזור
🔲 כדי לשפר את מצב הרוח
🔲 כדי לנסות משהו חדש
🔲 כדי לממש פנטזיה
🔲 כדי להירגע
תרגילים באינטימיות (2)
זהי מהו הצ'ק-ליסט המנטלי שלך לפני סקס:
לפעמים הליבידו נפגע פשוט כיוון שאנחנו מציבות לעצמנו יותר מדי תנאים מקדימים ומחכות שכולם יתקיימו. ספוילר: אין דבר כזה (אולי, וגם זה לא בטוח, בחופשה). אם תחכו לזמן המושלם ולמצב האופטימלי, כנראה תמשיכו לחכות לעולם. לכן כדאי לזהות כמה תנאים מנטליים מקדימים שאתן מציבות לעצמכן לפני שאתן מתפנות לסקס:
🔲 אני חייבת להרגיש בטוחה בגוף שלי
🔲 אסור שאהיה רעבה מדי
🔲 אסור שאהיה מלאה מדי
🔲 אני חייבת להשלים את רשימת המטלות היומית שלי
🔲 אני חייבת להרגיש אנרגטית
🔲 אני חייבת לא להיות לחוצה מדי
🔲 אני צריכה להיות במצב רוח טוב
🔲 אני צריכה להרגיש מחוברת לפרטנר שלי
🔲 אני צריכה להיות ב-mood
🔲 אסור שיהיו שום הפרעות בבית
🔲 אני צריכה להרגיש בריאה פיזית
🔲 הילדים צריכים לישון
תרגילים באינטימיות (3)
קבעי דייטים של אינטימיות
אחד התרגילים המומלצים ביותר שעוזרים להרחיב את טווח הפעילויות המיניות שלנו על פי מודל המעגל המיני כולל קביעה מראש של זמנים לסוגים שונים של אינטימיות. צריך להדגיש: זה לא קביעת זמן לסקס, שיכולה ליצור חרדה בלתי מודעת או לחץ במקום שינוי חיובי, אלא קביעת זמן להתקרבות.
איך עושים את זה? בגדול, מסמנים יום ושעה (רצוי אחת לשבוע) אך מעבר לקביעת המועד לא מתכננים מה יקרה במהלך הדייט ומאפשרים גמישות מחשבתית. "זה כמו הזמנה במסעדה", אומרות ונסיל ופוגל-מרסי. "משריינים מקום, לא את התפריט. סיטואציה כזו מסייעת לנו להתאמן על תקשורת מינית והיא שימושית במיוחד לבעלי תשוקה מגיבה. בזמן הדייט אתם יכולים לדון מה כל אחד רוצה ספציפית באותו זמן. התפריט יכול לכלול הכול: נשיקות בפה, נשיקות בחלקי גוף אחרים, פול-באדי מסאז', פוט מסאז', משחק עם השיער, מקלחת משותפת, החזקת ידיים ואפילו פשוט להתכרבל יחד. בקשרים שבהם יש חוסר התאמה בתשוקה, יכול להיות מועיל לפעמים שהפרטנר בעל התשוקה המגיבה יבחר פעילויות מהרשימה בדייטים הראשונים. אפשרות נוספת היא שכל פרטנר יבחר כמה פעילויות מועדפות עליו ולהסכים יחד על הבחירות החופפות".
ועוד עצה קטנה לפני הדייטים האינטימיים ובכלל: מפו לכם עצמאית את אזורי העונג בגוף שלכם. "המטרה היא לא להתמקד בעוררות או באורגזמה, אם כי זה יכול לקרות בדרך. המיקוד הוא בחוויה רחבה יותר של עונג. קחו את הזמן והתמקדו בעונג במובן הרחב ביותר", מסכמות מחברות הספר.
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
