לפני שלוש שנים החליטה אדווה קליין (39), מורה ליוגה ומטפלת אלטרנטיבית שמתגוררת במושב מנחמיה, שהיא רוצה עוד ילד. היא כבר הייתה אז אמא לבן (היום בן שמונה), שנולד מזוגיות ממושכת ללא נישואין. אחרי שהסתיים הקשר שלה עם אבא של בנה, היא יצאה לדייטים רבים שלא הניבו זוגיות ראויה. "בגיל 36 הגעתי למסקנה שגם אם אכיר מישהו, ייקח זמן עד שנוכל להביא יחד ילד לעולם, ולא רציתי שזה יקרה ממקום של לחץ", היא מספרת. "ידעתי שזוגיות אפשר לחפש כל החיים, אבל שאם אני רוצה ללדת שוב, השעון הביולוגי מכתיב לי את הזמן".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בשלב זה פגשה קליין חברה, שהכירה לה את קבוצת הפייסבוק "משפחה אחרת", המונה כיום 2,500 חברים. "קראתי פוסטים בקבוצה והבנתי שהורות משותפת זה לא בשבילי. אני לא רוצה לחלוק ילד עם מישהו ולא מסוגלת לחשוב על זה שמישהו ייקח את הילד שלי ליומיים. בנוסף, בתהליך כזה אי־אפשר לדעת מיהו הפרטנר באמת, ואם אני מסתבכת עם אדם לא נכון, זה יכול להרוס לי את החיים. כיוון שגם ככה אני מנהלת משק בית לבד, לא חששתי להביא עוד ילד לעולם בלי זוגיות".
בדרך כלל נשים שרוצות להביא לעולם ילד ללא זוגיות פונות לבנק הזרע.
"אני מתרגלת אורח חיים בריא ולא נוטלת תרופות. ידעתי שאני פורייה והעדפתי להביא לעולם ילד בצורה טבעית, ללא התערבות רפואית. לא ראיתי שום סיבה ללכת לבנק הזרע. בנוסף, שמעתי מחברות שלי שכל התהליך עולה הרבה כסף וידעתי שזה לא בשבילי".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
קליין פרסמה פוסט בקבוצת "משפחה אחרת", וקיבלה מאות הודעות מגברים שהתנדבו לתרום לה זרע ללא תיווך וללא כל דרישה מצידם.
הופתעת מההיענות?
"כן. יש הרבה בחורים שמוכנים לעשות את זה, כאלה שנטו רוצים לעזור לאישה להרות. זו תרומה אמיתית, להבדיל מבנק הזרע" (שם התורמים מקבלים תשלום, י"ג).
ואז נפגשת עם אחד הגברים שפנו אלייך.
"היה לי חשוב לראות שהוא נורמטיבי ואינטליגנטי. הוא סיפר לי על עצמו ולא הסתיר שום דבר. שנינו עשינו בדיקות גנטיות, הוא עשה גם בדיקות דם ושתן והכול היה תקין. הוא לא ביקש כסף. הייתה לי אינטואיציה טובה לגביו, ראיתי שהמניעים שלו טהורים והלכתי על זה".
מה עם ההיבט המשפטי?
"עוד לפני שנפגשתי עם התורם, התייעצתי עם עורכת דין לענייני משפחה, שאמרה לי שלא משנה איזה הסכם ננסח, הוא לא יהיה קביל בבית משפט אם אחליט לתבוע מזונות, או אם הוא ירצה לדרוש אבהות. כיוון שכך, העדפתי לעשות הסכם בעל פה, שמבוסס על כבוד ונתינה. מה יוליד יום? אני לא יודעת. הרבה אנשים אמרו לי: 'אבל מה יקרה אם התורם ירצה פתאום להיות בחיים של הילד שתלדי?' עניתי שאם זה יקרה, אתמודד. אין הבטחה שמערכת היחסים הזו תלך חלק כל החיים".
בפגישתם השנייה, קליין ותורם הזרע כבר עסקו בהבאת ילד לעולם. וכן, הם עשו זאת בצורה טבעית. "זה היה מוזר", היא משתפת, "פעולה מחושבת, אבל בסופו של דבר זה עבר טוב". באופן פלאי, קליין הרתה בעקבות הניסיון הראשון והיחיד שלה עם התורם. "הצליח לי מאוד", היא אומרת. היום בנה כבר בן שנתיים וחצי.
הבנתי שאת חושבת על ילד שלישי.
"כן, אני מאמינה שיהיה בסדר ואולי אצטרך להצטמצם כלכלית. גם בקשר זוגי עם נישואין יש פחדים, אז אני פשוט הולכת עם החזון שלי להרחבת המשפחה באופן טבעי ולא נותנת לפחד לעכב אותי".
נראה שלא מדובר במקרה פרטי אלא בתופעה שהולכת ומתרחבת: נשים שמעוניינות להביא ילד לעולם בוחרות לעשות זאת באמצעות קשר ישיר עם תורמי זרע, ולא באמצעות בנקי זרע ממשלתיים או פרטיים. האם זה נעשה מתוך רצון לדעת מיהו אבי הילד? האם בגלל העלויות של מנות הזרע? מנה אחת עולה 800 שקל ומעלה (העלות נקבעת לפי מספר הבדיקות הגנטיות המבוצעות), ופעמים רבות יש צורך בכמה מנות. ואולי התופעה קורית בגלל אובדן אמון בבנקי הזרע והחשש מגילוי עריות?
"בעקבות משבר רפואי שעברתי לפני כמה שנים, אני לא מתקרבת לרופאים אם אני לא חייבת", מצהירה אליה (שם בדוי), "בגלל מצבי עדיף לי לא להיכנס להיריון, אז החלטנו שזוגתי תעשה זאת. היה חשוב לנו לראות את מי שיעזור לנו להביא ילד לעולם, יש בזה משהו חם יותר מבנקי זרע - ויותר בשליטה שלנו".
"בנק הזרע שלח אותנו למומחית פריון שלקחה 1,200 שקל. היא הייתה כזאת ביץ' עם ציפורניים ארוכות, שאמרתי לעצמי: אין סיכוי שמישהי כזו עושה הזרעה וזה מצליח"
אליה (35), מורה, מתגוררת בחיפה עם זוגתה. בתחילת הדרך הפיצו השתיים בקרב חברים שהן מחפשות תרומת זרע. כשזה לא הועיל, פנו לבנק זרע פרטי וקנו כמה מנות, "שהיו יקרות באופן בלתי נתפס", היא משחזרת, "בנוסף, כל ההליך היה פולשני. את מחויבת לעשות הכול לפי התנאים שלהם ותהליך ההזרעה נעשה במרפאה קרה, תחת אור של פלורוסנטים. בנק הזרע שלח אותנו למומחית פריון, שלקחה 1,200 שקל לפגישה. היא הייתה כזאת ביץ' עם ציפורניים ארוכות, שאמרתי לעצמי: אין סיכוי שמישהי כזו עושה הזרעה וזה מצליח. כל התהליך היה ביורוקרטי וקר, והוריד לנו את המורל. אנחנו אלטרנטיביות במהותנו ולדעתי הסיכוי להיכנס להיריון ככה נמוך".
בשלב זה בחנו השתיים אפשרות להורות משותפת, שירדה מהר מן הפרק, "כי זה להיכנס לקשר לכל החיים". הן שלחו מיילים לכל מכריהן, ובהם כתבו שהן מחפשות תרומת זרע פרטית. "דווקא מהקהילה הלהט"בית נתקלנו בהמון התנגדות, אמרו לנו: 'זה יסבך אתכן, לכו לבנק הזרע', והרבה לסביות שנעזרו בבנק הזרע לא הבינו מה כל כך מסובך בעינינו".
הן פנו לבנקי זרע בחו"ל ונרשמו לאתר בשם co-parentmatch, שבו תמורת תשלום חודשי ניתן לראות גברים מכל העולם שמוכנים למכור זרע. "זה כמו אפליקציית היכרויות, את מדפדפת ורואה תמונות סקסיות של תורמים מניו־זילנד, אנגליה ועוד. יש תורמים עם אגו גדול שמסתובבים בעולם ורוצים להפיץ את זרעם. בעיניי הם קצת דוחים".
ואז הן מצאו באתר גבר שמעוניין בהמשכיות, אבל לא רוצה ילדים משלו. "הוא רואה בזה שליחות", מחדדת אליה. בתיאום עם הביוץ של בת הזוג של אליה, אותו גבר, שכלל לא ביקש כסף על הזרע, הגיע ארצה והשתיים סידרו לו טיסה ולינה על חשבונן. השלושה חתמו על הסכם שפוטר את האב מדרישות כלכליות או סיוע פיזי ומונע ממנו זכויות, כמו החלטות חינוכיות. "מעבר לזה, כל קשר חברי נעים הוא אפשרי".
השלושה עשו שש הזרעות בשיטת הכוס והמזרק, אך בת הזוג לא נקלטה. כעבור חודשים אחדים השתיים טסו אליו, כדי לנסות שוב. "הפעם כן שילמנו לו, כי הוא הפסיד ימי עבודה בגללנו. גם הפעם זה לא הצליח. עד עכשיו הוצאנו אלפי שקלים על התהליך, על מנות זרע, טיסות ומלונות. זה לא פשוט עבורנו, אבל אנחנו שמחות שזה התהליך שבחרנו".
"עכשיו אנחנו מחפשות תורם מהארץ. אני מקווה שהכתבה תביא לקבוצת הפייסבוק (משפחה אחרת) עוד גברים שמוכנים לתרום זרע. אנחנו יכולות להבטיח לגבר שיפנה אלינו ויימצא מתאים המשכיות אהובה בעולם. אם קורא את הכתבה גבר בריא, שיכול לעשות החלטה בלב שלם ולהתמסר להזרעות, לפעמים ארבעה ימים ברציפות - אנחנו מוכנות לשלם. נשמח לפניות דרך המערכת. ולכל אנשי המקצוע שעוסקים בפריון אני אומרת: זו לא בדיקת אף־אוזן־גרון. זה תהליך מורכב ועדין, אז תסתכלו על האישה שמולכם בעיניים ותפתחו את הראש".
גם גלי (שם בדוי), מארגנת אירועים שמתגוררת בגרמניה עם בת זוגה ואמא לבת שנתיים, נעזרה בתרומת זרע פרטית. "מאז ומעולם היה לי ברור שאם אביא ילד לעולם אבחר בזרע לא אנונימי", היא אומרת.
למה?
"רציתי שהילד יגדל בלי סימני שאלה לגבי אבא שלו. גם העובדה שבנקי זרע בישראל אינם מפוקחים כראוי השפיעה על הבחירה שלנו. תורם זרע יכול לתרום בבנק אחד עד כמות מסוימת ואז לתרום בבנק אחר. זה קצת מסחרה, שלא לדבר על העלויות המטורפות של מנות זרע, במיוחד אם את רוצה זרע מחו"ל. בנוסף, לא ראיתי צורך לערב בעלי מקצוע רפואיים בעניין. אני מאמינה שהסביבה הרפואית של טיפולי הפריון היא קרה, סוגרת ומלחיצה. זו לא האווירה הכי נחמדה להיכנס בה להיריון. רציתי לחוות את הרגע הזה, של חיבור לגופי ולנשמה שאני רוצה להביא אליי, באופן שבו אני שולטת בסיטואציה, ולא להישלט על ידי מערכת רפואית".
איפה מצאתן תורם זרע פרטי?
"כתבנו על כך לכל מי שאנחנו מכירות, כדי שיעבירו הלאה. היה לנו חשוב שהתורם יגיע דרך מישהו שאנחנו מכירות. קיבלנו הרבה פניות, כולל מבחור שרצה הורות משותפת, מה שלא מתאים לנו. פתאום קיבלנו פנייה מבחור גיי שאנחנו מכירות מהארץ ושגר בעיר אחרת בגרמניה. הוא כתב: 'יש לי הרגשה חזקה שאנחנו צריכים לדבר'. זה הפתיע אותי. נפגשנו שלושתנו כמה וכמה פעמים ובדקנו אם הרצונות שלנו תואמים. בין הפגישות, בעקבות שיחות עם אנשים מהארץ שהכניסו בנו פחד, עלו אצלנו חששות ובכל פעם שנפגשנו, החששות התפוגגו והיה ברור שאנחנו בכיוון נכון".
מבחינה משפטית, הייתן רגועות?
"אחרי התייעצות עם ארגון שמייעץ למשפחות קוויריות בגרמניה, הבנו שאנחנו לא יכולות להיות בטוחות משפטית כל עוד בת הזוג שלי לא מאמצת את הילדה. כשיש לילד הורה אחד, להורה הביולוגי השני יש אפשרות לדרוש אבהות. מצד שני, גם התורם לא בטוח משפטית, כי תיאורטית אנחנו עלולות יום אחד לדרוש מזונות, כך שהכול מבוסס על אמון. העובדה שמדובר בבחור מהמעגלים החברתיים־תרבותיים שלי נתנה לי ביטחון. זה לא בחור שמצאתי באינטרנט. תרומת זרע פרטית מתאימה לדעתי רק כשיש פרטנר אמין, ולא מתאימה למי שמוּנעת מפחד, כי נושא הביטחון המשפטי יטריד אותה כל חייה".
"שתינו שמפניה, אכלנו שוקולד ואז זוגתי ואני יצאנו והוא הוציא מגופו זרע לכוֹס. העברתי את הזרע למזרק והזרקתי לעצמי"
ביקשת ממנו לעשות בדיקות גנטיות?
"עשיתי בדיקות גנטיות פרטיות בארץ וגיליתי שאני נשאית של משהו אזוטרי, אז הוא הלך ובדק את זה. ידענו שהוא נבדק למחלות מין באופן קבוע ואחרי הבדיקה האחרונה הוא הקפיד על מין מוגן, כדי לא לסכן אותי".
איך התקדמתם?
"במשך תקופה עקבתי אחרי המחזור החודשי שלי בעזרת שיטת המודעוּת לפוריות וידעתי מתי בדיוק אני פורייה. נפגשנו שלושתנו בעיר שבה הוא גר. זה היה ערב מדהים: שתינו שמפניה, אכלנו שוקולד ואז זוגתי ואני הלכנו לסיבוב בחוץ, בזמן שהוא הוציא מגופו זרע לכוֹס וקרא לנו לבוא מהר. העברתי את הזרע מהכוס למזרק והזרקתי לעצמי. לשמחתי, נקלטתי בפעם הראשונה".
הוא היה איתכן בקשר מאז?
"הוא היה שותף להתרגשות בהיריון, עדכנו אותו ושלחנו לו תמונות אולטרסאונד. נכון להיום, הקשר בין כולנו מעולה. אנחנו נפגשים אחת לחודש־חודשיים. הוא לא מעורב, אלא יותר כמו דוד של הילדה. היא אוהבת אותו וקוראת לו בשמו ולא אבא, ויודעת שהוא תרם להבאתה לעולם ברצון גדול. אנחנו מחכות שהיא תגדל, כדי שהוא יוכל לקחת אותה לבקר את המשפחה שלו. על טוב יותר מזה לא יכולנו לחלום. קרה לנו נס".
למה לדעתך תרומות זרע פרטיות הופכות לפופולריות יותר לאחרונה?
"זה שילוב של גורמים כלכליים ומחדלים שקרו בבתי חולים. הדור של ההורים שלי או של סבא וסבתא שלי עשו מה שאומרים להם, הדור שלי שואל שאלות ובוחר בעצמו. התא המשפחתי הפך נזיל יותר, במיוחד בגרמניה, זה כבר מזמן לא רק אבא, אמא וילדים. זה מזמין כל אחת לשאול את עצמה מה המבנה המשפחתי שנכון לה".
"עזרתי ללא מעט נשים כשתרמתי להן זרע בצורה שהכי נוחה להן", מספר תורם זרע פרטי, שמבקש שנכנה אותו כאן "התורם". הוא בשנות ה־30 לחייו, עובד בהייטק וגר במרכז הארץ. אנחנו משוחחים בשיחת וידיאו ארוכה שבה הוא נראה מרשים מאוד. נכון להיום, הוא טוען, הוא בין התורמים הפרטיים הספורים בארץ. נשים מגיעות אליו דרך קבוצות פייסבוק ודרך אתרי תיווך בינלאומיים.
מה מניע אותך?
"הבנתי שזו המתנה הכי גדולה שאני מסוגל להעניק לאדם אחר, ויש הבדל של שמיים וארץ בין קבלת זרע מאדם שאפשר להתרשם ממנו ובין קבלת זרע לפי קטלוג ממוסד רפואי. כשמישהי זוכה להקים משפחה, היא מגשימה משאלה עצומה שלה. כשהאושר הזה נוצר, אפילו הריקושטים הקטנים שניתזים ממנו מסבים לי סיפוק עצום. הנשים שמקבלות ממני זרע מעריכות את העזרה שלי, זו הרגשה מדהימה".
ואתה לא מבקש דבר בתמורה.
"קרה שהעבירו לי סכום גדול והחזרתי אותו. מאז למדתי להבהיר שאני לא רוצה כסף, וגם לא מתנות. הרבה נשים אומרות לי בשיחות הראשוניות שזה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי. אני מבין אותן, כי זה לא שגרתי, והן לא מכירות אותי".
איך אתה תורם?
"כוס ומזרק זו שיטה מעולה, שאפשר לסמוך עליה".
"מישהי הזמינה אותי לברית, אבל לא באתי. חשוב לי שהסידור לא יגלוש למחוזות אפורים. יש נתרמות ששולחות עדכונים מעבר לזה. כיף לי לראות תמונות, הילדים מקסימים, דומים לאיך שנראיתי כשהייתי ילד"
באופן מפתיע, משפחתו יודעת על כך. "אמא שלי חששה ושאלה הרבה שאלות כדי לוודא שאני לא מסכן את עצמי", הוא משתף. "גם כמה מהחברים שלי יודעים".
מה לגבי נשים שאתה יוצא איתן?
"אני מספר להן בשלב מוקדם בקשר, מגיע להן לדעת, זה פרט מהותי עליי. עוד לא קרה לי שזה היה דיל ברייקר".
אתה עושה הסכם כתוב עם הנתרמות?
"זה הכרחי. היו כאלה שלא רצו הסכם או כאלה שהיו כל כך להוטות להתקדם, שרצו לחתום בלי לקרוא. יש גם כאלה שיוצרות קשר וכותבות: 'היי, אני מבייצת היום' מבלי שעשינו אפילו פגישת היכרות".
ההסכם כולל את התחייבותו שלא לדרוש אבהות ואת התחייבותה של האישה שלא לדרוש מזונות. מעבר לזה, התורם מבטיח לסייע להליך בירור יהדות במידה שהילד ירצה להתחתן ברבנות. בגיל 18, לפי ההסכם, יוכל הילד ליצור קשר ולהיפגש איתו. "בזכות העובדה שהזהות שלי תהיה ידועה לילדים, הם לא יצטרכו לערוך בדיקת רקמות לפני שהם מתחתנים, למניעת גילוי עריות", הוא מסביר.
אתה לא חושש מתביעות עתידיות?
"אני לא חושב שנשים יגמלו לי רעה תחת הטובה שאני עושה להן".
זה קצת תמים מצידך.
"יכול להיות שאני תמים, אבל התוצאה היא לא מעט משפחות מאושרות שנוצרו בזכות התמימות שלי".
אתה שומר על קשר עם הנתרמות?
"הן מעדכנות אותי כשהן נקלטות ומדווחות כשהן יולדות. מישהי הזמינה אותי לברית, אבל לא באתי. חשוב לי שהסידור לא יגלוש למחוזות אפורים. יש נתרמות ששולחות עדכונים מעבר לזה. כיף לי לראות תמונות, הילדים מקסימים, דומים לאיך שנראיתי כשהייתי ילד".
תרצה להיות אבא בעתיד?
"כן. אני מאמין שכשזה יקרה, אפסיק עם תרומות הזרע".
"מאחר שבנק הזרע כפוף לחוקי המדינה, שלפיהם תרומת הזרע חייבת להיות אנונימית, במקרה שבו הורים יעשו הסכם ביניהם בגין ילד שלא נולד, בית המשפט לא יכבד אותו", אומרת עו"ד איימי בכור־בוני, מומחית בדיני משפחה.
למה?
"משתי סיבות. לא ניתן לעשות הסכמים כאשר אין אישיות משפטית, זרע ועובּר הם לא אישיות משפטית ולכן הסכם כזה לא יחייב את הקטין, שהוא צד שלישי להסכם. טובת הקטין היא מעל הכול, ולכן האב יהיה חשוף לתביעת מזונות, ולא רק - הוא גם יהיה האפוטרופוס של הקטין, שיוכל גם לרשת אותו".
אז מה כן אפשר לעשות?
"הסכם חוזי, שהוא חוזה בין שני צדדים בדבר נזק שעלול להיגרם והסכם שיפוי, שלפיו אם מישהו יתבע את האב בסכום הקשור לזרע שתרם, על האם לשפותו בסכום שייקבע בין הצדדים. יש גם הסכמים מתחכמים יותר, שלא קושרים את הקטין ישירות, אלא מייצרים מערכת יחסים הסכמית לכאורה, הקשורה לנזקים שייגרמו לתורם. אמנם בית המשפט לא יאשר הסכם לגבי קטין, אבל אין סיבה שלא יכיר בהסכם כספי בין שני צדדים".
ד"ר שימי ברדה, מנהל המעבדה בבנק הזרע במרכז הרפואי תל־אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב): "המועמד לתרומה צריך להיות ראוי בעינינו מבחינת הנראות, האסתטיקה וההיגיינה. הוא צריך להיות ללא רקע משפחתי של מחלות גנטיות קשות או נפשיות ולעבור בדיקות מקיפות הכוללות בדיקות זרע, בדיקות גנטיות, מחלות זיהומיות וספירת דם".
ד"ר עופר פאינרו, מנהל בנק הזרע ויחידת ה־IVF בקרייה הרפואית רמב"ם, חיפה, מוסיף: "בנקי זרע ציבוריים עובדים תחת פיקוח ובשיתוף פעולה עם משרד הבריאות. הבדיקות של התורם מבוצעות באופן אנונימי על ידינו, וכוללות בדיקת זרע (כולל עמידות להקפאה והפשרה), בדיקות דם כלליות, סרולוגיה זיהומית ובדיקות גנטיות. בנוסף, צוות בנק הזרע אצלנו נפגש עם התורם על בסיס שבועי לתקופה של כחצי שנה, על מנת לבסס התרשמות התנהגותית וחברתית, ורק אז התורם יוצע למטופלות".
הכתבה התפרסמה במגזין "לאשה"
