רגע לפני שהגרוש של איילת נכנס ללחימה בעזה, הוא נפגש עם עורך דין וכתב צוואה. "הוא הבהיר לי שאני לא אקבל כלום, ואת הירושה שמגיעה לילדים שלנו הוא יפקיד אצל בן משפחה שלו עד שהם יגיעו לגיל 18. הוא לא מבין שאם משהו יקרה לו, הילדים ייפגעו מההחלטה הזו", היא אומרת.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
הגירושים של איילת (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת) טריים יחסית, עברה רק קצת יותר משנה. "הוא היה אלים", היא מספרת. "על הרקע הזה נפרדנו". את האלימות, היא מספרת, הוא מפעיל כלפיה כעת בצורה אחרת: אלימות כלכלית.
הגרוש של איילת לא קיבל צו 8 למילואים. לדבריה, הוא החליט להתגייס כיוון שהעסק שלו נפגע מאוד עם תחילת המלחמה ולא היה צפי לחזרתו לתפקוד מלא. עבורו שירות המילואים היא דרך להתפרנס בתקופה הזו. אף על פי שההחלטה שלו הפכה את החיים של איילת, הוא לא התייעץ איתה, לדבריה, ולא שיתף אותה במחשבה. הוא רק הציב בפניה עובדה. עד כה הוא שירת יותר מ-180 ימים ארוכים.
בספטמבר שעבר איילת התחילה עבודה חדשה דרך חברת כוח אדם. כשפרצה המלחמה, שלושת הילדים עברו באופן זמני ללמוד בזום. לפי הסכם הגירושים, הילדים אמורים לשהות אצל הגרוש עשרה ימים בחודש. כאשר איילת ביקשה ממנו שיסייע לה במצב החדש, תגובתו הייתה נחרצת. "הוא אמר לי, 'את רוצה שאקח אותם בימים שהם לא שלי? תשלמי לי'. אבל הוא מרוויח פי שניים וחצי ממני. זה לא השתלם לי".
מאז שהגרוש במילואים, הקושי רק הלך וגבר. "בגלל שהילדים כל הזמן אצלי, ההוצאות שלי גדלו בצורה משמעותית, למשל, בקניות של אוכל. אני לא יכולה לעבוד במשרה מלאה כי אני יוצאת מוקדם לאסוף אותם, לוקחת ימי מחלה וגם לא עושה שעות נוספות, שזו דרך מקובלת להעלות את המשכורת. בינתיים הגרוש שלי מקבל מענקים מהצבא ואני לא רואה מזה שקל. זה פשוט מכעיס".
לצד ההכרה בעבודת הקודש שעושים אנשי המילואים, חשוב להתייחס לסוגיית גרושות המילואימניקים, שנמצאות במצב מורכב מאוד. מעבר לקונפליקטים שגם ככה קיימים בצורה כזו או אחרת בקרב בני זוג שהתגרשו, שירות המילואים מוסיף עוד מתח למערכת, לא רק כי כל הנטל נופל על הגרושה, אלא גם בשל העובדה שהזכויות הניתנות למשרת מילואים מהמדינה בגין ילדיו, ומיתרגמות לסכום לא מבוטל, ניתנות לו בלי להביא אותה בחשבון. ירצה - יחלוק בהן עם גרושתו. לא ירצה - לא יחלוק. מדובר בתלות לא הוגנת שמנוצלת לעתים לרעה על חשבון הגרושה.
כרמי אור: "ברגע שהפרידה לא טובה, והגרוש שומע שגרושתו אמורה לקבל כסף, יכולים להתרחש הסכסוכים של החיים. יש נשים שחוששות להגיש בקשה לסיוע"
בחודש מאי האחרון התקבל "תיקון 19 לחוק החיילים המשוחררים", שבין היתר העניק את אותן הזכויות שמגיעות לנשות המילואימניקים גם לבנות זוג לשעבר של משרתי המילואים. אלא שהמימוש של התיקון לחוק כרוך לא רק בביורוקרטיה רבה - הוא גם דורש שיתוף פעולה מלא של משרת המילואים.
"אם הגרוש לא משתף פעולה, זו בהחלט בעיה", אומרת כרמי אור מפורום נשות המילואימניקים, בעצמה גרושתו של משרת מילואים פעיל. אור מספרת על משרתי מילואים שמסרבים להעביר לבנות הזוג שלהם לשעבר את טופס 3010, המהווה אישור מצה"ל על מספר ימי שירות המילואים ושדרכו יכולה בת הזוג לשעבר לקבל הקלות מהמעסיק. "אנחנו עדות לאלימות כלכלית", היא אומרת. "לא באנו להכפיש את המין הגברי, אבל יש גברים שחוזרים מהמילואים ולא מספרים לגרושות שלהם, ויש כאלה שמתנדבים לעוד ועוד ימי מילואים כי יש מי שנמצאת עם הילדים". אור פועלת כדי שהצבא יכיר בגרושות של משרתי המילואים, "שתהיינה להן זכויות שוות ושאפשר יהיה לממש אותן", היא מסבירה.
היא בת 47, תושבת ירושלים, גרושה פעמיים. הגרוש הראשון הוא איש קבע ואבי שלושת בניה הבוגרים, שאחד מהם חייל לוחם בסדיר. הגרוש השני משרת במילואים כקצין אג"ם בחטיבה לוחמת. הוא גויס ביום הראשון למלחמה ומאז חזר פעמים ספורות הביתה. יש להם שני ילדים משותפים, בני חמש וחצי ושלוש וחצי.
"אני לבד עם הכול ועם כולם", היא אומרת. "אמנם אני בקשר טוב עם הגרוש שנמצא במילואים, עושה לו כביסות, מביאה מנקה לבית שלו לפני שהוא חוזר לחופשה ומכינה לו אוכל - אבל בזמן כזה קשה מאוד להחזיק הכול. אני יועצת כלכלית ומקימה בימים אלה סטארט־אפ, ונאלצת לעבוד בלילות כי בימים אני עם הקטנטנים. למזלי, בירושלים מסגרות החינוך פועלות כרגיל. מה שעובר על הגרושות בצפון, למשל, שם לומדים כרגע בזום, הרבה יותר קשה. לתפעל בית כשהילדים נמצאים בו כל הזמן זה פי שניים אוכל, כביסות, חשמל, מים. זה המון כסף".
פאר וולהיים: "ההבדל היחיד ביני ובין אישה נשואה הוא שאני רגילה לישון לבד בלילה. כל שאר הקשיים הם אותם קשיים, כולל הפחד לאבד את האבא של הילדים שלי"
את המענקים השונים שלהם זכאים אנשי המילואים, הם מקבלים דרך קרן הסיוע של צה"ל, שהחלה את פעולתה ב־15 בנובמבר 2023, ואמורה לפעול במשך שנה. לפי הנהלים, קרן הסיוע אמורה להחזיר כספים גם לגרושות של משרתי המילואים במקרה של אובדן הכנסות, אולם ברגע שהגרושה מגישה הוכחות על פגיעה בהכנסות, מקרן הסיוע מתקשרים לגרוש כדי לאמת פרטים. "ברגע שהפרידה לא טובה והגרוש שומע שגרושתו אמורה לקבל כסף, יכולים להתרחש הסכסוכים של החיים", אומרת אור. "יש נשים שחוששות להגיש בקשה לסיוע, בגלל שהן לא רוצות שהגרוש שלהן יעלה על הקו ויידע מה מצבן הכלכלי".
אפרת פאר וולהיים (45), עצמאית בתחום התיירות, מגשרת משפחתית ומאמנת זוגית, דווקא כן הגישה בקשה לסיוע. "בניגוד לגרושות אחרות, הגשתי דיווח על אובדן הכנסות כי אני בקשר מצוין עם הגרוש. ועדיין, זה עלה לי במאמצים רבים", היא אומרת. "בנוסף, ההכנסה שלי ירדה ב-90% וקיבלתי פחות משליש ממה שהפסדתי. החישובים של קרן הסיוע לא ברורים לי בכלל".
פאר וולהיים, חברה בצוות גרושות בפורום נשות המילואימניקים, מספרת כי לאחר שהגישה את הבקשה, יצרו איתה קשר מקרן הסיוע וביקשו להעלות את בעלה לשעבר על הקו. "אמרתי שאני לא מסכימה, וזה עניין עקרוני. אנחנו בכלל לא יודעות מה המידע שחשוף לגרוש, כי זה נמצא באזור האישי שלו, וזו הסיבה שגרושות רבות לא מגישות בקשה לסיוע. הן לא רוצות שהגרוש שלהן יידע מה קורה איתן מבחינת ההכנסה".
בעלה לשעבר שירת באוגדת עזה מאז תחילת המלחמה במשך כ־240 ימים. הוא איבד חברים במהלך הקרבות, ובשל תפקידו הרגיש יצא מעט מאוד הביתה. "במסגרת הסכם המשמורת המשותפת הוא אמור לקחת את הילדים 50% מהזמן. בפועל הם ישנו אצלו 12 לילות בכל התקופה הזו", היא אומרת. "אני לא באה אליו בטענות, זה המצב".
בני הזוג לשעבר גרושים שמונה שנים, ולהם ארבעה ילדים משותפים, בני 13 עד 20. לו יש שני ילדים נוספים מהזוגיות הנוכחית שלו. "זה קל יותר פיזית ולוגיסטית שהילדים גדולים, אבל ממצב של חלוקת זמנים שוויונית, עברתי למצב שבו רוב הזמן הם איתי והעלויות מוכפלות מבחינת אוכל, חשמל, מים. המדינה צריכה להתחיל להכיר בנו, ולראות בנו חלק ממשפחת המילואים".
איפה את מרגישה את האפליה?
"ילדים להורים גרושים הם לא שווי זכויות, רק בגלל שההורים שלהם לא חיים ביחד. אני לא זכאית לקחת אותם לימי כיף או לקייטנות כמו נשות אנשי המילואים. אני לא מקבלת את כל ההטבות של המערכת הבנקאית שניתנות למשפחות משרתי מילואים - דחיית תשלומים, ריביות, הלוואות. זה מסתכם באלפי שקלים וזה כסף שיורד מהאוכל שלהם. העין שלי לא צרה באף אחד, אבל גם לנו מגיע. ההבדל היחיד ביני ובין אישה נשואה הוא שאני רגילה לישון לבד בלילה. כל שאר הקשיים הם אותם קשיים, כולל הפחד לאבד את האבא של הילדים שלי".
לאחרונה קרן הסיוע הסכימה לפצות גרושים עקב אי־קיום המשמורת בשל שירות המילואים. לפי ההסדר, אם בהסכם הגירושים נקבע סכום פיצוי עבור כל יום שבו ההורה המשמורן לא לקח את ילדיו, ואם הגרוש העביר את הפיצוי כנדרש לגרושה וסיפק הוכחות לכך - הוא יקבל החזר חלקי מהצבא. אלא שנשים מספרות כי מדובר בתהליך מסורבל.
"אנחנו הגשנו את הבקשה לפיצוי", אומרת פאר וולהיים. "הגרוש שלי העביר אליי את הכסף כפי הנדרש, אבל הוא קיבל בחזרה רק רבע מהסכום. למה ברגעים המעטים שהוא בבית הוא צריך להתעסק עם ביורוקרטיות של קרן הסיוע? למה אנחנו צריכות להגיע לקו העוני?"
"הביורוקרטיה מתישה מאוד", מסכימה אור. "שלא לדבר על נשים פרודות, שאין להן הסכמים חתומים ולא כתוב בתעודת הזהות שהן גרושות. בגלל המלחמה יש עלייה באחוזי הגירושים, אבל במקביל הרבה תהליכים מתעכבים בגלל המלחמה".
"ההסדר בעייתי מאוד גם לגרושות שנמצאות בקונפליקט עם הבעל לשעבר", מוסיפה פאר וולהיים. "הגרוש לא יסכים להעביר להן את כל הסכום ולקבל רק חלק ממנו בחזרה".
פאר וולהיים מודה שבתה החיילת יצאה לחופשה מיוחדת מהצבא כדי לעזור לה. "הסיטואציה הייתה לא פשוטה, בטח לא ברמה היצירתית של להמציא את עצמי מחדש. הגברתי את עבודות הגישור והאימון, פתחתי קרנות, לקחתי הלוואות ולא נעים לומר - גם תרומות. הגרוש עזר איפה שהוא יכול. זה לא מחוסר רצון, גם הוא כעצמאי נדפק".
גם כשהפרידה נעשתה ברוח טובה, הקשיים הם אינסופיים. "עד המלחמה היה לי 50% מהזמן שיכולתי להתמסר בו לעבודה, ופתאום אין לי את הזמן הזה", אומרת אור. "אין לי זמן לתחביבים, אין זמן לעצמי. גרושות אוכלות יותר כאפות, כי הן היו רגילות לחופש שלהן ופתאום אין להן את זה. באיזשהו שלב החלטתי שאני לא מתביישת, והלכתי לכל פעילות לילדים שהציעו בירושלים לנשות המילואים. כל הפיצות והגלידות ששלחו - להכול נרשמתי. עשינו בפורום נשות המילואימניקים עבודה כדי שיראו אותנו, ועדיין אנחנו עושות".
"אני מרגישה שקופה", אומרת איילת. "הרגשתי את זה גם במקום העבודה וגם בקהילה שבה אני גרה. אין לי בן זוג, אין קשר עם המשפחה המורחבת, יש כבדות של המלחמה ואין משהו שמכניס אהבה, שמחה, אכפתיות ונשיאה בנטל הנפשי של הסיטואציה. זה הגיע למצב שהילדים פנו אליי ולא הצלחתי לענות להם, הרגשתי שאני חסומה, נחנקת".
נשמע קשה מאוד.
"החלטתי שאני לא מוותרת. נכנסתי למנהל שלי לפני שבוע ואמרתי לו 'הגרוש שלי חצי מהשנה במילואים וכל הנטל עליי, אני לא מגיעה אפילו לתקן את האוטו'. הוא אישר לי לעבוד יומיים בשבוע מהבית. כתבתי גם בקבוצת הוואטסאפ של אמהות מהיישוב וביקשתי עזרה. נעזרתי בכל מי שהציעה, בין אם בלהכין אוכל או לשמור על הילדים".
בינתיים, יש מי שטובעת ומתקשה להרים את הראש מעל המים. זה הסיפור של שני (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת): שלושה חודשים אחרי שהמלחמה החלה נפצע הגרוש שלה, החלים וחזר למילואים. בסך הכול הוא היה בשירות פעיל יותר מ־220 ימים בשנה האחרונה, אבל לא בתפקיד לוחמה. "הדבר הגרוע ביותר זה אי־הוודאות", היא אומרת. "הוא בכוונה לא אומר לי כלום. אני לא יודעת מתי הוא אמור לצאת לחופשה, וגם סביב הפציעה לא ידעתי מתי הוא משתחרר מבית החולים. הכול באוויר כל הזמן ואני לא יכולה לתכנן כלום".
הם גרושים כמעט עשור ולהם שלושה ילדים משותפים. לאחרונה התארסה שני לבן זוגה, לוחם בשירות מילואים ששירת כחצי שנה עד כה. "אם תכננתי משהו עם הילדים ופתאום הגרוש מגיע, אני כמובן אבטל את התוכניות כדי שהם יהיו איתו. היו מקרים שהוא היה אמור להשתחרר וקבעתי תוכניות עם בן הזוג שלי, אבל בסוף הוא לא הגיע ולא טרח לעדכן אותי. אני לא יכולה לנהל את חיי, אין לי שליטה ואני לא בטוחה אם זה אילוצים או שהוא עושה לי בכוונה".
יש גם קושי כלכלי?
"בתחילת המלחמה הוא גם לא שילם מזונות, אחר כך הוא שחרר את זה. בקשות להחזרים על בייביסיטר, טיפולים רגשיים וכל העזרה בבית, הכול נכנס אליו ישירות לחשבון ולנו, הגרושות, למרות שיש הרבה הוצאות, לא מגיע כלום. אני לומדת באוניברסיטה ועובדת בחצי משרה. אחד הילדים לומד רחוק מהבית ואין הסעות. זה אומר שאין יום שאני יכולה לצאת מוקדם ללימודים. אין לי בוקר פנוי, אין לי ערב פנוי, אין זמן להשלים עבודות ואין מי שיגבה אותי או יפצה אותי כשאני מפסידה לימודים או מזמינה מונית כדי לשלוח את הילד לבית הספר.
"חשבתי על זה שהחברות הנשואות שלי, יש להן את הביחד הזה. יש למי לבכות כשקשה עם הילדים. יש להן הכרה ופיצוי ומי שרואה אותן. לנו אין את זה. אני לגמרי לבד בסיפור הזה, אין מעגלי תמיכה. צריך להחזיק שגרה בטירוף הזה, והגרוש שלי מנצל את האמפתיה למשרתי המילואים כדי למרר את חיי".
הגרושות של משרתי המילואים מבקשות להפוך אותן לישות מזוהה במערכת. "שלאמא לילדים של מישהו שנמצא בשדה הקרב תהיה זהות", אומרת אור. על פי הביטוח הלאומי מדובר ב־5,000 משפחות, לפי פורום נשות המילואימניקים המספר גבוה יותר. "גרושים רבים אינם רשומים ככאלה בתעודת הזהות, כי התחתנו בשנית", אומרת פאר וולהיים.
אור: "היינו בוועדות הכנסת ומאגף כוח אדם אמרו לנו: 'אנחנו לא יכולים להיכנס בין בני זוג והקונפליקטים שלהם'. ההתנהלות צריכה לעבור למצב של פיצוי לפי מספר הילדים, ישירות לחשבון הבנק של הגרושה.
"אחד המפקדים הבכירים אמר לי, 'ואם הגרושה של משרת המילואים התחתנה בשנית?' אמרתי לו, 'אז מה? יש לה עדיין ילדים מהגרוש שנמצא בעזה'. הוא אמר 'אבל יש לה גם בעל'. עם זה אנחנו נלחמות - עם שוביניזם, עם הקטנה, עם המערכת שלא רואה אותנו".
מדובר צה"ל לא התקבלה תגובה לכתבה.
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
