לפני כמה חודשים נתקלה הסופרת רוני גלבפיש בכתבה על פנטזיות מיניות. "סיפרו שם על מחקר שנערך בארצות-הברית על פנטזיות, ובמסגרתו בדקו לכמה אנשים יש פנטזיות נפוצות כמו מין מרובה משתתפים, דברים שקשורים ל-BDSM או היפוך מגדרי", היא מספרת. "מה שהקפיץ אותי לא היו תוצאות המחקר אלא הפרשנות של כותבת הכתבה, שהייתה מלאה בשיפוטיות, ביקורת ולעג. לא הבנתי למה היא נכנסה למרחב העדין הזה ברגל כל כך גסה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
גלבפיש יכלה לשכוח מכל העניין ולהמשיך בחייה, אך הנושא לא הרפה ממנה. "הסתובבתי עם זה איזו תקופה, והתחלתי לתהות איך אנשים ונשים סביבי מתייחסים לנושא של פנטזיות. ניסיתי לנהל שיחות בנושא, והבנתי שלא אקבל תשובות משמעותיות או עמוקות מחוץ למעגל של החברות הכי קרובות שלי. ואז חברה שלי סיפרה שכשהיא שוכבת עם בעלה היא מפנטזת על גברים אחרים ושהיא מרגישה נורא אשמה. זו הייתה הנקודה שבה החלטתי לעשות עם זה משהו".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בכל תקופת זמן אחרת, ה"משהו" של גלבפיש - בת 53, נשואה פלוס שלושה, סופרת מוערכת ועטורת פרסים ("סיפור קטן ומלוכלך", "אגם הצללים", "בית מלאכה לכתיבה", "המנהרה של נורי") - היה לכתוב על זה ספר. אלא שלאחרונה היא לקחה חופשה ללא תשלום מנושא הכתיבה. "בתקופת הקורונה הייתה לי פריחה מקצועית דרמטית", היא מסבירה. "פרסמתי ספר, לימדתי סדנאות אונליין בקצב מטורף, הוצאתי סיפורים קצרים שקיבלו תגובות מהממות, ומשהו בפריחה הזו ערער אותי ממש חזק. הרגשתי שכל הסיפורים נהיו חסרי משמעות ולא רציתי יותר להתעסק עם מילים".
לפיכך החליטה, בתור התחלה, לשאול נשים אחרות. "יצרתי טופס אינטרנטי אנונימי, ובשלב הראשון שלחתי אותו ל-26 מכרות. היו איזה שלושה ימים של דממה, ואז זה פשוט התפוצץ. בשלב הבא פרסמתי את הטופס כקול קורא וקיבלתי מלא מלא מלא פנטזיות מפורטות. מלא".
איך את מסבירה את ההיענות?
"האנונימיות שחררה נשים שהיה להן קשה לבטא את עצמן, מכל מיני סיבות - ביישנות, חינוך פוריטני, מחשבות על פרטיות או על צניעות, בושה. הקולות האלה חזרו על עצמם שוב ושוב: זה בטח לא נחשב, זה ממש מוזר, אני מתביישת, אני לא יודעת מה לא בסדר איתי. כאילו הכותבות כל הזמן שופטות את העולם הפנימי ואת הדמיון שלהן. חשוב לי שהן יבינו שהן בסדר, שאין במה להתבייש, שכל פנטזיה שקיבלתי – קיבלתי אותה מכמה וכמה נשים, בווריאציות שונות. עם זאת, כמה עשרות נשים כתבו לי שאין להן פנטזיות בכלל – וגם זה בסדר. המשכתי לקרוא ולחקור, ומהר מאוד הבנתי שההחלטה שלי להתמקד בפנטזיות של נשים הייתה נכונה".
למה, בעצם?
"מיניות של גברים הרבה יותר נוחה ומקובלת חברתית ממיניות של נשים, שעדיין יש עליה סוג של טאבו חברתי, ולכן באופן טבעי היה לי מעניין יותר לדבר עליה. אבל מעבר לכך, גברים ונשים משתמשים בפנטזיות בדרכים שונות מאוד. גברים יותר ויזואליים, ולכן משתמשים יותר בפורנו, שהוא ברור מאוד וענייני, בעוד שנשים יותר מחפשות את הסיפור, את מערכת היחסים, את הפיתוי והגירוי, ומשתמשות יותר בספרות ארוטית. שני מדיומים שעושים בתכלס את אותה פעולה – סיוע בבנייה של גירוי מיני – אבל בדרכים שונות מאוד, וכשמשווים בין פנטזיות של גברים לנשים אפשר לראות את ההבדל הזה היטב".
יותר מ-700 פנטזיות הגיעו בסופו של דבר אל גלבפיש. היא בררה, ערכה, שיכתבה, הידקה – והתוצאה, אסופה של כ-200 פנטזיות מיניות נשיות (בהן גם של אנשים על הקשת הטרנסית), יוצאת לאור בימים אלה תחת השם "בהקיץ" (הוצאת דג זהב). "מבחינתי זה ספר פמיניסטי שמטרתו לשחרר את השיח על המיניות שלנו, על הפנטזיות והדמיון שלנו, משיפוטיות ומביקורת. המטרה שלו היא לאפשר לנשים להבין מיהן ומהן האפשרויות שלהן. רבות מאיתנו, מסיבות שונות, לא ינהלו את השיחה הזו באופן פומבי – אבל לפחות שתהיה להן אפשרות לנהל אותה בפרטיות, בינן ובין מאות נשים שייתנו להן את המפה שלהן ואת הדרך שלהן".
גלבפיש מעידה שגם היא עצמה למדה דבר או שניים מהפנטזיות שקיבלה. "הדבר המרכזי שלמדתי הוא שכל דבר שאני חושבת שהוא חריג או קיצוני – הוא לא. הרבה מאיתנו מבינות שהדמיון הוא מרחב שהחברה לא יכולה להיכנס אליו, שמותר לך לפנטז כל מה שאת רוצה ושאת לא חייבת דין וחשבון לאף אחד. מעבר לזה, למדתי שלפנטזיות יש גם אלמנט מקומי. אין אצלנו, למשל, כמרים צעירים ויפי תואר - אבל הייתה פנטזיה, שהתממשה אגב, על רב חרדי. זה הבדל משמעותי לקרוא פנטזיות שנטועות בתוך התרבות שלך והעולם שאת מכירה. אני מרגישה שיש משמעות למקומיות הזאת, אלה השכנות שלי והחברות שלי והמשפחה שלי, והישראליות נוכחת מאוד".
מה עוד הבנת?
"שלפנטזיות אין גיל. שימח אותי מאוד לקבל פנטזיות מנשים מבוגרות, כולל כמה נשים בנות 90 פלוס, שחלקן שמעו מהנכדות שלהן על הפרויקט. הן לימדו אותי כל כך הרבה על הזכות שלנו לחיות, לא להיות עסוקות כל הזמן במה יחשבו ובמה יגידו ופשוט לשחרר. במהלך העבודה על הספר שיתפתי את התהליך בפייסבוק, והתייחסתי לפנטזיה של אישה מבוגרת כזו. מישהי כתבה לי בתגובה שזה גרם לה לחשוב על סבתא שלה, ושזה 'דוחה ומיותר'. ברגע הראשון זה היה כמו סטירת לחי. ברגע השני אמרתי – וואלה, זו מחמאה, היא כאילו נתנה לי את הסיבה לכתוב את הספר הזה. בחוויה שלי זו לא הייתה ביקורת עליי אלא על הזכות של נשים מבוגרות למיניות, ובניגוד אליה – אותי דווקא מעניין מאוד לדעת שלנשים מבוגרות יש חיי נפש וחיי מין ורצונות ורגשות, כי גם אני אהיה זקנה יום אחד".
והיו ביקורות נוספות. "במרחבים פמיניסטיים דיברו על כך שאני מנצלת את הכותבות, כי הספר הוא עם השם שלי והן נשארות אנונימיות. אני מבינה את הפן האידיאולוגי של הביקורת הזאת, אבל אין לי מה לעשות איתה. קיבלתי כמות עצומה של פנטזיות מנשים דתיות וחרדיות, שמדברות על הפער בין החינוך שלהן למה שקורה להן בראש, אבל היו גם מיילים קשים מאוד מנשים חרדיות אחרות, שטענו שאני פוגעת בצניעות ומתנהלת בצורה גסה. אחרי שפרסמתי בפייסבוק שנשים כתבו לי שהן מפנטזות יותר ומאוננות יותר בעקבות הספר, מישהי כתבה לי שאני מדיחה נשים לדבר עבירה.
"מכיוון אחר, אחרי שהקול קורא שלי פורסם באתר של BDSM קיבלתי ביקורת אחת אלימה וגסה במיוחד, מאישה שתהתה "מי רוצה לערבב את הפנטזיות הפרטיות שלה לתוך ספר שיתאדה אחרי ההוצאה הראשונה, אם במקרה יגיע לשם". אני מודה שזה הפתיע אותי. כאילו, אני מבינה את הביקורת מהצד החרדי – אבל מפה? למה? מה קרה?".
ולא היו שלבים שהביקורת גרמה לך לרצות לעצור?
"הרבה שנים הסתובבתי עם התפיסה שאני צריכה להבין ולהכיל קושי של אנשים אחרים, והחלטתי להפסיק עם זה. זה לא התפקיד שלי ואני לא רוצה את זה. אני בוחרת להקשיב לנשים שכותבות כמה השפעה חיובית יש לדבר הזה על החיים שלהן וכמה שזה שחרר אותן".
מה הלאה? ספר על פנטזיות גבריות?
"בימים האחרונים כמה גברים שלחו לי פנטזיות והפצירו בי להוציא ספר של גברים. אני לא פוסלת על הסף, אבל בתנאי שיגיעו חומרים ממש מעולים. אבל ממש".
"אני מפנטזת המון על המנהל שלי. בכל הפנטזיות האלה אנחנו נוסעים יחד לחו"ל. בארוחת הערב הוא מספר לי שהוא נמשך אליי כבר שנים. אנחנו עולים לחדרים שלנו, והמעלית נתקעת. הוא מתקרב אליי, מבט בוער בעיניו. אנחנו נכנסים לחדר שלו, הוא מוזג לנו יין ונצמד אליי מאחור בעדינות. לפעמים הוא חודר אליי, לפעמים לא. אני תמיד גומרת".
(ברוריה, בת 42, נשואה + 1)
"מעולם לא הייתי עם אישה, וגם אין לי תלונות על המין עם בעלי. אבל בפנטזיות שלי מככבות נשים. נשים גדולות ורכות, נשים שמלטפות אותי ונוגעות בי לאט, מלקקות ומנשקות. בפנטזיה זו רק אישה אחת. לא מישהי שאני מכירה, לא מישהי ברורה. אישה גדולה, שמנה, מכילה וחרמנית, שמביאה אותי לפסגות שלא הכרתי קודם. שנעים לי להיבלע בתוכה, בתוך החיבוק שלה. היא מלאת ניסיון ואני ממש בתולה עם נשים. והיא מראה לי, מלמדת, עושה לי מקום בתוכה. זה מין מאוד רגשי וקרוב ומלא מגע בכל מקום, ובסופו אורגזמה עוצמתית".
(אפרת, בת 55, נשואה + 3)
"הייתי אז בת 25 בערך, הוא היה חייל קבע ששירת בלבנון, בדואי. גלשנו לתוך קשר של אהבה עוצמתית. האהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיי. הוא היה היחיד שגרם לי להגיע לאורגזמות כאלה, שמאז שנפרדנו מפרנסות את הפנטזיות המיניות שלי, עד היום. היינו יחד שלוש שנים, עד שנפרדנו כי שנינו הבנו שזה קשר ללא עתיד. התחתנתי עם איש שאני אוהבת מאוד ושאני נהנית איתו ממין. אבל המין איתו רגוע, סמלי, נחמד, אוהב. לא קרוב ללהט של האהבה ההיא. לפעמים, מתחת למים הזורמים במקלחת, עם הוויברטור הוורוד שלי, הזיכרון שלו (של האקס) מעניק לי רגעי חסד של עונג".
(עמית, בת 54, נשואה + 3)
"יש לי המון פנטזיות, אבל אחת שחוזרת לא מעט היא להפוך גבר לבובת מין לכל צרכיי. לקשור אותו למיטה, לגעת בכל מקום שרק נגיש לי, לחדור לכל נקודה שיש לו. אני רוצה שלא תהיה לו שום יכולת לראות מה אני עושה. להשתמש בו, ואז ללכת. בלי להיות חייבת כלום ובלי לדבר על כלום".
(טניה, בת 24, נשואה + 2)
"אחת הפנטזיות הכי בולטות שלי היא לתת למישהו לעשות בי כרצונו, בלי שתהיה לי שום דעה או החלטה. הוא ידרוש ממני להיות שולחן ויאכל עליי. הוא יציב אותי כהדום ויניח עליי רגליים. אני אהיה כיסא והוא ישֵב עליי. וכשיתחשק לו, הוא ייתן אותי גם לחברים שלו, שיוכלו להשתמש בי כרצונם. לא נראה לי שאי פעם אצליח להגשים את הפנטזיה הזו, כי היא דורשת רמת אמון גבוהה ומסירות עצומה, וזה מפחיד".
(פינקי, בת 26, גרושה + 2)
"כשהייתי נשואה, הייתה לי פנטזיה אחת: הייתי מדמיינת את בעלי עם מישהי אחרת. הייתי איתו במיטה, הוא היה יורד לי, ולשם הדמיון שלי היה הולך, מעצמו. הפנטזיה מבוססת על ההנחה שמישהי אחרת תדליק אותו ותעשה לו את זה הרבה יותר ממני, כך שבעצם היא נובעת מחוסר הביטחון שלי. כיום אני גרושה, ועם בן הזוג הנוכחי שלי מימשתי את הפנטזיה הזאת, וגם הרבה יותר מכך".
(שירי, בת 46, גרושה + 2)
"אני מחוברת מאוד לנשיות שלי. אני אוהבת גברים. רק גברים. אוהבת להיות אישה. רק אישה. אבל מה שגורם לי לאורגזמות הכי חזקות שלי, מאז ומתמיד, זה לדמיין באמצע הסקס שאני הגבר. מין רצון כזה שיהיה לי איבר מין גברי. אני לא מאמינה שכתבתי לך את זה ככה, באמת".
(יער, בת 51, נשואה + 3)
"אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוגית כבר כמה שנים ומחוברת אליה בכל נים מנימי נפשי, אולי קצת יותר מדי. חלק מהפנטזיות שלי כוללות אותה, אף על פי שאני, בגדול, סטרייטית לגמרי. בחרתי לספר לך אחת מהן. היא יושבת על הכיסא מולי ומספרת לי שמצאה דרך לעזור לי. היא לא יכולה לשכב איתי, כי זה לא אתי, אבל היא הביאה את השכן החתיך שיעזור. היא מזמינה אותי לעמוד על ארבע על השטיח מולה, והוא מוריד לי את הבגדים וחודר אליי מאחור, בהנחייתה. אני מספרת לה שרציתי אותה בכלל, אבל היא מסבירה לי ברוך שאי-אפשר".
(נורה, בת 36, נשואה + 2)
"אני ובן זוגי שוכבים בערך פעמיים בשבוע. הוא מצליח לענג אותי, וברוב הפעמים אני גומרת, אבל זה לא משנה את המהות: המשיכה המינית מתה. אולי לא הייתה מעולם. אני מסתירה זאת מפניו היטב, זה הסוד הכי כמוס שלי. זה מכאיב לי כי אני אוהבת אותו, הוא חלק ממני. אבל יש בי חלק שפשוט לא חושק בו. וזה לא בר תיקון. זה כאב שעליי לשאת, לא לשנות. הפנטזיות שלי כל כך בנאליות. אני בוגדת עם גברים ונשים. מתנשקת איתם, חומקת למפגשים אסורים בבתי מלון. גברים שמעריצים אותי, ומזמינים חדר רק כדי לראות אותי עירומה. אנחנו עושים חילופי זוגות, אני מזדיינת באנונימיות עם זרים, עם נשים, בשלישייה. לפעמים אני כמעט-כמעט מממשת, אבל אף פעם לא עשיתי את זה באמת".
(הדס, בת 54, נשואה + 3)
