לפני כמה חודשים חגגה אחת מחברותיה של בתי יום הולדת 14 וביקשה סדרת ספרים כמתנה משותפת מהחברות. "אבל קודם צריך שאמא שלה תאשר", ציינה בתי. "מה יש לאשר?", תהיתי. "אלה ספרים ארוטיים", ענתה. גבותיי התרוממו ופי נפער בתדהמה.
נכון, כבר שנים שבני נוער בישראל קוראים ספרות ארוטית - עוד מימי סדרת ספרי "סטאלג" בשנות ה־60. אבל נראה שעם הירידה ההדרגתית של גיל ההתבגרות עולה החשיפה גם לתכנים מיניים כתובים ומצולמים בגיל צעיר יותר מבעבר. אחוז ניכר מבנות ה־11 כבר צפו בכל העונות של "חברים" ו"בנות גילמור", כולל אינספור סצנות מיטה. בו־זמנית סף הריגוש עלה: בנות ה־14 קוראות ספרים עתירי סצנות סקס של ממש, חלקם מוגדרים כספרים "אפלים", כלומר, כוללים תיאורים מיניים קשים ובוטים, אלימות מינית, אונס, BDSM ועוד.
כתבות נוספות למנויים ומנויות:
לפי הרשתות "סטימצקי" ו"צומת ספרים", אחוז הספרים הרומנטיים/רומנטים־ארוטיים, הוא 8%-10% מסך מכירות הספרים. מצד אחד, נחמד שהן קוראות ולא רק בוהות באינסטגרם או בנטפליקס מבוקר עד ערב. מצד שני, האם עלול להיות בכך נזק?
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"הכול בזכות טיקטוק", אומרת שרית חיים, סופרת ועורכת ראשית של הוצאת "מלודי", "בהתחלה עלו בטיקטוק סקירות ספרים, שנקראות בוק־טוק, מחו"ל. כפי הנראה בנות בארץ נחשפו אליהן והחלו להעלות בוק־טוק בעברית. בעקבות זאת נוצר לחץ על מו"לים לתרגם ספרים מהז'אנר. כיום יש לא מעט בוקטוקריות ישראליות, משפיעניות ספרים, שאומרות את דעתן על הספרים בלי לסנן".
הביקוש הגובר לספרים האלה בקרב נערות השפיע על עיצוב הכריכות, מציינת חיים. "חשוב להן שהכריכות יהיו אסתטיות, כדי שייראו טוב על המדף בחדרן - וגם ששִדרת הספר תהיה יפה ומעניינת. חשוב להן גם שלא יהיה אפשר לזהות שזה ספר ארוטי, ולכן אנחנו מקפידים על עטיפות דיסקרטיות יחסית, שלא מגלות במה הספר עוסק".
אולה מלינה, מחברת הרומן הרומנטי־ארוטי "להקפיא את הרגע" (הוצאת "קוראים"), מאשרת: "הנערות שקוראות ספרים בז'אנר לא קוראות אותם בפומבי, אלא רק בבית. אני מאמינה שהן מדברות על הספרים האלה עם חברות קרובות, וכך הן יוצרות קהילה קטנה בנושא".
חני טפר, ספרנית בספרייה ציבורית ברמת־השרון, מציינת שכמות בני הנוער שמגיעים לספרייה אמנם לא מתקרבת למה שהיה בשנות ה־80 וה־90, אבל מבין אלה שמגיעים יש גידול בביקוש לספרים רומנטיים־ארוטיים בשנה האחרונה. "בדרך כלל מדובר בנערות שיודעות מה הן רוצות ובאות עם שמות הספרים המבוקשים בעקבות המלצות של חברות".
את מאפשרת להן לקחת מה שהן רוצות?
"כן ולא. אם אני ויתר הספרניות חושבות שספר לא מתאים לנער או לנערה שביקשו אותו, אנחנו אומרות את זה. אם הם מתעקשים, אנחנו מבקשות אישור מההורים. אם הורה מאשר, אין לנו בעיה עם זה. אנחנו לא מצנזרות. קרה שאמרתי לנערה שהספר לא מתאים לגילה וצריך אישור מההורים - והיא ויתרה עליו. קרה גם שספרנית אמרה לנערה שהספר לא מתאים לגילה, והאמא, שעמדה לצידה, קראה את הטקסט בגב הספר ואמרה שמבחינתה זה בסדר. אם ההורה מאשר, אני יכולה לומר 'אמרתי מה דעתי', אבל לא מעבר לזה. פעם נערה הגיעה עם אמא שלה וביקשה ממני ספר על אהבה לסבית. ראיתי שהיא מתביישת וזה מאוד מצא חן בעיניי שהאמא באה איתה. לפעמים הורים שואלים למה אנחנו לא מסמנות את הספרים שיש בהם תכנים מיניים כמתאימים מגיל מסוים".
למה, באמת?
"אנחנו לא עושות את זה בקטע עקרוני: אני חושבת שאם נכתוב על ספר שיש בו סקס, אולי דתיים לא ייקחו אותו, אבל נוער כן יימשך לזה. חשוב לי לציין שהספרים המיועדים לנוער נמצאים במדור ספרי הנוער ולא במדור ספרי הילדים, כך שילדים בני תשע לא אמורים לדפדף בהם".
טפר מציינת שהופתעה כשבנות תשע־עשר ביקשו ממנה את סדרת ספרי "עוצר נשימה", שהיא אמנם לא ארוטית, אך במרכזה סיפור אהבה בין בנים. "אני משערת שזה בעקבות הסדרה 'עוצר נשימה' בנטפליקס", היא אומרת. "יש שיח על מיניות ועל נטיות מיניות, הרבה מפורסמים יוצאים מהארון ואני חושבת שזה מעניין את הנוער".
דנה לדרמן־אזולאי (43) מקיבוץ מגל מנהלת יחד עם שני וייסלברג את קבוצת הפייסבוק "כל הרומנטיקה הזאת", שמונה 65,000 חברות (ויש גם עמודי אינסטגרם וטיקטוק של הקבוצה). "לכנס הרומנטי הראשון שערכנו, לפני חמש שנים, באו רק נשים מבוגרות", היא מספרת. "לעומת זאת, לכנס שערכנו לפני חצי שנה באו בעיקר נערות, בנות בגיל של הבת שלי. אמרו שזה דור שלא קורא ספרים ואוהב הכול מהר, כאן ועכשיו, ואני חייבת להגיד שאני לא רואה את זה. אני רואה נערות שקונות כמויות של ספרים בכנסים ובשבוע הספר. אינסטגרם וטיקטוק פתחו דלת לקהל קורא וזה מדהים בעיניי. אני כל כך שמחה שיש נוער שאוהב את הספרים האלה, כי בתחילת הדרך, כשפתחתי את הקבוצה, אמרו לי: 'מי יקרא את זה? את חיה בסרט'".
לא בא לך להגיד לילדות, "חכו קצת, אתן צעירות מדי בשביל זה"?
"אני לא מרגישה שזה תפקידי. בשבוע הספר בשנה שעברה עשינו הגרלה של ספר בדוכן של אחת ההוצאות. הזוכה הייתה נערה צעירה מאוד, אולי בת 13, שבחרה ספר ארוטי מאוד. אמרתי לה שאני לא בטוחה שזה מתאים לה, אבל נתתי לה אותו. בסופו של דבר זו החלטה שלה. האינטרנט הוא מקום גדול ורחב, והנערות יודעות הרבה דברים לפני שהן מגיעות לספרים האלה. חלקן קונות ספרים בכסף של ההורים שלהן, אז אני מניחה שזה בסדר מצידם. יש מוכרות בחנויות הספרים שלפעמים אומרות לנערה שספר לא מתאים לה. ברוב הספרים המאוד־ארוטיים כתוב מאחור 'מיועד לקהל בוגר, מגיל 18 ומעלה', אבל אם בת 14 מחליטה לקרוא ספר כזה, מה אפשר לעשות? לקחת לה אותו מהיד? במיוחד כשכל הספרים זמינים היום דיגיטלית. אם היא מנויה ב'עברית' או 'אינדיבוק', היא פשוט מורידה לעצמה כל ספר שהיא רוצה, ובלתי אפשרי לעקוב אחרי זה. עם זאת, חשוב לזכור שהבחירה לקרוא ספר רומנטי־ארוטי לא נובעת בהכרח מתוך עניין בסצנות מיניות, אלא מאהבה לקריאה ומהמלצות של חברות".
ליה, תל־אביבית בת 14, מסכימה: "זה לא בהכרח הארוטיקה, הספרים עצמם מעניינים. תיאורי הסקס לא מעניינים אותי במיוחד, הם פשוט שם. בראש שלי הם סתם תיאורים, אני לא שמה לב אליהם. כל עוד אין משהו שלא נתקלתי בו קודם ואני ממלמלת לעצמי 'מה לעזאזל', נגיד סצנת סקס באוטו, זה כמו תיאור נוף מבחינתי. קורים בספרים האלה הרבה דברים שלא קורים בחיים שלי. למשל, אני לא שחקנית הוקי קרח. אז אני גם לא מצפה לארוטיקה בחיים שלי כמו בספרים האלה".
ואילו אמא שלה, שירלי, מספרת שגם היא עצמה קוראת ספרים מהז'אנר. "ליה שואלת אותי על כל ספר שהיא רוצה לקרוא, כך שאני יודעת לענות לה מה מתאים לה ומה לא. פעם היא ביקשה לקרוא ספר שיש בו BDSM. אמרתי לה שזה לא מתאים לה, הסברתי לה מה זה, דיברנו על זה והיא ירדה מהרעיון. לפעמים הבעיה בספר היא לא הארוטיקה: יש סדרה פופולרית של קלואי וולש שנקראת 'הבחורים של טומן', כולן קוראות את זה. יש שם משפחה לא מתפקדת - אבא שיכור, סמים. מציאות קשה, שלא הייתי רוצה שהבת שלי תיחשף אליה בגיל צעיר. במשך תקופה ארוכה דיברנו על הספרים האלה, אפילו הקראתי לה קטעים, ואמרתי לה שזה לא מתאים לה. רק אחרי שדיברנו על זה הרבה, נתתי לה אישור. היא קראה את הספרים והייתה מודעת למה שהיא קוראת".
השפה הנמוכה שיש לעתים בספרים האלה לא מטרידה אותך?
"לא. היא קוראת גם דברים אחרים, אז אני לא מודאגת. לפעמים אני נתקלת בספרים רומנטיים־ארוטיים מתורגמים נורא, עם שפה לא תקנית, לא עברית בכלל, וזה מאכזב מאוד, אבל דווקא הסופרות הישראליות עושות עבודה טובה בז'אנר הזה".
אבל מה תרגיש נערה שאמא שלה לא הזהירה אותה, ומוצאת את עצמה קוראת ספר שיש בו תיאורי סאדו־מאזו או אונס? "תלוי מאיזה רקע משפחתי היא מגיעה, ליברלי או שמרני, ולכמה תכנים נחשפה עד כה באינטרנט או בטלוויזיה", אומרת שלומית הברון, מנכ"לית 'מידע אמין על מין, המרכז הישראלי לחינוך מיני'. "אם היא רואה סדרות של מבוגרים בנטפליקס, ייתכן שכבר נתקלה בחומרים מסוג זה. נערות נורמטיביות שמתקשרות עם הוריהן יבינו שחצו גבול, שזה לא מתאים לגילן, ישימו את הספר בצד, ילכו לאמא שלהן ויגידו, 'קראתי משהו טו מאץ''. אני רוצה שילדים ונוער יידעו לנווט בתוך התכנים המורכבים והאלימים שהם נתקלים בהם בכל הפלטפורמות, וזו אחריותם של ההורים. בסופו של דבר, מה שמגן על מתבגרים ומתבגרות זה תקשורת טובה עם ההורים".
לינדה מזרחי (40), סופרת ובעלת הוצאת "אדל־יהלומים", מספרת שבשבוע הספר שעבר ניגשו אליה לדוכן אבא ונערה. "שאלתי אותו: 'אתה יודע מה היא קוראת?', והוא ענה לי: 'זה לא מעניין אותי, העיקר שהיא קוראת'. אני לא שוטרת, אני עוסקת באהבה ובכתיבה, אבל כשיש דברים קשים בספר אני מקפידה להזהיר. בעמוד הראשון, אחרי הקרדיטים, יש התראות טריגרים, כגון אונס או חטיפה. בנוסף, צריך לקחת את הספרים האלה בפרופורציות, כי מדובר בפנטזיה, דברים לא מציאותיים, כמו מיליונר שבא לאסוף נערה מהבית. כל הורה צריך לדעת מה הילד שלו קורא, כי יש בספרים האלה דברים שלא מתאימים לכל אחד. הקוראות צריכות לקרוא בזהירות ובאחריות ולדעת איפה מסתיימת המציאות ומתחיל הדמיון".
ואילו הסופרת סבטלנה מאן (41), מחברת סדרת "דואט" והספר "רזי האמת", נקטה צעד מפתיע. "כשנודע לי שהתחילו להעלות המלצות על ספר מאוד אפל שלי לטיקטוק, נכנסתי לשם והעליתי סרטון בשם 'למה אתם לא צריכים לקרוא את הספר הזה'", היא מספרת. "קיבלתי המון תגובות בסגנון 'איך את אומרת ככה?'. אחת המגיבות כתבה, 'אני בת 12 וההורים שלי יודעים שאני קוראת את הספרים האלה, הם בכלל לא אפלים בעיניי'. שאלתי את עצמי: איך יכול להיות שבעיניי, כמבוגרת, ספר יהיה אפל, ובעיניה לא? הבנתי שבעיני ילדים זה כמו לקרוא 'הארי פוטר' או ספר על פיות. אין פיות בעולם, אז מדמיינים. על כריכת הספר הבא כתבתי 'מתאים לגילאי 16 פלוס', והקוראים כעסו עליי וכתבו לי: 'למה אנחנו צריכים לראות את הסימון הזה על הספר? אנחנו רוצים לקרוא בלי שכולם ידעו מה אנחנו קוראים'. זה פגע במכירות בצורה קשה. דווקא בוקטוקרית מובילה בת 14 כתבה שהספר הזה הוא אחד הטובים ביותר שקראה, אז מי אני שאחליט שבת 14 לא מספיק בוגרת עבורו? אני רואה את הדיונים העמוקים ביניהן בבוק־טוק ומבינה שיש כיום בנות 13 שהן בוגרות יותר מנשים מבוגרות".
כאמא, לא מדאיג אותך שנערות צעירות קוראות ארוטיקה?
"בואי נהיה כנות: ילדים בכיתה ה' רואים היום פורנו בהפסקות! האם עדיף שהילדים ייחשפו לפורנו, שמציג דברים בצורה כוחנית ואת האישה ככלי - או שיקראו ספר ארוטי, ששם דגש על מיניות האישה, על העונג שלה ועל הסכמה? בספרים שלי, כשהאישה לא בשלה רגשית, הגבר עוצר! הלוואי שאני הייתי נחשפת לספרים הארוטיים שיש היום בגיל הזה! ומה עדיף, ספר ארוטי שבונה את המתח המיני לאט־לאט, עם סיפור, עלילה ודמויות - או סרט פורנו שבו מגיע שליח של פיצה, נכנס ואומר לה 'תורידי מכנסיים'? בסופו של דבר, מה שקובע איך הילדים שלנו יתנהגו זה החינוך שלנו, ואם כל הזמן נטפטף להם כמה חשובה בשלות רגשית לפני שמתחילים להיות פעילים מינית, זה מה שהם יקלטו".
אפרת חבושה־פלדמן, ביבליותרפיסטית, מסכמת: "הרבה מהספרים הארוטיים מנסים לעורר מינית, לפעמים על חשבון עומק הדמויות, מערכות היחסים והעלילה. זה לא אומר שאין לספרות הזאת מקום. זה מרחב בטוח שמאפשר התנסות וחקירה עצמית של עולם מסקרן ושל נושאים כמו משיכה. בניגוד למדיה דיגיטלית ויזואלית, בטקסט יש הרבה מרחב לדמיון. אנחנו הרבה יותר פעילים בקריאה בהשוואה לצפייה בסרטון. אם נחשוב על מישהי שלא קראה אף ספר עד היום שבו החלה לקרוא ספרות ארוטית, אני חושבת שספר כזה יוכל לתרום לה, הן לעושר המילולי והן מבחינת פיתוח הדמיון והתהליכים הרגשיים שקורים כשאנחנו מזדהים עם דמות בספר".
אלה הספרים הארוטיים הנמכרים ביותר ברשתות הגדולות, נכון לחודש אפריל. חלק מהספרים מוגדרים כרומן פשע עם ארוטיקה, חלקם רומן אפל־מותח עם ארוטיקה וחלקם רומן רומנטי־ארוטי.
בצומת ספרים:
- לאלף את 7 (הבחורים של טומן)/ קלואי וולש
- שח ומט/ אלי הייזלווד
- השקט שנשאר/ לדי הרפר
- הוד מלכותה/ דיאן אל
- כשהגלים מתחזקים/ שרון צוהר
בסטימצקי:
- לאלף את 7 (הבחורים של טומן)/ קלואי וולש
- כשהגלים מתחזקים/ שרון צוהר
- פן פאל/ ג'יי־טי גייסינגר
- ליל השטן 3: מתג השמדה/ פנלופה דאגלס
- הלביאה הלוחמת, חלק א'/ שרון חיון גינת
ההמלצות של הביבליותרפיסטית אפרת חבושה־פלדמן להורים
"צריך להבין שאם נצא נגד הספרות הזאת, סביר להניח שהיא תתקיים בסתר", אומרת הביבליותרפיסטית אפרת חבושה־פלדמן. "אם נאסור על בתנו לקרוא את הספרים האלה, היא תמצא את הדרך להגיע אליהם - ואז לא יתקיים בינינו דיאלוג משמעותי בנושא. חשוב שנהיה שם בתור מתווכים ושנפתח שיחה שתיתן תוקף לסקרנות הטבעית. אנחנו לא רוצות שנערות ילמדו על מיניות רק מספרות ארוטית. כדאי לשאול: 'מה שמעת על הספר הזה? מה מסקרן אותך בו?' או 'אני מבינה את הסקרנות, אבל בואי נבדוק מה מתאים לגיל שלך'. לפי הסטטיסטיקה, נוער נחשף לפורנוגרפיה כבר בגיל 11, ולדעתי עדיף לקרוא על סצנות מיניות בספר, כשיש מקום לדמיון, ולא להיחשף ויזואלית לאפיזודה מינית. גם אם מערכות היחסים בספרים האלה שטחיות, עדיין יש עלילה, מה שאין בפורנו".
ההצעות של אפרת:
- להתייעץ עם הספרנית או בקבוצות פייסבוק כדי להתאים את התוכן לשלב הספציפי שבו נמצאת הילדה/ הנערה.
- לבדוק מהם המסרים הנוספים שעוברים בספר מעבר לארוטיקה עצמה. האם, למשל, יש בספר מערכות יחסים לא שוויוניות או אלימות?
- לכבד את המרחב של הנערה. תהליך הקריאה הוא פרטי, וברגע שהנערה כבר קוראת ספר מסוים, חשוב לא לפלוש אליו ובטח לא לדרוש ממנה להקריא או לספר מה יש בו.
- להזכיר לעצמנו שספרות ארוטית לא יכולה להחליף שיחה על מיניות בריאה, על מה נעים לנו ומה לא, על גבולות - ועל אמצעי הגנה מהיריון וממחלות מין.
- להזכיר לבתנו להפעיל מנגנון ביקורת עצמית: מה נשאר בין דפי הספר כפנטזיה ומה יכול לעבור למציאות?
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
