השבוע נפתחה תערוכת הסולו החדשה של האמן החזותי גבי זלצמן במלון שומאכר בחיפה. זלצמן הוא אמן, מעצב ופרסומאי שעבודותיו עוסקות באנשים וברגשות, דרך דימוים ואייקונים תרבותיים. את ההשראה הוא מוצא בכל מקום "יום אחד נכנסתי לשוקולטרי מקסים ויותר מכל השוקולד שבחנות, הבחנתי דווקא בתבנית יציקה עבור לקקן תרנגול" זלצמן מסביר. "זה הצית בי נוסטלגיה, בעקבותיה יצרתי את העבודה של סוכריית התרנגול האדומה והאייקונית. הסיפור מתגלגל לכך שאת היצירה ראתה ורכשה שחקנית וקריינית מפורסמת עבור חברתה השוקולטיירית בעלת שם עולמי. רק עם פתיחת התערוכה התגלה לכולנו שהשוקולטיירית שעבורה רכשו את היצירה שלי, היא למעשה בעלת החנות ממנה קיבלתי את ההשראה ליצירה".
לתערוכה הנוכחית זלצמן מציג יצירות על גבי קרטונים, אותם הוא נוהג לאסוף ברחובות העיר יפו בקרבת הסטודיו שלו. דרכם, הוא מקנה לעבודות ערך מוסף, ממד אחר עם קסם מחוספס. הקרטונים המשומשים לרוב שזורים במדבקות מקולפות, חותמות ישנות, טקסטורות שונות חשופות, קיפולים וחיתוכים, כל אלה מוסיפים לעבודה אופי, מעין חכמת רחוב שלא הייתה מתקבלת על משטח קנבס נקי. "לקרטון יש כמה צדדים: יש את הגלוי ויש את זה שלמעשה אמור לשמור על מה שבתוכו. גם מבחינת הקרטונים אני מחפש להתאים ליצירה את הקרטון הנכון: לבן או חום, עם כיתוב או נקי, עם מדבקה בצד וכדומה. גיל גורן, שאוצר את התערוכה בשומאכר ראה כבר לפני כשנה מספר עבודות שלי ודרש ממני נחרצות להציג בגלריה רק את העבודות על הקרטון. הבנתי, שבשביל אחד זה קרטון ובשבילי הוא זהב".
חלק מן העבודות הן הומוריסטיות וקלילות ובחלקן הוא משבץ הקשרים נסתרים ורבדים עם מסרים נוקבים. זלצמן מחבר בין דימוים שונים ונותן להם פרשנות חדשה. אחת העבודות המוצגות במקום, 'Make kitsch great again', משלבת אייקון מעולם האמנות של יצירת הילד הבוכה ביחד עם טקסט הלקוח מתוך סלוגן הבחירות של טראמפ. "העבודה באה כהתרסה על 'הפולחן' לחדש ולעכשווי. הקיטש, שקצת ידוע לשמצה, מוצג באור חיובי של חיבה ונוסטלגיה באמצעות הילד הבוכה, אייקון של הקיטש עם סיפור שלם מאחוריו. החיבור לסיסמת הבחירות של טראמפ נועדה ליצור רובד נוסף עם קריצה צינית והומוריסטית ואז במקום לקבל את הכל באריזה של קיטש מתבקש עם נוצצים וזהב, אנחנו מקבלים את הילד הבוכה על קרטון עם מדבקת 'שביר' בתוך העין. אז הכל שביר. גם הילד, גם אנחנו, גם הקיטש. שום דבר לא מושלם, שום דבר לא באמת ״גרייט״".
מה עומד מאחורי שם התערוכה 'FRAGILE', מה שברירי בעיניך?
"נהוג לשים מדבקת 'שביר' על הקרטונים על מנת לשמור על מה שבתוכם ובעצם גם אנחנו כמו קרטונים- זקוקים להגנה ושמירה, גם אנחנו לפעמים עלולים להישבר, יש כאן האנשה של הקרטון. זה נושא שכבר עסקתי גם במיצב שהצגתי לאחרונה במסגרת תערוכת הפופ-אפ המדוברת בפנקס ת״א שאצרה יערה זקס. ה'שביר' יכול להתריס מול היופי שנגלה ביצירה במבט הראשון, כי גם היופי שביר ולא מתקיים לנצח".
מה מאגד את העבודות המוצגות בתערוכה?
"כל העבודות בתערוכה נוצרו בטכניקה של דפוס משי ידני ובשילוב רדי-מייד. אנשים שואלים אותי לעיתים אם זו הדפסה, אבל למעשה זו עבודה ידנית מורכבת ועצם היצירה בטכניקה הזו בה התאהבתי, גורמת לי אושר. מבחינתי התהליך חשוב לא פחות מהתוצאה. מלבד הטכניקה והמצע שהוא קרטון, יש את נושא ה'שביר' וההתעסקות בדימויים שהם לרוב אייקוניים; זה יכול להיות מרלין מונרו, אנדי וורהול, חפץ אייקוני וגם השימוש במשפטים מתוך שיר של מדונה למשל הוא סוג של אייקון. למעשה, אני רואה בעבודות מעין 'קולאז׳ מודרני' שמחבר ויוצר משמעות חדשה ואמנות שהיא קונספטואלית".
אילו מסרים חשוב לך להעביר דרכן?
"ההומור והציניות הם כלי מצוין בעיני שלא רואים הרבה באמנות. מבחינתי, כאמן קונספטואלי הם לא רק כלי להעברת מסרים, אלא חלק בלתי נפרד ממני. הצופה מתחבר בקלות יותר לעבודה ולאט לאט אם הוא מתעמק הוא יכול לגלות עוד רבדים ממנה. למשל, הצופה יכול להתבונן בבלון האדום שהוא במידה מסוימת ילדותי, רומנטי ואפילו מציין חגיגה, ואז להבין דרך מדבקת ה- Fragile שבעצם, כמו שאומרים ב'מעשה בחמישה בלונים': זה סופו של כל בלון. כלומר, שגם החגיגה בסוף נגמרת וזה לאו דווקא עצוב, אלא מנהגו של עולם. לעיתים זו קריצה ואולי התגרות, כאשר אני 'מטביע' על צלחת אמירה כמו: Eat me baby one more time וממקם אותה על מפת שולחן הכי פולנית שיש. בסופו של דבר אני מאמין שהשאיפה של כל אמן היא שהקהל לא יישאר אדיש לעבודות שלו ומבחינתי אם אני גורם לצחוק או התרגשות, אז הצלחתי".
פורסם לראשונה: 09:53, 16.03.22
