לכבוד הרצאה חדשה שמשיק המאייר והקומיקסאי אסף חנוכה על סדרת העבודות האחרונה שיצר עם אחיו התאום המאייר תומר חנוכה בפסטיבל "כתוב", נפגשנו לריאיון מרתק על תהליך העבודה עם אחיו ועם שותף שלישי ממוחשב, ועל עולם העיצוב שמשתנה בקצב שקשה לעקוב אחריו.
החלק הראשון של תהליך העבודה על סדרת העבודות שיצרו לאחרונה, עוסקת ברגשות ובמטאפורות המבטאות אותם ובחלק השני הם ערבו קוד שערבל את החוקים וערבב בין כל היצירות, גזר אותן והדביק מחדש, מה שיצר בלנד מעניין של רגשות חדשים.
מה המסר מאחורי העבודות?
"שנינו הרגשנו שיש מציאות אלימה ברשתות בה אתה מחויב להיות יפה ומאושר. אנשים מעלים תמונות של עצמם בפילטרים המשטיחים את הפנים שלהם, חופשות שנראות מושלם ואוכל מגרה, כל תמונה נראית מבריקה ונוצצת ורצינו לבוא ולהתנגד לזה על ידי יצירת תמונת פרופיל חדשה בה הפנימיות שלנו פורצת החוצה ומוציאה את כל מה שמוחבא".
"הרעיון התחיל בבסיסו בתמונת פרופיל של אדם מהכתפיים ומעלה, עם חור בפנים ממנו פורץ כל פעם אלמנט שמבטא או מדמה רגש. הגענו למיפוי גלגל הרגשות של הפסיכיאטר רוברט פלוצ'ניק בו הוא מנה 32 רגשות בסייסים ואהבנו את זה כי הוא הזכיר לנו את גלגל הצבעים לפי תאוריית הצבע. יצרנו 32 איורים לפי הרגשות הממופים בגלגל וכל דימוי בנוי מ-5 אלמנטים שונים. אם ניקח לדוגמה 'קנאה', התייחסנו לבור בפנים בו יש עין גדולה שתקוע בה סכין, ברקע יש מין חצר אחורית הרוסה המשקיפה על גבעות הוליווד ושיער ארוך ומקריח וגוף עליו יש דשא שרחוק מלהיות ירוק. איך איירנו את 'נוסטלגיה'? בבור בפנים יש טייפ, הרקע הוא תחנת דלק, תספורת של להקת "דוראן דוראן" משנות ה-80 וג'קט ג'ינס. ניסינו להבין מה כל רגש מסמל עבורנו".
"לאחר שהשלמנו את כל 32 האיורים, הכנסנו אותם לקוד הגנרטיבי שיצר 7401 איורים חדשים המורכבים מסלקציה רנדומלית של כל מיני רגשות, דימוי של 'קנאה' אבל הרקע הוא 'נוסטלגיה', ושיער של 'מאוהב'. זה יוצר תחושה מלחיצה ומוזרה והם נראים יותר טוב מהאיורים המקוריים שלנו".
לטובת אלה שלא מכירים, מה זו אמנות גנרטיבית או עיצוב גנרטיבי?
"בעיצוב גנרטיבי אתה מייצר אלמנטים ומעביר אותם למחשב שבאמצעות קוד יוצר לך שילובים ווריאציות באלמנטים שהכנת. אתה מכין קצת ומקבל הרבה ונוצרים ערבובים לא צפויים שלא יכולת לתכנן אותם. ניסינו להשתמש בקוד כדי להגיד משהו אנושי ולהחזיר את האנושיות".
איך הייתה העבודה עם אחיך?
"תומר ואני מחפשים תירוץ לעשות משהו ביחד. אמנם שנינו תאומים ומאיירים אבל גרים 30 שנה ביבשה אחרת, הוא בארה"ב אני פה בארץ. הפרויקט האחרון שיצרנו היה ספר קומיקס "The Divine" יחד עם בועז לביא שזכה בפרס בינ"ל ונקנה באדפטציה לטלוויזיה. כשאנחנו עובדים יחד אנחנו פשוט מציירים בארבע ידיים. תומר עובד הרבה עם 'נטפליקס' ו'סוני' ועושה דברים לערוצי טלוויזיה ואני ראש המחלקה לתקשורת חזותית ב'שנקר' ומאייר קומיקס. תומר שם במרכז את הציור, הקומפוזיציה והצבע ומבחינתי המרכז הוא הסיפור והכלים של תקשורת חזותית הם האמצעים לספר אותו. המפגש הזה תמיד מעניין וזו עוד דרך בשבילנו להיות בקשר, בעיקר כשאנחנו עובדים עם אמנות גנרטיבית".
כתבות קשורות:
"בתור מאיירים, חשוב לנו לתכנן כל קו, צבע וקומפוזיציה. זה מקצוע של שליטה ברמת הסנטימטר ופתאום מגיע מחשב עם קוד וקורע את העבודה שלך לגזרים ואתה מקווה שבסוף התהליך ייצא בסדר. מדהים לראות שדווקא בגלל המחשב, התוצרים יותר אנושיים, נוצר פסיפס רגשי מורכב ואין גבולות, אין שחור או לבן, הכל מותר. היום אנשים מתקשרים באמצעות האימוג'ים שהם השטחה טוטאלית של רגש על ידי עיגול צהוב או לב".
"אנחנו, כאנשי מקצוע, כבר הפנמנו את הרעיון של ציור "נכון", אני לא אצליח לעשות את זה לא נכון אבל לקוד לא אכפת מה זה ציור נכון ואיזה צבעים הגיוני לשלב יחד או לא. אלה כלים שמעלים שאלות כמו מי הוא יוצר חזותי היום? מה המקום של הקראפט, של הידע? ללמוד לצייר זה אומר לדעת להתבונן נכון".
בתור ראש המחלקה לתקשורת חזותית ב'שנקר', אתה שם לב לשינוי בסטודנטים שמגיעים ללמוד אצלך בגלל הכניסה של הכלים החדשים האלה לתוכנית הלימוד?
"זה דור מרשים כי הוא מגיע ללימודים עם המון ידע שלי לקח זמן ללמוד, כתוצאה מהמרחב הפיזי והדיגיטלי שהשתנה. הכלים הללו משנים את חוקי המשחק. כבר מהשנה הקרובה הטמענו בתוכנית הלימודים מחוללי דימויים ואלה כלים שיהיו להם השלכות חברתיות, אתיות וכלכליות. התפקיד שלנו הוא לנסות להבין וללמוד אותם בנקודה הזו, וזה מה שאנחנו מעודדים את הסטודנטים שלנו לעשות, להיות עם הכלים בדיאלוג, לנסות אותם ולשחק בהם. לבוא מעמדה סקרנית ולהיכנס לתוך הקוד".
"אני מאייר מקצועי משהו כמו 30 שנה והקדשתי את חיי ללמוד לצייר. בשבוע האחרון אני מקדיש כל יום שעתיים בשביל לשחק עם 'Midjourney', פלטפורמה המבוססת אינטליגנציה מלאכותית בה באמצעות כמה מילים אני יכול ליצור יצירת אמנות. זה עורר בי המון שאלות, אני כל הזמן ממפה את הבעיות שלו, הוא לא מצליח לצייר ידיים טוב, מעוות פרצופים ומאוד קשה לייצר בו המשכיות, אם יצרתי דמות מזווית אחת, לא אצליח לשחזר את אותה דמות בדיוק מזווית אחרת. הכלי עדיין מאוד מוגבל כי אין לו את היכולת לייצר כוונה, וכוונה היא הבסיס של סיפור. אולי עוד כמה שנים זה יקרה, אבל האנשים שמגיעים אלינו, לשנקר, הם אנשים יצירתיים שרוצים לספר סיפורים ולהיות מעצבים ולרצות לומר משהו מקורי שייצר אימפקט. הם צריכים להמשיך להגיע, הפרופיל לא ישתנה אלא הכלים ישתכללו. זה לא עוד מכחול".
כאמור, ביום חמישי הקרוב ירצה חנוכה על תהליך היצירה של סדרת העבודות וייצג את עצמו ואת אחיו שנשאר בארה"ב. "ההרצאה תספר את ציר הזמן של איך נולדו העבודות הללו", הוא מספר לנו. "דרך הסקיצות, והפגישה הראשונה שלנו עם הקוד ועד היצירה של העולם דרך המיפוי של 32 הרגשות. אני אתייחס לעוד חלק בפרויקט בו יצרנו מרחב נרטיבי עם התחלה של עלילה, סיפור על פסיכיאטר מ-1920 שהתייאש מהעולם כי לא לקחו את ההיפנוזה ברצינות ובנה מכונה שהיא קצת כמו רנטגן הסוקרת את הרגשות שלנו. לב ההרצאה יהיה לנסות להסביר מה יצא מהמכונה כי בשבילי זו החוויה ראשונה לעבוד עם גורם שלישי שלא מקשיב לי".
ההרצאה "איך מאיירים רגשות?" תתקיים ביום חמישי הקרוב כחלק מפסטיבל "כתוב" בבית אריאלה בתל אביב.
התערוכה 'MOODIES' תוצג בגלריית 'סאגה' ביפו מה- 27
רוצים להתעדכן בכל פעם שעולה כתבה? עקבו אחרינו באינסטגרם
פורסם לראשונה: 12:00, 14.09.22
