הרזומה המרהיב של איוו ביזיניאנו הרב תחומי, צרוף שיתופי פעולה ועבודות ל'ווג', 'פראדה', 'מיסוני' ו'וולט דיסני'. מסלול הקריירה שלו מרתק, דלת שפתחה דלת נוספת אל מסדרונות המותגים המובילים בעולם. הוא מעיד על עצמו כ-‘workaholic', לא מפחד להתנסות, כבש פסגות נוצצות ומכל מקום השכיל לקחת את מיומנויותיו החדשות ולתת להן ביטוי באמנות. "אני נוגע בספרות, קולנוע, תיאטרון, מסעדות, סטיילינג, הכל כדי להבין איך אני יכול להשתמש בהם כדי ליצור משהו חדש שאני אוהב ומתרגם את זה לאמנות".
הוא נולד ברגלבוטו בסיציליה ולמד אדריכלות בפלרמו. התמחה בברלין ובתום לימודיו עבר למילאנו, "היה לי ברור שזה המקום בשבילי" הוא מספר לנו. שם, החל לעבוד בצמוד לקרלה סוזאני, לא אחרת ממייסדת קומפלקס האמנות 'קורסו קומו' המפורסם. דרכה, הכיר גם את אחותה, פרנקה סוזאני, גם היא דמות מפתח בתעשייה ועורכת מגזין 'ווג' איטליה. סוזאני מינתה אותו לארט דירקטור המוביל במגזין ובמהלך 20 שנה הכתיב מגמות, יצר דמויות, ערך את מדור האופנה והשפיע על שורה של מעצבים. הוא המשיך לסלול את דרכו בתעשיית האופנה והשתתף בתחרות של מותג האופנה העילית 'פראדה'. איורי המשקפיים בסגנון הבארוק שלו הפכו ויראליים ובהמשך מונה למאייר בכיר בבית האופנה 'פראדה' ו'מיסוני'. "זאת הייתה חוויה נהדרת, אבל עמוק בפנים ידעתי שאני רוצה להתמקד באמנות שלי, יצרתי שם קשרים טובים ומעניינים" הוא מעיד.
מבקר אמנות נחשב כינה אותו בעבר 'הארכאולוג של עולם האופנה', שכן אופנה היה לכלי ביטוי משמעותי במהלך הקריירה שלו. ביזיניאנו המשיך להמציא את עצמו כל פעם מחדש, בלונדון הכיר את השף יותם אוטלנגי. החברות של השניים הולידה שיתופי פעולה מסקרנים כמו סדרת פסלים שיצר עבור המסעדות והמעדניות של השף וקולקציה אייקונית של סט אוכל קרמי שזיכה אותו בפרס. פרויקט נוסף ומזוהה עם ביזיניאנו הוא עבודתו לחברת 'דיסני', מהדורה מוגבלת של שטיחים ארוגים בעבודת יד עם הדמויות המוכרות של המותג. את מיקי מאוס וחבריו הוא חיבר עם אלמנטים פרחוניים על גבי שטיחים בטכניקת אריגה פרסיות מסורתיות.
איך החוויה ליצור עבור חברות גדולות ומסחריות?
"ליצור אמנות בחברה גדולה זה מעניין, לבחון מה זה מסחרי ומה זה אמנות טהורה שמוצגת במוזיאון. אני גדלתי על אנדי וורהול, דוגמה לזה שאתה יכול להיות טוב לסופרמרקט ול'ווייט צ'פל' בלונדון. כשאני מתאר את העצמי אני אומר שאני אמן 360 מעלות; אני יכול לגעת במה שאני רוצה, לא מפחד לעצב לייבל למרק עגבניות או עבודה בבית גוברין במערה טבעית ענקית".
כתבות קשורות:
ביזיאנו חי ופועל בישראל כבר שבע שנים. לכאן הגיע בעקבות האהבה ובן זוגו האדריכל מייטליס, איתו הוא מתגורר בשכונת פלורנטין בתל אביב "מקום מלא באנרגיה צעירה".
איך היה המעבר מאירופה הקלאסית והנוצצת אל מדינתנו הקטנה?
"אני כל הזמן מוקסם משינויים רדיקליים. גדלתי במקום קטן בסיציליאנה, משם המשכתי למילאנו, התמחתי בברלין וגרתי ועבדתי בניו יורק ובפריז. ישראל היה אתגר מעניין, זה מזכיר לי את סיפורו של פבלו פיקאסו, שהגיע מספרד הגדלה אל מקום קטן ביוון ושם מצא ממד חדש לעבודותיו. בעיניי ישראל זה כמו לחזור לשורשים, עם חיבור לטבע, מה שכל כך חשוב לאמן. כשהגעתי לישראל, התרשמתי מההיסטוריה, אפשר ממש לשמוע ולהריח אותה. בסוף, העיר היא כמו קופסה. אתה יכול להיות בכל מקום בעולם, לא משנה איזו קופסה גדולה ויפה תהייה, אתה צריך לעבוד, להיות זמין לבטא את עצמך. בישראל לאט-לאט אני רוכש לי את הסביבה שלי, אני מרגיש בבית, פה מצאתי אהבה ומקום מופלא".
כעת, מציג ביזיניאנו תערוכה חדשה במוזיאון נחום גוטמן לאמנות באוצרותה של מוניקה לביא. מדובר בתערוכה לא שגרתית, בחלל קטן אליו הצליח להכניס עולם שלם. לא מדובר בחוויית מוזיאון רגילה, כאן האמן מזמין את הקהל אל תוך חלל חשוך, לשכב על הדשא השחור ולהביט מעלה, פשוטו כמשמעו.
מה הרעיון מאחורי התערוכה?
"הלכתי למוזיאון וראיתי נוף נפלא, כשגוטמן הגיע לתל אביב הוא תיאר את העיר כמרחב ענק עם ציפורים והקשר לטבע היה נוכח ונפלא. רציתי לשנות את נקודת המבט של האנשים; אנשים נוטים לא להתבונן כמו שצריך, אני רוצה לפתוח להם את העיניים, לגרום להם להביט למעלה כמו ילדים שמגלים עולם חדש וכשמתבגרים מאבדים את הפרספקטיבה הזו".
מה נקודת החיבור שלך עם גוטמן?
"הרב תחומיות שלנו ואותה נקודת מבט, שנינו חושבים מחוץ לקופסה".
מעל הראש, כמו עננים מרחפים פסלים אבסטרקטיים בעבודת יד שמזכירים את יצירת בריאת האדם של ליאונרדו בקפלה הסיסטינית, אבל משאירים הרבה מקום לדמיון. על התקרה מוקרנת עבודת וידאו ארט של להקת ציפורים ששואבת השראה מסרט 'הציפורים' של אלפרד היצ'קוק ו'תרדמת התבונה מולידה מפלצות' של פרנסיסקו גויה, אך מעל הכל לקוחה ממוטיב חוזר מעבודותיו של גוטמן שראה בציפורים כמתווכים בין העולמות, בין שמיים לארץ. "בדמיון שלי אני פותח את השמיים במוזיאון. אמנים רבים מתארים ומבטאים בעבודתם את תנועת הציפורים, בחדר הקטן הזה רציתי לתת השראה לאנשים לצאת החוצה ולהסתכל את הסביבה שלהם, העץ, השכונה, בפרספקטיבה חדשה. עבודות הוידאו נעשתה במשך שנה, כמו האנימציות הקלאסיות בדיסני, היא עשויה פריים-פריים כמו סטופ מושן. מנקודה אחת לשנייה בתנועת הציפורים יש כ-25 פריימים שונים שאני מאייר. זה תהליך ארוך והכל ידני, אני לא אוהב טכנולוגיה".
לסיום, מה המסר שאתה רוצה שהמבקרים ייקחו איתם הלאה מהתערוכה?
"לקחת את הזמן, לעצור, לשנות את נקודות המבט. להיכנס לזן, כמו מדיטציה, לנשום, לצאת החוצה ולפתוח את העיניים. אנשים מסתובבים כועסים, מאוכזבים, מושפעים מהפוליטיקה ומריבות, אין להם זמן לקחת נשימה, אבל זה מגוחך, אנחנו חיים פעם אחת. אני חושב שהתערוכה היא חוויה, אתה פותח את הדלת ונכנס לממד אחר. חשוב לקחת את הזמן לחוויות כאלה, כי הדמיון והיופי יכולים להציל את העולם".
רוצים להתעדכן בכל פעם שעולה כתבה? עקבו אחרינו באינסטגרם
