14/05/2020
המסעדה שוכנת באזור התעשייתי קינגס קרוס בלונדון, במבנה לבנים ישן שהוא למעשה חלק מקומפלקס Coal Office שבו התמקם מעצב העל טום דיקסון עם הסטודיו שלו. משרדים, סטודיו שכולל חנות, וכמובן, שילוב של קולינריה במבנה, הוא משתדל לא לוותר על התענוג. המסעדה שפתחו יחד ונושאת את שם הקומפלקס, זוהי המסעדה השלישית במספר של אסף גרניט ואורי נבון בלונדון וכבר עם פתיחתה, קצרה ביקורות מעולות.
(אסף גרניט בריאיון מיוחד ממסעדת Coal office בעיצוב טום דיקסון)
הריהוט, הכלים ושאר הפריטים בחלל עוצבו כולם על ידי דיקסון בשיתוף גרניט. החלונות הגדולים מאירים את חלל המסעדה באור יום שחושף את הייחוד של גופי התאורה הכסופים שתלויים מהתקרה, את הדוגמאות המוטבעות בשולחנות ומאיר את תשומת הלב לסכו”ם על השולחנות, העשוי מתכת בגימור מט והובא מהודו במיוחד להיות חלק מהמסעדה המשותפת. כמעט והגנבנו סט אחד לתיק כשאסף גרניט התיישב לריאיון.
“אני לא יודע אם אחרים גנבו אבל אני מתאר לעצמי שכן. אני לא יודע, אני מתאר לעצמי שגונבים. אני לא יודע מה בן אדם יעשה בבית עם צלחת שכתוב עליה Coal Office. הסכו”ם הוא כנראה באמת הכי גניב פה. והוא באמת מהודו. הוא עשה הלוך חזור ארבע פעמים בין לונדון להודו עד שהיינו מרוצים מהעיצוב הסופי שלו” הוא מספר.
לא מסתכלים לאחור
“בדרך כלל זה עובד הפוך” מסביר גרניט כשאנחנו שואלות איך קורה שמעצב בינלאומי כזה גדול יוצר שת”פ שכזה, “מסעדנים או שפים מעסיקים מעצב על כדי שיעצב להם את הפרויקט הגדול הבא שלהם. מלונות עושים את זה גם. אני חושב שמעצבים הפכו לאייקנים לא פחות אם לא יותר משפים היום. מי עיצב לך את המסעדה זה משהו שאתה מספר לציבור. אבל פה זה היה הפוך, טום דיקסון לקחו את הבניין הזה שאנחנו נמצאים בו והפכו אותו למטה שלהם, לשואו רום שלהם ולמשרדי המעצבים ובחלל המרכזי הם רצו לעשות מסעדה”.
מאוחר יותר, דיקסון סיפר סיפור דומה והרחיב “אני רוצה להיות המקום שבו אנשים מאטים לרגע וחוזרים אליו שוב ושוב. ריהוט הוא עסק די איטי, אז אנחנו דואגים שיהיה לנו לא רק משרדים נעימים וחנות מעניינת, אלא גם מקום כזה שאנשים באים אליו כל הזמן. אנחנו רוצים לדבר לא רק על עיצוב אלא על איך אנחנו חיים. זה חשוב לנו”.
על תחילתו של הרומן סיפר גרניט “הם אפילו פנו אלינו פעמיים ואמרנו להם לא. הם לא כל כך היו סגורים על מה הם רוצים לעשות עם הבניין ואיך תיראה המסעדה ומה הכיוון ומה הגודל. חשבנו שזה פרויקט מאוד גדול בזמנו ואחרי פעמיים, באנו לפה, ראינו, התנאים העסקיים הסתדרו והלכנו על זה”.
עד הפרט האחרון
אחרי עיצוב מסעדה בידי מעצב על – תוכל לחזור אחורה?
“בדיוק אמרתי לאורי השותף שלי, מה נעשה עכשיו? איך נפתח עוד מסעדה אחרי הדבר הזה? אבל כן, נראה לי שכן. זה כמו ללכת לאכול במסעדה עם שלושה כוכבי מישלן ואז למחרת לאכול איזה חומוס. אלו חוויות שונות. שתיהן טעימות. זה גבוה וזה נמוך אבל הכל כיף. בסוף, זה הכל עניין של כסף ותקציב ופה היה חתיכת תקציב.”
באיזה חלקים אתה מעורב?
“בהכל. אין פרט פה שאני לא מעורב בבחירה שלו, בחומר, בעיצוב. זה לא הגיוני אחרת. אלא אם כן אתה לא מבין בזה ואין לך את היכולת, אז עדיף לתת למישהו אחר לעשות את זה. אני לא יכול, אצלי הסיפור הוא אחד, הכל מחובר. אני מסתכל על חוויה במסעדה כמשהו שהוא מאוד שלם ומורכב מאינספור פריטים שהם כולם חייבים להתחבר. לדעת לעשות את זה, זו החוכמה.”
אולי על עיצוב של המסעדה הבאה אתה תהיה חתום.
“כמעצב?” הוא שואל עם חיוך קצת נבוך “אני לא שם את זה בתוך תבניות, אני מתעסק בעיצוב אבל אני לא אקרא לעצמי מעצב, לא למדתי את זה, אין לי את הסקילס.” הוא מסכם.
כמעט שנתיים מהפתיחה
האוכל היה יותר ממדהים כשביקרנו במסעדה והחוויה בלתי נשכחת מהרבה בחינות. בימים אלה המסעדה סגורה לסועדים אך פתוחה להזמנות טייק אווי ובישול לאנשים פרטיים. לצד זה כל יום מתפרסם בעמוד האינסטגרם מתכון חדש, טעים, יפה ומעורר אופטימיות.
