26.08.2021
העבודות שלו מלוות אותנו ביום יום, במכתבים שאנחנו מקבלים בדואר, בכתבה שקראנו בעיתון או על גבי שלטי החוצות שחולפים לידנו. עודד עזר הוא טיפוגרף, שעומד מאחורי פונטים ולוגואים רבים שמקיפים אותנו וכבר נטמעו בתרבות ובשגרת החיים שלנו. פגשנו אותו לרגל קבלת הפרופסורה שלו, כדי לדבר על מקבץ העבודות שלו, חלק קטן מפועלו, שזיכה אותו בתואר המכובד. מצאנו אדם מרתק, פנטזיונר מעורר השראה, שחוקר את העולם והתרבות שלנו דרך אותיות ומילים.
מי זה עודד עזר?
“אני יכול להגיד שבהיבט המקצועי אני בעיקר טיפוגרף שכל היצירה שלו היא סביב אותיות, אבל אני חושב שבראש ובראשונה אני הוגה. אני אוהב לשאול שאלות ומנסה לענות עליהן ואני עושה את זה בדרך שאני יודע לעשות, דרך תקשורת חזותית. בהגדרה של טיפוגרף שהוא הוגה תרבות, הכל נכנס. אני עוסק בתרבות באופן הרחב של המילה, זאת פשוט הגדרה שמאפשרת לי לעשות את כל הדברים, החל מעיצוב פונטים מסחריים וכלה בפרויקטים הזויים שמתעסקים באספקטים תרבותיים.”
מה לדעתך יש בשפה שמאפשרת לתקשר רעיונות?
“שפה מייצגת הלך מחשבה, תרבות במובן הרחב והעמוק של המילה ואותיות הן הסמלים שבהם אנחנו משתמשים כדי להעביר את הרעיונות של השפה. האותיות הן סמלים אבסטרקטים ומוסכמים, לא שהטבע יצר, אלא שנוצרו כבר לפני אלפי שנים ובהם האדם ניסה לתקשר עם הזולת ונהייתה הסכמה, שלמשל משולש עם קו באמצע זו האות A ובגלל שמדובר בסמלים שהם אבסטרקטיים והם יצירי ידי אדם, אז הם פתוחים לפרשנות ופה אני חוגג.”
איך הפרשנות הזאת באה לידי ביטוי?
לדוגמא, אני יכול לכתוב את המילה ‘במבה’ בצורה שתגרום לך לא לרצות לאכול אותה. יש שני סוגי מסרים, המסר הברור, שהוא התוכן, ההסכמה שהמילה משדרת את המאכל ששמו ‘במבה’. אבל יש גם את האיך המילה הזו כתובה ושם יש מסרים תת הכרתיים, צורניים, שמשפיעים על תחושות הבטן שלנו. אם אני אכתוב את המילה באות מחודדת או מרובעת אז התחושה שלך תהיה פחות נעימה. אני אוהב לשחק או לנצל את שני הרבדים האלה, הרובד האנליטי והגלוי יחד עם הרובד הסמוי, התחושתי והרגשי יותר.”
לעזר רזומה מרשים, עם עבודות אקספרימנטליות ופרויקטים תרבותיים על גבול האמנות, בהם הוא מטפל בנושאים שונים כמו היסטוריה, מדע ואנתרופולוגיה. האספקטים שמעניינים אותו מגוונים והוא חוקר ובוחן אותם דרך עבודה טיפוגרפית.
גם בצד המסחרי עזר לא נשאר מאחור, עם לוגואים ופונטים שאנחנו נתקלים בהם מדי יום ויום מבלי לדעת זאת. הוא עיצב פונטים עבור ענקית הטכנולוגיה גוגל וחברת סמסונג. בתחילת הקריירה שלו עיצב את הלוגו הקודם של בנק הפועלים, שהיה בשימוש מעל 12 שנים, כמו גם את זה של חברת התכשיטים מגנוליה. “אלה לוגואים שעובדים על תחושות, מה אני מרגיש כשאני קורא את המילה.” הוא מציין. בנוסף, ברפרטואר שלו כרזות רבות לפסטיבלי אמנות שונים ברחבי העולם, ‘ההגדה האמריקאית החדשה’ שעיצב עבור הסופר המפורסם ג’ונתן ספרן פויר וכמובן עיצוב פונטים עבריים כמו פונט ‘עזר דו’ או ‘עזר רץ’ או ‘מעודד’ שזכו להצלחה כבירה.
ציינת בעבר שאם לא היית מעצב גרפי כנראה שהיית מדען. למה מדען?
“אני אוהב מאוד ‘להתחפש לדמות’ שהיא לא אני, לפעמים לסוציולוג או מדען, איש דת או פוליטיקאי. אני עושה זאת כדי לשחרר את המוח, לצאת מהדמות שהיא ‘עודד עזר’ וללכת לדמות אחרת שמאפשרת לי לעשות דברים שאולי ‘עודד’ לא מאפשר לי. קצת כמו שחקן שעולה על הבמה ופתאום הוא מישהו אחר. במקרה של הפרויקט ‘Bio Typography’ למשל, התחפשתי למדען שבודק כל מיני אפשרויות של התערבות גנטית באותיות וב’Veining’ התחפשתי לרופא מנתח, שם בדקתי מה קורה כשאנחנו רוצים לעשות קעקוע באמצעות הורידים שלנו, לפתוח את הגוף, לייצר תופעה טיפוגרפית ולסגור את העור בחזרה.”
מה מושך אותך להתעסקות בתחום המדעי?
“מה שמושך אותי במדיום האלה, זו האפשרות לבדוק. בנוסף, מדענים משפיעים על חיינו בצורה ישירה, אני מגיע מתחום שההשפעה שלו היא השפעה תרבותית ניכרת, אבל יחסית לתחומים האלה, היא אזוטרית ואני קצת מקנא בזה. אז אני לא מדען, אבל אני יכול לשחק כאילו אני מדען ודרך המשחק הזה, לגלות דברים עמוקים יותר על התרבות שלנו.”
אתה חושב שהרצון להשפיע על האחרים הוא המוטיבציה שלך לעבודה?
“כל מעצב או אמן, מטרת העל שלו היא להשפיע על התרבות, אחרת אתה כותב למגירה. המטרה שלי היא להשפיע על התרבות שלי, הישראלית ועל התרבות העולמית, דרך היכולות שלי והתגליות שאני מגלה בפרויקטים שאני עושה. זאת מטרה מאוד נאצלת בעיני, להחזיר לתרבות ממנה יצאת ולקדם אותה.”
ואיך זה מרגיש?
“זה אושר גדול לעצב פונט למשל ואז לראות אותו נכנס לזרם הדם של התרבות. אתה יורד לרחוב ורואה את הפונטים שלך מתפקדים בטלוויזיה, בשלטי רחוב, פרסומות ובעיתונות. אתה מקבל חשבון חשמל עם הפונט שלך, יושב בבית קפה ומקבל תפריט עם הפונט שעיצבת. מבחינתי, לייצר פונטים שהם ברמה גבוהה ומהווים חידוש, פיתוח כתב עברי של יותר מאלפיים וחמש מאות שנים, זה מדהים ולא פחות מזכות עצומה.
פונטים שנטמעים בחברה הם הצלחה די אנונימית לא?
“זה לא משנה, הפונטים יחיו הרבה אחרי וזה מה שחשוב. כפרט, כמישהו שזורע זרעים לעתיד שיצמיחו ענפי תרבות, זה הדבר החשוב ביותר בעיני. אבל כן הוספתי לפונטים שלי את השם שלי וככה אני ‘חותם’ עליהם.”
ממדען עברת לכובע של פוליטיקאי ולהרבה עבודות שלך יש אג’נדה פוליטית, למה?
“הנושא של פוליטיקה זה נושא שעסקתי בו דיי לאחרונה, רוב חיי היצירתיים קצת ברחתי מזה. ככל שאני מתבגר אני שם לב מי משפיע על התרבות. כמו שאמרנו, מדענים, אנשים שהם ממציאי הייטק למיניהם וגם פוליטיקאים, כאלה עם חזון אמיתי. אני לא מגדיר את עצמי בתור מעצב פוליטי, כי אני מתעסק בזה בצורה רחבה. אני לא מגיב נקודתית לאמירה כזו או אחרת של פוליטיקאי למשל, אבל אני כן מגיב למציאות הקונקרטית.”
אחד הפרויקטים, שהפוליטיקה באה לידי ביטוי בהם, הוא ‘Middle E’. עבודה שהגיעה כתגובה על המלחמה בסוריה. מדובר בסדרה של הדפסים אומנותיים שמציגה את האות E כשהיא מודפסת במשהו שנראה כמו דם. נושא העבודה הייתה המלחמה במזרח התיכון ומידת האחריות שלנו כמי שחי פה באזור, לראות את הדברים ולא להתעלם מהם. “אני מתעניין בקשר בין הליכים פוליטיים, היסטוריים והאדם הפשוט.” מסביר עזר “זה נושא שהתעסקתי בו די באומץ לב מבחינתי, אבל יש גם דברים פחות דרמטיים.”
בפרויקט נוסף, בבל, עליו עבד בשנים האחרונות, הוא גיבש שפה גרפית ישראלית חדשה בצורת פונט. הפונט החדש, בשם ‘עזר קדים’, מבוסס של כתב יד תמני עתיק משנת אלף מאתיים עשרים ושתיים. עבודה שלא מסתכלת על המערב כמקור השראה יחיד, אלא שואבת השראה גם מהמזרח התיכון המקומי. דרך הפרויקט הזה, עזר חיפש דרכים לייצר אינטגרציה בין עיצוב יהודי מהמזרח התיכון ועיצוב מערבי ועל ידי כך, להמציא וליזום מהלך יצירה של עיצוב ישראלי, שנשען על תרבות בת שלושת אלפים שנה.
אז יש דבר כזה עיצוב ישראלי?
“אם תשאלי מעצבים בישראל הרוב יגידו שאין דבר כזה עיצוב ישראלי. הם יגידו שיש מעצבים ישראליים, אבל לא עיצוב ישראלי. עיצוב ישראלי עדיין לא התגבש, כמו שאפשר להגיד לגבי אוכל או מוסיקה ישראלית. הסיבה שלמשל התגבשה מוסיקה ישראלית היא, ששילבנו יחד מזרח ומערב. יצרנו כור היתוך שהוא שילוב של התרבויות שכולנו באנו מהן וזה עוד לא קרה בעיצוב גרפי, זאת למרות שבשנים האחרונות יש ניצנים ראשונים לכך.”
הרבה מהעבודות שלך הן קונספטואליות וספקולטיביות. אתה מעדיף בעבודות שלך להקרין את המציאות או להמציא מציאות חדשה?
“אלה שני קצוות שאני נע ביניהם ואני מסרב להחליט. הפנטזיונריות או הניסיון להבין דרך פיקציה משחררת אותך לבחון שאלות שהן יותר שאפתניות, אולי עתידניות. אני מתעסק הרבה באפשרויות העתידיות של התרבות ובשנים האחרונות אני לא נרתע מאקטואליה, מ’כאן ועכשיו’, מתופעות היסטוריות שקורות מול העיניים שלנו.”
עזר מרבה להגיב לנושאים אקטואליים עדכניים. דוגמא לכך היא התערוכה שהציג ב-2015 ב HIT מכון טכנולוגי חולון. תערוכה גדולה של פרויקטים שכולם עסקו בעובדה שאנחנו כבר לא קוראים ומה יקרה לאותיות שלנו בעקבות זאת. אחת העבודות שהוצגה שם היא Dot. Font, בה יצר פונט מיוחד, מין קוד, לדור הזה שאינו קורא. בעבודה נוספת, We Are Family, יצר מכונה לכתיבת גיפים של פונט שהוא ספק סרטוני וידאו, ספק אותיות. האותיות הלועזיות בו בנויות מקטעים שלקוחים מסרטונים פופולריים מהרשת עם מיליוני צפיות ועוסקים בסקס, פוליטיקה, אלימות ופופ.
מאיפה אתה שואב השראה לפרויקט?
“הכל מצית אותי. כל דבר טוב וכל דבר רע, דברים חזקים. העין שלי נחה על תופעה מסוימת ואני מתחיל להפליג במה אם.”
איזו עבודה היוותה עבורך תפנית?
“אני חושב שיש לי מזל גדול שהרבה מאוד עבודות עשו לי תפניות בקריירה, אבל העבודה שבאמת שינתה לי את הקריירה היא ‘Bio Typography’, שהוצגה פעמיים בעשור אחד במוזיאון המומה.”
איך באמת נוצר הקשר שלך עם המוזיאון?
“ב-2009 פאולה אנטונלי, האוצרת הראשית של MOMA לענייני עיצוב וארכיטקטורה, חיפשה עבודות לתערוכה שהיא קראה לה ‘Design and the elastic mind’. עבודות שמתעסקות בפיתוחים של עיצוב לכיוונים מקבילים. היא הופתעה מהשילוב של מדע ועיצוב, ההתערבות ב-DNA של הטיפוגרפיה. מאוחר יותר, אחרי ההכרות שלנו, כשהייתי בניו יורק היא ביקשה שניפגש ואראה לה עבודות. היא התלהבה מ- ‘Memory Palace’, סדרה של שמונה קטעי וידאו טיפוגרפיים. אין ספק שאלה שתי עבודות שברמה עיצובית אומנותית עשו לי שירות ממש טוב.”
אתה מרגיש שזו נקודת השיא בקריירה שלך עד כה?
“חד משמעית, זה שיא בקריירה של כל מי שמגיע לזה. להציג שם זה כמו תו תקן, זכות ענקית.”
במקביל לעבודות הגרפיות, עזר מעביר הרבה מזמנו בלימוד וליווי סטודנטים צעירים באקדמיה. הוא החל ללמד מיד כשסיים את לימודיו בבצלאל. באותה העת, הזמינו אותו ללמד במה שהיה אז מכללת ויטל והפך עם השנים לבית הספר לעיצוב שנקר. עם ניסיון של כעשרים שנה, הוא לימד בכל ארבעת האקדמאיות בארץ. כיום, במכון הטכנולוגי בחולון הוא מהווה מרצה בכיר ועכשיו מונה לפרופסור בסגל.
מה דעתך על התואר החדש?
“אני מרגיש שזו הכרת הערך של כל מה שעשיתי עד היום וזה ראוי. בחיים של יוצר, הרגעים האלה הם רגעים שבהחלט נותנים דחיפה לדברים הבאים. זה מרגש ומשמח אותי ואני מרגיש בר מזל.”
כפרופסור לדור הצעיר, איך אתה רואה את עתיד המקצוע?
“המקצוע משתנה כל הזמן, ההגדרה שלו, הכלים שבעזרתם אנחנו מממשים את העבודה, הצרכים, הכל משתנה. הוא לא דומה בכלל לאיך שהוא נראה כשאני הייתי סטודנט. זה מרתק, משמח ומאתגר מאוד. עם הסטודנטים שלי, אני מנסה להטעין בהם את היכולות להתמודד עם הדרישות של המקצוע ולהפוך אותם למשפיעים בתחום. כשהם ניגשים לאתגר עיצובי, שיהיו להם את הכלים לפתור אותו, לממש אותו ולייצר את הפתרונות העכשוויים והנחוצים.”
אז אחרי כל זה, מה היעד הבא?
“להמשיך ליצור, עמוק, רחב ורחוק יותר. זאת המטרה, החלום שלי ואני נערך לזה. אני היום בן ארבעים ותשע, אני רוצה לקוות שיש לי כעשרים וחמש שנים של עבודה צלולה. היעד הבא זה הפרויקט הבא, מה עושים ומה פותרים עכשיו ואת תופסת אותי בדיוק בימים שאני שואל את עצמי את השאלות האלו.”
פורסם לראשונה: 19:10, 28.02.22
