הגרפיקה והדימויים על גבי האריזה, כפי שנוכחנו לדעת בשבוע שעבר, צדים את עיינינו על מדפי החנויות והסופרמרקט, אבל מה קורה כשאנחנו מגיעים עם האריזה הביתה? הגיע הרגע להעמיק אל חוויית השימוש שלה. הרשת מלאה בסרטוני 'אנבוקסינג' שמציגים את חוויית הפתיחה של אריזות המוצרים שלנו ואנחנו עדים לאימפקט שהן עושות בכל מה שקשור לחיבור שלנו עם המותג ולדעה שלנו על המוצר שיושב בפנים. ספי חפץ, מעצב, בעלים שותף בסטודיו 'i2d' וראש המחלקה לעיצוב תעשייתי ב'בצלאל', נותן לנו הצצה לתהליכי עיצוב האריזה.
מה תפקידו של המעצב התעשייתי במערך?
"הגרפיקה נועדה לשרת צדדים מסוימים; לתקשר את מה שקיים בפנים ולתמוך את המותג. העיצוב התעשייתי מדבר על חווית השימוש והיא קיימת בעולם הפיזי בכל נקודת זמן שהיא. אם אני פותח למשל שקית 'תפוצ'יפס' לעומת 'פרינגלס', זו החלטה אסטרטגית של החברה יחד עם המעצב; איך החוויה צריכה להיות שונה מהמתחרים ומה החוויה של מי שהולך לאכול את המוצר צריכה להיות, זוהי בעצם נקודת המוצא".
לפעמים העיצוב נמצא בפרטים הקטנים, כאלה שאנחנו אפילו לא נשים לב אליהם או נתעכב עליהם, אבל הדיוק יעשה את ההבדל. "כשאני פותח מכסה, שולף את התוכן בפנים בין אם זה ריבה או טלפון, כל דבר שהוא חלק מהחוויה הכוללת של המוצר עצמו זה בגדר תפקידו של העיצוב התעשייתי. חשוב להבין איך מייצרים את החוויה הספציפית הזו כדי להגיע לתוצאה המדויקת שרצית לקיים. לדוגמה, אם אני מעצב מיכל לצללית ואני רוצה ליצור חוויה מיוחדת בפתיחה, הקליק שנשמע, אותו המגנט שתופס בסגירה, אני רוצה שישמע הכי איכותי שיכול להיות, לדאוג שהחוזק יהיה בעוצמה הנכונה ושהתוצאה תהיה מקצועית. אפילו אם המשתמש לא ישים לב אליה, לפעמים זה בתת מודע".
בסוף, העיצוב פוגש את המציאות והרעיונות מתכנסים לידי טכניקת ייצור ושיקולים כלכליים. איך הם משתלבים עם עבודת המעצב?
"יש בעולם אין סוף טכנולוגיות ייצור; עולם הקרטון, הפלסטיק שבתוכו יש כ- 40 טכניקות שונות, הטבעות למיניהן ועוד. מגדירים את החוויה ואז את הטכנולוגיה, לא כל אחת תהיה רלוונטית מבחינת העלויות ואז צריך לבדוק איך אני מקבל את החוויה עם טכנולוגיה יותר פשוטה? זה דורש סוג של גמישות תהליכית שהיא תוצר של מערכות כלכליות, זה גם חלק ממה שאנחנו עושים. חברת 'אפל' למשל, הביאה את החוויה של פתיחת אריזה חדשה לאיזשהו שיא שכל החברות עוקבות אחריה, גם בחוויות השימוש של הקופסה, אחרי אותה חכמה שהם ייצרו באריזה שלהם. לפעמים העלויות של אריזה כזו הן מאוד גבוהות ומיוצרות בטכנולוגיות שבדרך כלל משתמשים כדי לייצר את המוצר עצמו. כולם רוצים להראות כמו 'אפל', אבל לא כולם יכולים לשלם כמוהם וזה דורש סוג של 'דאוונג גריידינג' ".
בזמן שחברות רבות מנסות לחסוך ולצמצם בעלויות האריזה, בתעשיית הקוסמטיקה והבישום משקיעים משאבים רבים בעיצובן, שלפעמים עולה אפילו על אלו של המוצר שהן מכילות. "בשפתון או צללית לעיניים, האריזה שמחזיקה את החומר שהלקוח משתמש וצובע איתו היא הדבר עצמו, מעבר לאריזת הקרטון שעוטפת אותה. זה מוצר לכל דבר. שם לחומר אין משמעות כלכלית ומנסים לייצר חווית שימוש הכי גבוהה שיכולה להיות, מגיעים לחדשנות ונרשמים עליה פטנטים. מבחינתי לעצב אריזה זה כמו לעצב מוצר, זה נתפס נמוך יותר אבל זה לא".
אחת המגמות היותר חזקות בתחום האריזות היא מגמת הקיימות. מה אתה יכול לספר לנו עליה?
"האחריות הולכת ונהיית של החברות שמייצרות את המוצרים. מגמה רגולטורית שהתחילה באירופה מיצרני בקבוקי הבירה שהכריחו אותם לאסוף את הבקבוקים חזרה והיום זה כבר סטנדרט, מדובר במהלך עולמי. בקבוקי המים האיומים שאנחנו קונים וזורקים אחרי דקה, תופסים מקום באיים הפנומנליים שיש באוקיינוסים והורגים את הדגה והאורגניזם בים. ברגע שכל חברת המים יחויבו לאסוף חזרה או שזה יהפוך ללא כדאי ויפסיקו למכור מים או שידאגו למערכת שתמחזר את כל הבקבוקים האלה. במקביל, מיטב האוניברסיטאות עוסקות בפיתוח חומרים חדשים שיש להם יכולת התכלות מבלי לזהם את הסביבה, עובדים על זה מאוד קשה זה חלק מהעתיד".
ועד שזה יקרה מה אפשר לעשות ברמת העיצוב?
"יש כל מיני פתרונות, אני אקח את ההתנהגות האנושית שאני נוהג בה הרבה פעמים; בקבוק המים החד פעמי עשוי פלסטיק בעובי 0.8 מ"מ, כי זו כמות הפלסטיק המינימאלית שאפשר לייצר את הבקבוק כך שיחזיק את עצמו ויעלה הכי זול. הייתי מייצר אותו ב-1.5 מ"מ והופך אותו למוצר ולא אריזה. הייתי ממלא אותו כל פעם בברזייה ומשתמש בבקבוק כמו הבקבוקים שאנחנו קונים בנפרד. חברות יכולות לבנות מודל כלכלי של בקבוקים שהם רב פעמיים עם ברזיות שמנוהלות על ידי חברות המים עם עמדה שתמכור את המים. בעבר עיצבנו כזו עמדה במרחב העירוני בתל אביב והיום היא נמכרת בארה"ב בכמה מקומות. עמדה שגם מנקה לך את הבקבוק וגם אתה יכול למלא במים קרים וממשיך הלאה וזה גם עולה עשירית מקניית הבקבוק עם המים הקרים בפנים. אלה תפיסות שהופכות את האריזה למשהו אחר, לא במאמץ יותר גדול".
איך עוד אפשר לתת ערך לאריזה?
"יש חברות שהמוצר נמצא באריזה כל הזמן, למשל המיקסר הידני נמצא לרוב בקופסה שקנינו אותו כי היא מאוד איכותית וטובה וזה עושה סדר על המדף. זוהי מחשבה על האפטר מרקט של המוצר, שמעניק ערך לאריזה מעבר ללפתוח אותה, להשתמש ולזרוק לפח. עוד טריטוריה שהמעצב התעשייתי מכניס ערך".
"חברות צריכות להפסיק לחשוב רק על עצמן ולחשוב קצת על הסביבה, להשקיע כספים לפתח אריזות מתכלות או עם פתרונות חכמים בתוכם, לשם העולם צועד. ביפן כל עגבנייה או מלון נעטפים כאילו הוא הדבר הכי טוב שקרה לאנושות. זה חלק מהתרבות, שהמקורות בשינדו, הדת היפנית הקדומה ובתפיסה שבכל חפץ יש בו רוח וצריך לעטוף אותו כדי לשמר אותו. שם, ממחזרים 77% מהאריזות שהם מייצרים, נתון עולמי פנומנלי".
כתבות קשורות:
אנחנו למדים שעיצוב אריזות מושפע רבות מההתנהגות האנושית ונוגע בלב התרבות. מה מאפיין את השוק הישראלי?
"השוק הוא כמו הישראלי, חסר סבלנות. יש תפיסה תרבותית שאנחנו יודעים לעשות את זה יותר מהר, יותר חזק, יותר טוב, אבל זה לא תמיד ככה ולא בכל התחומים. חברה שרוצה לייצר אימפקט אצל הלקוח צריכה להשקיע באריזה כמו במוצר. יכולה להיות חוויה גם מטעה; אריזה שנראית נורא סליקית עם גרפיקה מהממת ומפתה על המדף ואתה פותח ומגלה קרטון זול, בלי ציפוי וזו חוויה הפוכה. זה שקר, זה לא מקיים את מה שמבטיח. מהמקום הזה צריך להיזהר. לפעמים הרצון לחסוך כמה סנטים יכול לפגוע בלקוח שרוצה לקיים חוויה שלמה".
מגמות רלוונטיות נוספות?
"מדברים על אריזות יותר אקטיביות, פעילות, כמו מוצר. אריזות מתכלות חכמות, עשויות חומרים חכמים. יש עניין של תיוג, בכמויות גדולות אתה רוצה לעקוב אחרי האריזות ובונים סיסטמות של תיוג עם מדבקות חכמות בעזרתן אתה יודע בכל נקודת זמן איפה האריזה נמצאת, כמו מזוודות".
הנושאים העכשוויים האלו מעסיקים את הסטודנטים במחלקה, שבין כותלי האקדמיה מוציאים הזדמנות להציע רעיונות קונספטואליים פורצי דרך שמבטאים איך יראה עתיד התחום בראייתם; תוויות לבקבוקי שתייה של עידן נויברג שמתפרקות לכוסות שתיה שימושיות, הפרויקט של מידן לוי שמציע חלופה מלאכותית לפירות או יפתח גזית שעיצב אריזה למזון אותה ניתן לבשל בצורה לא קונבנציונלית בתוך מכונת הכביסה, בהשראת שיטת הבישול סו-וויד.
איך אתה רואה את עתיד התחום?
"אנחנו צריכים לחנך את השוק לצריכה ארוכת טווח. זה היה פעם על דגלן של הרבה חברות; להשתמש במוצרים הרבה יותר שנים, לחשוב על כל חיי מוצר ולאפשר גם לו להזדקן בכבוד ולהנות ממנו הרבה יותר שנים. זה מצחיק לומר את זה כמעצב תעשייתי כי אני חלק מהשרשרת אין מה לעשות, אנחנו צריכים פשוט לצרוך פחות".
רוצים להתעדכן בכל פעם שעולה כתבה? עקבו אחרינו באינסטגרם
פורסם לראשונה: 11:00, 02.09.22
