11 צפייה בגלריה
"זו חוויה מדהימה למבוגרים וגם לילדים לראות את הדבר הפיזי הדומם הזה קם לתחייה"
(צילום אלון לוין)
הכירו את עומרי בר-לב (30) ועומרי ניסנבוים (33), זוג מעצבים שהקימו סטודיו מצליח לאלמנטים פיסוליים לבמה ולהפקות. הקשר האישי והמקצועי שלהם נרקם יחד והיום הם אמונים על לא מעט פרויקטים שילדים ומבוגרים למדו להכיר טוב. חוץ מהשם הפרטי שלהם, אין שום דמיון בין בר-לב שנשם עיצוב מגיל צעיר ואף זכה להיכנס לרשימה היוקרתית UNDER30 של מגזין "פורבס", לניסנבוים שלמד פילוסופיה ואוהב למצוא את האופי של כל בובה.
איך לקרוא לכם?
"אנחנו קודם כל מעצבים, לא רק בובות. הסטודיו שלנו יודע לייצר תלבושות, אביזרים, בובות וכל מה שצריך לאפיין בסגנון או באופי לבמה או להפקה", מסביר לנו בר-לב. "אנחנו יודעים להפוך דו-ממד לתלת-ממד וזה מעבר לא פשוט לביצוע".
בר-לב ידע מגיל צעיר שלשם מועדות פניו. "כשהייתי קטן איכשהו ראיתי מריונטה בובה על חוטים", הוא מספר, "לא הפסקתי לדבר עליה עד שקנו לי מריונטה, התחלתי לאסוף ונהיה לי אוסף די גדול של מריונטות. במקביל תחום הבמה, תיאטרון בובות ותוכניות טלוויזיה כמו "רחוב שומשום" או "המחסן של כאילו" תמיד משכו אותי. התחלתי לעשות ניסויים עם אימא שלי במטבח עם כל מיני חומרים עד שלקחתי את זה לידי, עברתי לתיכון לאמנויות בירושלים שם למדתי אמנות פלסטית ואחרי הצבא הקמתי לאט לאט את הסטודיו שלי".
"הוא לא יעיד על עצמו", אומר ניסנבוים, "אבל לעומרי יש יכולת עצומה להשיג את מה שהוא רוצה ואפילו שלא למד, הוא היה כל כך חדור מטרה, הוא התעניין, אסף חומרים ומידע ושלח מכתבים לכל מי שעוסק בתחום כדי לדעת עוד ועוד והחלום הפך לסטודיו".
בין עיצוביהם מככבות דמויות שכל ילד או מבוגר בישראל מכירים כמו בובות "קופיקו", בובת "בתיה בת היענה" של מני ממטרה, עיצוב בובות ל"רד-בנד", לפרסומות כמו "צ'יטוס", תוכניות טלוויזיה כמו "האח הגדול", "הכוכב הבא לאירוויזיון" ו"מועדון לילה".
איך הכרתם?
"הדייט הראשון שלנו היה בסטודיו כי לעומרי (בר-לב) לא היה זמן למשהו אחר", מספר לנו נינסבוים. "הוא עבד על פפיון לפרסומת לסופר-פארם והוא פשוט אמר לי 'בוא תן יד'. אל דאגה, הייתה גם נשיקה בסוף".
ניסנבוים בכלל הגיע מלימודי ספרות ופילוסופיה, ואף על פה שלא סיים את התואר, הוא מוצא שיש ללימודים לא מעט השפעה על הבובות שהוא מעצב. "כשהתחלנו לצאת עומרי אמר 'בוא תצטרף לעבוד איתי', לקח הרבה זמן למצוא את החלוקה בינינו כי שנינו עקשנים, אבל היום בנינו חלוקת עבודה ברורה. עומרי (בר-לב) מצייר את הסקיצות, עושה את המעבר מהדו-ממד לתלת-ממד אם זה פיסול או גריעה, ואני אחראי על הפרטים הקטנים והמדויקים, אם זה ציור של העיניים או תפירה ידנית או משהו ממוחשב. שנינו עובדים יחד על התכנון והעיצוב".
מאיפה מגיעה ההשראה ואיך נראה תהליך העבודה?
"שנינו גדלנו בשנות ה 90. הזיכרון הכי חזק שלנו הוא מ'ברודווי' ו'דיסני'. גם ביקרנו ביורו-דיסני לפני ארבעה חודשים ורק בהינו בבובות. אני מוצא שהדברים הכי מעניינים נוצרים משילובים מופרכים". מספר בר-לב.
"אנחנו מגשימים חלומות של אחרים", מספר נינסבוים. "כשמגיע לקוח חדש, אנחנו מגרדים את כל המידע על כל דמות, חושבים על קונספט, נראות וצבעים ואז מורידים את זה לרפרנסים. אנחנו מגיעים להבנה של הכיוון הסגנוני ומשם מתחילים לעבוד על הסקיצות שרובן מתחילות בשחור-לבן ואז נצבעות בצבע. לאחר מכן ברוב הפעמים, אנחנו מעצבים מודל מוקטן בתוכנת תלת-ממד ואז יש תהליך של הוצאת גזרות לגודל המתאים. לפעמים אנחנו מעצבים דמויות יש מאין ולפעמים צריכים להחיות בתלת-ממד דמות קיימת אליה תמיד נכניס את האינפוט שלנו".
איך מעניקים אופי ורגש לבובה?
"יש מתמטיקה מסוימת שדרושה כדי שבובה תביע. הכל מתחיל בעיניים והן מכתיבות את ההבעה. יש המון פרקטיקה ושנים של ניסוי וטעייה כדי להגיע למצב שבובה תסתכל עליך ותנשום ותחייך. זו מלאכה מורכבת כי זה מאוד חמקמק. יש משהו בקסם של תלת-הממד, זו חוויה מדהימה למבוגרים וגם לילדים לראות את הדבר הפיזי הדומם הזה קם לתחייה".
"יש דילמה, שנחשפנו אליה השנה והיא שהבובה נראית בצורה מסוימת בלייב והיא שונה לגמרי במצלמה. אז למה צריך להתייחס? מה מנצח, המציאות או המצלמה? זה מתחבר לאנימציה ולמציאות המדומה שנכנסה חזק בשנים האחרונות ונשאלות שאלות שאין להן סוף, אבל הבובות קיימות עוד מימי הביניים ואנחנו רואים שדווקא הצעירים שמתעסקים בתחום, כאן כדי להישאר וזה מרגש לראות את התחום פורח. כשהתחלנו לא היו בכלל מעצבים שעבדו בתחום".
אז מה עדיף, לעצב לילדים או מבוגרים?
"כשבובה מעוצבת ומאופיינת כמו שצריך אז זה לא משנה, זה ישפיע עליך גם בתור בן חמש או בן שלושים. יש עוצמה בחפץ הזה שהוא בין משהו דומם או נושם, יש אנשים שמפחדים מזה. העבודה היא דומה. השילוב בין הפרופורציות לצורה, להבעה, לצבעים מוריד לצופה את המחסומים וגורם לו להאמין לדבר הזה. בובה עובדת על אשליה, שאגב 50 אחוז ממנה קשורה למפעיל. השילוב בין ההפעלה לעיצוב הוא מה שיוצר את האפקט, והמבחן הוא כשרואים איך אנשים מגיבים לבובה".
"לאחרונה הסטודיו עבד שעות ארוכות על בובת בגודל אנושי של החתול 'כראמל' מסדרת ספרי הילדים מאת מאירה ברנע-גולדברג, שאוירה על ידי קרן מאי מטקלף ורמי טל, לפסטיבל 'כרמאל בדיזנגוף סנטר' שנפתח היום. "ראינו את הכמויות של הילדים שקונים את הספר הזה ואמרנו שאנחנו חייבים להיות אלה שעושים את הדמות הזו כבובה, מעולם לא נעשתה הדמיה של הדמות הזו בתלת-ממד. לקחנו את האיורים הדו-ממדיים ותרגמנו אותם לבובה תלת-ממדית והאינפוט והיד שלנו מופיעה שם. כשהגענו לסנטר למסור את הבובה, המפעיל נכנס אליה כדי לעשות סיבוב ניסיון והתהלך לו כמה צעדים בקניון. אנחנו נדהמנו לראות את ההצלחה שלה, ילדים והורים התאספו סביבה במהירות ואנחנו עמדו מהצד וחייכנו כי זה האישור הכי גדול שאנחנו יכולים לקבל. זו הייתה עבודה סיזיפית, אנחנו במשך שבועיים נשמנו פרווה ופתאום להגיע למעמד הזה ולראות את אנשים מתלהבים מהעבודה שלנו, זה דיסוננס שקשה להכיל וזה מרגש מאוד".
מה החלום?
"ליצור מוצר משלנו. זו תהיה הדרך שלנו להשפיע על העולם במסגרת המקצוע הצנוע שלנו. הבובות משפיעות עד היום על חינוך ילדים בעולם".
איך אתם רואים את התחום בעוד עשר שנים?
"בסוף אנחנו הולכים לעולם של חוויות מאוד וירטואליות או מאוד פיזיות אז אולי יהיה חיזוק לתחום שלנו. העניין של הבובה תמיד יישאר פיזי. היו ניסיונות בעבר למחשב דמויות כמו מה שעשו עם אריק ובנץ לדוגמה, אבל זה אף פעם לא עבד. הבובות נמצאות כאן מסיבה מסוימת ועונות על צורך פסיכולוגי מסוים. יש הרבה אנשים שמתעסקים באנימציה אבל לבובות יש קסם משלהן ויש להן כוח בעצם היותן פיזיות ואמיתיות".
פסטיבל 'כראמל בדיזנגוף סנטר' יתקיים בין 8-26/08/22.
רוצים להתעדכן בכל פעם שעולה כתבה? עקבו אחרינו באינסטגרם
פורסם לראשונה: 09:01, 08.08.22
