29/10/2019
זה אני
התמונה הזו צולמה בפראג. דורית (דורית סלע, אשתו של ניצן ובעלת משרד לאדריכלות ועיצוב פנים – מ.כ) אוהבת לצלם ואני לא אוהב להצטלם אבל היא הצליחה לתפוס אותי ברגע.
על מה אתה עובד עכשיו?
דורית ואני, עובדים עכשיו על פרויקט בניו-יורק. זה לא הפרויקט הראשון בחו”ל, אבל זה בהחלט הפרויקט המשמעותי הראשון. בניין בוטיק בן 11 קומות בלב מנהטן. אנחנו מתכננים בו גם את השטחים הציבוריים וגם את כל הדירות. את החיבור המקצועי בין דורית לביני גילינו תוך כדי תנועה והסינרגיה בינינו מושלמת. אצלי הפרטים הם עמוד השדרה, אצל דורית הפרופורציות הן עמוד השדרה.
יכול להיזכר בפרויקט אחד שאתה גאה בו במיוחד?
זה בהחלט אחד הפרויקטים שאני גאה בהם. היתה שם תקרת בטון מורכבת שדרשה התמודדות שונה מבחינה תכנונית ולכן כל התשתיות מוקמו ברצפה. עבדתי מול מערך ייצור ונתנו לי יד חופשית כך שהשמיים היו הגבול. אני אוהב למתוח גבולות גם של החומר וגם של היצרן.
מה נותן לך השראה?
זו תמונה שאני אוהב במיוחד. יונתן הבן שלי, שהוא חייל בגולני, צילם ושלח לי. מבחינתי, השראה היא מרחב אינסופי, עד האופק. אני שואב השראה מהכל. זה יכול להיות שיחה, עציץ או קלסר. אני אוהב סוגים שונים של מוסיקה, של סרטים, אדריכלות מתקופות שונות. אני מוצא שיש בי גמישות שאני יודע בתוכה לא להתפשר על האני מאמין שלי, אבל לאפשר מרחב תנועה גדול. אגב, זה שומר המסך שלי באייפון.
איך נראה היומן שלך?
אני פריק של זמן. אני אוהב לנצל אותו. אני ממצה אותו. אני מעריך את הזמן של האחר ואני אף פעם לא מאחר. הדבר היחיד שאני לא מספיק, זה לאכול בזמן. אבל חוץ מזה, אני מספיק הכל – שקט, משפחה, חופש וזמן לעצמי.
איזה חלק ביום שלך אתה הכי אוהב?
למרות שיש רק קיר שמפריד בין המשרדים של דורית ושלי, יש ימים שלמים שאנחנו לא נפגשים. אנחנו מקפידים על הזמן שלנו בסוף כל יום. הילדים יודעים שאנחנו נועלים את הדלת במרפסת ויש לנו חצי שעה שקטה לבד. מדברים על כל מה שעברנו היום, על מה שנעבור מחר, על החלומות שלנו. אין יום שזה לא קורה. הדבר היחיד שמשתנה זה סוג המשקה.
מה המקום האהוב עליך?
הדירה שלנו. אנחנו חווים הרבה את העולם. מהרבה אספקטים. אבל תמיד כיף לנו לחזור. זה העוגן, זה השקט, כאן היציבות והשגרה. אני הכי אוהב לחזור הביתה.
מי מחכה לך בבית?
בבית מחכה לי המשפחה. דורית והבנות שלה (3 בנות) ואני והילדים שלי (2 בנות ובן). הילדים כבר גדולים – הקטנות בנות 10 והגדול בן 19, אז יש שיחות מעניינות וארוחות ערב משותפות שגם עליהן אנחנו לא מוותרים.
איזה מעצב בינלאומי אתה מעריך?
מארק ניוסון הוא בשבילי דמות שיודעת לממש פוטנציאל ולא חוששת לגעת בשום תחום. היום, כשאני מתכנן ספייס, אני חייב לדעת לתכנן בתוך החלל הזה הכל. אני צריך להשפיע על החלל בכל האספקטים: תאורה, אוירה, אין משהו שלא הייתי רוצה לגעת בו. זה גם היה החלום שלי. להיכנס למקום ולדעת איך מייצרים בו הכל. זה מה שהביא אותי ללימודים של עיצוב תעשייתי. אני איש של פרטים.
מתי התרגשת מעבודה של מישהו אחר?
בניו יורק נחשפתי לפרויקט האדסון יארד במנהטן. יש שם מבנה שנקרא ווסל. זה מונומנט. לא גרים בו, רק מבקרים בו. לפי מה שאני מבין ומרגיש ממנו, הוא נועד לחוויית הנוף ההיקפית.
מה תלוי לך על הקיר במשרד?
לפני כמה שנים, נכנסתי לאתר צרפתי של חברת נעליים וראיתי את האימג’ הזה. אגב, הזמנתי משם נעלי פרווה ירוקות ולא הלכתי איתם מעולם. הדבר הטוב שיצא, הוא התמונה הזו. אני מסתכל עליה כל יום. היא מייצגת משהו קצת חללי. יש בה פרופורציות מגניבות, אני אוהב את הפרטים בה, יש בה תנועה.
מה מסך הבית במחשב שלך?
זו תמונה של הילדים שלי, צילם אותה עידן מילמן בבת מצווה של אביה (האמצעית). התחברנו אליו מאוד, הוא צלם בקסם. להביא את שלושת הילדים שלי למצב שהם על גבול המתגלגלים מצחוק זה נדיר. זו תמונה מלפני שנתיים אבל החיוך שלהם והדינמיקה לא מאוד השתנו.
איזו עבודה שלך עדיין לא תכננת?
הייתי שמח לתכנן מוזיאון. למצוא את הדרך הנכונה לשלב בין תנועה ומרחב באפן שייצר משהו שונה ומיוחד. כי רובם נראים די דומה מבפנים. אנחנו חווים הרבה מבנים מבחוץ ואז מבפנים יש נראות די אחידה. זה משהו שהייתי רוצה לקלף.
