כולנו גדלנו עליהם, רבים מצעצועי הילדות שלנו עדיין נמצאים סביבנו בתצורה כזו או אחרת ומשרתים את דור ההמשך. יש משהו טהור בהם, מלאים בתמימות ואופטימיות, מעוררים בכולנו תחושות נוסטלגיה וגעגוע. לצד כל ההנאה, לעצב צעצועים זה עניין רציני למדי; צריך לדאוג לרעיון טוב שיבטיח את מקומו על מדפי חנויות הצעצועים העמוסים, לכבוש את לב הילד, אך גם לרצות את ההורה, לקחת בחשבון חומרים ומשקלים שיהיו בטיחותיים כמובן ולא להזניח את חוויית המשחק שתהיה מעשירה ומבדרת.
בשבוע שעבר התוודענו לממציאים מאחורי הצעצועים, אלה שהוגים ומפתחים את הרעיון מאחורי המוצר. מרגע ההמצאה, נדרשת עבודת אפיון ועיצוב שייתנו לה גוף וצורה, כאן נכנס המעצב לתמונה. בשיחה עם שלומי איגר, מעצב תעשייתי בעל סטודיו לעיצוב ופיתוח צעצועים המתמחה בצעצועי תינוקות ומשחקים מוזיקליים, חושף בפנינו את עולם עיצוב הצעצועים מהשלב הראשוני ועד הגעתו למדף.
איך הגעת לתחום הצעצועים?
"תמיד מצחיק אותי להגיד שהחיבור שלי לצעצועים החל בילדות, כי זה לכאורה משפט מאד בנאלי. אני חושב היום, בפרספקטיבה, שלצד העובדה שבילדות הייתי במגע עם צעצועים כמו מרבית הילדים, היה לי גם עוד רובד של סקרנות לגבי איך הדברים בנויים ועובדים ובהמשך, גם רצון ליצור ולחקור צעצועים, רצון שלקח לו המון שנים להתגבש למשהו ברור. יש לי המון זיכרונות של פרטים מצעצועים שהיו לי בילדות; זיכרונות של ההבנה שהם עשויים מחלקים, של חוויות חושיות של התחושות והצלילים של מכניקות. לא תמיד דווקא בהקשר לדימוי או המטרה של הצעצוע, הזיכרונות האלו מתקשרים לאחד הדברים שהכי מרתקים אותי כיום בהקשר לעיצוב צעצועים וזו השאלה של החוויה והמשמעות של צעצוע בעיני ובידי הילד, שבאופן מפתיע יכולות להיות שונות מאד מהכוונות של מי שיוצרים אותם. התובנה הזו מלווה אותי תמיד, גם בעיצוב צעצועים וגם במחקר".
איך היית מתאר את סגנון העיצוב שלך?
"בעיצוב לגילאים הצעירים יותר אני משתדל מצד אחד לשמור ככל שאפשר על גיאומטריות בסיסיות ולהימנע מצורות ודימויים מורכבים, ומצד שני, להקפיד על גירויים חושיים; מרקמים, גוונים ופני שטח מעניינים. ככל שמדובר בגיל צעיר יותר החוויה של הצעצוע פועלת על יותר חושים, משהו שנוטים לשכוח כשאנחנו חושבים לרוב על צעצוע כמשהו מאד חזותי, כמשהו שמופעל עם הידיים, שיש לו כיוון מסוים".
על אילו שינוים אתה יכול להצביע בתחום הצעצועים בשנים האחרונות?
"אם מסתכלים בפרספקטיבה היסטורית, מה שמשתנה זה טכנולוגיות הפנימיות, החומרים, אם מוציאים את הדיגיטלי החוצה, הצעצועים הפיזיים לא כל כך השתנו. אחת המגמות הבולטות בתחום היא מגמת הקיימות והאחריות החברתית. חברות הצעצועים מבינות את תפקידן כמובילות דעה ומשפיעות על התרבות של הילדים וממקום של ביקורות שהחברות האלה חטפו במהלך השנים הם לקחו על עצמן את התפקיד של לחנך, לדאוג לסביבה ולעתיד של הילדים. תחת המטריה הרחבה של קיימות שכוללת נושאים חברתיים וסביבתיים יש שינוי עצום בתעשייה. הוא בא לידי ביטוי בשני רבדים; בפיזיות שלהם, צעצועים יותר ידידותיים לסביבה וגם בתכנים שלהם, שמביאים מסרים. בתחום החברתי יש המון מודעות למשמעות של ייצוג רב גוניות, לצורות גוף, גווני עור, דימוים שונים. צעצועים הם לא עיצוב הומוגני, אבטיפוס אחד של איך אדם אמור להראות. מורגש בכל הקטגוריות של הבובות, בובות תפורות לאופנה כל החברות מושכות למגמה הזאת במיינסטרים של התעשייה. גם מבחינה מגדרית, מבחינת התפקיד המגדריים של בובות, יש ערעור של בינאריות של זכר ונקבה. ברמה הסביבתית, נכנסות המון טכנולוגיות וחומרים חדשים שיותר ידידותיים לסביבה, חומרים ממוחזרים או ברי מחזור או צעצועים עמידים יותר. גם מבחינת התוכן, הרבה צעצועים עוסקים ברמה התמטית במחזור, שמירה על הטבע. הטבע בכלל הוא תמיד נושא פופולרי בתרבות ילדים, אבל נכנס לפרונט ומעביר את הילדים את השרביט כמגיני הסביבה".
דוגמה לפרויקט שנוגע בסוגייה חברתית ועוסק בעיצוב מכליל, היא עבודתו של איגר בפיתוח צעצועים המיועדים לילדים חרדים. סט בובות משחק מיניאטורות המתאים למשחקי דמיון. "הבובות מגיעות עם כל האביזרים שמשלימים את החוויה עבור ילדים חרדים ומעניקים להם את היכולת לזהות את עצמם בעולם הזה של הצעצועים" הוא מסביר. "יש קהילות שלא מיוצגות בצעצועים וזה חסך ענק לילדים שצריכים צעצועים בשביל לספר סיפורים, לחקור את עצמם ואת העולם. בפרויקט הזה פתאום הבנתי שאם אין ספר תורה לדוגמה או כלים לקידוש, אי אפשר לשחק את הסצנות היומיומיות".
השראה לצעצוע יכולה לצוץ מכיוונים שונים, במקרה של איגר, הוא שואב השראה מההיסטוריה וצעצועים קדומים. מעצב להם פעמים רבות מעין ורסיות עדכניות לצעצועי עבר, מתבסס על מקורות השראה היסטוריים ואפילו ארכיאולוגיים. "אני אוהב מאד להתבונן בצלמיות קדומות כמקורות השראה להפשטת דימויי אנשים וחיות. מקור השראה נוסף מבחינתי הוא טכניקות קדומות ליצירת צעצועים, מהן אני לומד ומנסה ליצור להן גרסאות עכשוויות, כמו בפרויקט 'תיבת נח' שעשוי בהדפסה תלת ממדית אך מבוסס על טכניקה קדומה ליצירת צעצועי עץ שהייתה נהוגה בגרמניה בסוף המאה ה- 19". פעמים אחרות ההשראה נוחתת עליו בשלב המודלים. בשל הפן החושי של הצעצועים, כבר בשלבי העבודה המוקדמים יוצרים מודלים ראשוניים וגסים ולפעמים אלתור או אילוץ של אותו מודל יכול להוליד רעיון חדש.
כתבות קשורות:
תאר לנו איך נראה תהליך העבודה על צעצוע חדש
"ברמה הערכית, צעצועי ילדים הם חפצים שמשקפים עמדות ואמונות של החברות שיוצרות אותם ואת השאיפות בנוגע לדורות הבאים. בשנים האחרונות גוברת המודעות להשפעה של הצעצועים על הילדים ועל העולם שבו הם יגדלו. אפשר לראות מגמה ברורה של לקיחת אחריות על ידי חברות צעצועים על השפעתן בנושאים חברתיים וסביבתיים. בהקשר הזה, למעצב יש בעיניי אחריות במקום שבו לצעצוע יכול להיות ערך נוסף, מעבר לחזון או לצורך המיידי של הלקוח. בעוד שנושאים כמו שוויון מגדרי וקיימות יכולים להיות נושאים מרכזיים בפיתוח של צעצוע וכחלק מתפיסת העולם של החברה, הם יכולים לבוא לידי ביטוי גם בבחירות עיצוביות שגרתיות בתהליך ולבטא את האחריות ותפיסת העולם של המעצב גם בצעצועים שלא עוסקים בזה באופן מובהק. החלטות לגבי צבעוניות, דימויים, אפיון הדמויות, כמות וסוג החומר, העמידות ואפילו שיטת האריזה, הן כולן החלטות עיצוביות שמהוות חלק מההשפעה של הצעצוע על הילדים והילדות ועל העולם שהם חיים בו. אני באופן אישי פועל די הרבה בתחום ומנסה לקדם את התודעה הזו מול הלקוחות שלי ולהטמיע את נושא הקיימות בצעצועים, האחריות החברתית והסביבתית, כחלק מובנה בתהליכי עיצוב ופיתוח צעצועים".
ובפרקטיקה?
"פיתוח ועיצוב של צעצוע תעשייתי דומה לתהליכים המקובלים של עיצוב מוצרי צריכה. למרות זאת, ישנם כמה מאפיינים ייחודיים בקטגוריית עיצוב צעצועים. למשל עניין הבטיחות; צעצועים בעולם המערבי נתפסים באופן אינהרנטי כחפצים 'בטוחים' לילדים. יש מי שיגידו שזה כל מה שמבדל אותם משאר החפצים. התקינה הבטיחותית שהתפתחה בעשורים האחרונים היא מאד מוגדרת. עבודת העיצוב, בעיקר לגילאים הקטנים, נעשית מלכתחילה בתוך מערכת מאד ברורה של שיקולים, מידות, חומרים וכו'. ההגדרות הן ספציפיות וזה מהווה אתגר מאד גדול למעצב להצליח להפתיע ולחדש. ברמה האישית, הגבולות המאוד צרים הללו והשאיפה לחדש ולהפתיע במסגרתם, הם אתגר שאני מאד אוהב. בנוסף לשיקולים בטיחותיים ורגולטוריים, ישנם שיקולים שיווקיים וכלכליים. למול כל השיקולים האלו שרחוקים מאד מעולם הילדים, אני חושב שבעיצוב צעצועים התפקיד של המעצב הוא גם לייצג את הילדים, שלא משתתפים בתהליך. במובן הזה תפקיד המעצב בעיניי הוא בין השאר לשמור על נקודת המבט של הילד ולהשאיר במוצר את הרגש, הפליאה, התשוקה שיכולים בקלות להיעלם מול כל השיקולים הבוגרים והרציניים. לצד זה, ניצב הפער הקשה לגישור, בין כוונת היוצר המבוגר, לבין השימוש בפועל על ידי הילדים והילדות, שימוש ספונטני ובלתי מוגבל להוראות. תכונה אמביוולנטית זו, המשותפת למעט חפצים תעשייתיים, הופכת את הצעצועים לחפצים ייחודיים בתרבות האנושית, חפצים המדברים בקולות שונים ולעיתים מנוגדים".
לעצב צעצוע לילדים זה לא פשוט כמו שזה אולי נשמע; הוא צריך להצליח ללכוד את עיניהם של ההורים ולכבוש את לב הילדים בין שלל הצעצועים על מדפי החנויות, לעמוד בכל האתגרים והתקנות מבלי לאבד את קסמיו. "אני חושב שזו זירה מרתקת לבחינת תופעות ורעיונות בעיצוב. התנועה על הספקטרום שבין המופשט לפיגורטיבי, המענה לצורך כל כך ראשוני, קהל היעד הנלהב והבלתי ממושמע המייתר את כוונת היוצר, התגשמות של ערכים מופשטים כמו הומור, מתח והפתעה לכדי חפצים, האתגרים הרגולטוריים, הארגונומיים והבטיחותיים- כל אלו הופכים מבחינתי את עולם הצעצועים למגרש משחקים מרתק ומאתגר".
רוצים להתעדכן בכל פעם שעולה כתבה? עקבו אחרינו באינסטגרם
