אני נפגשת עם בטאן לורה ווד (Betahn Laura Wood) בזום. אני מחכה לה דקה ואז היא עולה. אני מתבוננת במסך ומשפשפת את העיניים. להפתעתי, אני רואה גברת רגילה למדיי, לא בולטת באפן יוצא דפן וגם לא מיוחדת בשום צורה.
זה ממש מוזר לי, כי המעצבת הבריטית ידועה, בין היתר, בתלבושות המהממות ורבות השכבות שלה ובאיפור הססגוני שכולל גבות ושפתיים בשלל צבעי הקשת בתוספת עיגולים בגדלים שונים על הלחיים שמלווים אותם בגוונים נוספים. המראה שלה אף פעם לא משעמם, והנה היא עולה לזום עם חולצת טי פשוטה וללא כל תוספות.
מנסה לשרוד
כשאני שואלת אותה איך עברה את התקופה בתחילת משבר הקורונה, היא עונה שבסדר. “את יודעת, זו תקופה מעניינת. זה מוזר, כי כל מה שתוכנן וכל מה שנקבע מראש, בעצם לא נמצא שם. זה יותר מורכב עכשיו לעבוד או לנהל את הזמן, אבל בכללי, גם אני וגם הסטודיו בסדר.
“בעצם, לקחנו את הזמן לעשות דברים פשוטים יחסית שלא מצריכים מקום. זה די מסובך לייצר דברים באמצעות שרטוטים או איורים שאנחנו מעבירים אחד לשני דרך המסך, אבל אנחנו מנסים לפתור בעיות ומצאנו דרכים לעבוד באמצעות הזום והוואצאפ למשל. בשגרה, אנחנו צוות מאוד פיזי וווקאלי כך שזה לא ממש פשוט. לאט לאט, ככל שזה התאפשר, התחלנו גם לחזור להיפגש וגם חידשנו את הדיאלוג עם היצרנים, כך שמצאנו פתרונות איך לעבוד עם הסיטואציה”.
מה בתיבה
ואז, ווד מספרת סיפור. “עוד לפני פרוץ הנגיף, עשיתי פרויקט של תיבת נגינה שיש בה שירים מכל העולם. התיבה, באה כתגובה מנחמת למגיפות כמו האיידס והאבולה. כשהעליתי את זה לאתר שלי, זה כבר היה רלוונטי בצורה משוגעת בהקשר של הקורונה. דרך הפרויקט הזה, הבנתי למה חשוב לאנשים לתקשר באמצעות שירים למשל”.
למה הכי התגעגעת בתקופה הזו?
“למפגשים, לשיחות ולסיפורים של אנשים. לשווקי פשפשים שאני כל כך אוהבת. שם אני יכולה לפטפט עם אנשים כשאני לא בנסיעות. בשגרה, אני נהנית לבקר פיזית במקומות ולייצר עבודות שהן רפרנטים שלהם.
“מצחיק שפתאום, נהייתי אובססיבית לאוסף הקקטוסים שיש לי בבית ואני נהנית מהתחושה המדיטטיבית של לשבת ולצייר את אותו קקטוס ואת קצב הצמיחה שלו מדי יום. אני מנסה להתמקד בצורות של דברים שיש סביבי וכך, בין היתר, עסקתי בקדרות. זה עזר לי מאוד להירגע מהנסיעות שלי ונהניתי מאוד מהשקט”.
אז איך את אוספת השראות ?
“יש לי המון צילומים ואובייקטים שאספתי לאורך הדרך ולכן, הזמן השקט הזה, מאפשר לי לעכל הרבה מזה.
תפקיד העיצוב
איך לדעתך המגפה תשפיע על התחום שאת עוסקת בו?
“כולם הושפעו ממנה בדרכים שונות, כך שדברים יצוצו גם בתחומי העיצוב. את ההשפעה ארוכת הטווח, קשה עדיין לדעת. כבני אנוש, תמיד היה לנו צורך לעשות וליצור, לכן אני לא חושבת שזה יעצור את זה. אבל זה ישפיע על הדרכים או האופנים שנעשה את זה. זה פתח כיוונים חדשים לאנשים לבחון דרכים חדשות של עשייה”.
מה יהיה תפקידם של המעצבים?
“אותו תפקיד כמו תמיד. נצטרך לתת מענה ופתרונות לבעיות חדשות שאנחנו חווים עכשיו”.
ומה, לדעתך, יהיה השינוי המשמעותי בתחום?
“יותר ויותר, אנחנו מנסים לראות ולבדוק איך דברים עובדים בצורה דיגיטלית. יש הרבה ניסויים חדשים בפלטפורמות האלה. חלק יישארו וחלק לא. זה מעניין לראות איך חברות מנסות להפיץ את היצירה והתוצרת שלהם בדרכים האלה. במהלך הסגרים, נהניתי למשל לשמוע פודקסטים ולצפות במפגשי זום שארגנו גלריות שונות ברשת”.
צבעים צבעים צבעים
העבודה של ווד היא קומבינציה של חומר, מיקום, אמנים, צבעים וצורות. “הקומבינציה שונה בהתאם לכל פרויקט” היא אומרת “אנשים מניחים, שהעבודה שלי והאפן בו אני מתלבשת, בהכרח מחוברים. עכשיו, כבר הרבה יותר נוח לי שיש קשר כזה, למרות שיש גם הרבה דברים שאני מעורבת בהם שאינם צבעוניים כלל. יש דברים שהצורה שלהם עשירה או מעניינת כשלעצמה ויש אחרים שקופים לחלוטין”.
אבל את ידועה בגוונים העזים שלך
“צבע זה דבר שלאנשים יש קשר אליו גם בתת מודע. לפעמים, אנחנו מתייחסים לצבע או לדוגמה כאל דבר משני, אבל יש לנו קשר עז אליהם. הם יכולים לשנות את איך שאנחנו מרגישים כלפי דברים. עבורי, זה מרתק ואני מנסה לשלב בעבודה שלי את האפן שבו אני מעכלת את ההבדלים בין ערים ומקומות שאני מבקרת בהם שבאים לידי ביטוי באמצעות צבע למשל”.
מה לדעתך יהיו הצבעים והגוונים שיובילו את העונות הקרובות?
“קשה לדעת עכשיו. זה דו כיווני. מצד אחד, אנשים ימצאו דרכים טובות ליצור אסקפיזם כמו דברים מאוד צבעוניים ובהירים שצריך בזמנים קשים. אחרים, ייצרו עבודות שבוחנות את הפנים האפלים יותר בדברים האלה. זה בריא שיהיה מיקס של שני הקצוות האלה. נראה כיוונים אבסטרקטיים אבל גם פיגורטיביים. יכול להיות שיהיו יותר אדוות לזה או גלים שנבין אותם רק בעוד כמה שנים”.
ירוק מלוכלך
ומה הצבע האהוב עלייך?
“אני משנה את דעתי כל הזמן. מה שמעניין, זה שאני לא חייבת לאהוב צבע באפן אישי כדי להתעניין בו או לחקור אותו. פעם, הייתי באמסטרדם ונכנסתי לחנות יד שנייה. נתקלתי בצמיד בגוון ירוק מלוכלך שמיד הזכיר לי את אמא שלי. לא בדרך רעה, אלא דווקא את המרד שלי כלפיה בגיל ההתבגרות. קניתי אותו כדי לבדוק את הקשר שלי אליו. בהמשך, הגוון נכנס לפרויקט שלי, במודע או לא. כשאני בונה פלטת צבעים, אני לא יכולה להשתמש רק באלה שאני אוהבת. בשביל ליצור מלודיה נהדרת ונכונה, צריך כל מיני סוגי גוונים”.
זה מאוד משפיע גם על ההופעה שלך
“לעיתים קרובות, צבעים כשלעצמם לא יהיו אלה שאני אתלבש בהם מכף רגל ועד ראש. יש כאלה שאני משתמשת בהם לעבודה ויש כאלה שאני לובשת. בעבודה צריך לאזן יותר”.
שובו של הטרנד
וטרנדים חשובים בעיניך?
“זה תלוי בסוג הפרויקט שעושים או איפה עובדים. אם עובדים על מוצר שמיועד לקהל רחב, צריך, ברמה מסוימת, לשים לב למה שקורה בתחום הטרנדים שיהיו נכונים בזמן שהמוצר יושק. עם זה, ברב המקרים, כשאני מזהה טרנד חדש, אני מנסה לזוז הצידה ולהימנע ממנו. קודם כל, כי הוא כבר נמצא בשימוש, אבל בו בזמן, בגלל שחברות מסוימות עובדות שנתיים שלוש מראש על הטרנדים הנכונים בכל זמן נתון אותם הם צריכים לשקף במוצרים שהן משיקות”.
איך בכל זאת את מתעדכנת?
“אני לא באמת עושה גוגל לטרנדים לפני שאני נגשת לפרויקט חדש, אבל זה כן מעניין לראות איך דברים מתעכלים גם בקרב מעצבים וגם בקרב קהלים רחבים ואיך זה משפיע עם תמונת המקרו. זה מאוד מעניין לראות מה קורה מחוץ לבועה. כשאני מלמדת, חשוב לי לדבר עם הסטודנטים על טרנדים – למה חשוב להשתמש בהם, מתי ואיך”.
שיחת היום
ווד, ידועה כמעצבת רב תחומית וכשהיא נשאלת מה היא הכי אוהבת היא עונה שכל דבר. “בגלל זה אני שם. אני אוהבת ליצור שיחה עם אנשים שונים בעלי תפיסות שונות. אני אוהבת לייצר שפות חדשות”.
אותגרת על ידי חברת רוזנטל למשל
“לגמרי. אני עובדת כבר עשור עם המעצב פייטרו וויארו. זה דוגמה לקשר שבא לידי ביטוי בצורות של האובייקטים. בהקשר של רוזנטל, נוצר דיאלוג עם החברה לגבי חומרים וטכניקות, כך שיכולנו לעבוד יחד על אתגרים חדשים. זה אחד הדברים האהובים עלי כמעצבת והתגעגעתי לזה מאוד במהלך הסגרים. אני מנסה לעשות דברים, אבל אין תחליף לביקור במפעל, למישוש החומרים ולשיח פנים אל פנים עם אנשים”.
מה את הכי אוהבת בתהליך עיצוב המוצר?
“את השמחה של להיות בשיח עם מישהו. אני אוהבת את האינטראקציה של האובייקט עם מי שישתמש בו. זה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום של כולנו. אני תמיד נמשכת לעובדה שעיצוב המוצר מעורר שיחה ושהוא לא רק פונקציונאלי”.
ומסר לסיום
ואיפה תהיי בעוד חמש שנים?
“אני לא בטוחה שאני יודעת. אני מקווה עדיין לעבוד בתחום העיצוב והיצירה. אלו החיים שלי ואני מקווה לגדול ולדבוק בזה".
למעצבים הצעירים ממליצה ווד לנסות ולהישאר חיוביים. “אני יודעת שזה קשה, אבל שווה להמשיך לאייר, לשרטט, לתכנן ולהסתכל על ההזדמנויות השונות שבאות עכשיו. כמו דברים דיגיטליים. קחו הזדמנו מדברים כאלה וצאו מהמצב כדי להרחיב ידע – זו ממש הזדמנות. יש המון דברים שאפשר לעשות אונליין כמו מחקר, לימוד, משחק. בהצלחה להם”.
