27/05/2021
את גדעון פגשנו בביתו בצהלה, לפני שאנחנו מתחילים בריאיון הוא קם להביא ספר ומניח אותו על שולחן המטבח בפנינו “אני לא איש נוסטלגיה, אני לא יודע מה היה אתמול, אני רק חושב על מה יהיה מחר, אבל כשראיתי את זה התחלתי להתרגש.” זהו ספר שקיבל מחברו, לקט קטעי עיתונות אודות פועלו של אוברזון בששת העשורים האחרונים.
בימים אלו רצה תערוכת רטרוספקטיבה של אוברזון במשכן לאמנות בחולון, בעקבות פרישתו לפני כשנתיים. “סגרתי פרק, כשאתה פורש אתה יכול לארוז את מה שעשית” הוא אומר. על המקצוע התובעני בו עסק מעל חמישים שנה, הוא מספר “זה מכניס אותך למסלול של עבודה, שאתה מאוד נהנה ממנה, אבל איפה הזמן לעצמך? לעבוד מול לקוחות ולהגיע לדיוקים זה לחץ ולחץ צריך לשחרר.”
הוא תכנן לפרוש בגיל שבעים וחמש, שנה באיחור בגיל 76 הוא יצא לפנסיה ונראה היום זורח מתמיד כשהוא מספר לנו שיש לו כל כך הרבה דברים שהוא רוצה לעשות. בזמן שהוא עדיין מטפח במתכונת מצומצמת קולקציה עבור גוטקס-אוברזון, הוא עושה יוגה, לומד איטלקית, מצייר, מפסל ומבלה את ימיו בתכנון נסיעות עתידיות.
כשאוצרי התערוכה, אילנה כרמלי לנר ורפאל וזאנה, פנו אליו עם הרעיון, לא היה ברשותו אף פריט לתצוגה. הוא גם לא זוכר שמות של לקוחות, אבל חרוטות בזיכרונו כל השמלות אותן עיצב במהלך הקריירה. כך, העביר טלפונים של לקוחות עבר ואט-אט במשך שנה וחצי, נאספו הדגמים הפזורים בין נשות חברה, אספנים, ארכיון שנקר וחנויות יד שנייה שונות.
הכל התחיל בפריז
לפני שאוברזון הפך למעצב האופנה שכולנו מכירים, הוא בכלל חלם להיות רקדן. בגיל צעיר, אמא שלו שלחה אותו לפריז לתקופה של שנתיים, זאת במטרה להקנות לו עושר תרבותי, לדבר צרפתית ולהתמחות בריקוד. “זה לא היה בשבילי” הוא אומר, “כעבור שלושה חודשים עזבתי שם. חיפשתי משהו אחר וחשבתי ‘למה לא אופנה?’”
אסתטיקה, תנועה, צבע ויופי תמיד עניינו אותו אז הוא הלך ונרשם לקורס של שנה וחצי בבית ספר של איגוד האופנה העילית בעיר, תחת חסותו של בית האופנה המפורסם דיור ועם איב סאן לורן בכבודו ובעצמו כמורו. “הייתי בעצם במרכז של העשייה של התפירה העילית בפריז וזה תפס אותי מהדקה הראשונה בהתלהבות”.
עם חזרתו מפריז לארץ, התקיימה תחרות שבמהלכה קולקציה של אוברזון הוצגה בפני אשת נשיא חוף השנהב. רגע מקונן שזיכה את גדעון בפרס והעלה אותו למודעות בקרב הציבור המקומי. כפרס, היא רכשה ממנו את המלתחה “היות ורק חזרתי מפריז והמחירים שם היו גבוהים, החלטתי להיות חצוף ולנקוב באותם סכומים. כך, ריהטתי את כל הסטודיו שלי בזכות קולקציה אחת”.
כך הפך לילד הפלא שכולם אהבו לאהוב
“אם חשבתם שישראל קטנה, ישראל של שנות השישים, הייתה מאוד קטנה וכשמשהו התפרסם זה הגיע לכולם.” כך, בעקבות כתבה אחת על ‘ילד הפלא’, השמועה התפשטה. לצד כל המחמאות, הוא היה צריך להקים עסק עם מערך ייצור וללמד אנשי מקצוע לעבוד. “באותה תקופה דווקא הייתה תשתית לאופנה בארץ, זה היה קיבוץ גלויות של אירופאים שהגיעו הנה, באירופה הם עסקו בייצור ורק היה חסר מעצבים, לכל מי שהיה יד ורגל עיצבתי, העסקים החלו לפרוח לכולם.”
תוך כדי השיחה הוא מדפדף בין דפי ההיסטוריה ומפלפל את הריאיון עם נקודות מסקרנות לאורך הקריירה. הפעם ההיא שהלביש את גולדה מאיר כאשר עבד עבור חברת סריגים, עיצוב המדים לחברת התעופה אל-על, תלבושת לסרט אירי משנות השישים, אפילו כומתה צבאית יצא לו לעצב וכמובן הכרזה האייקונית המכה גלים של הדוגמנית פזית כהן לובשת את בגד הים שלו. במהלך שנות הקריירה הענפה שלו, הוא תמיד החזיק את בית האופנה והלקוחות הפרטיים, לצד עבודות שונות לתעשייה ולחברות בארץ ובחו”ל, והיו שם לא רק בגדים, ישנם אזכורים לעיצוב מטבח, שטיחים, מטריות, מגבות, ידיו היו בכל.
מהי העבודה לאורך הקריירה שלך, שאתה הכי גאה בה?
“בגד ים לחברת גוטקס כשעליו יהלום 106 קארט. הצגנו אותו בניו יורק במסגרת שואו של מרצדס. הדוגמנית צעדה לאורך המסלול כשלצדה ארבעה שומרי ראש ובו זמנית זה הוקרן בווידאו בטיימס סקוור.”
ומה העבודה שהיית חוזר ומשנה, עושה דברים אחרת?
“כל מה שאני עושה זה פרפקט” עונה אוברזון בביטחון “אני לא מתקן, אני עובד קשה עד שאני מגיע לתוצאה.”
המסלול המהיר להצלחה
ההצלחה הייתה מיידית. לצד כישרונו, אוברזון הביא בפני הישראלים אופנה גבוהה ותלבושות אלגנטיות ומוקפדות “השוק היה צמא לזה, כשהכל מדבר ואתה בונה את הבית הראשון, אתה מוצלח כי אתה היחיד בשטח, בזמנו לא הייתה לי תחרות, היום להיכנס לג’ונגל הזה, זה באמת קשה להצליח.”
בהמשך באמת השוק החל לפרוח והגיעו אליו מספר מעצבים שיהוו תחרות “בגן ילדים אתה צריך לצעוק כדי שישמעו אותך, בתחילת הדרך היה לי קל, דיברתי בקול שקט וכולם שמעו, אבל ברגע שיש תחרות ניסיתי לעשות דברים אחרים לצאת מהקופסא.”
ואכן אוברזון הביא חידושים ועשה מהפכות בעיקר בגזרת בגדי הים “לעלות את קו הרגל למותן כשהמכנסון היה צנוע וסגור, לעשות ביקיני שהמותן קטנה, התנוחה של פזית הבגד ים המחובר שחצי ישבן בחוץ זה מאריך מאוד את הרגל, זאת הייתה מהפכה והיא תפסה בכל העולם”.
מה הוא סוד ההצלחה שלך?
“לאורך השנים היו תקופות שלמרות הדרישה, לא גדלתי ונשארתי במתכונת מצומצמת של מה שאני מסוגל לשלוט בעצמי. היו כמה סטודנטים שבאו להתמחות אצלי, ביניהם אלבר אלבז המופלא שנפטר לפני חודש, אבל את עיקר העבודה שמרתי לעצמי”.
מה היית מייעץ לדור הבא של מעצבי האופנה הישראלים?
“בשביל לעצב אתה קודם כל צריך לדעת חומרים, אתה חייב לדעת את הבסיס, לדעת לתפור מא’ עד ת’, אתה לא תדע לעצב אם לא תדע את הבעיות של מכונת התפירה והאילוצים. אופנה זה כמו בניין יש לו תשתית ובסיס שצריך ללמוד אותם.”
ואיך הופכים למעצב אופנה מצליח?
“בשביל להצליח אתה צריך לעשות משהו מחוץ לנורמל, אבל אם הכל יהיה מחוץ לנורמל לא תוכל להתקיים, אז בכל קולקציה אתה צריך לשלוח בלון ניסוי. אתה עושה דגם שאתה לא מתכוון אליו בכלל, מפריח לאוויר ומחכה לראות איך זה מתקבל. בסוף הדברים נתפסים ואתה בונה את הקולקציה הבאה סביב הבלון ניסוי הזה.”
איפה מעצב אופנה כמוך נוהג לרכוש בגדים?
“אני אוהב דברים טובים, היות ואני מותג אני יודע את הערך ואורך המדף שהוא מציע. אני צריך להרגיש שקניתי יקר, שתבלף אותי, החיים שלי זה בלוף” הוא מספר בחיוך “אני אוהב להיכנס לחנויות, לא באינטרנט, אני אולד סקול, חייב למשש וחייב שיגידו לי שאני נראה טוב, אפשר לשכנע אותי בקלות, אני פתי”.
כאחד מחלוציה, מה דעתך על האופנה העילית בארץ?
“יש בארץ מעצבים מאוד מוצלחים מבחינה יצירתית. לצערנו, אין תעשיית אופנה בכלל מכוון שאין פה יצרנים, תקציב או חומר גלם והמעצבים שמצליחים לשרוד הם מתחום הכלות. אין משהו יותר שנוא עליי משמלת חתונה.” תחום שלדבריו, מעצבים ישראלים מובילים בו “בדרך כלל הכלה נמצאת במן מגננה סביב צניעות וקדושה והם באו והכניסו לכלה את הקו העכשווי”.
ומה מייחד אופנה ישראלית?
“הטעם העולמי היום הוא טעם רע, ה-Ugly chic היא המילה האחרונה. יופי זה עניין של תרבות והכתבה של הקהל ואנחנו חיים עכשיו בתקופה הכי מכוערת שיש, אבל בעוד שנתיים נגיע לטעם טוב.” מוחה אוברזון נגד ג’ינסים עם קרעים, “פעם האיטלקים היו ידועים כבעלי הטעם הטוב, אבל הם ישנים כל כך הרבה שעות ביום שהם לא מצליחים לפרוח. ישראלים רצים אחרי חידושים ומגיעים ראשונים בכל התחומים. עם המון נחישות, זריזות וערנות, אז האופנה הישראלית רצה אחרי הכיעור הזה.”
אוברזון מוסיף כי לא הכל באשמתנו “אנחנו חיים באקלים קשה, יש חודשים בודדים שאתה יכול להתלבש בשכבות. אתה יותר מתפשט מאשר מתלבש, אז מטפלים בגוף ומלבישים אותו עם כל מיני קעקועים במקום, חם פה.”
העתיד הנראה לעין
אחרי שנים בתחום התובעני הזה שנקרא עיצוב אופנה, עם כל כך הרבה הצלחות ומהפכות, כמו שהוא קורא להן, נדמה שזה הזמן של אוברזון לקטוף את פירות עמלו “מה אני עושה בפנסיה? אני יושב על חוף הים עם דרינק ומוסיקה טובה, אחרי יקיצה טבעית. עם המשפחה, חברים טובים, ארוחות, חי את החיים הטובים, לא מתלונן.”
תערוכת ‘הסלון של אוברזון’, גלריית המשכן בית מאירוב בחולון. נעילה: 31.8.21
