כולנו מכירים את המסע לפולין או שכנראה שהגיע שורד שואה לבית הספר לספר לנו את עדותו אבל בשנים האחרונות במציאות בה מתמעטים השורדים והנוער שוקע עוד ועוד במסכים, החיבור בין שניהם הופך לאתגר של ממש. מתוך הצורך הזה חברו מחלקת הקריאטיב של META (פייסבוק) ישראל וארגון "לתת" ויזמו מפגש בלתי אמצעי בין הקהל הרחב, לשורדים כשהמתווך הוא המשפיען והפלטפורמה היא הרשת. אמנם הצגת מאורעות השואה בסטורי היא לא דבר חדש, כולנו זוכרים את האימפקט שהיה ל"סטורי של אווה" שעלה בקול תרועה וגרר פידבקים נרגשים מצד אחד וביקורתיים מצד שני.
"זו פלטפורמה שמייצרת דמוקרטיזציה, וקולות שלא נשמעים יכולים להישמע" מספר לנו יואב גתי, מנהל הקריאטיב של META ישראל, מחלקה המונה מאות עובדים מסביב לעולם שעובדים עם לקוחות וחושבים על אסטרטגיות חדשות ועוזרים לבנות מותגים דרך הפלטפורמה. "אנחנו עוזרים לסטרטאפים לפרוץ את הגבולות ולהגיע לקהלי יעד רחבים". הוא מסביר לנו. "בפרויקט הנוכחי אנחנו בונים גשר דרך משפיעני הרשת ונותנים במה לשורדי השואה שבכלל לא מכירים את האינסטגרם, לבוא ולספר את סיפורם".
הפרויקט עלה שנה שעברה עם משפיענים כמו נועה קירל, ריף נאמן ועומר דרור וגרר אחריו מספר מעט סימבולי של 6 מיליון צפיות. "הרעיון הגיע מצורך, יש עדויות ואנשים מדהימים ויש קהל שלא נחשף אליהם. זו נקודת אל חזור" מסביר גתי. "הילדים של היום ילכו ליד ושם, או ישמעו עדות בבית הספר אבל הקשב שלהם יעבור מהר מאוד לאייפון שלהם, ושם נתפוס אותם".
אז איך זה בעצם מתבצע? יוצר הרשת מגיע לבקר בביתו של שורד שואה, הוא משוחח איתו, שואל אותו שאלות, שומע את עדותו ובמקביל מתעד הכל בסמרטפון על מנת לערוך סדרת סטור'יז המתפרסמים ביום השואה הקרוב ומשוגרים לקהל העוקבים שלו. הסטור'יז עטופים בקיט ממותג אחיד ומכובד הכולל כרטיסיות עם עובדות, הסברים חינוכיים שיוצרים מיני סדרת דוקו.
איך מתאימים בין שורד השואה למשפיען?
"אנחנו עובדים על זה יחד עם ארגון "לתת" שתומכים בשורדי השואה לאורך כל השנה, מכירים אותם, את הסיפור שלהם וגם מה תחומי העניין שלהם ואז כשאנחנו רואים שיש תחום עניין דומה למשפיען, נחבר ביניהם וכך יש להם בסיס לשיחה רחבה יותר מגבולות השואה. למשל נועה רוזין שמתמחה בתחום הקולינריה, ביקשה לפגוש את לאה ודררו שסיפרה לה את סיפורה אבל גם סיפרה על האהבה לאוכל, בישול ולאירוח שנבעה מהתקופה בה לא היה מזה כלום, והנה הן מצאו את עצמן מבשלות ביחד".
ואיך מחדשים משנה שעברה?
"אני חושב שהפורמט חזק כדי לספר אותו שוב. החידוש הוא במפגשים בין המשפיענים לבין שורדי השואה. חלק מהמשפיענים שהעלו שנה שעברה, מעלים את המפגש שוב, יש גם חדשים שנוספו אבל מה שבעיקר אנחנו רואים שתופס תאוצה הוא הביקוש של הצופים להעלות תוכן משלהם. ילדים ואנשים שהולכים ונפגשים עם שורדים בסביבתם, לוקחים את הקיט שלנו ומעלים את המפגש שלהם לסטורי".
בעקבות ההצלחה וההשפעה על בני הנוער, החליט משרד החינוך לאחרונה לאמץ את הפרויקט ולהשתמש בו ככלי לימודי להוראת השואה. מתנ"סים, תנועות נוער ובתי ספר יעבירו פעילויות המתכתבות עם היוזמה, ויקבלו ערכת הפקה דיגיטלית לחלק לתלמידים על מנת לתעד את עצמם במפגש דומה עם שורדי השואה בסביבת מגוריהם.
אחד המשפיענים שהשתתפו השנה במיזם היה עידו גרינברג ("מיסמס"). עם 150 אלף עוקבים באינסטגרם הוא מתאר את עצמו כאיש תוכן שמנסה לתת ערך נוסף ולהשאיר משהו בעולם.
"אני מאוד משתדל לקדש יוזמות שקשורות לישראליות, אהבת חינם וזכר השואה ולא ידעתי למה לצפות כי לפחות במחשבה שלי עד ה"סטורי של אווה" החיבור בין רשתות לשואה הוא פרה קדושה ואתה לא מבין איך הדבר מתחבר, אבל פתאום הבנתי את הערך". הוא מספר לנו.
איך מביאים את הייחודיות והערכים שלך לתוך פרויקט מסחרי?
"כשניגשים לפרסם דרכך אתה בעצם הופך להיות גם איש קריאטיב וצריך לגשר את התוכן לקהל שלך. בגדול אני יצור כלאיים, אני בעבר כתבתי את הבריפים למשרדי הפרסום והיום אני זה שמקבל אותם. כשאני מקבל בריף אני צריך לראות ולהבין איזה ערך מוסף אני יכול לתת לקהל שלי וככה אני בורר פרויקטים. אותנטיות מנצחת ואם זה אורגני ואם אני מאמין במוצר, זה מצליח".
מה האתגרים?
"אמנם זה נראה טוב מבחוץ אבל להיות יוצר תוכן זו עבודה קשה ובסופו של יום אתה צריך לפצח בריף, לדאוג שהוא יהיה מעניין ורלוונטי ויש תמיד את הלחץ בלעמוד ביעדים וביצירת כמותיות".
ובפרויקט הזה?
"בפרויקט הזה נפגשתי עם סופיה (שרה) בנימין, והאתגר היה לא לתת לה את תחושה שאני מרחם עליה. יש משהו עדין בדבר הזה, האנשים האלה שרדו את השואה, המדינה מזניחה אותם, אבל הם לא צריכים שירחמו עליהם, הם צריכים שיראו אותם כמו שהם. סופיה תיארה לי כל מיני סיטואציות, ופתאום אמרתי לה: "היית בחורה מרדנית!" והיא אמרה לי: "כן". זו אישה שלאורך כל החיים מצאה דרך להשמיע את הקול שלה, גם בתקופה שזה היה על סף הבלתי אפשרי וזה הרשים אותי יותר מכל דבר אחר". הוא נזכר. "זה מסר מדהים לדורות הבאים שאין דבר שיכול למחוק אותנו- לנוכח כל הזוועות, בנסיבות הכי מחרידות היא נשארה היא. היחס שלנו לשורדי השואה צריך להיות מתוך העצמה ולא מתוך רחמים".
איך הרגשת כשפנו אליך להשתתף?
"כולנו רוצים לעשות יותר ואנחנו לא יודעים איך, וזו הייתה הזדמנות מצוינת עבורי. אני מאוד קשוב לרשת ומבין שצריך לפגוש את הילדים והקהל איפה שהוא נמצא הכי הרבה, והמציאות היא שהמקום הזה נמצא ברשת".
איך היה המפגש והתיעוד?
"אני דור שלישי לשורד שואה. יש לי טבעת חותם שלא יורדת לי מהאצבע שהייתה של סבא שלי שהוא והתאום שרדו את השואה בעיר ברומניה והשאירו אותם בחיים בזכות היותם סנדלרים. כשדיברתי עם סופיה התרגשתי לגלות שהיא ברחה מרומניה לאותה העיר וגם לה הייתה תאומה והמשפחות שרדו בזכות היותם תופרים וזו הסיבה שהשאירו אותם בחיים. לא ידענו את זה ברמת התחקיר וזה היה מאוד מרגש לשבת מולה ולשמוע את הסיפור שלה. יום השואה תמיד מציף בי את הפאתוס אל מול המציאות עצמה. יום השואה הוא רק יום אחד בשנה. מה עם שאר הימים? אני איש של מילה, ויש לי את המשפט "החיים מתים שיזכרו אותם"- מגיע לשכבה האחרונה שנותרה מהתקופה ההיא שיקדשו את החיים שלהם ואת השנים האחרונות שלהם. הפרויקט הזה מייצר דוגמה חשובה והביקור של אדם אחד יכול להשפיע על אדם אחר ללכת לבקר".
סופיה (שרה) בנימין ענתה לנו בקול שקט לטלפון וסיפרה לנו שהתגובה הראשונה לפרויקט לוותה בהתחלה בחוסר הבנה. "העולם השתנה, אמנם בני נוער שומעים את העדויות בבתי הספר אך העניין שלהם והסבלנות שלהם נגמרת מהר מאוד. אני שמחה על היוזמה, כי הסיפור שלנו צריך להישמע, צריך להעביר את זה הלאה".
עוד כתבות:
רוצים להתעדכן בכל פעם שעולה כתבה? עקבו אחרינו באינסטגרם
