21.10.2021
שנת הלימודים נפתחה השבוע וסטודנטים בכל רחבי הארץ חזרו למלא את הקמפוסים והכיתות. לכבוד זה ולרגל מינויו החדש, שוחחנו עם עופר זיק, מי שעומד השנה בראש מחלקת עיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון ומרצה בכיר שם בשלושים שנה האחרונות. אם נשים קלישאות בצד, גילינו אדם שרואה בעבודתו שליחות ובאקדמיה כבית השני שלו. עם אחריות גדולה לסטודנטים שלומדים תחתיו ואתגרים רבים לשנה החדשה, הוא מחפש להחזיר עטרה ליושנה. “כשאתה עושה את זה כל כך הרבה שנים ההתרגשות כבר פחות תופסת מקום” אומר המרצה המנוסה על שנת הלימודים החדשה “אבל עבור הסטודנטים בוודאי שזה מרגש. עבורי, עוד שנה עם משימות לא פשוטות”.
בצעירותו, למד זיק בעצמו במכון ומשנת 1992 מהווה חלק מסגל המרצים של המחלקה. במקביל לתפקידיו האקדמאים, זיק מחזיק סטודיו פעיל לאורך כל השנים האלה ועוסק בעיצוב במובן הרחב של המילה “מהייטק הכי הארד-קור שיש, עד לאמנות קלאסית לגמרי כמו ציור שמן ופיסול, וכל הטווח באמצע” הוא מסביר. מלבד היותו מרצה בכיר, כיהן זיק כראש מחלקה בין השנים 2004 ל-2010. “מאז שהתחלתי את ראשות המחלקה בפעם הקודמת עברו 17 שנה. אני קצת יותר בוגר ואני הרבה יותר מנוסה, בטח בכל מה שקשור לבירוקרטיה של המקום” מעיד על עצמו “בשתי הפעמים היה זה אתגר גדול. היום, האתגר מתמקד בלייצר אווירת לימודים חיובית וטובה עבור כולם.”
מינויו של זיק הגיעו בעקבות אירוע מטלטל במחלקה שגרם למשבר אמון בין הסטודנטים לאקדמיה. המחלקה, החליטה למנות את זיק, איש סגל ותיק ובעל ניסיון, לשיקום היחסים. “זה הבית השני שלי, אני כבר שלושים שנה שם. זה מקום שיקר לי מאוד ומטעמי אחריות למקום ולסטודנטים קודם כל, הסכמתי לקחת את זה עליי, עם זה שזו מעמסה לא קטנה.” מציין זיק “אני מסתכל קדימה, לא אחורה. אני מעדיף להתעסק בלעשות טוב יותר ובלהחזיר את המחלקה למקום הראוי לה”.
אי אפשר שלא להתייחס למגפת הקורונה שפקדה אותנו והשפיעה כמובן גם על האקדמיות השונות, שהיו צריכות לחשב מסלול מחדש ולהעביר את הלימודים לשלט רחוק. “אין ספק שבלימודי עיצוב יש לזה השפעה מסוג אחר” מסביר זיק “הלימודים הם מאוד שונים, קבוצות קטנות, לימודים אישיים, פרונטליים, ‘Hands on’ בסדנה, דברים שלא היו בתקופה הזו”.
ואיך זה השפיע על תוכנית הלימודים הנוכחית?
“תוכנית הלימודים נשארה כמו שהיא, רק עברה מתיחת פנים בשביל להעביר חומר, שבדרך כלל היו מעבירים אותו בסדנה, לאמצעים אחרים כמו למידה בזום.” אומר זיק “השמיכה קצרה, כשאתה מושך אותה מצד אחד אתה חושף רגל אחת, כשאתה מכסה את הרגל, אתה חושף קצה של יד בצד השני. אבל איכשהו מסתדרים איתה ומשתדלים להשלים לסטודנטים את החוסרים שהיו ולנצל את הרווחים שהביאה איתה השנה. למשל, לצד יכולת המידול שנפגעה, השנה הזו פיתחה אצל הסטודנטים יכולות אחרות לא פחות חשובות, כמו יכולת הפרזנטציה שלהם שהשתכללה מאוד.”
עם ותק של שלושים שנה באקדמיה, איך היית מתאר את הסטודנטים של היום?
“אנחנו חיים בעולם הרבה יותר אינסטנט היום עם פידבקים מהירים, בקצב אחר. להיות סטודנט הרבה יותר קשה ממה שהיה פעם והם לא פחות מוטרדים מהמשמרות שהם צריכים לעשות ויוקר המחייה פה. תחומי העניין שלהם השתנו, הם מטיילים יותר ומושפעים ממה שקורה במדינה הקטנה שלנו ובעולם הרחב יותר.”
האם אתה יכול להצביע על שינוים בגישה ותכני הלימוד?
“העולם השתכלל טכנולוגית, אפילו ברמת האמצעים שאני עבדתי בהם כסטודנט, יש התפתחות טכנולוגית שמקלה במקומות מסוימים. כמו כן, היכולת להגיע ממקום למקום ולאסוף מידע, הרבה יותר קלה. אם פעם היינו צריכים ללכת לספריה, היום הכל יושב לך בכף היד. יש בזה גם מגרעות, מה שאני קורא לו חקירה היא הרבה יותר עמוקה ממה שאנשים עושים היום, להסתכל על 2-3 כותרות בגוגל והבינו את העקרון. מצד שני, כמות המידע שאתה יכול להיחשף אליה היא אינסופית וזה יתרון גדול. צריך ללמד איך להתמצא בתוך בליל ענק של אינפורמציה. לדעת לאסוף, לסנן אותה נכון ולהשתמש במה שרלוונטי לך. בנוסף לזה, נהיה מנעד רחב יותר בתחומים שמעצבים מתעסקים בו. הם נוגעים במקומות שונים, שאולי לא נגעו בעבר ונוצרו סוגי עיסוק כמו UI UX למשל, שלא היו קיימים לפני כן.”
ומה בעניין העקרונות הבסיסיים ללימודי עיצוב?
“בעיניי המהות לא השתנתה, הכלים שמעצב תעשייתי צריך ללמוד נשארו כמו שהם היו. ברמת היסודות, אני תמיד משווה את זה לרקדנים; רקדן שלמד ריקוד או בלט קלאסי, יכול לרקוד כל דבר כמעט כי יש לו יסודות חזקים. לעומת זאת, מישהו שהלך ולמד ברייק-דאנס, יודע לעשות את זה מאוד טוב, אבל מוגבל במקומות אחרים. היסודות עצמם; חשיבה של מעצב, כלים של מעצב, מתודות עבודה, אלה דברים שנשארו וכמעט ולא נעשה בהם שינוי.”
בעיניך, איזה ארגז כלים צריך להיות למעצב?
“מעצב צריך להיות עם חשיבה פתוחה ורחבה, הסתכלות הוליסטית על מוצר. הקורקינט החשמלי הוא דוגמא מצוינת, מוצר שהפך כלי בסיסי בכל מקום. פעם, לא היית רואה עורכי דין נוסעים על כלים כאלה, היום כן. העניין הוא לא רק לעשות את המוצר יפה, אלא להבין מי הקהל יעד שלו, איפה ישתמשו בו, מה אורך הנסיעה הרצוי שהכלי יאפשר, שינוים בחוק שהכלי מייצר. יש המון היבטים שהם נורא רחבים וזה משנה תרבות”.
“את הכלים הבסיסיים של שרטוט, בניית מודלים, אפילו תוכנות רלוונטיות, הם טריוויאליים, בלעדיהם אין לך שפה והשפה היא קריטית. זה גם מתחבר לעולם הגלובלי, פעם, היה נורא מסובך לעבוד עם חברות בסין. היום, אתה עושה הכל במייל ואתה צריך לתקשר עם מישהו שלא דובר את השפה שלך, אבל יש שפה בינלאומית של שרטוט. כלי, שאם אתה יודע אותו, מישהו בקצה השני של העולם מקבל את השרטוט שלך ויכול להבין אותו רק מלראות אותו.”
“מעבר ליכולות הבסיסיות של לשרטט, לעשות דברים יפים ולהבין טכנולוגית ייצור, אנחנו מתעסקים בבני אדם. מעצב צריך להבין בני אדם ואת ההתנהגות שלהם, כי בסופו של דבר, אתה משתמש במוצר לשם חווית השימוש שלך בו.”
אז איך אתם מכינים את הסטודנטים לקראת יציאתם לשוק העבודה?
“לתפיסתי, המכון מאוד מחובר טכנולוגית. החיבור שלנו למציאות הוא קריטי, יש דגש חזק על היכולות היישומיות של מה שאתה עושה. להסתכל על דברים בהיבט הייצור ולא רק על ההיבט הרעיוני שלו וזה מה שאולי מייחד את חולון ממוסדות אחרים. אני חשוב שסטודנטים שלנו בהחלט יוצאים לשוק העבודה עם ידע רב, שמאפשר להם להתחיל את דרכם.”
“הלמידה היא אינסופית ואחד הכלים אולי היותר חשובים בעיניי בלימודי עיצוב, זה היכולת ללמד את הסטודנטים למידה עצמית. התחום נורא רחב וכל פעם מעצב נתקל בפרויקט מסוג אחר, יום אחד אתה עוסק בפרויקט רפואי וצריך לדעת לאסוף את האינפורמציה מרופאים, אחיות ומטופלים ולמחרת אתה מתעסק עם מוצר סלולר או רכב, עולם אחר לגמרי. אתה צריך לדעת ללמוד איך ללמוד.”
“מהנדס יודע המון על כלום ומעצב יודע כלום על המון. זה משפט שאני משתמש בו הרבה ומסכם בגדול את מה שמעצב יודע לעשות, ההסתכלות הרחבה שנוגעת בהמון דברים ומאפשרת לפתוח את הראש.”
מה אתה חושב על הקושי במציאת עבודה בתור מעצב בארץ?
“מדינת ישראל היא לא מדינה יצרנית בהיבט הרחב שלה ובהשוואה לאירופה וארה”ב. יש פה תעשייה ביטחונית גדולה, תעשייה רפואית ענפה וסטודנטים, מאז ומתמיד, נאלצו למצוא פתרונות כאלה ואחרים. כיום למצוא עבודה בעיצוב תעשייתי פר אקסלנס זה מאוד קשה, יש הצפה של מעצבים ומעט מאוד מקומות רלוונטיים. בזמני, אלה שלא הצליחו להתברג לתחום, מצאו כל מיני נישות אחרות כמו עיצוב תערוכות. היום עוסקים בדברים אחרים, למשל יש יותר מייקרים, אנשים שמסיימים את לימודיהם ופותחים לעצמם סדנה קטנה משלהם ועוסקים במה שהם אוהבים לעשות.”
כשנשאל זיק על עתיד התחום בארץ, הוא בוחר להתמקד בחברות הסטרטאפים הישראליות השונות, שהשפיעו על העולם ברמה התרבותית והיום-יומית. “גדולים ממני הגדירו אותנו כ’אומת הסטרטאפ'” הוא מציין. הדוגמא הקלאסית היא של הדיסק און קי. המצאה ישראלית, מוצר קטן ממדים, שגדל, הכה גלים וכיום כל העולם משתמש בו. נושא נוסף, שהולך ומתרחב בשנים האחרונות הוא עיצוב סביבתי-חברתי, עם פרויקטים רבים שמתעסקים במקומות האלו, כמו מתן פתרונות לאוכלוסיות מוחלשות. “כיף לראות דור צעיר שאכפת לו”. אומר זיק.
“אני חושב שיש אצל הסטודנטים שלנו יכולת אלתור, שאצל סטודנטים זרים אתה פחות רואה.” ממשיך ואומר על הדור הצעיר “חשיבה מאלתרת, מקגייוורית שכזו, שמולידה הרבה מאוד דברים טובים.” הוא אומר ומדגיש את הייחודיות במעצבים הישראלים העתידיים. “יש פה עיצוב מצוין בארץ” מסיים זיק באופטימיות “ונולדים פה מעצבים מעולים”.
