השבוע שוחחתי עם סטודנטית לרפואה עמה אני עובד. היא לקחה הפסקה במסלול הלימודים הישיר, והשלימה תכנית לדוקטורט מחקרי במעבדה אימונולוגית - חקרה שימוש באאוזינופילים (סוג של תאי דם לבנים) לטיפול בגידולים שונים. תוכניותיה הן להמשיך לעבוד במעבדה אחת לשבוע במקביל ללימודי הרפואה, אחרת תוך שנתיים היא חוששת שתהיה לא רלוונטית, לאור התקדמות עולם המחקר והשתנותו. אני מודה, שכרופא משפחה היושב בחדרו כבר שנים עם סטטוסקופ ושפאדל, חשתי מבוכה ואי-נחת אל מול הדינמיות שתוארה במעבדות המחקר.
עוד טורים של ד"ר עמוסי:
יוסי מ', בן 67, נמצא כבר כמה שנים במעקב אורולוגי הכולל בדיקת דם ובדיקה גופנית שנתית, בשל גידול בערמונית ממנו נפטר אביו בגיל 70. לפני כמה חודשים נצפתה עלייה קלה ברמת ה-PSA בדמו. חזרנו על בדיקת הדם והתקדמנו לביצוע MRI של הערמונית, ובהמשך נטילת ביופסיה תחת אולטרסאונד, הנעזרת בהדמיית ה-MRI. תוצאות הביופסיה הצביעו על גידול של הערמונית. מיפוי ייחודי לגרורות של גידולי ערמונית, PET-PSMA, שלל קיום גרורות. את הגידול הסיר אורולוג שנעזר ברובוט - שלפי הספרות שיפר מאוד את ביצועי המנתחים. נראה שטיפלנו ביוסי מ' מוקדם וטוב, בעזרת מעקב מסודר, גילוי מוקדם וטכנולוגיה חדשנית.
הגידול בכמות הידע בשילוב התפתחות הטכנולוגיה הביאה אותי למצב שלא פעם במהלך הביקור הרפואי אני נדרש להיכנס למאגרי מידע מדעיים כדי להבין על מה מדברים איתי היועצים השונים
צבי ק', בן 65, נשוי ואב לארבעה. הוא מעשן כבד ומתמודד כבר שנה עם סרטן ריאה עם פיזור מקומי בחלל הפלאוראלי. צבי קיבל כבר שני קווי טיפול וכעת נמצא בפרוטוקול מחקרי לטיפול ביולוגי חדש במכון אונקולוגי יוקרתי ומצטיין. נראה שמחלתו נבלמה, וניתן בסך הכול להגדירו כהצלחה טיפולית. לפני כעשור אנשים במצבו לא היו מאריכים יותר מכמה חודשים מרגע האבחון. לפני שבוע הוא נסע לחבל ארץ אחר להיפגש עם אונקולוג "אולד סקול", שסוף סוף ראה אותו, כך הוא מספר. בקרוב הוא מתכנן לעזוב את המכון המצטיין לטובת אותו רופא.
ב-20 שנות עבודתי במרפאה אני יוכל לומר שיש תחומים שלמים ברפואה שלא דומים או שכלל לא היו קיימים בתקופת לימודי, לפני כ-30 שנה. כמות וסוגי הבדיקות אותן אנו מבצעים, כמות האבחנות ותתי האבחנות והטיפולים אותם אנו יכולים להציע למטופלים הם רבים ומגוונים. הגידול בכמות הידע בשילוב התפתחות הטכנולוגיה הביאה אותי למצב שלא פעם במהלך הביקור הרפואי אני נדרש להיכנס למאגרי מידע מדעיים כדי להבין על מה מדברים איתי היועצים השונים.
אם פעם היית שולח מטופל עם בלוטת לימפה חשודה לביופסיה ומקבל תשובה של לימפומה מסוג הודג'קין או שאינה הוגד'קין, היום תתי הקבוצות של מחלות גידוליות ופרוטוקולי הטיפול המתאימים להן נהירים רק לאונקולוגים העוסקים באותו תחום ספציפי. בשנים האחרונות נכנסו לשגרת הבירורים בדיקות מתוחכמות ומכשירי הדמיה משוכללים המוצאים תאים חשודים עוד לפני שהתבטאו באופן קליני, ואת התאים האלה ניתן לשלוח לבדיקות שינבאו איזה טיפולים עשויים להשפיע עליהם בצורה הטובה ביותר.
כרופא משפחה אני נמצא במרוץ כדי לעקוב אחר פריחת הטיפולים לסוכרת, לסרטן שד, טיפולים ביולוגיים שונים למחלות מפרקים ועוד ועוד. כפועל יוצא מהתקדמות פלאית זו של הרפואה, אנו עדים לעלייה מתמדת בתוחלת החיים, שבסוף המאה ה-19 עמדה על 50 שנה והיום היא מעל ל-80.
אנחנו צריכים לזכור שאנו מטפלים באנשים
אותה השיחה עם הסטודנטית לרפואה ליוותה אותי כל השבוע. התקדמות המדע היא מופלאה, ויישומו על ידי אנשי הרפואה באמת מהווה חלק משמעותי בגורמים לעליית תוחלת החיים, וזה נהדר. אבל למרות הבדיקות והטיפולים הפנטסטיים, הגוף והנפש האנושית נשארו כמו שהם מאות ואלפי שנים. אנחנו שמחים ממה ששמחו אבותינו, וכועסים על מה שכעסו סבינו. אנו אוהבים ושונאים, נוטרים טינה ומוקירים תודה על אותן התרחשויות משפחתיות וחברתיות. אנו עושים אהבה ויוצאים למלחמה מאותן הסיבות כבר אלפי שנים. זהו טבע האדם.
אנחנו צריכים לזכור שאנו מטפלים באנשים, ממש כמו לפני מאה שנה. להקשיב להם, להיות איתם, לתווך להם את מצבם הבריאותי ואת אפשרויות הטיפול העומדות לרשותם. יש להשקיע עוד ועוד בחינוך הרפואי הבסיסי. ללמוד איך להיות מטפל
האם אותה התנהגות אנושית מושפעת מהקדמה הרפואית שתוארה כאן? האם צבי ק' או יוסי מ' פוחדים פחות בשל התקדמות המדע? האם את צבי ק' מעניינים מנגנוני הטיפול הביולוגי החדש שהוא מקבל? האם יוסי מ' מתעניין בחידושי הרפואה הגרעינית מהם הוא נהנה רק לפני כמה שבועות? זה משנה להם את שגרת החיים? את ההמתנה בתור? את החרדות והפחדים, את התקווה ואת היכולת לשמוח?
שניהם, אני בטוח, שמחים בטיפול המתקדם לו הם זוכים. אני גם בטוח ששניהם רוצים שהרופא יסתכל להם בעיניים ויהיה ישר, מעודכן ומקצועי. שניהם מקווים שעם כל ההתרגשות משגשוג הטכנולוגיה, הרופא שמולם יזכור שהוא מטפל בבני אדם ולא בעוד חלק באלגוריתם מדעי.
אל לנו, אנשי הרפואה, להסתחרר מטיפול דמיוני לסוכרת או טכניקת הנשמה חוץ-גופית שמצליחה לטפל בחולים קריטיים שפעם היו נפטרים מוקדם יותר. אנחנו צריכים לזכור שאנו מטפלים באנשים, ממש כמו לפני מאה שנה. להקשיב להם, להיות איתם, לתווך להם את מצבם הבריאותי ואת אפשרויות הטיפול העומדות לרשותם. יש להשקיע בבתי הספר לרפואה עוד ועוד בחינוך הרפואי הבסיסי. ללמוד איך להיות מטפל, לדבר על יחסי מטפל מטופל ועל רגשות. אל דאגה, הקדמה הרפואית והטכנולוגית ימצאו את דרכם אל הרופאים בעזרת מנועים כלכליים וחברתיים הדואגים ליישמם.
