בסטודיו הקטן בפרדס חנה ישבנו שמונה אנשים - המטופלת אביגיל (שם בדוי), שאחרי 13 שנות נישואים הקשר שלה עם בעלה אינו במיטבו, המטפלת שאליה פנתה, ואנחנו, ששת האנשים הזרים שהוזמנו להתנדב ולהיות "נציגים" שיגלמו דמויות ממשפחתה ומחייה. המטרה: מפגש בן שעתיים של קונסטלציה משפחתית, שיטת טיפול שהולכת ותופסת תאוצה בישראל בשנים האחרונות.
"בחרי בבקשה מבין האנשים שבחדר מישהי שתייצג אותך ומישהו שייצג את בעלך, ואז גשי אליהם ומקמי אותם בחדר כך שיעמדו בו במרחק ובצורה שנראים לך נכונים", ביקשה המטפלת. אך עוד לפני שהספיקה אביגיל להצביע על מי מאיתנו, הרגשתי דבר מוזר. שדות עמק יזרעאל, שנשקפו מבעד לחלון, קראו לי לחרוש אותם, וחשתי דחף בלתי נשלט לצאת אליהם רכוב על טרקטור. קמתי ממקומי, ניגשתי למרכז החדר, עליתי על טרקטור דמיוני, התנעתי אותו, והפלגתי ברוב גיל אל השדות המוריקים. למרות שגדלתי בעיר ומעולם לא חשתי כל רצון לנהוג בטרקטור, באותו הרגע היה זה ייעודי וגם הגשמת החופש שלי. בתוכי הפכתי לגבר אחר - חקלאי מעשי, גבוה, אוהב מלאכת כפיים, סחבק. "לא ייאמן", מלמלה אביגיל מכורסת המטופלת, "זה בעלי. כך הוא מדבר, וזה בדיוק מה שהוא אוהב לעשות".
6 צפייה בגלריה
סדנת קונסטלציה משפחתית. שיטת טיפול שהולכת ותופסת תאוצה בישראל
(צילום: נטע אסולין, קונסטלציה משפחתית)
בעודי דוהר על הטרקטור קמו ועלו בחדר, מולי, מצדדיי ומאחוריי, שאר הדמויות - הבחורה שייצגה את "אשתי", הלא היא המטופלת, ארבעה שייצגו את הוריה ואת הורי בעלה, ובחורה נוספת, בלתי מזוהה, שאיתה היו לי, כך התברר, יחסים בלתי מזוהים. במהרה גילינו שסבתא אחת נוטרת טינה לסבא שהיא נשואה לו אך מחבבת את המחותן שלה, ושהסבתא השנייה מדוכאת ומטילה את כל תקוותיה על בנה הצעיר (נחשו מי). בסוף המפגש העידה אביגיל שכל הדמויות, וגם היחסים ביניהן, שיקפו נאמנה את כל בני משפחתה.
סיפור שעובר מדור לדור
איך זה עובד ואיך זה ייתכן? מהי התחושה שיוצרת המשפחה המיוצגת בחדר? אילו התרחשויות קורות במרחב זה? המנחה, המטופל וגם ה"נציגים" מוזמנים לצפות, להתעניין ולאפשר לדברים העולים מתוכם וביניהם להתקיים ולהתבטא. לעתים קרובות מתרחשים במרחב זה דברים בלתי הגיוניים ובלתי מוסברים בעליל. כשמדברים עם אנשים שהשתתפו כמה פעמים כ"נציגים" בקונסטלציה משפחתית, הם מספרים עליה לא כפי שנוהגים לספר על שיטת טיפול אלא יותר כעל חוויה מיסטית.
כשמדברים עם אנשים שהשתתפו כמה פעמים כ"נציגים" בקונסטלציה משפחתית, הם מספרים עליה לא כפי שנוהגים לספר על שיטת טיפול אלא יותר כעל חוויה מיסטית
בספרו "הכרה בקיים: שיחות עם ברט הלינגר" (הוצאה עצמית של המתרגמים ג'ודי הירשפלד וישי גסטר), הפסיכותרפיסט ברט הלינגר, שנחשב לאבי השיטה והלך לעולמו בשנה האחרונה, מנסח את החוויה הזאת כך: "המעניין בקונסטלציה משפחתית הוא שכאשר הנציגים מוצבים במקומם, הם מתחילים להרגיש כמו בני המשפחה שאותם הם מייצגים. הם חווים תסמינים של אותם אנשים בלי שהם יודעים עליהם דבר. אין לנו דרך להסביר זאת, אבל זה בא לידי ביטוי באלפי קונסטלציות".
הלינגר פיתח את השיטה בשנות ה־80 של המאה הקודמת מאלמנטים שהיו קיימים בתרפיית הגשטלט, בפסיכודרמה ובגישות מערכתיות המדגישות את השפעתה הגדולה של המשפחה על המטופל, אבל ככל הנראה מקורות השיטה עתיקים עוד הרבה יותר. לפני שפנה לעולם הפסיכותרפיה הוא שימש ככומר בדרום אפריקה. במהלך 16 שנותיו שם הוא השתתף בטקסים של שבט הזולו ולמד את תפיסת עולמם, שלפיה קיים קשר הדוק בין האנשים החיים לאבות אבותיהם המתים. בעיניהם, בעיות וקשיים של הפרט אינם נובעים ממנו בלבד, אלא קשורים בהכרח לעיוות או לטראומה במערכת שבה הוא גדל וחי - והמערכת הזאת אינה רק משפחתו הקיימת כיום אלא כל משפחתו לדורותיה. הקונסטלציה המשפחתית מושתתת על תפיסה זו והופכת אותה לכלי טיפולי. אמונה שבטית פרימיטיבית? סוגסטיה? כשפים? אל תמהרו לשפוט, כי למטפלים הבכירים בשיטה זו בישראל יש הסברים מעניינים אחרים.
ברט הלינגר: "בקונסטלציה משפחתית הנציגים מתחילים להרגיש כמו בני המשפחה שאותם הם מייצגים. הם חווים תסמינים של אותם אנשים בלי שהם יודעים עליהם דבר"
קטרינה פרקש (74) היא מחלוצי השיטה בישראל. "בתחילת שנות ה־2000 הגיע הלינגר לראשונה לישראל ואיתו כ־20 מלווים מאירופה", היא משחזרת. "היינו שם אני וחבריי ללימודים ממכללת רידמן, והשתתפנו בשלושה ימים של סדנאות שהעביר. כל מי שעלה לבמה, ללא יוצא מן הכלל, סיפר סיפור שהוביל לאירועים מהשואה. אני, שכל משפחתי נספתה בשואה, פחדתי להרים את היד, אך ביום השלישי עשיתי זאת. 'על מה את רוצה לעבוד?', שאל אותי הלינגר. 'על המשפחה שלי', השבתי. 'ומי המשפחה שלך?', הקשה. 'אני והילדים, בעלי מת', עניתי. 'טוב', הוא ענה, עכשיו בחרי נציג מהקהל שייצג את בעלך שנפטר'. הנציג שבחרתי, בחור גרמני, קם ועשה את דרכו לבמה. רק מצורת ההליכה שלו, מהאופן שבו נפנף את ידיו בהליכתו, יכולתי לזהות שמדובר בבעלי. הצבתי את הנציגה שייצגה אותי ואת נציגי ילדיי במעגל במרכז ואותו פונה החוצה, כי הוא מת. הלינגר סובב אותו לכיוון המעגל והציב מאחוריו נציגים להוריו. הבחור פרץ בבכי. במקביל התקרבה הנציגה שלי לשאר בני המשפחה וה'ילדים' חיבקו את בעלי ארוכות. ישבתי שם והייתי בשוק". בסוף אותה קונסטלציה אמר הלינגר לפרקש: "את היית עם הפנים אל המוות. אבל עכשיו את בסדר". ככה, בפשטות.
קטרינה פרקש: "ישנה רשת שהיא התדר של המשפחה שלנו, והיא נמצאת איתנו כל הזמן. כשמישהו מסכים לייצג אותנו, הוא מתחבר לרשת הזאת בזמן הקונסטלציה"
איך את מסבירה את התופעות המתרחשות בקונסטלציה משפחתית? איך טראומה של סבא גורמת לסימפטום אצל הנכד שלו? ואיך הנציגים מתנהגים כמו אנשים שהם אינם מכירים?
"יש פה אלמנט שאף אחד לא יכול להסביר אותו, אך ההסבר שלי הוא שהביצית והזרע שמהם אנו נוצרים באים מאבא ואמא והם נושאים בתוכם את כל הזיכרון שהיה קודם, את כל המידע - כולל דברים פיזיים ולא פיזיים. כך שכל זה נמצא בגוף שלנו באופן לא מודע. יש רשת שהיא התדר של המשפחה שלנו, שנמצאת איתנו כל הזמן. כשמישהו מסכים לייצג אותנו הוא מתחבר, רק בזמן הקונסטלציה, לרשת הזאת. אין לי הסבר אחר".
היה או לא היה? (והאם זה משנה)
ההסבר שנותנת פרקש מזכיר במשהו את התחום המדעי החדש של אפיגנטיקה, המצביע על כך שתכונות מסוימות עוברות בתורשה שלא באמצעות שינוי ברצף ה־DNA, אלא באמצעות שינויים בפעילות של חומרים המשפיעים על ביטוי הגנים. האם הקונסטלציה היא ביטוי לתורשה שכזו שעדיין לא נחקרה או הוכחה מדעית? אולי. אך מומחה נוסף לקונסטלציה משפחתית מביט בדברים מזווית אחרת. באותן שנים שבהן הנצו סדנאות הקונסטלציה הראשונות בסלון ביתה של פרקש בטבעון ישב ישראלי אחר, קיבוצניק צעיר מעמיעד, בסדנאות קונסטלציה של הלינגר ותלמידיו בעיר שאליה היגר, לונדון. היה זה מי שכיום הוא הדמות המובילה את תחום הקונסטלציה בישראל - ישי גסטר. "הלינגר עשה הדגמה של קונסטלציה בלונדון, ואני נדהמתי. מיד הבנתי שיש לדבר הזה פוטנציאל מטורף", הוא מספר. "הבנתי שהשיטה הזאת מסבירה לי המון דברים שלא הבנתי בסדנאות ובשיטות עד אז. קלטתי שמה שהנציגים מבטאים, כמעט ללא מידע על הדמויות שהם מייצגים, זו אמת שאפילו המונחה לא יודע אותה, אך זו אמת".
איך ידעת שזו אמת?
"החוויה שלי הייתה שקורה פה משהו אמיתי. זה לא היה ידע אינטלקטואלי. אך אינטלקטואלית יכולתי להסביר זאת מתוך הבנה עמוקה של תופעת ההעברה הנגדית בפסיכותרפיה. כי זה מה שזה, רק שזו הפניית זרקור לפינה מסוימת בתופעה הזאת".
העברה בפסיכולוגיה מתקיימת כשמטופל מרגיש דברים מעולמו כלפי המטפל שלו, ואילו העברה נגדית מתקיימת כשהמטפל מרגיש זאת כלפי המטופל. אבל זה קורה בקשר ארוך שבו שניהם מכירים זה את זה במשך חודשים ואפילו שנים. איך אתה יכול להשוות זאת למצב שבו נציג בקונסטלציה חש דברים, ויודע דברים, על מטופל זר שהוא פגש לפני חמש דקות בלבד?
"העברה נגדית מתרחשת כשאני, כמטפל, מתנהג למטופל כדמות מהסיפור שלו. אם אני יכול למצוא את עצמי מתייחס אליו כאילו אני אבא שלו, אז אני למעשה 'ייצוג' של האב. כבר פרויד בזמנו אמר שעיקר הטיפול קורה ביחסים הלא מודעים בין המטפל למטופל. הוא לא ידע לפרש ולהסביר את זה, אך ידע שיש רובד נוסף שבו קורה הטיפול שאינו בשליטה מלאה של המטפל והמטופל.
"בלימודיי בפסיכותרפיה גופנית בלונדון עלתה השאלה: מתי הסיפור של המטופל מתחיל להשתלט על היחסים? מתי מתחילה אותה העברה נגדית? אחד המורים, מייקל סות', טען שזה מתחיל בשיחת הטלפון הראשונית, ואף לפניה. יכולנו לראות שכל מה שיקרה בטיפול לאחר שנתיים כבר קיים במפגש הראשון. בנוסף, התעניינתי ברעיונותיו של הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון, שתיאר את התהליכים הלא מודעים שקורים בעבודה קבוצתית. כשראיתי את הלינגר, נפגשו רעיונות אלה ואחרים יחד, וזה היה מדהים. מה שהיה הכי חזק שם זו ההבנה העמוקה שכל מה שהיחידה המשפחתית עוברת לא התחיל בה. זה לא התחיל במטופל, וגם לא בהוריו".
6 צפייה בגלריה
מאחורי כל בעיה פיזיולוגית, חדשה או כרונית, יש סיפור הקשור להיסטוריה המשפחתית
(צילום: Shutterstock)
לאחר 17 שנים באנגליה חזר גסטר (62) לישראל והחל לעסוק בתחום החדש שלמד. הקורס הראשון שפתח נכשל והתפרק, פשוט כי תלמידיו נבהלו ממה שהתרחש בחדר. "חצי קבוצה עזבה אחרי המפגש הראשון. הם נכנסו לחרדה שזה משהו שדומה ל'דיבוק'", הוא נזכר בחיוך. "הם אמרו שזה מסוכן. אני באתי מאנגליה אחרי שעשיתי הרבה סדנאות, והייתי בשוק מהתגובה. כל הזמן אמרו לי, 'אתה צריך להיזהר'. לא הבנתי ממה יש פה להיזהר כל כך, ונראה שלא נזהרתי".
בקונסטלציה יכולה להיחשף במפתיע טראומה של המטופל או של הוריו וסביו, ולפעמים גם מידע שהוסתר במשפחה, כמו הפלות שהתרחשו או בני משפחה שהורחקו. האם לא צריך באמת להיזהר?
"לא הייתי קורא לזה להיזהר אלא 'בוא לא נהיה בטוחים אף פעם מהי רמת הדיוק'. הרי גם אם שני אנשים עוברים אירוע במציאות, עשויה לא להיות הסכמה ביניהם על מה שקרה שם. אם במציאות אין הסכמה על מה שקרה, אז בטח ובטח שבתהליך יצירתי כמו קונסטלציה, שמערב דמיון ותחושות. חשוב לשמור על ספקנות לכל אורכו. ספק הוא בריאות, ובטח שלמטפל חשוב שיהיה ספק. גם אם בקונסטלציה עולה שהיה ילד מחוץ לנישואים, או שמי שחשבת שהוא אביך בעצם לא אביך, זה לא תפקידי כמנחה לקבוע אם זה נכון או לא. התפקיד של המנחה הוא ללכת עם התופעה. אם הנציג שמייצג את האבא אומר, 'זה לא הבן שלי', אני לא קובע שזה כך, אני רק מאמין בחוויה של הנציג, שכך הוא חווה זאת. כי משם, מהאמון הזה, מגיעים כל האוצרות. זוהי האמונה בתופעה - התמיכה והאישור של התופעה והחוויה ללא הצורך להגיד שכך היה במציאות, כי גם לגבי המציאות, כאמור, שום דבר לא באמת ברור. כששואלים אותי, 'זה היה או לא היה?', אני אומר, 'אני לא יודע. פה בקונסטלציה זה היה. ואם בעקבות מה שהיה פה ייפתח לך משהו בנושא שהבאת וייצור תנועה חדשה, אז טוב. ואם אתה רוצה לדעת אם באמת היה או לא היה - לך תברר'".
לגלות את הטראומה הארגונית
כיום עומד גסטר בראש בית הספר "דרך הקונסטלציה" שמכשיר מטפלים בשיטה. בית הספר פועל בפורמט של קורסים, שכל אחד מהם מאורגן ומועבר על ידי אחד המורים ברחבי הארץ. כדי להפוך למנחה קונסטלציה מוסמך מטעם בית הספר יש לסיים בהצלחה ארבעה קורסים כאלה אך בהכרח עם מורים שונים. הסיבה היא שהמורים אינם זהים בתפיסתם את השיטה ועשויים להנחות בסגנון שונה למדי זה מזה. אחדים ייטו יותר להנחיה "שמרנית" בסגנונו של הלינגר המייסד, שבה המנחה הוא דומיננטי ושולט בהתרחשות, בעוד שאחרים יהיו "פנומנולוגיים" יותר ויניחו להתרחשויות כאוטיות, פרועות, ולעתים אף הזויות, להתרחש תחת הנחייתם. עד כמה הזויות? נציגים הגועים בבכי, נטושים בבית ילדים קיבוצי בשנות ה־60, חבורת פרטיזנים ששרים במחבואם ביער, נציג המייצג את צ'רצ'יל, נציגה שהיא שרה אמנו, ביבי, ואפילו נגיף הקורונה. מלבד בית הספר מציעות גם מכללות שונות, בהן מכללת רידמן, קמפוס ברושים ומכללת כרכור, קורסי קונסטלציה בישראל.
עם הפריחה ההולכת וגדלה של התחום בארץ, התפתחו בו תחומי התמחות שונים. המנחות נטע אסולין ומירב שרייבר עוסקות בנשיות ולידה, המנחה שרון קמחי מלמדת עבודה פרטנית "אחד על אחד", יעל עיני מפתחת "קונסטלציה קארמתית" והילה נובקוביץ' מחברת קונסטלציה עם שאמאניזם. כנס שנתי של התחום מתקיים באביב וכולל חגיגת סדנאות של 3 ימים רצופים, ויש גם סדנה שנתית, שבה התארח החודש (ינואר) ד"ר קארל היינץ ראושר, רופא גרמני המשתמש בקונסטלציה כדי לרפא סימפטומים ומחלות ע"י מציאת הטראומה שגרמה להם אצל המטופל או במשפחתו לדורותיה. בסדנה הציג ראושר את ההסבר שלו לאופן פעולת השיטה. "ניתן לומר שהאוויר שסביבנו מלא בדחיסות במידע. כשאמרתי זאת בעבר זה נראה רעיון הזוי, אך היום מקבלים זאת, כי יש לנו wifi שגם הוא ממלא את האוויר במידע. בקונסטלציה האדם יכול להיות, למעשה, מקלט של המידע הזה. פשוט עמוד שם, דע את מי אתה מייצג, וקבל את האינפורמציה".
תחום נוסף, צעיר יחסית, המתפתח בארץ, הוא השימוש בקונסטלציה לצורך ייעוץ עסקי וארגוני. המנחים בתחום מיישמים את השיטה, שבמקור עסקה כאמור במערכת המשפחתית, כדי לבדוק את המערכת של העסק או הארגון, לאתר את הדינמיקות המתרחשות בו ולייעץ למנהלים, לצוותים ולעובדים בנוגע לשיפור התנהלותו. רק שבמקרה הזה במקום להציב את אבא ואמא, סבא וסבתא, מזמינים המנחים את המשתתפים לייצג את מטרות הארגון, את הלקוחות, את מה שחוסם התפתחות או אירוע "טראומתי" בעברו של העסק.
אז מהי הקונסטלציה המשפחתית ומהו הגורם הנסתר המאפשר את פעולתה? האם זהו היבט באפיגנטיקה שעדיין לא התגלה על ידי הביולוגים? או שאולי תרכיז של "ההעברה הנגדית" שלא הוכר במלואו על ידי הפסיכולוגים? ואולי היא פשוט אחד מאותם תחומים שההסבר להם עדיין לא ידוע לנו, ולכן אנו מכנים אותם בכינויי הגנאי "תקשור", "כישוף", "פאראפסיכולוגיה" או "נס"?
יש גם אפשרות נוספת. כאשר חווים את הקונסטלציה שוב ושוב מתקבלת התחושה שהיא מופעלת על ידי ישות תבונית כלשהי שממחיזה את הנציגים שבחדר ומזרימה דרך כולם, סימולטנית, ידע הפורץ את גבולות הזמן והמרחב, ממש כאילו לא היו בני האדם נפרדים אלא גופים הניזונים מתודעה גדולה אחת. אם זה מתחיל לצלצל לכם מוכר, הרי שזה באמת מוכר - מוכר מכל המסורות הרוחניות והדתיות שהתקיימו מאז ומעולם. אולי, כפי שאמר איינשטיין, האלוהוּת לא משחקת בקוביות, אבל היא כן משחקת במשחק החיים האנושי לדורותיו, ומדי פעם, כאשר נציגיה מוכנים לשתף פעולה, היא עושה מזה גם סוג של תיאטרון טיפולי.
המשפחתולוגיה שלי ארבע תובנות מרכזיות מהקונסטלציה המשפחתית
לדברי ישי גסטר, על פי הקונסטלציה המשפחתית יש תופעות בין־דוריות שכאשר הן לא נפתרות הן עוברות לבן משפחה מהדור הבא. לפניכם ארבע התובנות המרכזיות בשיטה.
1. כל קושי או סימפטום שיש לילד מגיע מהוריו
כשילד נמצא במצב מאתגר, מומלץ שלפחות אחד מהוריו ייעזר בתהליך של קונסטלציה משפחתית כדי לגלות את מקורו.
2. מאחורי כל בעיה פיזיולוגית, בין שהיא חדשה ובין שהיא כרונית, יש סיפור הקשור להיסטוריה המשפחתית
כשמצליחים לגלות את הסיפור בעזרת קונסטלציה משפחתית ולעשות בו תיקון, קיים סיכוי טוב שמשהו בבעיה הפיזיולוגית ישתנה.
3. קושי של גבר או אישה למצוא זוגיות נובע ממעורבבוּת (Entangelment) יתר שלהם עם הוריהם
הם אינם פנויים לזוגיות כלל כי הם ממלאים תפקיד חשוב עבור הוריהם, הנושאים איתם כאב או חסך. בעזרת קונסטלציה אפשר לחשוף מהו הכאב של ההורה ומה צריך לקרות כדי "לשחרר" את הבן או את הבת מתפקידם הלא מודע.
4. משפחה שהרחיקה, הוקיעה או הסתירה את אחד מבניה או בנותיה תמיד תנסה לפצות על מהלך זה בדרכים שונות
במקרים רבים מזדהה אחד מילדי המשפחה האחרים עם מי שהורחק, גם אם הוא שייך לדור הבא, ומוציא גם את עצמו מהמשפחה. הקשר בין התרחקות הילד להרחקת בן המשפחה המקורי לעתים כלל אינו ידוע לאיש במשפחה ולא לילד עצמו, והוא עשוי להיחשף בתהליך של קונסטלציה משפחתית.
