מטופל אחרון יוצא מהחדר בשעה 19:30. אני מקבל כמה הנחיות מהמזכירה על משימות שהיא השאירה לי במהלך המשמרת ומטופלים שמחכים למענה עוד הערב, ושולח אותה הביתה. אני חייב לצאת מהמרפאה תוך שעתיים, כדי להספיק להגיע לחצי גמר ליגת האלופות שמתחיל ב-22:00. אני מכין לי כוס קפה ומתחיל סדרה אין סופית של בקשות לבדיקות דם, מרשמים, אישורי מחלה וטלפונים. זה משתעל כבר יומיים ולזו צריבה בשתן. אחד בטוח שהוא צריך אנטיביוטיקה ואחר מבקש את נוגד הדלקת שעזר לו לפני שנתיים. מישהי מבקשת הפניה לרופא נשים. מה יותר מהר, להסביר - שלא צריך הפניה או פשוט להוציא הפניה?
אחר כך רצף של בקשות ימי מחלה. על פי הנחיות משרד הבריאות ניתן לתת אישור מחלה עד שלושה ימים מבלי לבדוק את המטופל. ומה לגבי מי שמבקש חמישה ימים על כאב גב בימי קורונה, תקופה בה לא ממש ראינו מטופלים? בתשע בערב, שעה לפני שריקת הפתיחה, העקרונות מתגמשים. אני שולח אישור לחמישה ימים ומקווה לטוב.
שתי שיחות עם אימהות לגבי מחלות חום של ילדיהם. אחת אני רק מרגיע ואת השנייה, אמא של יותם בן הארבע שאחרי יומיים עם חום ללא מקור ברור הפסיק לאכול והתחיל להקיא - אני שולח למיון. בתשע וחצי בדיוק אני עוזב הכול ונכנס לאוטו. שתי שיחות טלפון השארתי לנסיעה. גיסי, בשל פריחה של התינוק שלו, וחבר מהצבא לגבי התמודדות עם סעיף ליקוי אורטופדי לקראת גיוס בנו. בעשרה לעשר אני נכנס הביתה. הטלוויזיה מופעלת עם תקציר המשחק מאתמול. אני ממלא לי צלחת עם תבשיל וסלט, כשאשתי מספרת שבתנו הגדולה מרגישה לא טוב מהצהרים. אני מתעלם והולך לצפות במשחק.
עוד טורים של ד"ר עמוסי:
הבן ההמטולוג המפורסם אמר שהכול תקין – והסטז'ר גילה לימפומה
יעל כ', בת 37, פנתה בשל חבלה לאגן לפני יממה. החליקה בריצה ליד הבריכה, ונפלה על מיטת שיזוף מעץ. סמנכ"לית כספים של חברת היי-טק. בריאה. היא נראית במצב מצוין. לחץ דם ודופק תקינים. ללא רגישות מישוש עמוד שדרה צווארי, בית החזה ללא סימני חבלה ונשימה נינוחה. בבדיקת הבטן אני רואה סימני שפשוף על עצם האגן הקדמית מימין ושטף דם על דופן הבטן הימנית העליונה. הבטן עצמה רכה לחלוטין ויעל מספרת שהיא בסך הכול מרגישה טוב, ללא חום, בחילות או הקאות. היא מרוצה מהבדיקה שלי ומספרת על אכזבה מבעלה, קרדיולוג בהתמחות, שפטר אותה ב"זה נראה לי כלום", בלי לבדוק אותה בכלל.
יהלי ע', בת 22, קצינה משוחררת וסטודנטית לחינוך. בשיחת ההיכרות היא מספרת שהיא בת של שני רופאים - פסיכיאטרית ורופא ילדים. בגיל 16, במיונים ללהקה של משלחת הצופים לארה"ב, העירו לה שיש לה שיבוש דיבור, שין שורקת. שתי קלינאיות התקשורת עימן ניסתה לתקן את השיבוש האמינו, כמו שאנו יודעים, שקל יותר היה להתמודד עם זה בכיתה ג' מאשר בתיכון.
יוסף מ', בן 82, הרגיש לא טוב כבר זמן מה. הוא נבדק על ידי בנו, המטולוג מפורסם, שלא מצא משהו חריג. ערב אחד הוא היה כל כך חלוש שכל המשפחה נסעה לחדר המיון, שם הוא נבדק על ידי סטז'ר - שמצא בשתי המפשעות מקבץ בלוטות לימפה חשודות, שבהמשך התבררו כלימפומה.
"אל לו לרופא לטפל בעצמו או בקרובי משפחתו"
על פי נייר עמדה של האיגוד הרפואי האמריקאי, (American Medical Association), אל לו לרופא לטפל בעצמו או בקרובי משפחתו. קל להגיד. במסמך האמריקאי מפורטות הסיבות המקשות על הטיפול בחברים או בני משפחה: חוסר אובייקטיביות בקבלת החלטות; קושי בקבלת אנמנזה ראויה או ביצוע בדיקה גופנית שלמה, וכמובן היעדר תיעוד של הבדיקה והטיפול.
יהיה לך נעים לשאול את גיסתך או את בתך המתבגרת על שימוש בסמים או על קיום יחסי מין לא מוגנים? האם תקפיד על בדיקה גופנית מלאה בבדיקת חמותך? גם מצידו של המטופל זה לא תמיד פשוט. האם איש צעיר ירגיש בנוח לספר לדודתו הרופאה על נושאים אינטימיים, לשתף בפחדים וחרדות מהן הוא סובל? הבעיה גדולה במיוחד אצל בני נוער שלא מרגישים מספיק בטוחים לומר שלא נוחה להם הסיטואציה, וכי הם מעדיפים להיבדק על ידי מישהו אחר.
למרות שברורים לנו הבעיות והחסרונות, אנו ממשיכים לטפל בבני ביתנו, ולצערי גם בעצמנו. ברור שזה יותר קל ונוח, אבל זה לא טוב וצריך להפסיק עם זה
אני בטוח שכל אחד מהרופאים שתוארו בפתיחה נתקל בסוגיה הזו ומכיר היטב את הקושי שבטיפול בבני הבית ובחברים. למרות זאת, אשתי ציפתה שאבדוק את בתי כשזו לא הרגישה טוב, אשתו של הקרדיולוג ציפתה שבעלה יבדוק אותה אחרי שנחבלה בבטנה, הקצינה המשוחררת הייתה שמחה לו רופאת ילדים (אם הייתה לה) הייתה מזהה את שיבוש הדיבור שלה בזמן, וההמטולוג בדק את אביו, בדיקה גופנית חלקית.
אז מה קורה פה? למרות שברורים לנו הבעיות והחסרונות, אנו ממשיכים לטפל בבני ביתנו, ולצערי גם בעצמנו. ברור שיותר קל ונוח לכתוב מרשמים בכל שעה על שולחן האוכל בבית, ולבצע בדיקה גופנית, גם אם חלקית, על הספה בסלון או בחדר הילדים. להשתמש בכפית כבשפאדל ולקבל ייעוץ טלפוני מחבר תוך דקות, מבלי שהיועץ בדק את המטופל. במקום להזמין תור למרפאה, להמתין עם כולם, לחוות עיכובים ורופא שלא תמיד יהיה נעים. יותר קל להיבדק בסלון, או בטלפון, אבל זה לא טוב וצריך להפסיק עם זה.
אנחנו צריכים למצוא לעצמנו רופא משפחה ולילדינו רופא ילדים. לקבוע תור, לחכות בסבלנות בחדר ההמתנה ולקבל טיפול רפואי הולם.
