"כל חיי אני בדיאטה. אין דיאטה שלא ניסיתי", מודיעה חנה לסלאו. בגיל 67 היא הצליחה לחזור למשקל שלה בגיל הנעורים ועכשיו היא מתחזקת גזרה חדשה וחטובה שמתאימה בול לאופי האנרגטי שלה. בשיחה צמודה היא מגלה כמה מסודות הנעורים שלה (רמז: פחות טיפוח, יותר קשור במצב הרוח).
לסלאו מאחורי הקלעים של צילומי השער למגזין מנטה
(כתבת וידאו: טל מזרחי, צילום: ליהי קרופניק, עריכה: רותם שבתאי)
אין דיאטה שלא ניסיתי
"אני יכולה להרצות לאנשים על דיאטות. ניסיתי הרבלייף עם האבקות, שומרי משקל, הייתה גם שיטה שנשקלים ליד כולם ומוחאים לך כפיים שירדת 200 גרם. ניסיתי גם את 'רזה לתמיד' ואפילו השתתפתי בקבוצות הרזיה למרות שאני לא אוהבת קבוצות. לאחרונה החלטתי שאני רוצה לחזור למשקל שהיה לי כשהייתי צעירה. הייתה לי בטן בודהה כזאת וידעתי שהיא צריכה לרדת. תמיד היו לי רגליים רזות ויפות, והבטן הייתה לא שייכת".
עוד תזונה של סלבס במנטה:
עד שהחלטתי לבנות דיאטה בעצמי
"ברגע שהחלטתי לרדת במשקל, גם החלטתי שאני לא צריכה שיגידו לי מה אני צריכה לאכול או שימחאו לי כפיים. אז עשיתי שילוב של כמה שיטות, והקילוגרמים ממש נשרו ממני. קודם כל, החלטתי שזו לא דיאטה אלא דרך חיים. מספיק לי לשמוע את המילה 'דיאטה' ואני כבר נהיית רעבה. החלטתי שאני לא יורדת ועולה, אלא משנה הרגלים לתמיד. עוד החלטה שקיבלתי היא לכבד את עצמי - לאכול את הארוחה ליד השולחן ולא לחטוף. בהתחלה נמנעתי מפחמימות וסוכרים, אבל אכלתי טוב בסך הכל ולא הייתי רעבה. הפחמימות היחידות שהרשיתי לעצמי לאכול היו שני פירות, ורק בבוקר (ראו מסגרת בהמשך). בין הארוחות לא אכלתי כלום.
ברגע שהחלטתי לרדת במשקל גם החלטתי שאני לא צריכה שיגידו לי מה אני צריכה לאכול או שימחאו לי כפיים. קודם כל החלטתי שזו לא דיאטה אלא דרך חיים. מספיק לי לשמוע את המילה 'דיאטה' ואני כבר נהיית רעבה"
"השבועיים הראשונים היו קשים מאוד, אבל בארוחות עצמן אכלתי טוב והייתי ממש שבעה. אחרי שירדתי במשקל חזרתי לפחמימות אבל במידה. המאכל הכי אהוב עלי זה לחם מלא, איכותי, עם חמאה. גם היום אני משתדלת לאכול לחם רק בבוקר. היום אני אוכלת הכל, אבל יש דברים שאני לא מכניסה הביתה, כמו פחזניות, שוקולד ועוגות. יש לי בבית פירות טריים ויבשים. זהו. פשוט אין פיתויים. אין לי משקל בבית, אבל כשאני אצל רופא המשפחה אני נשקלת ויודעת שהמשקל שלי הוא 64 ק"ג — ממש כמו שהייתי צעירה בת 20. תמיד שאפתי לרדת ל־62 ק"ג וכבר הגעתי לזה, אבל זה היה פחות מחמיא, והבנתי שהמשקל האידיאלי בשבילי הוא 64 ק"ג. הבטן שלי ממש שטוחה, אני בריאה, לא לוקחת תרופות, ומרגישה מעולה".
5 צפייה בגלריה
"אני לוקחת כל יום תוספי תזונה, יש לי מדף מיוחד לזה במקרר". לסלאו
(צילום: רונן אקרמן, סגנון: עינב נסירי ואייל חג'בי)
אני עושה הכל ברגל (במקום באוטו)
"גם ספורט חשוב לירידה במשקל. בעבר עשיתי פילאטיס אצל דליה מנטבר במשך שנים, וזה היה נהדר. בשנים האחרונות אני מקפידה על הליכות ברגל. אני גרה במרכז תל אביב, ולפני כמה שנים ויתרתי על המכונית בגלל בעיות חנייה. אני עושה הכל ברגל. כל יום אני הולכת 5 ק"מ. המרחק מהבית שלי לתיאטרון הבימה הוא 2.5 ק"מ, אז הליכה לתיאטרון וחזרה זה מצוין בשבילי. אני אוהבת ללכת בחוץ, זה כיף ונעים".
יש לי מדף תוספים מכובד
"אני לוקחת כל יום תוספי תזונה, יש לי מדף מיוחד לזה במקרר. אני לוקחת שמן נר הלילה שחשוב לגמישות העור כבר 30 שנה, ויטמין C, פרוביוטיקה, קו אנזים Q10, ספירולינה וכמובן ויטמין D. כשאני מרגישה שאני עומדת להיות חולה אני לוקחת כמוסה אחת של שמן אורגנו והכל עובר".
ואני לא מוותרת על ניקוי רעלים
"שלוש פעמים בשנה אני במצפה אלומות, מנקה את הגוף ושותה שייקים ירוקים. זה עושה לי טוב. גם בבית יש לי בלנדר, ואני עושה לפעמים שייקים ירוקים, אבל לא מקפידה מספיק".
אני נאמנה לקוסמטיקאית שלי
אנשים רבים מחמיאים לי על המראה שלי. אני מאמינה שזו גנטיקה טובה וטיפול. אני נאמנה לאותם מוצרים (ג'רנטיק) ולאותה קוסמטיקאית כבר 30 שנה. פעם בחודש אני אצל הקוסמטיקאית שלי, שהיא לא ידועה במיוחד, אבל אני סומכת עליה מאוד. קונה את כל המוצרים על חשבוני. פעם בשלושה שבועות אני אצל הספר, צובעת שורשים. אנשים אומרים לי שלא רואים, אבל אני רואה וזה מפריע לי!"
אני מזריקה בקטנה (ולא בוטוקס!)
"התחלתי רק בגיל מאוחר וממש בקטנה. אף פעם לא עשיתי בוטוקס, רק חומצה היאלורונית בלחיים. חשוב לי לא להיות נפוחה ולא טבעית, אז אני עושה, אבל ממש מעט. עד גיל 62 לא הרגשתי שאני צריכה. היום אני יודעת שנשים מתחילות בגיל ממש צעיר".
"אף פעם לא עשיתי בוטוקס, רק חומצה היאלורונית בלחיים. חשוב לי לא להיראות נפוחה ולא טבעית. אז אני עושה, אבל ממש מעט. עד גיל 62 לא הרגשתי שאני צריכה"
אני לא אוהבת להגזים בטיפוח (אבל משקיעה בארבע שכבות קרם)
"אני לא אוהבת להגזים עם טיפוח. לא מזמן הייתה לי אי הבנה, והייתי צריכה לצאת מהבית בבוקר במהירות. בדקתי וראיתי שתוך 12 דקות הייתי מוכנה. אני מתקלחת כל בוקר וגם חופפת את השיער. אני יודעת שלחפוף כל יום זה לא בריא לשיער, אבל אני מרגישה לא נקייה בלי לחפוף את השיער כל יום. אני מייבשת את השיער מהר ועושה את טיפוח הבוקר שלי. לפעמים באמצע היום אני מתקנת את האיפור. בערב יש רוטינת ערב של הורדת האיפור. אני משתמשת בשמן תינוקות כבר שנים רבות. שוטפת שוב את הפנים ומורחת ארבע שכבות קרמים לטיפוח".
הקורונה גרמה לי להבין שאני רוצה בן זוג
"אני רוצה זוגיות, רוצה להתאהב. שני הילדים שלי, בן ואיתמר, לא גרים בישראל. הם גרו כאן בדירה שצמודה לדירה שלי והסתדרנו מצוין. גם עם שתי הכלות שלי היחסים מצוינים. העובדה שהילדים שלי לא חיים בארץ חידדה את הבדידות. אני עסוקה מאוד ועובדת המון, אבל מאז שהם נסעו אני מרגישה יותר את הלבד. גם הקורונה גרמה לי להבין שאני רוצה חבר, בן זוג. אפילו הלכתי ליועצת שאמרה לי שאני צריכה לזמן את בן הזוג ולומר, 'אני רוצה בן זוג'.
"הרבה צעירים מתחילים איתי, אבל אני לא רוצה מישהו צעיר. מצד שני, גם קשה לי לראות את עצמי עם גבר זקן. לא מדובר בגיל הכרונולוגי אלא בטמפרמנט. אני מרגישה שיש לי טמפרמנט צעיר"
"היו לי הצעות, אבל לא מצאתי מישהו מתאים. אין לי מודל גברי, אבל אני אוהבת גבר־גבר, מישהו בטוח בעצמו. הרבה צעירים מתחילים איתי, אבל אני לא רוצה מישהו צעיר. מצד שני גם קשה לי לראות את עצמי עם גבר זקן. לא מדובר בגיל הכרונולוגי אלא בטמפרמנט. אני מרגישה שיש לי טמפרמנט צעיר".
אני שומרת ביקורת בלב
"לפני כמה שנים קראתי משפט נהדר — ביקורת בונה חומות בלב. זה משפט שמלווה אותי וחשבתי עליו המון. למדתי לנשוך את הלשון. אני לא מעירה לאף אחד ולא מתערבת לאף אחד בחיים. אם אני רוצה להעיר למישהו משהו, אני מיד אומרת לעצמי: 'תתעסקי בשלך! מי אמר שמה שאת חושבת זה נכון? אולי טוב לה ככה? זה החיים שלה ומה את מתערבת?'. אני מייעצת רק למי ששואל אותי. לא מזמן נפגשתי עם רן דנקר והוא הזכיר לי שעזרתי לו בסדרה 'השיר שלנו' כשהוא היה בתחילת הדרך. אבל אני לא אעיר למישהו. היום אני יודעת שיש במאי. זה לא תפקידי".
נכנעתי לסטורי (אבל אני לא מגזימה)
"כשהילדים שלי עזבו את הארץ החלטתי להשכיר את הדירה לידי אבל למישהו שאני מכירה. טל קלאי, שהוא חבר ושחקן (דמות הדראג טלולה בונט), עבר לגור בדירה, ואנחנו אוכלים הרבה ביחד. יש לנו הסכם שהוא מוריד את הכלבים (שניים שלו ואחד שלי) לטיולים, ואני מבשלת. הרבה פעמים אנחנו מפרסמים באינסטגרם את הארוחות שלנו. לא מזמן אמרתי לטל שנמאס לי ואני רוצה לסגור את האינסטגרם שלי. יש לי כבר יותר מ־63 אלף עוקבים, אבל הרגשתי שזה לא בשבילי. אני מגיעה לצילומים וסוגרת את הטלפון כדי להתרכז, אבל מסביבי כל הצעירים מתעדים כל דבר.
"לפעמים אני מסתכלת בסטורי ורואה ש־6,000 אנשים צפו במה שאכלנו אתמול בערב, וזה מדהים אותי. אני לא מבינה מה אכפת לי שמוישה פפק אכל פסטה אתמול או שמישהו הפליץ בגשר ההלכה. למה אני צריכה לקבל דיווח?"
"אני לא מבינה למה ואת מי זה מעניין? כל הזמן בודקים כמה צפו בסטורי. אבל טל אמר לי לא לסגור בשום פנים ואופן. הוא אמר לי שאנשים מתעניינים בי ורוצים לדעת מה קורה איתי. לפעמים אני מסתכלת בסטורי ורואה ש־6,000 אנשים צפו במה שאכלנו אתמול בערב, וזה מדהים אותי. אני לא מבינה מה אכפת לי שמוישה פפק אכל פסטה אתמול או שמישהו הפליץ בגשר ההלכה. למה אני צריכה לקבל דיווח? אפשר לומר שנכנעתי לרשתות החברתיות, אבל אני לא מציפה. אם אין לי מצב רוח, אני לא מעלה. אני מרגישה שהרשתות החברתיות הרחיקו אותנו אחד מהשני. לכולם יש אלפי חברים וירטואליים אבל במציאות אין אפילו חבר אחד. זה אסון, אבל לאט־לאט התרגלתי".
אף פעם לא היו לי עכבות
"המון פעמים כתבו עלי שאני וולגרית, אבל אף פעם לא נפגעתי מביקורת. אז אמרו. אז כתבו וולגרית. גדלתי בבית של הורים ניצולי שואה עם מספרים על היד, אבל כבר בגיל צעיר לא היו לי עכבות. דיברתי על סקס באופן חופשי, ויש אנשים שזה נראה להם וולגרי. אין לי מושג מאיפה הגיע החופש הזה שלי לדבר על מין באופן חופשי. בשנת 1990 היה לי מערכון של זין שמדבר. משהו מצחיק על איך הוא שולט בגבר. אבל בסוף גנזתי את המערכון כי אנשים לא יכלו לקבל את זה. ראיתי שקשה להכיל את זה".
היום הסקס לא מנהל אותי
"פעם הסקס היה חשוב לי מאוד. בעבר לא הייתי מסכימה להיות עם מישהו שהסקס איתו לא היה ממש טוב. לא התאים לי. סקס זה דבק חזק מאוד בזוגיות, אבל מאז גיל 50 נרגעתי, כנראה בגלל ההורמונים. היום הסקס לא מנהל אותי וטוב לי ככה. כמובן שבזוגיות אם יהיה סקס, מה טוב. אני לא אומרת לא. אבל היום זה לא מניע אותי כמו בעבר. חשובים לי מאוד האסתטיקה, ריח טוב ונשיקות, אבל זה לא מחייב סקס".
5 צפייה בגלריה
"אחרי הגירושים השניים שלי היה לי משבר שנמשך שלוש שנים"
(צילום: רונן אקרמן, סגנון: עינב נסירי ואייל חג'בי)
יש לי תחושת החמצה על פירוק המשפחה
"אני לא אדם קנאי, אבל כשאני רואה משפחה שלמה של הורים וילדים, אני יודעת שהייתי רוצה משפחה כזו. גדלתי במשפחה קטנה, והמשפחתיות הייתה חשובה לי מאוד. אני מרגישה שדייקתי תמיד בבחירה של תפקידים, אבל לא דייקתי בבחירת גברים. אז אם יש לי תחושת החמצה, זה על המשפחה שהתפרקה. זה הפספוס שלי. החגים קשים לי בלי הילדים. בחנוכה האחרון הילדים היו צריכים להגיע לישראל. קניתי חנוכייה, וציפיתי מאוד למפגש, אבל הם לא יכלו להגיע בגלל הקורונה. ברגעים הקשים אני מזכירה לעצמי שקיבלתי המון מתנות בחיים. יש לי קשר נהדר עם הילדים שלי, ואני יודעת שאי אפשר לקבל הכל. בסך הכל יש לי חיים מרתקים, התפתחתי ועשיתי המון, ואני במקום נהדר".
הייתי במשבר גדול ויצאתי מזה יפה
"אחרי הגירושים השניים שלי היה לי משבר שנמשך שלוש שנים. לא רק שהיה קשה עם הגירושים, גם ההצגה שלי ירדה — תקופה נוראית. העליתי במשקל, זה היה סוג של הגנה, עטפתי את עצמי. היה לי קשה מאוד, כתבו עלי בעיתונים שהכישרון שלי הלך, וגם כלכלית היה לי קשה. הרגשתי את הצד השלילי של הפרסום. כל המדינה הייתה בתוך המשבר שלי. עיתונאים היו מתקשרים אלי לדבר על ההשמנה שלי, כאילו שזה חלק מהמצב הביטחוני של מדינת ישראל. אנשים ברחוב אמרו לי: 'איך נתת לו לקחת לך את כל הכסף?', או 'וואלה יהיה בסדר'. זה לא נעים. כולם בתוך הקישקע שלך. אבל אמרתי לעצמי: 'תחשבי שיצאת לחופשה. עבדת 28 שנה — יצאת לשנת שבתון'. היו לי ילדים קטנים בבית, והייתי חייבת לתפקד. צריך להסיע, לטפל. הייתי מסיעה אותם לבית הספר ונוסעת לבריכה, שוחה 40 בריכות. לאט־לאט יצאתי מהמשבר, ואחריו הגיעה הזכייה בתואר השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן".
אין לי כוח ללכת לפסיכולוג
"פעמיים הייתי בטיפול, אחרי כל גירושים, אבל מהר מאוד גיליתי שאין לי כוח לחפירות האלה. אין לי כוח ליבבנות ולסיפורי 'אכלו לי, שתו לי'. יכול להיות שבגלל שהיו לי חסכים בילדות ובגלל שאח שלי קרא לי 'שמנה עם אף גדול' יצאתי ככה וככה. אולי בגלל זה לא האמנתי בעצמי. אז מה אני אעשה? אאשים את כולם עכשיו? לא מתאים לי. אף פעם לא ריחמתי על עצמי בגלל שהוריי היו ניצולי שואה. תמיד האמנתי שצריך לקחת אחריות, להתקדם. פסיכולוג זה אוזן להשכיר. גדלתי בבית שבו לא ראיתי את אמא שלי בוכה אף פעם. אני בוכה רק בסרטים, לא במציאות. אני לא בוכה ליד אנשים, ככה אני בנויה. מה יש לבכות? אם מישהו מעליב אותי אני אבכה? אם מישהו מנסה לפגוע או להעליב — שיעליב. לא אכפת לי".
וגם אין לי אגו
"ההורים שלי אף פעם לא התרגשו מהפרסום שלי. היום אני חושבת שזה נתן לי פרופורציות בחיים. כשהתקבלתי ללהקה הצבאית, הגעתי הביתה וסיפרתי להם בהתרגשות. הם היו בארוחת צהריים. אבא שלי שאל אותי: 'זה טוב?', אמרתי לו: 'כן', אז הוא אמר: 'תעבירי לי את המלח'. אני חושבת שגם אני רואה את המקצוע הזה בפרופורציות הנכונות. אני מרגישה שאני כמו כל אדם, רק קיבלתי מלמעלה מתנה של כישרון ושכללתי את זה. אין לי אגו. עד היום אם יש תפקיד שאני רוצה, אני הולכת לאודישן. כשרציתי את התפקיד בסדרה 'שטיסל', חשבתי שלבמאי יהיה קצת קשה לדמיין את חנה לסלאו דתייה. אז הגעתי לאודישן בלי איפור, עם חצאית ארוכה, ושמתי מטפחת כדי שיהיה לו קל לראות אותי בתפקיד".
"תמיד האמנתי שצריך לקחת אחריות, להתקדם. פסיכולוג זה אוזן להשכיר. גדלתי בבית שבו לא ראיתי את אמא שלי בוכה אף פעם. אני בוכה רק בסרטים, לא במציאות. אני לא בוכה ליד אנשים, ככה אני בנויה. מה יש לבכות?"
עדיף לי להיות פאתטית ומשעשעת מזקנה ומשעממת
"כדי להישאר רלוונטית צריך לדעת מה לעשות אבל גם מה לא לעשות. אני על הבמה 45 שנים, ותמיד ידעתי במה לבחור. בבטן אני יודעת מה נכון ומה לא. אין בי חשש להיות פאתטית. אני אוהבת להתלבש עם כובעים ומעילים ומרגישה נהדר. יהיו שיגידו פאתטית, אבל זה לא מעניין אותי. יש לי ימים לא טובים, אבל בימים כאלה אני מרימה לעצמי. אומרת לעצמי: 'מה את מתלוננת? הילדים בריאים, את בריאה, הכל בסדר'. לפני כמה ימים הייתה לי תקלה בדוד המים ולא היו לי מים חמים. התקלחתי במים קרים. אמרתי לעצמי: ’במחנות הריכוז התקלחו רק במים קרים, אז אל תתלונני’. השואה לא מלווה אותי אבל קופצת לי בפרופורציות והשוואות. באתי לעולם לשמוח ולשמח. זה הייעוד שלי".
הדיאטה המוצלחת שלה
מאז שהציגה לסלאו את המראה החדש, מינוס 22 ק"ג, כולם רוצים לדעת איך היא עשתה את זה. לראיה, הדיאטה שלה הייתה אחת הדיאטות הכי מחופשות בגוגל השנה ודורגה במקום ה־15 לצד הדיאטה של הזמרת אדל (שהגיעה למקום התשיעי). אז מה היא אכלה בתחילת הדיאטה כדי לחזור למשקל שלה בגיל 20 בלי ליווי דיאטנית ובלי להיקרע בחדר הכושר?
- ניהול אישי: מרים עציוני /// איפור: הלן אמויאל /// שיער: אלעד נגר /// ע. צלם: מקס קובלסקי /// בגדים: עינב נסירי; מירית רודריג ל"רזילי"; ויקטוריה בקהאם ל"ריבוק", רזילי
