משהו מוזר קורה במרפאה. משהו משדה אחר, מעולם אחר. עולם שלא קשור למקדמי הדבקה, בדיקות PCR, אישורי מחלים או התוויות לקבלת חיסון. או שאולי זה עולם שממש קשור אליהם, כי כמו שראינו במגפת הקורונה, הכול קשור להכול.
בתזמון מושלם עם האביב המתפרץ, עם התחממות מי הים ופריחת השדות, חלה ירידה מרשימה בתחלואת הקורונה. אחרי שנה שלמה של אפלה חונקת, נמשך התריס הוונציאני כלפי מעלה ואור נכנס למרפאה. רשימת המוזמנים, שבשנה האחרונה הורכבה בעיקר מביקורים טלפוניים, החלה מתמלאת בביקורים ממשיים. המטופלים מתקשים להאמין. הרופאים מתקשים להאמין. במגפה הזו הבנו שיש לא מעט דמיון בין שני צדי השולחן של חדר הרופא.
עוד טורים של ד"ר עמוסי:
היום בדקתי נערה בת 11. שלושה ימי חום, כאב גרון, חולשה וכאבי שרירים. אתמול ביצעה בדיקת קורונה. שלילית. מביך לומר, אבל זו המטופלת הנשימתית הראשונה מזה חודשים שנבדקת במרפאה. חורף שלם עבר ולא ראיתי חולים עם מחלות של דרכי הנשימה. הם נשארו בבית, בצעו בדיקות לקורונה וחיכו לתשובות. חלקם המשיכו בירור בחדר המיון ורובם החלימו לבד.
כך יצא שבאמצע מרץ, אני מוצא את עצמי בודק בהתרגשות נערה עם חום אחרי חודשים רבים של שיחות טלפון ואבחון מרחוק
בחורפים קודמים, מסוף נובמבר עד אמצע פברואר, חדר ההמתנה היה מלא במשתעלים. בחדר הבדיקה ריחפה השאלה מי להשגחה בבית ומי לטיפול באשפוז. ואילו השנה, כלום. וכך יצא שבאמצע מרץ, אני מוצא את עצמי, רופא ותיק כסוף קרחת, בודק בהתרגשות נערה עם חום אחרי חודשים רבים של שיחות טלפון ואבחון מרחוק.
מיד עם הכניסה לחדר היה ברור שהיא במצב טוב. הבדיקה הגופנית, ממש כמו רכיבה על אופניים, זרמה ולא הסגירה חודשים של שיחות טלפון. נראה לי שהיא הייתה קפדנית יותר. לא בשביל המידע הקליני, יותר בשביל להשתעשע בכלי הנשכח הזה - בדיקה גופנית.
בהסתכלות היא הייתה חיונית וקופצנית. דילגה מהכיסא למיטת הבדיקה בקלילות נערית תוך שהיא מנסה להסביר לי את הקשר בין כאב הגרון לשיעול, למרות שהיא לא ממש משתעלת. בתת הלסת מיששתי בלוטות לימפה מוגדלות ולא רגישות. לא מאלה הגדלות במקביל לזיהום בסטרפטוקוק. תופיות האוזניים נראו טוב, ללא סימני דלקת. בבדיקת הלוע לא זיהיתי הגדלת שקדים או תפליטים חשודים לזיהום חיידקי. הנשימה הייתה שקטה ורגועה. ללא רגישות בניקוש הכליות. הבטן רכה ולא הודגם קשיון עורף או סימנים לדלקת קרום המוח.
בסיום הבדיקה אמרתי להורים שזה נראה כמו מחלה ויראלית, מה שהיה ברור כבר מהכניסה לחדר. שתייה מרובה, אקמול ופינוקים. אם היא לא משתפרת תוך יומיים - נא לעדכן אותי ונרחיב את הבירור. כל כך ריגשה אותי הבדיקה הזו, בדיקה שבחורפים קודמים הייתי מבצע 15 פעם במשמרת. יותר קפדנית או פחות קפדנית, אבל כמעט תמיד עם שפאדל, זוג כפפות וספקולום של בדיקת אוזניים בפח.
מה הקשר בין המגפה, האביב והבחירות?
ולמרות כל סימני האביב, הלבלוב והפריחה משהו בי מסרב להתרגש עד הסוף. אני רואה את כל סימני ההתעוררות, אך התודעה עדיין מגמגמת. מתגוננת. אני עדיין חשדן ומהוסס. אני מתקשה להשתחרר. משהו באמון הבסיסי שלי נפגע. תהיות טורדניות על מה יהיה מיד אחרי הבחירות.
מה הקשר בין המגפה, האביב והבחירות? האם כל זה אמיתי או שזו שוב אחיזת עיניים ותעתועי מספרים? אני שואל את עצמי ומתבייש בשאלה. זו מחשבה ראויה? מותר לכתוב כך? יש מחשבה שאינה ראויה? יש מחשבות שאסור לכתוב?
במגפה הזו ראינו הכול. בתחילתה כונו הספקנים, אלה שחשבו מחשבות שונות מהנרטיב של אולפני החדשות, מכחישי קורונה. בהמשך הם כונו מתנגדי חיסונים, למרות שהם לא ממש התנגדו לחיסונים. מעניין איך יכנו עכשיו את מי שלא מצליח להתלהב מהאביב, סרבן לבלוב?
אז מה אאחל בימים אלה של יציאה לחירות, אחרי שנת סגר? ראשית אבקש בריאות. פשוט בריאות. בלי עלייה בתחלואה, תחזיות של קריסת מערכת הבריאות ודיונים על תמותה עודפת. שהנגיף הזה ידעך, כדרכם של נגיפים, ויגיע לשיווי משקל סביר עם חברת בני האדם. אני מקווה שניקח משנת הסגר את הדברים הטובים. צניעות, סבלנות, הישגים מדעיים ולוגיסטיים, ובעיקר שקט. שקט באוויר, שקט בכבישים ושקט באוקיינוסים. אני מייחל לחזרת הרפואה לעצמאות ולחירות מדעית בה היא פעלה, אפילו אם רק למראית עין. אני מצפה לחזרת האמון, והכי הכי חשוב, שוב, מאחל בריאות טובה לכולנו.
