אמנם אנחנו אוכלים מהיום שנוצרנו, אבל בעשורים האחרונים צמחו בתחום מדע התזונה לא מעט תובנות חדשות. הנה 11 דברים שלמדנו ב-20 השנים האחרונות:
1. שאי אפשר לתת המלצות תזונה אחידות לכלל האוכלוסייה
במשך שנים המלצות התזונה שניתנו לנו על ידי מומחים היו כלליות והתבססו על הממוצע באוכלוסייה. ואולם פרויקט מיפוי הגנום האנושי שהסתיים ב־2003 חשף את השונות הגנטית בין בני האדם, והבהיר שבדיוק כפי שלתרופות שונות יש השפעות מגוונות על קבוצות שונות באוכלוסייה, כך גם בתזונה – למזונות שונים יש השפעות שונות על אנשים שונים, ולכן רק חלק מאיתנו יגיבו בחיוב להתערבויות תזונתיות ספציפיות, בעוד שחלק אחר לא יגיב להתערבויות אלה כלל, ובקרב חלק מהאנשים אף עלולות להתרחש השפעות שליליות. התובנה הזאת הובילה להתפתחות שני ענפי מדע חדשים הבוחנים את הקשר בין גנטיקה לתגובת הגוף למרכיבים תזונתיים: נוּטְרִיגֶנוֹמִיקה (Nutrigenomics) – ענף הבודק כיצד התזונה משפיעה על הביטוי של הגנום האישי שלנו, ונוּטְרִיגֶנֶטִיקה (Nutrigeneteics) – ענף יישומי ברמת הפרט, שמברר מהו המזון העדיף לכל אדם על פי ה־DNA שלו.
חשיבות הנוטריגנומיקה התבררה במחקרים רבים. כך לדוגמה, מאמר סקירה שפורסם ב־2007 בכתב העת Environmental Health Perspectives, סיכם מחקרים שהדגימו שרכיבי תזונה שונים, כמו חומצות שומן, חלבונים, ויטמינים ופיטוכימיקלים, מווסתים את ביטוי הגנים בדרכים מגוונות ומעורבים ישירות בתגובות מטבוליות חשובות – החל באיזון הורמונלי ותהליכים אימוניים (של מערכת החיסון), דרך ניקוי רעלים, וכלה בתהליכי ניצול אנרגיה וגדילה.
במישור המעשי בתחום הנוטריגנטיקה יש כבר כיום בארץ ובעולם לא מעט חברות שמציעות להתאים ללקוחותיהן תפריט מותאם גנטית באמצעות בדיקת רוק פשוטה תמורת כמה מאות דולרים. עם זאת נכון להיום בדיקות אלה מאפשרות למפות שוֹנוּת רק במספר מצומצם יחסית של גנים שהוכחו כחשובים למצב התזונתי. כדי לבנות תוכנית תזונה מותאמת אישית שתאפשר באמת למנוע מחלות עדיין יש צורך במחקר רב, שיאפשר מצד אחד להבין מה עושה כל אחד מאלפי הגנים של כל אחד ואחת מאיתנו וגם את המשמעות של צירופי גנים שונים, ומצד שני יאפשר לדעת הרבה יותר על החומרים שמכילים המזונות השונים.
עם זאת, המומחים מאמינים שבעתיד הלא רחוק יהיה אפשר להתאים לכל אדם כבר בגיל צעיר מאוד תזונה ה"תפורה" על פי הגנטיקה האישית שלו, וכך למנוע התפתחות מחלות.
2. שהרמב"ם צדק: חשוב להקפיד לא רק על מה אוכלים אלא גם על העיתוי
החיים העמוסים שלנו ודפוסי העבודה התובעניים בחברה המערבית הובילו לכך שרובנו התרגלנו לאכול את רוב הקלוריות היומיות שלנו בערב, בתום יום העבודה, כשבמהלך היום אנחנו מנשנשים לעתים קרובות בצורה לא סדירה ובשעות לא קבועות. אלא שבשנים האחרונות הולך ומתבהר שגם לשאלה מתי אוכלים יש השפעות משמעותיות על בריאותנו. הנושא הזה נמצא במוקד תחום שנקרא כרונו־תזונה – תזמון התזונה בהתאם לשעון הביולוגי שלנו. מתברר שהשעון הביולוגי (או ליתר דיוק, השעונים הביולוגיים בגופנו) קריטי גם למערכת היחסים שלנו עם האוכל.
השעון הביולוגי המרכזי הוא מבנה זעיר הממוקם בהיפותלמוס ואחראי לתזמון של כל מערכת בגופנו כמעט (נשימה, פעילות הלב, מערכת החיסון, שינה וערות, מצב הרוח, פוריות, סטרס, כאב, תחושת רעב). כל המקצבים האלה מווסתים על ידי השעון שבמוח, אך גם על ידי איברים, רקמות ותאים שיש להם שעונים ביולוגיים משלהם. שעונים פריפריאליים אלה מנהלים דו שיח עם השעון המרכזי במוח, ויש להם תפקיד חשוב בתהליכים המטבוליים בגופנו.
הבנת המנגנונים האלה הובילה בשנים האחרונות גם למחקרים בתחום התזונה. כך לדוגמה, במחקר שפורסם ב־2018 בכתב העת Journal of Clinical Investigation, נמצא שאכילה בשעות קבועות ביום יכולה לסייע למנוע התלקחות של המצב הדלקתי בדלקת מפרקים ניוונית. בו זמנית הראו מחקרים אחרים שכאשר זמני השינה־ערות או זמני הארוחות אינם סדירים או שהם אינם מסונכרנים עם מקצבי השעון הביולוגי, הם יוצרים מסרים מבלבלים שמשבשים אותם, וכך מגדילים את הסיכון להשמנה, לסוכרת ולמחלות מטבוליות.
3. שלא מספיק להתייחס לעיתוי, חשוב להגביל גם את שעות האכילה
בהקשר דומה, אחת הסוגיות המרתקות בתחום התזונה שנחקרת רבות בשנים האחרונות היא "צום לסירוגין" – הגבלת האכילה לשעות מועטות יחסית במהלך היממה. המחקרים בתחום זה מראים שהגבלת שעות האכילה משפיעה על כל מערכות הגוף (למשל הגבלה לחלון אכילה של שמונה שעות ולאחריו צום של 16 שעות, או לאכילה של חמישה ימים בשבוע כרגיל, וביומיים נוספים, לא רצופים – 500 קלוריות בלבד). הגבלת השעות מצביעה על יתרונות בריאותיים חשובים המתבטאים בהארכת תוחלת החיים, במניעת מחלות ובטיפול במגוון מצבים רפואיים, בהם יתר לחץ דם, סוכרת, מחלות אוטואימוניות, מחלות נוירולוגיות כמו אפילפסיה, אלצהיימר ופרקינסון, מחלות לב, שבץ מוחי וסרטן.
בעוד שבעבר סברו מומחים שהתועלת הבריאותית מדפוס האכילה של צום לסירוגין נובעת מההפחתה בכמות הקלוריות, הרי שמאות המחקרים שבוצעו בשני העשורים האחרונים מצביעים על מגוון מנגנונים פיזיולוגיים, שלכל אחד מהם השפעות מרחיקות לכת על התפקוד ועל הפעילות של גופנו. סקירה של הספרות המחקרית בתחום שפורסמה ב־2019 בכתב העת New England Journal of Medicine, הצביעה על מגוון מנגנונים, החל ברמת התאים ומערכת הדם, דרך פעילות הכבד והשרירים, המוח והלב, וכלה במערכת החיסון ובמערכת העיכול.
8 צפייה בגלריה
הגבלת השעות מצביעה על יתרונות בריאותיים חשובים המתבטאים בהארכת תוחלת החיים ובמניעת מחלות
(צילום: Shutterstock)
כך למשל, נמצא כי הגבלת שעות האכילה משפיעה לטובה על אוכלוסיית חיידקי המעי שלנו, מפחיתה תהליכים פרו־דלקתיים בגוף והופכת את התאים לעמידים יותר בפני סטרס ומחלות שונות. עוד נמצא כי דפוס אכילה זה גורם לפירוק טריגליצרידים מרקמות השומן בגוף ומוביל לעלייה ברמות הגופים הקטוניים בדם, התורמים לוויסות הפעילות של חלבונים ומולקולות רבות שמשפיעים על בריאות התאים ועל הזדקנותם.
4. שיש לנו "מוח שני" במעי
מאז הושק פרויקט המיקרוביום האנושי ב־2007 על ידי ה־NIH (המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית), ובהמשך גם פרויקט המטה־גנומיקה של המעי האנושי (MetaHIT), הולך ומתברר תפקידם המרכזי של החיידקים המאכלסים את גופנו בנוגע לבריאותנו. תפקיד זה כה מרכזי עד כי החוקרים מתייחסים אליהם כיום כאל גנום שני.
המחקרים ההולכים ומצטברים מצביעים על כך ששיבוש בהרכב אוכלוסיית החיידקים במעי – המכונה דיסביוזיס (Dysbiosis) – קשור למגוון מחלות ובעיות בריאות, החל במחלות מעי דלקתיות, דרך השמנת יתר, מחלות לב, סוכרת, מחלות אוטואימוניות, תסמונת העייפות הכרונית ופיברומיאלגיה, מחלות כבד, מחלות סרטן, וכלה בבעיות נפשיות כמו חרדה ודיכאון. יתרה מכך, הם גם מלמדים שהחיידקים שלנו שותפים כמעט לכל דבר שאנו עושים או חושבים, כולל מצבי רוח, תשוקות וחשקים שונים, ולמעשה מהווים מעין "מוח שני" שמתקיים במעי שלנו.
התיאוריה המרכזית היא שהחיידקים במעי שלנו "מתקשרים" עם המוח באמצעות עצב הוואגוס (העצב התועה), המחבר 100 מיליון תאי עצב ממערכת העיכול לבסיס המוח. באמצעות שינוי האותות העצביים בעצב הוואגוס יכולים החיידקים לשלוט אפילו בבחירות התזונתיות שלנו בהתאם לחומרים שמהם הם ניזונים. כך לדוגמה, חיידקים הניזונים משומן מגבירים את התשוקה למזונות שמנים, בעוד שאחרים, המשגשגים מסוכר, יגרמו לנו לחשוק בעוגות או בממתקים. יתרה מכך, הם גם יכולים לגרום לשינוי בקולטני הטעם שלנו או ליצור רעלנים שיגרמו לנו להרגיש מדוכדכים, ולחלופין - לשחרר כימיקלים שיגרמו לנו להרגיש טוב כ"פרס" על אכילת מזונות הנחוצים לשגשוגם.
ממצאים אלה יכולים אולי להסביר גם מדוע דיאטות נטולות פחמימות מפחיתות כעבור זמן מה את הצורך בסוכר: ההימנעות מסוכר בדיאטות אלה מובילה להכחדת החיידקים הניזונים מסוכר, וכתוצאה מכך - להפחתת הכמיהה לסוכר. הבעיה היא שכאשר חוזרים לצרוך סוכר – מה שקורה ברוב המקרים לאחר סיום הדיאטה – הרכב החיידקים עלול לחזור לקדמותו, ועמו התשוקה לסוכר.
5. שלא חייבים לאכול בשר כדי להיות בריאים וחזקים - ואולי בדיוק להפך
כשהתפרסם נייר העמדה הראשון של האקדמיה האמריקאית לתזונה ולדיאטה ב־1996, המוקד שלו, כמו גם של רוב המחקרים מאותה תקופה, היה בשאלה אם תזונה צמחונית וטבעונית בטוחה לצריכה ומספקת את הדרישות התזונתיות. אלא שב־20 השנים האחרונות הצטברו ראיות מדעיות מרשימות המצביעות על כך שלא זו בלבד שתזונה מבוססת צמחים בטוחה ועומדת בדרישות התזונה, אלא שהיא מפחיתה את הסיכון למחלות כרוניות כמו סוכרת, מחלות לב וכלי דם, וגם סוגים שונים של סרטן, ובפרט סרטן הערמונית וסרטן המעי הגס.
הצטברו ראיות מדעיות המצביעות על כך שלא זו בלבד שתזונה מבוססת צמחים בטוחה ועומדת בדרישות התזונה, אלא שהיא מפחיתה את הסיכון למחלות כרוניות כמו סוכרת, מחלות לב וכלי דם, וגם סוגים שונים של סרטן, ובפרט סרטן הערמונית וסרטן המעי הגס
את שיאו של השינוי בתפיסת הקהילה המדעית סימן נייר העמדה שפרסמה האקדמיה האמריקאית לתזונה ולדיאטה ב־2016, שבו הושם דגש מרכזי על העובדה שתזונה טבעונית וצמחונית יכולה לא רק לעזור למנוע מחלות, אלא למעשה לשמש ככלי ריפוי במחלות כרוניות שונות.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבהשוואה לתזונה אוכלת כל, ואף לתזונה צמחונית, התזונה הטבעונית מכילה כמויות רבות יותר של חומצה פולית, אשלגן, מגנזיום וסיבים תזונתיים, המקנים תחושת שובע ומסייעים באיזון רמות הסוכר והכולסטרול בדם. תזונה טבעונית גם איננה כוללת כולסטרול (המצוי רק במוצרים מהחי), והיא דלה בשומן רווי – גורם נוסף התורם לעליית רמת הכולסטרול בדם. בנוסף, היא עשירה יותר בנוגדי חמצון, שמסייעים להפחית את תהליכי החמצון המזיקים.
6. שזה נהדר לאכול דגנים מלאים, וגם פירות וירקות – רק כדאי מאוד לבדוק איך הם גודלו
הבעיה של ריסוס הירקות והפירות עלתה בשנים האחרונות לכותרות ברחבי העולם כשהממצאים המצטברים ממחקרים מצביעים בעקביות על הקשר בין שימוש בחומרי הדברה ובין סרטן. למרבה האבסורד והצער, דווקא המזונות המומלצים ביותר לצריכה – ירקות ופירות, ובפרט ירקות עליים ומזונות כמו שיבולת שועל – מגיעים לא אחת עם תג המחיר הבריאותי הכבד ביותר. המחקר הבולט ביותר בתחום פורסם באוקטובר 2018 בכתב העת היוקרתי JAMA Internal Medicine, ומצא הפחתה דרמתית של 86% בסיכון לתחלואה בסרטן מסוג לימפומה שאינה הודג'קין בקרב אנשים שאוכלים הכי הרבה מזון אורגני לעומת אלה שאוכלים מזון רגיל.
8 צפייה בגלריה
בישראל, למרבה הצער, השימוש בחומרי הדברה בחקלאות הוא מהגבוהים ביותר בעולם
(צילום: shutterstock)
מחקר זה ואחרים הובילו לשאלות קשות על המחקרים המדעיים שבבסיס האישור של חומרים אלה והאינטרסים הכלכליים מאחוריהם. בישראל, למרבה הצער, השימוש בחומרי הדברה בחקלאות הוא מהגבוהים ביותר בעולם, ובו זמנית היא גם נמצאת במקום הראשון בעולם בתחלואה בלימפומה שאינה הודג'קין ובמקום השני בשיעורי התמותה מסרטן זה. דו"ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה, מצא שחומרים רעילים ושאריות חומרי הדברה נמצאים במזון ואינם מפוקחים כראוי. בסמוך לדו"ח המבקר עלה לאתר האינטרנט של משרד הבריאות דו"ח שירות המזון לשנים 2017־2018, וממנו עולה תמונה מדאיגה שלפיה בישראל יש חריגות גבוהות של חומרי הדברה עד פי שלושה לעומת האיחוד האירופי.
לכן, למרות שמזון אורגני יקר יותר, מומלץ להשתדל לאכול מזונות אורגניים, בייחוד כשמדובר בתוצרת מרוססת מאוד שצורכים ממנה הרבה. כדי להוזיל עלויות אפשר לרכוש ישירות מחקלאים אורגניים או להצטרף לקבוצות רכישה.
7. שלא במקרה הפילים בקניה צועדים למערות בהר אלגון כדי ללקק את הקירות המלוחים
הטענה שלפיה צריכה מרובה של נתרן גורמת ליתר לחץ דם, ובעקבות זאת לשבץ מוחי, למחלות לב וכלי דם ולהתקפי לב קטלניים, מהווה כבר עשורים רבים את הבסיס להמלצות ולקווים המנחים של רשויות בריאות ושל איגודים רפואיים בכל העולם, שלפיהן יש להגביל את הכמות ל־1.5־2.3 גרם נתרן ביום – 2/3 כפית עד כפית ביום לכל היותר. ואולם בהתבסס על מחקרים מהשנים האחרונות לא מעט חוקרים מערערים כיום על האקסיומה הוותיקה הזאת וטוענים שהיא אינה נכונה עבור אנשים בריאים שאינם סובלים מיתר לחץ דם.
כך לדוגמה, במחקר שנערך בקרב 133,118 נבדקים ב־49 מדינות ופורסם ב־2016 בכתב העת Lancet, נמצא שאצל בעלי לחץ דם תקין תזונה דלת נתרן (פחות מ־3 גרם נתרן ביממה) קשורה דווקא לעלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם ולמוות. אצל אנשים עם יתר לחץ דם (140/90 ומעלה), צריכת נתרן גבוהה (7 גרם נתרן ומעלה ביממה) הייתה אמנם קשורה לעלייה בסיכון לתמותה ממחלות לב וכלי דם, אבל באופן מפתיע – כך גם צריכת נתרן נמוכה. לאור הממצאים, החוקרים המליצו שפעולות ומדיניות להגבלת צריכת הנתרן יוגבלו אך ורק לאותן אוכלוסיות עם יתר לחץ דם הצורכות כמויות גבוהות שלו.
בדומה לכך טוענים חוקרים כמו הקרדיולוג וחוקר כלי הדם ד"ר ג'יימס דיניקולאנטוניו ממכון הלב סיינט לוק מיד אמריקה, ופרופ' אנדרו מֶנְטֶה, מומחה לאפידמיולוגיה ולביו־סטטיסטיקה קלינית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מקמאסטר, שמידע ממאות מאמרים ומחקרים רפואיים מצביע על כך שצריכת כמויות קטנות מדי של מלח מזיקה ועלולה להוביל לתופעות לוואי שדווקא מגבירות את הסיכון למחלות לב וכלי דם.
הנתרן, מינרל המצוי אך ורק במלח, הוא מרכיב תזונה החיוני לפעילות של כל תא עצב במוחנו ובגופנו. הוא אחראי להעברת האותות העצביים, משפיע על הכיווץ וההרפיה של שרירי הגוף ונחוץ לשמירה על מאזן הנוזלים. לכן החשק שלנו למלח הוא צורך ביולוגי, בדומה לצמא למים. וזה לא רק אנחנו – התשוקה למלח מניעה את הפילים בקניה ללכת למערות בהר אלגון כדי ללקק את הקירות המלוחים, ואת הגורילות לעקוב אחריהם כדי לאכול את הטיפות העשירות במלח שהם מותירים.
הבעיה, כך מצביעים המומחים, נעוצה למעשה לא בנתרן עצמו אלא במזונות המעובדים, שמהווים את המקור המרכזי לנתרן עבור רוב האנשים בתזונה המערבית. זאת מאחר שמזונות אלה עשירים מאוד בסוכר, שצריכתו קשורה ישירות ליתר לחץ דם ולסיכון למחלות לב וכלי דם (ראו בסעיף הבא), וגם דלים באשלגן – שמקורו בירקות. ואכן, מחקרים מראים שלהגברת הצריכה של אשלגן ממקור תזונתי יש השפעה יעילה באותה מידה על לחץ הדם כמו להפחתת הנתרן, וכי האשלגן ממתן את השפעת הנתרן בתזונה.
8. שסוכר הוא הגביש המסוכן לבריאותנו
העובדה שסוכר מוסיף קלוריות ריקות לתזונה שלנו וכך מוביל להשמנת יתר ידועה כבר מזמן. אבל מתברר שהקלוריות הריקות העודפות הן אולי הבעיה הקטנה ביותר הכרוכה בצריכת סוכר. ממצאים מצטברים ממחקרים רבים בעשור האחרון מצביעים על קשר בין צריכה מוגברת של סוכר לסוגיו, כולל סוכרוז, גלוקוז ופרוקטוז חופשי (המוסף למזונות ולמשקאות בעיקר דרך סירופ תירס עתיר פרוקטוז), ובין מחלות רבות, החל בסיכון מוגבר לסוכרת, למחלות לב וכלי דם ולכבד שומני, וכלה במחלות דלקתיות כמו ארתריטיס ואפילו פגיעה קוגניטיבית וסרטן. גם הסיכון לתמותה גובר משמעותית.
כך לדוגמה, במחקר שנמשך 15 שנה ופורסם בכתב העת JAMA Internal Medicine ב־2014, נמצא כי המשתתפים שקיבלו 17%־21% מהקלוריות שלהם מסוכר מוסף, היו בסיכון מוגבר ב־38% למות ממחלות לב וכלי דם לעומת אלה שצרכו רק 8% מהקלוריות שלהם כסוכר מוסף.
המחקרים הרבים מצביעים על כמה מנגנונים העומדים מאחורי הפגיעות האלה, בהם השפעה שלילית על מערכת ויסות התיאבון במוח; סכרור (גליקציה) - ריאקציה כימית שתוצריה גורמים לאתחול נזקים בכבד, בשלד, בשרירי הלב ובמוח; ודלקת כרונית, שגורמת להפרשת ציטוקינים על ידי תאי החיסון ועלולה לפגוע בתורה באיברים וברקמות מטרה רבים. נוסף על כך, נמצא שסוכר מהווה את אחד ממקורות האנרגיה העיקריים של תאי סרטן.
בעקבות מחקרים אלה קוראים בשנים האחרונות חוקרים רבים להגברת הפיקוח על מכירת סוכר וסירופ תירס עתיר פרוקטוז, וכמה מהם, כמו ד"ר רוברט לוסטיג, אנדוקרינולוג ומומחה בהשמנת ילדים מאוניברסיטת קליפורניה, אף טוענים שיש לפקח על מכירתם בדיוק כמו על סיגריות ואלכוהול.
9. שממתיקים מלאכותיים מסוכנים אפילו עוד יותר מסוכר, וגם תורמים להשמנה
מחקרים שפורסמו בשני העשורים האחרונים מצביעים על כך שלמרות שמדובר בשוק צרכנים אדיר הכולל בתוכו גם אוכלוסיות רגישות, כמו חולים, ילדים ונשים הרות וסוכרתיים, מידע הבטיחות הקיים על הממתיקים המלאכותיים מבוסס ברובו המכריע על מחקרים בבעלי חיים, וההשלכות הבריאותיות של צריכתם לאורך זמן עדיין לא ברורות גם היום.
מחקרים מצביעים על קשר בין צריכת ממתיקים מלאכותיים להתפתחות עמידות לאינסולין ולפגיעה בפרופיל השומנים בדם, לסוכרת מסוג 2, ולמרבה ההפתעה – גם השמנה ועלייה בהיקף המותניים
במקביל גוף הולך וגדל של מחקרים מצביע על כך שהממתיקים המלאכותיים, ובראשם האספרטיים והסכרין, אך גם אססולפאם K וציקלמאט, קשורים לעלייה בסיכון לטווח רחב של מחלות, בהן מחלות לב, שבץ ודמנציה. מחקרים נוספים מצביעים על קשר בין צריכת ממתיקים מלאכותיים להתפתחות עמידות לאינסולין ולפגיעה בפרופיל השומנים בדם, לסוכרת מסוג 2, ולמרבה ההפתעה – גם השמנה ועלייה בהיקף המותניים. מחקרים נוספים מצאו שדווקא בקרב חולי סוכרת – אחד מקהלי היעד העיקריים של הממתיקים המלאכותיים – צריכתם עלולה להיות מסוכנת במיוחד ולגרום לרמת הסוכר בדם לצאת משליטה, וכתוצאה מכך לסיבוכי סוכרת.
מיעוט מחקרי הבטיחות בתחום מטריד במיוחד כשזה נוגע לילדים. באוקטובר 2019 יצאה לראשונה האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים בנייר עמדה שלפיו אין די ראיות על הבטיחות ארוכת הטווח של ממתיקים מלאכותיים בילדים ובבני נוער, וקראה למינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה־FDA) לדרוש מהיצרנים שקיפות רבה יותר בנוגע לסוגים ולכמויות של הממתיקים המלאכותיים על תוויות המזון, ולממן מחקרים איכותיים שיבהירו את בטיחותם בילדים.
10. שצבעוניות היא לא דבר טוב כשמדובר במזונות מעובדים
השאלה אם צבעי מאכל מסוכנים לבריאות נבחנת למעשה כבר מאז המחצית השנייה של המאה ה־20, כשכמה מחקרים שפורסמו אז העלו אפשרות שחלק מהצבעים, ובעיקר אלה הסינתטיים (שרובם מבוססים על נפט, פחם ותרכובות כימיקלים), גורמים לשלשולים, חלק אחר גורם לתופעות אלרגיות, וחלק נוסף גורם לתופעות נוירולוגיות שונות. בשנים שחלפו מאז, בייחוד בשני העשורים האחרונים, פורסמו מחקרים רבים שהצביעו על קשר בין צריכת צבעי מאכל למגוון בעיות בריאות, בהן בין היתר בעיות קשב והיפראקטיביות אצל ילדים ואפילו סרטן. הטענה העיקרית היא שהמרכיבים הרעילים המצויים בצבעים הסינתטיים, כמו זפת פחם למשל, פוגעים בחומר הגנטי שבתאים ומאיצים את התפתחות התהליך הסרטני.
8 צפייה בגלריה
מחקרים רבים הצביעו על קשר בין צריכת צבעי מאכל למגוון בעיות בריאות
(צילום: shutterstock)
גם במקרה זה נמצא שילדים מצויים בסיכון גבוה במיוחד, מכיוון שחלק ניכר מהמזונות המיוצרים עבורם מכיל כמות גדולה של צבעי מאכל, ורגישותם להשפעה המזיקה רבה יותר מרגישות המבוגרים. עם צבעי המאכל הסינתטיים המסוכנים ביותר נמנים טרטרזין E102 (צהוב), סנסט ילו E110 (צהוב), אזורובין E122 (אדום), פונסו E124 (אדום), אריטרוצין E127 (אדום), אלורה E129 (אדום), E133 (כחול), ואינדיגו קרמין E132 (כחול).
כך לדוגמה, נמצא שטרטרזין E102 עלול לפגוע במוליכים העצביים שבין תאי העצב במוח ולגרום להיפראקטיביות ולהפרעת קשב וריכוז אצל ילדים, לאלרגיות, לאסתמה, לכאבי ראש, לפגיעה בכרומוזומים, בבלוטות הלימפה ובבלוטת התריס, ולהתפתחות גידולים סרטניים. פונסו E124 חשוד כגורם לסרטן, לבעיות נשימה ולאסתמה. E133 חשוד כגורם לגידולי מוח. אלורה E129 עלול לעורר אלרגיות, גידולים ולימפומות ואסור לשימוש לסובלים מרגישות בדרכי הנשימה או מאסתמה או הרגישים לאספירין.
למרות הממצאים האלה, רוב המדינות בעולם (פרט למדינות צפון אירופה ובראשן נורווגיה), וישראל בכללן, ממשיכות לאשר את השימוש בצבעים אלה.
11. שלא כל השומנים זהים - יש טובים ויש רעים
אחרי שבמשך עשרות שנים נחשבו השמנים למאכל לאויב מספר אחת של בריאות הציבור, עושה הקהילה הרפואית פניית פרסה בשנים האחרונות, ומחקרים חדשים מצביעים על כך שלא זו בלבד שתפריט עתיר שומן אינו מזיק לבריאות, אלא שלמעשה מדובר במרכיב חיוני בתזונה בריאה הקשור דווקא בירידה בסיכון לתחלואה ולתמותה. המחקר הנרחב והמבוסס ביותר בתחום הוא מחקר Pure, שפורסם ב־2017 בכתב העת Lancet. השתתפו בו 135,335 אנשים בני 35־70 מ־18 מדינות, שהחוקרים עקבו אחריהם במשך 7.4 שנים בממוצע. ממצאי המחקר הראו שצריכה מרובה של שומן, כולל שומן רווי, לא העלתה את שיעור התקפי הלב או התמותה ממחלות לב, ובאופן מפתיע הייתה קשורה לשיעורי תמותה נמוכים משמעותית - ב־23% פחות לעומת צריכה מועטה, ולירידה של 21% בשכיחות השבץ המוחי.
8 צפייה בגלריה
צריכת שמנים בריאים חשובה לצורך תפקוד תקין של תאי הגוף
(צילום: דניאל לילה, סגנון: נעה קנריק)
אף על פי שחשוב להימנע משמני טראנס ומשמן מטוגן, צריכת שמנים בריאים חשובה לצורך תפקוד תקין של תאי הגוף, ובראש ובראשונה של תאי המוח. כמו כן, מחקרים רבים מראים שצריכת שמנים מסייעת לספיגה של ויטמינים מסיסי שומן כמו בטא קרוטן, ויטמין D וויטמין E, וכי אנשים שאינם מוסיפים שמן לסלט קולטים פחות ויטמינים מהירקות. מלבד תרומה למניעת מחלות לב ושבץ מוחי, נמצא שצריכת שומנים מסייעת גם בהגנה מפני מחלות סרטן ואלצהיימר, עוזרת לשמור על עור ושיער בריאים, ואפילו, בניגוד למיתוס, תורמת לשמירה על משקל תקין.
השמנים הבריאים ביותר הם שמן זית, שמן אבוקדו ושמני אגוזים שמכילים אחוז גבוה של חומצות שומן חד־בלתי רוויות. שמנים בריאים נוספים הם שמן שומשום ושמן זרעי פשתן. שמן הקוקוס עדיין נותר שנוי במחלוקת, וכך גם שמן קנולה. פחות מומלצים הם השמנים המכילים אחוז גבוה של חומצות שומן מסוג אומגה 6, כמו שמני חמניות, סויה ותירס.
