כולם אומרים ש"קשה למצוא אהבה". שצריכים להתרחש כל כך הרבה צירופי מקרים כדי שתיתקלו בבן הזוג המתאים. שכשתכירו אותו תהיו פנויים ובשלים לקשר - וגם הוא. שבהמשך תהיו בוגרים מספיק כדי לא ליפול לכל מיני ריבים מטופשים, ושהקשיים של היומיום, עם הפרנסה, הילדים והשגרה, לא יכבו את האהבה שפרחה. כל כך הרבה תנאים צריכים להתקיים כדי למצוא אהבה, ולשמור עליה. לא פלא שיש גם כאלה שאומרים שלא רק שקשה למצוא אהבה, אלא שאהבה היא נס.
אבל יש גם מי שחושבים ששום צירוף מקרים לא יביא את האהבה. שאפילו אם המציאות תסובב את גלגליה כך שהכל יפעל לטובתכם ותפגשו את "האחד" בדיוק בזמן - בכל זאת האהבה לא תפרח. אבל זה לא יקרה בגלל מצב הכוכבים או אותו אלמנט מסתורי שאנחנו אוהבים לכנות בשם "כימיה", אלא בגלל דבר הרבה יותר קרוב ומוכר - הראש שלכם. כי מה שמרחיק אתכם במקרים רבים מהדרך הנכספת לאושר הזוגי הוא לא המזל או בן הזוג שהגרלתם אלא המחשבות והאמונות שלכם.
"המחשבות שלנו חזקות יותר מהמציאות", מסבירה ד"ר נעמי אפל, מומחית בטיפול התנהגותי־קוגניטיבי ומנהלת מכון שיטות ותוכנית להכשרה בטיפול הורי, זוגי ומשפחתי בתל השומר. "כל אחד מאיתנו מגיע ליחסים עם אמונות ליבה, מעין גרעין פנימי שמכוון אותנו כל החיים. הגרעין הזה מכיל מחשבות שיש לנו לגבי העצמי, לגבי העולם, לגבי האחרים ולגבי העתיד. לא פעם ביחסים הזוגיים המחשבות שלנו לוקחות את ההגה לידיים וגורמות לנו להתנהג על פיהן ולא על פי הסיטואציה. ומאחר שבזוגיות יש שניים, גם בן הזוג שלנו מפרש באמצעות המחשבות שלו את ההתנהגות שלנו ומתנהג על פיה".
כך שאם עדיין אין לכם אהבת אמת, יכול להיות שזה לא בגלל מזל הביש שלכם אלא בגלל המוח שמתעתע בכם ולא נותן לאהבה הזדמנות גם כשהיא כבר נמצאת בחדר. באילו טקטיקות פירוד הוא משתמש? הנה כמה מהדרכים שבהן המחשבות פוגעות באהבות האפשריות, והקיימות, שלנו ומונעות מאיתנו לצעוד יד ביד אל עבר הזריחה.
האחד שמעבר לפינה
הסיטואציה: אתם במערכת יחסים טובה, כיף לכם יחד, אתם מסתדרים מצוין, התקשורת ביניכם טובה, וגם הסקס. אבל מפעם לפעם חולפת בכם המחשבה: אולי יש יותר טוב מזה? אולי יש מישהו שווה יותר שמסתובב לו חופשי, בעוד אתם יושבים כאן ומזדקנים לבלי שוב עם הזוגיות הנעימה שלכם?
למה זה קורה: זו אחת מהתחבולות של המוח. הוא זה ששולף את הדימוי של בן הזוג האידיאלי, ולא פעם הוא עושה זאת בעיתויים הכי גרועים ומחבל לנו ביחסים - מפריע לנו לצחוק מהבדיחה של בן הזוג הנוכחי, להתרפק על החיבוק שלו, לשכוח את עצמנו בסקס ולהתמסר לקשר. "לא פעם האמונות שלנו לגבי בן הזוג האידיאלי עבורנו, כמו גם האמונות שלנו לגבי מהי אהבה, מפריעות לנו לאפשר לאהבה שיש בינינו לפרוח", מסביר ד"ר דני דרבי, מנהל קוגנטיקה, המרכז הישראלי לטיפול קוגניטיבי־התנהגותי וחוקר טורדנות כפייתית ביחסים. "לעתים אלה לא אמונות לגבי בן הזוג אלא אמונות לגבי מהם היחסים האידיאליים, כמו למשל האמונה שיחסים טובים נפתחים בכל יום בחיבוק, שבזוגיות טובה עושים סקס שלוש פעמים בשבוע, או שבאהבה אמיתית בן הזוג שלך לא מבחין בנשים יפות בסביבה. לכן כשהזוגיות הארצית שלנו לא עונה על הקריטריונים האידיאליים האלה, זה סימן עבורנו שהיא לא טובה ואולי עדיף להיפרד".
פרופ' ראובן דר: "המקסימייזרס מתייחסים לבני הזוג כאילו הם מוצרי צריכה. הם מודאגים מכך שאולי במקום מסוים יש מישהו טוב יותר מבן או בת הזוג הנוכחיים שלהם"
חלק מאיתנו אף מועדים יותר ליפול קורבן לאמונות על קשר, אהבה ובן הזוג האידיאלי - והם מכונים בשפה הפסיכולוגית המקסימייזרס (הממקסמים). "המקסימייזרס הם אלה שלא עוצרים גם כשטוב להם - הם ממשיכים תמיד בסקר שווקים", מסביר פרופ' ראובן דר, ראש המגמה הקלינית מחקרית בבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שחוקר את התופעה. "הם מתנהלים כך כשהם מחפשים ג'ינס או קונים דירה, ומתייחסים באותו האופן גם ליחסים עם בן הזוג. הם מודאגים מכך שאולי במקום מסוים יש מישהו טוב יותר מבן או בת הזוג הנוכחיים שלהם. וזה כמובן אבסורד, מכיוון שאנחנו בוחרים בן זוג כי אנחנו אוהבים אותו ולא כי באופן השוואתי הוא האדם הכי חכם, יפה, סקסי וטוב לב שיש באזור".
מה אפשר לעשות: פשוט להפסיק להשוות את בני הזוג שלכם לפרטנרים אפשריים שנתקלתם בהם בחוץ. זכרו שאתם רואים רק חלקים מהאדם שאיתו נפגשתם באקראי, וההשוואה שלו לבן הזוג שלכם אינה הוגנת כלפיו וכלפיכם, וכך גם האשליה שיהיה לכם טוב יותר יחד. אגב, כדאי גם למנן את צריכת המדיה החברתית. "הדשא של השכן ירוק יותר בפייסבוק ובאינסטגרם, אבל בחיים קשר טוב כרוך בהשקעה, טיפוח ופשרות", אומר ד"ר דרבי.
מי שונא אותי יותר ממני?
הסיטואציה: בני הזוג שלכם נוהגים להחמיא לכם וגם להגיד לא מעט "אני אוהב אותך", אבל במקום ליהנות מהאהבה ומהפרגון, המחשבה היחידה שעולה בראשכם היא: למה הוא משקר לי?
ד"ר נעמי אפל: "כשאומרים לאדם שמרגיש שאינו ראוי לאהבה שאוהבים אותו, הוא נוטה לפקפק בכך שבן הזוג שלו דובר אמת. ואז צצה המחשבה: למה להישאר בכלל עם בן זוג שלא אוהב אותי באמת?"
למה זה קורה: לעתים האמונות שמחבלות ביחסים אינן קשורות בכלל לבן הזוג או למערכת היחסים עצמה אלא דווקא אליכם. אמונות אלה גורמות לכם לחשוב שאתם לא ראויים לאהבה. "אני מאמין שאני לא שווה, לא ראוי או לא מספיק טוב היא מחשבה שלא תופיע בצורתה הגלויה", מסבירה ד"ר אפל, "אבל היא תשפיע על המחשבות האוטומטיות של זה שחש כך, ותשנה את הפרשנות שלו לכל אירוע שאינו תואם את התפיסה הזאת. כשחולקים מחמאות לאדם שאינו מרגיש שהוא ראוי להן, או כשאומרים לאדם שמרגיש אינו ראוי לאהבה שאוהבים אותו, הוא נוטה לפקפק בכך שבן הזוג שלו דובר אמת. במקרה כזה הוא יכול להמציא שלל פרשנויות לאמירה פשוטה כמו 'אני אוהב אותך', כמו למשל שבן הזוג מנסה להתחנף אליו או לפצות אותו, ושבכל מקרה הוא משקר לו. ואז צצה המחשבה הבאה: למה להישאר בכלל עם בן זוג שלא אוהב אותי באמת?".
מה אפשר לעשות: להיות ערים לעובדה שזה באמת לא בני הזוג שלכם אלא אתם, ולנסות לבדוק בכנות עם עצמכם מה אתם חשים כלפיכם. בחינה כנה של הרגשות האלה עשויה למנוע קפיצה למסקנות נמהרות.
אתה הפוסט של הטראומה שלי
הסיטואציה: בן הזוג שלכם מנסה להלהיב אתכם לגבי איזו תוכנית. הוא מרים את הקול ואת מהירות הדיבור, ואתם חושבים שהוא צועק עליכם. או לחלופין: הוא טרוד באימיילים מהעבודה, שקוע במחשבות ואתם בטוחים שהוא מתעלם מכם. לכאורה מדובר בבן זוג בעייתי, פוגעני, אלא שלפעמים מדובר בעוד אחת מהדרכים של המוח לחבל בחיים הרומנטיים.
למה זה קורה: בחלק מהמקרים בן הזוג לא באמת תוקפני, מעליב, פוגעני או צועק - זו הפרשנות שהמוח שלנו נותן לסיטואציה. לפעמים רק השמיעה או הראייה שלנו הן שגורמות לנו לפרש את ההתנהגות שלו ככזאת. כך למשל, הוא הרים את הקול כי הוא התלהב, אבל אתם שמעתם אותו צועק. הוא מיהר כי היה עסוק, אבל אתם חשבתם שהוא עייף מכם. הוא לא הגיב אליכם כי היה טרוד, אבל אתם הנחתם מיד שהוא דוחה אתכם.
"כשאנחנו עוברים חוויות מסוימות בילדות נוצרות התניות שמשפיעות על האופן שבו נפרש דברים בבגרותנו. לדוגמה, אם ההורים שלכם היו מרימים את הקול בכל פעם שהתרגזו, סביר להניח שבבגרותכם תתקשו לפרש הרמת קול כהתלהבות"
מתברר שהמוח בתעתועיו הוא זה שגורם לכך שהתלהבות תמימה של בן הזוג נשמעת כמו נזיפה, טרדה מתפרשת כדחייה, וזריזות - כתקיפה. למה המוח עושה לנו את זה? "ב־CBT (טיפול קוגניטיבי־התנהגותי) אנחנו מדברים על התניות", מסבירה ד"ר אפל. "כשאנחנו עוברים חוויות מסוימות בילדות נוצרות מערכות אסוציאטיביות שמקשרות בין דברים. לדוגמה, אם אבא שלכם היה מרים את הקול בכל פעם שהתרגז, סביר להניח שבבגרותכם תתקשו לפרש הרמת קול כהתלהבות. או אם למשל אמא שלכם הייתה מפנה את הראש כשהיא כעסה עליכם, תתקשו להבין בהמשך חייכם שלעתים מישהו מסובב את הראש רק כדי להתפנות לדבר אחר, ולא כי הוא כועס עליכם".
לפעמים ההתניות האלה הן כאלה שאפשר להתגבר עליהן, אבל בפעמים אחרות העבר מונע מאיתנו להיות נוכחים בהווה. ולדברי ד"ר אפל, "ככל שהדבר הזה קורה יותר, הרשת שמעורבת בקשר שנוצר במוח בין הדברים עמוקה ואוטומטית יותר. ברירת המחדל של המוח שלנו היא לפרש דברים באופן שבו חווינו אותם בילדותנו".
מה אפשר לעשות: כשאתם מגיבים קשה לבן הזוג נסו לבדוק עם עצמכם אם לא מדובר בחוויות עבר שצפות ומפעילות אתכם לפרש את הסיטואציה באופן שגוי. אם כן, שימו לעצמכם Note מנטלי שיש כאן חוויה מהעבר, משהו שאתם צריכים לעבוד עליו. בנוסף, ספרו לבן הזוג מהם הדברים שמעוררים בכם זיכרונות או תחושות לא נעימות. אם הוא יידע, הוא יבין את התגובה שלכם, ייפגע ממנה פחות ויגיב עליה בהתאם. עם זאת, יש לסייג ולהדגיש שיש כמובן גם לא מעט מקרים שבהם בן או בת הזוג באמת אלימים ותוקפנים בלי קשר אלינו. במקרה הזה מדובר כמובן בסיטואציה אחרת לגמרי.
העתק־הדבק של רגשות
הסיטואציה: אתם מצפים לפגישה עם בן הזוג אחרי יום טוב בעבודה ומתכוננים לרגע שבו תוכלו לחלוק אותו איתו. אלא שאז הוא נכנס הביתה, ופתאום אתם מרגישים שהכעס גואה בכם, העצבים עולים, וכל מה שתכננתם למפגש הזה מתמוסס.
למה זה קורה: מה המוח עשה הפעם? הפעם זו באמת לא אשמתו. הוא רק נדבק במשהו, משהו שנכנס הביתה עם בן הזוג – ולא, לא מדובר בווירוס. "יש תהליך של הדבקה רגשית שקשור בשיח בין חלקי המוח הקדומים שלנו", מסבירה ד"ר אפל. "זהו מנגנון הישרדותי שנועד לכך שאם אחד מאיתנו קולט סכנה, השני הופך מיד לדרוך. אם אחד מפוחד, השני הופך ערני לסכנות. המוח מחפש אותות רגשיים אצל האחר שיעזרו לנו לפרש סימני סכנה. הוא פועל כרדאר לכל מה שחדש ומבלבל, ויש לכך השפעה לא רק על מצבי סכנה אלא גם על מערכות יחסים".
כשאחד מאיתנו חוזר מהעבודה כעוס או ממורמר, והשני הופך גם הוא לכעוס וממורמר במקום לווסת, להרגיע ולאזן - האבולוציה אינה עובדת לטובתנו. הזוגיות מזדהמת מאירועי היום של בן או בת הזוג שלנו, והאכזבה מחוסר היכולת של הזוגיות לנחם אותנו הולכת ומתפשטת בנו. בלי שנרצה צצה לה מחשבה טורדנית: אולי כדאי שנמצא מישהו שיכיל אותנו? שינחם?
מה אפשר לעשות: לדעת שבניגוד לנגיפים, הדבקה רגשית יכולה להיעצר אם מודעים אליה, ואפשר אפילו להילחם בה באמצעות הדבקה הפוכה. חיוך אחד אותנטי שלכם כשבן הזוג נכנס הביתה יכול להדביק אותו ברגשות חיוביים ולשנות את הדינמיקה לגמרי.
הוא תמיד נגדי
הסיטואציה: אתם נכנסים הביתה ומוצאים כיור מלא כלים, אבל אתם לא רואים כיור מלא כלים. אתם רואים בן זוג ש"תמיד משאיר כלים בכיור", כזה ש"אף פעם לא מסדר ותמיד משאיר לכם לעשות הכל", אחד ש"לא מתחשב", ש"לא אכפת לו מכם בכלל”. וזאת למרות שלפעמים לא מדובר באירוע קבוע אלא בכזה שראוי יותר לתיאור "הוא השאיר כלים בכיור".
כשאנחנו נכנסים הביתה ופוגשים כיור מלא כלים, במקום לומר "חבל שיש כלים בכיור" - המוח מכליל את התצפית, משקלל את הממצאים, ומהפה שלנו יוצא משפט כמו "תמיד הכיור מלא כלים" או גרסה מכלילה עוד יותר כמו "את תמיד משאירה לי את כל הבלגן"
למה זה קורה: יש טעויות מחשבה קלאסיות ודפוסי הסקת מסקנות שהמוח שלנו לומד, כמו למשל לעבור מיחיד לרבים. "המוח נעזר בקיצורי דרך ונוטה לחשוב בדפוסים של קפיצה למסקנות והכללות, של שחור ולבן, טוב ורע, תמיד ולעולם לא", מסביר ד"ר דרבי. "כשאנחנו חושבים במונחים של: 'הוא תמיד' או 'היא אף פעם' זה מחבל לנו בזוגיות ומשפיע על מה שאנו מרגישים כלפי בן או בת הזוג שלנו". כך למשל, כשאנחנו נכנסים הביתה ופוגשים כיור מלא כלים, במקום לומר "חבל שיש כלים בכיור" - המוח מכליל את התצפית, משקלל את הממצאים, ומהפה שלנו יוצא משפט כמו "תמיד הכיור מלא כלים" או גרסה מכלילה עוד יותר כמו "אתה אף פעם לא מסדר שום דבר בעצמך" או "את תמיד משאירה לי את כל הבלגן".
מה אפשר לעשות: כשאתם עושים הכללות או צובעים את בן הזוג שלכם ב"שחור", זכרו שייתכן שבן הזוג אינו באמת עשוי מקשה אחת ושזה רק המוח שנוטה להכללות. נסו להיות מודעים לכך שיש לכם טעויות בחשיבה ולזהות מתי הן מתרחשות.
ועכשיו לשאלה הבאמת חשובה. אם זה לא היא או הוא אלא המוח שלנו, איך לעזאזל נמצא אהבה?
ובכן, כמו בהרבה מקרים בחיים, אולי עצם הידיעה שהמוח הוא זה שעומד מאחורי מה שאתם מפרשים כרגש יכולה להציל את היחסים שלכם. נכון, אחרי שמתוודעים לאמונות, לתפיסות, לפרשנויות ולהתניות האבולוציוניות האלה שבאמצעותן המוח מונע מאיתנו לראות שיש כאן לצידנו מישהו ממש נחמד שאולי כדאי לקום איתו גם למחרת בבוקר, ודוחף אותנו לראות בו אדם מעליב, מתעלם, אנוכי ולא אוהב - האהבה נראית לא פחות מנס. אבל את הנס אנחנו יכולים לחולל. צריך רק לדעת לנקות את מסך הערפל, לבדוק אם לא מדובר בתעתוע שמקורו בראש שלנו וללמוד להתנהל נכון עם המחשבות שלנו. ואלה, אחרי הכל, קצת יותר בשליטתנו מכל הכוחות האחרים.
פורסם לראשונה: 13:38, 16.01.21
