איך משתמשים בשמנים אתריים?
1. באמצעות מבער שמנים. טפטפו למבער 3־6 טיפות מהשמן או מתערובת שמנים. מאחר שהשמנים האתריים מתנדפים לאוויר בקלות, שימוש במבער ידיף לחלל החדר את השמן ויקל על התסמינים. כמו כן, בזכות תכונות החיטוי שלהם, השימוש בהם במבער יעזור לחטא את החדר מנגיפים ומחיידקים ולמנוע את התפשטות המחלה.
2. במריחה או בעיסוי. ערבבו 4־5 טיפות מהשמן עם כף שמן נשא (למשל: שמן שקדים, שמן זרעי ענבים, שמן זרעי פשתן, שמן קוקוס, שמן זית) ועסו את בית החזה ואת הגב העליון. מומלץ לעשות זאת מיד לאחר מקלחת חמה: התנגבו, מרחו את השמן והתלבשו מיד. בדרך זו השמן האתרי המדולל נספג לתוך העור וחודר למערכת כלי הדם וליתר הגוף.
3. באמבט. הוסיפו 8 טיפות של השמן (או שילוב של 2־3 שמנים לאמבט חמים) ללא חומרים נוספים כמו סבון או קצף, טבלו למשך 20 דקות ושאפו את האדים. לאחר מכן נגבו את העור בעדינות כדי לאפשר לשמן לחדור פנימה. אפשר גם לעשות אמבט לרגליים בדרך זו.
4. בשאיפה. הוסיפו 3־4 טיפות של השמן הארומתי לסיר עם מים רותחים, הניחו מגבת על הסיר ושאפו למשך שתי דקות את האדים העולים ממנה (בזהירות, לא להתקרב יותר מדי לאדים כדי שלא להיכוות).
הידעת? בטבע השמנים האתריים משמשים להגנה על הצמח מפני מזיקים כמו פטריות, חיידקים וטפילים, וגם נגד חרקים ובעלי חיים אחרים
1. שמן עץ התה
משמש ברפואה המסורתית במשך מאות שנים כתרופה נגד הצטננות ושיעול ולריפוי פצעים ובעיות עור. תכונותיו האנטי מיקרוביאליות, האנטי ויראליות ונוגדות הפטריות אף נחקרו במחקרי מעבדה, ונמצא שהוא מעכב צמיחת חיידקים ופטריות ותורם לחיסולם. כמה מחקרים אף הצביעו ספציפית על הפוטנציאל שלו גם בחיסול נגיפי שפעת. כך למשל, מחקר שפורסם ב־2009 בכתב העת Letters in Applied Microbiology הדגים את פעילותו של השמן כנגד נגיפי שפעת A ומצא שיש לו השפעה מעכבת על שכפול נגיפי השפעת, כשהרכיבים הפעילים שאחראים לפעילות זו הם מולקולות צמחיות בשם "טרפנים".
7 צפייה בגלריה
שמן עץ התה משמש ברפואה המסורתית כתרופה נגד הצטננות ושיעול
(צילום: דניאל לילה, סגנון: נעה קנריק)
2. אלגום (סנדלווד)
מופק מהליבה של עץ הסנדלווד (המכונה עץ הסנדל) ונחשב לאחד השמנים המבוקשים להפקה ולייצור של תרופות, תמרוקים ובשמים. יעיל מאוד בטיפול בבעיות נשימה מכיוון שהוא מסייע בהרחבת הסמפונות ומכייח טבעי. חומרים מכייחים מהווים מרכיב מרכזי בסירופים ובתרופות נגד שיעול, ולכן שמן הסנדלווד הוא אלטרנטיבה טבעית למרכיבים אלה.
3. שמן לבנדר
מופק מפרחי הלבנדר הסגלגלים וידוע בעיקר ביכולתו להפיג מתח ונדודי שינה ולהפחית חרדה ודיכאון – מה שכמובן יכול להועיל בכל מחלה. ואולם הוא גם בעל תכונות אנטיספטיות ונוגדות דלקת ויכול לעזור להקל על תסמיני ההצטננות, שיעול טורדני וכן כאבי אוזניים. כמו כן, הוא עוזר להפחית כאבי שרירים, שהם אחד התסמינים הנלווים לשפעת ולהצטננות.
4. קורנית (תימין)
הצמח מוכר לרובנו היטב מהמטבח, אבל הוא משמש רבות ברפואה העממית גם לטיפול בבעיות במערכת הנשימה. הוא מצטיין בטיפול בצרידות ובשיעול, ובנוסף מכייח ומעולה לטיפול בליחה ובגודש. כמו כן, בזכות תכונות החיטוי והתכונות האנטי ויראליות שלו הוא עוזר למנוע הידבקות במחלות חורף. כמו האורגנו, אף הוא מכיל ריכוז גבוה של תימול, ובנוסף גם סליצילטים – רכיבים צמחיים דמויי אספירין, שהם בעלי פעילות נוגדת דלקת.
סובלים מכאבי אוזניים? ערבבו 4־5 טיפות מהשמן או מתערובת שמנים עם כף שמן נשא ומרחו מאחורי האוזן בתנועות סיבוביות כלפי חוץ (אין לטפטף בשום אופן לתוך האוזן!). השמן האתרי יחלחל פנימה, יטפל בזיהום ויפחית את הדלקת וגם יקל על הכאב.
5. שמן אקליפטוס (אקליפטוס גלובולוס)
מופק מעלי עץ האקליפטוס ונחשב לגלגל הצלה טבעי למערכת הנשימה. הוא פותח את דרכי הנשימה ויעיל מאוד בטיפול במחלות חורף כמו הצטננות, נזלת, שפעת, כאבי גרון, וגם במצבים של אסתמה וברונכיט. הוא מכיל יותר מ־100 תרכובות צמחיות שונות שאחראיות לתכונות האנטי ויראליות, אנטי חיידקיות ואנטי פטרייתיות שלו, ומחקרי מעבדה הראו שהוא יכול לחסל מגוון חיידקים ונגיפים, בהם חיידקי סטרפטוקוקוס, זיהומי E קולי ונגיפי הרפס סימפלקס.
ואם זה לא מספיק, מחקר שפורסם ב־2010 בכתב העת Phytomedicine, מצא שהאפקט הסינרגטי בין התרכובות שבו כה יעיל, עד כי הוא יכול לחסל גם חיידקים העמידים לאנטיביוטיקה.
זהירות: מאחר ששמן האקליפטוס גלובולוס הוא עוצמתי, אין להשתמש בו בילדים. במקומו אפשר להשתמש באקליפטוס רדיאטה, שהוא עדין בהרבה.
6. שמן מנטה
משמש כטיפול טבעי להורדת חום הודות למנתול שבו האחראי לתחושת הקרירות המוכרת. בנוסף הוא מסייע בהקלה על דרכי הנשימה, כאבי ראש, לאלחוש מקומי לגרון ולהפחתת דלקת וגודש. מחקר מ־2018 שפורסם בכתב העת International Journal of Sports Physical Therapy, הדגים שבמריחה על העור המנתול מקרר את הגוף, מעורר את קולטני הקור באופן כימי ומגביר את זרימת הדם העורקית. סקירה אחרת, שפורסמה ב־2011 בכתב העת International Journal of Drug Development and Research, מצאה שלשמן גם תכונות אנטי ויראליות שיכולות לעזור לקצר את משך ההצטננות או השפעת הודות למנתול ולתרכובות נוספות שעוזרים במניעת שכפול של פתוגנים ומונעים התפשטות זיהומים.
7 צפייה בגלריה
מלבד שמן לבנדר, לא מומלץ לטפטף על הכרית שמנים אתריים מחשש למגע ישיר עם העור
(צילום: דניאל לילה)
7. שמן אורגנו
מחקרים קליניים רבים מהעשור האחרון הראו ששמן האורגנו יעיל נגד לא פחות מ־25 סוגי חיידקים, פטריות ונגיפים שונים (!) ושהוא בעל השפעה יעילה כמו זו של האנטיביוטיקה, ולכן מהווה טיפול יעיל נגד חיידקים (לרבות סוגים העמידים לאנטיביוטיקה כמו סטרפטומיצין, ונקומיצין ופניצילין). עוד נמצא שהוא יעיל לטיפול בבעיות בדרכי הנשימה העליונות ובזיהומים נגיפיים וחיידקיים, לרבות שפעת והצטננות, ברונכיטיס, אסתמה, סינוסיטיס כרוני ודלקות אוזניים.
7 צפייה בגלריה
שמן האורגנו יעיל נגד לא פחות מ־25 סוגי חיידקים, פטריות ונגיפים שונים
(צילום: Shutterstock)
שני החומרים הפעילים הבולטים בצמח האורגנו הם קרבקול ותימול, פנולים שנועדו לשמור על הצמח ולהרחיק מזיקים. הם נמצאים גם בצמחים נוספים מהמשפחה (כמו מיורן ותימין), אולם מה שמקנה דווקא לאורגנו יכולת כה עוצמתית הוא השילוב ביניהם וגם ריכוזם הגבוה. כך למשל, סקירה שפורסמה ב־2014 בכתב העת Journal of Agricultural and Food Chemistry, הצביעה על מגוון הפעילויות של הקרבקול, בהן תכונות אנטיביוטיות ומעכבות חיידקים, נגיפים ופטריות, ותכונות נוגדות דלקת ומשככות כאב. גם התימול נמצא כבעל תכונות נוגדות חיידקים ונגיפים, וכן כבעל פעילות אנטיספטית (מחטאת).
8. שמן קמומיל
אחד מצמחי המרפא העתיקים ביותר הידועים. בין היתר הוא משמש ברפואה המסורתית לטיפול במתח, חרדות ונדודי שינה, בקדחת השחת, בדלקות, בעוויתות שרירים, בהפרעות מחזור ולשיכוך כאבים שונים, כולל כאבים ראומתיים, כאבי ראש וכאבי אוזניים. פרחי הקמומיל היבשים מכילים טרפנואידים ופלבנואידים רבים התורמים לסגולותיו הרפואיות, וסקירה שפורסמה ב־2011 בכתב העת Molecular Medicine Reports, הדגימה ששאיפת אדים עם שמן קמומיל מסייעת לטיפול בתסמיני התקררות.
9. שמן רבינטסרה
מופק מעץ שנקרא סינמונום קמפורה הגדל בעיקר באזורים טרופיים. הוא בעל תכונות אנטי בקטריאליות ואנטי ויראליות ויעיל מאוד לטיפול במחלות חורף, וכן במחלות דרכי הנשימה כמו ברונכיטיס, סינוסיטיס ואסתמה. הוא מרגיע ומאפשר לנשום טוב יותר ומתאים גם לטיפול בילדים.
שימו לב! אל תתבלבלו בינו ובין שמן הרבנסרה, למרות השם הדומה. הרבנסרה מופק מעץ אחר לגמרי ואינו מומלץ לשימוש בתינוקות ובילדים.
10. שמן קינמון
קינמון הוא אחד התבלינים השכיחים במטבח, אך רק מעטים יודעים שהשמן המופק ממנו מכיל תרכובות בעלות מגוון רחב מאוד של יכולות תרפויטיות. בין היתר, על פי מאמר סקירה שפורסם ב־2014 בכתב העת Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine, הוא נוגד חמצון, נוגד דלקת, פועל למניעת סוכרת ונוגד סרטן. במקביל יש לשמן גם תכונות אנטי בקטריאליות, כולל נגד חיידקים הגורמים לבעיות בדרכי הנשימה, והוא פועל כמחטא רב עוצמה. נוסף על כך, הודות לתכונה המחממת שלו הוא מקל על הנשימה בעת הצטננות, מחזק ומעורר במיוחד במצבים של קור ועייפות ועוזר להנעת מחזור הדם.
טיפת תשומת לב: כללי זהירות
1. אל תבלעו. מלבד שמנים מסוימים מאוד המופקים בשיטות איכותיות ונמכרים עם התוויה מפורשת לכך, אין לבלוע שמנים אתריים שכן רוב השמנים עלולים להיות רעילים בבליעה.
2. אל תמרחו ישירות. מלבד לבנדר, שהוא שמן עדין מאוד, בשום אופן אין למרוח שמנים אתריים ישירות על העור, שכן הם עלולים לגרום לתגובות לא נעימות ולעתים חמורות כמו כוויות. לכן בשימוש על העור יש לערבב את השמנים האתריים בשמן נשא עדין (שקדים, זרעי ענבים, קוקוס, זית). כמו כן, מלבד שמן לבנדר, לא מומלץ לטפטף על הכרית שמנים אתריים אחרים מחשש למגע ישיר עם העור.
