ליאון פ', בן 65, הוטס לארץ בטיסת חירום רפואית מסין, שם סבל מכאבי בטן עזים ועליית חום. האבחנה הייתה דלקת סעיפים קשה של המעי הגס, Acute Diverticulitis. הוא טופל כמה ימים באנטיביוטיקה, וכשהתרשמו מהתייצבות מצבו - הוא הוטס לארץ והועבר לחדר המיון, לשם הגיע במצב אנוש. בניתוח התגלה זיהום קשה בבטן. קטע המעי החולה נכרת, תוך השארת סטומה בדופן הבטן. הבטן נשטפה, נסגרה וליאון הועבר לטיפול נמרץ. בהמשך האשפוז הוא היה מונשם רוב הזמן, מקפיד לא לפסוח על אף סיבוך אפשרי - חזה אוויר אחרי הכנסת צנתר לווריד מרכזי; זיהומים שונים של דרכי השתן, הריאות ופצע הניתוח; פצעי לחץ, נמק באצבעות לאחר טיפול לשמירה על לחץ דם ועוד ועוד. חולה קשה ביותר. בפעמיים שבאתי לבקרו בבית החולים הוא היה כל כך מטושטש, שלא היה ברור אם הוא מזהה אותי. אחרי חודשיים מורטי עצבים הוא שוחרר לביתו, רזה ב-20 קילו ממשקלו טרם הנסיעה לסין.
עוד טורים של ד"ר עמוסי:
עם החזרה הביתה ניתן היה לזהות שיפור איטי במצבו, אבל הסיבוכים לא פסקו: תסחיף ריאתי לאחר הפסקת מדללי הדם, חסימת מעי, זיהום של ליין מרכזי. אין סוף הפניות, מרשמים, טפסי 17 וביקורי בית. סך הכול עוד שני אשפוזים דחופים לפני הניתוח לסגירת הסטומה. הפעם זה היה אשפוז מהיר, ללא סיבוכים. לאחר השחרור החל לאכול טוב יותר ולעלות במשקל.
פתאום, אחרי שישה חודשים כל כך אינטנסיביים, עבורי וכמובן עבור ליאון ובני ביתו, הפסקתי לראות אותם. בלי בקשות, בלי אישורים, בלי פניות דחופות. לפני כמה חודשים ראיתי את ליאון צועד בחוף הים עם אשתו. סיטואציה כל כך בריאה ונורמאלית שהקשתה עלי לחזור ולהיזכר בתהומות בהן הוא היה לא מזמן
פתאום, אחרי שישה חודשים כל כך אינטנסיביים, עבורי וכמובן עבור ליאון ובני ביתו, הפסקתי לראות אותם. בלי בקשות, בלי אישורים, בלי פניות דחופות. לפני כמה חודשים ראיתי את ליאון צועד בחוף הים עם אשתו. סיטואציה כל כך בריאה ונורמלית שהיא הקשתה עלי לחזור ולהיזכר בתהומות בהן הוא היה לא מזמן.
הרמן י'. בן 50. לפני עשר שנים עבר תאונת אופניים במהלך אימון של קבוצת הרכיבה שלו. תאונה עצמית. חבלת ראש מבודדת. אובדן הכרה למשך עשרה ימים ובהמשך שישה חודשי אשפוז בבית חולים שיקומי. קשה לתאר את הסערה שהייתה סביבו, ספורטאי בריא שברגע הופך פצוע קשה. כל בדיקת הדמיה, בדיקת דם, הכנסת זונדה או פיום קנה. כל פתיחת עיניים לקריאת שמו או הורדה בפעם הראשונה מהמיטה לכורסה. כל שינוי בהאכלה, דלקות ריאה, ניסיונות העמדה ולימוד הליכה, כמעט מאפס. טלטלות במצב הרוח שלו ושל בני ביתו. ניתוחים אורטופדיים כדי להתמודד עם קיצור שרירים שלא היו פעילים, ועבודה מפרכת במכון פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק כדי ללמדו ללבוש חולצה ולהשתמש בכלי אוכל. אין סוף הפניות, בדיקות והתחייבויות. התעסקות אין סופית בהרמן י'.
התעסקות מנהלית המשקפת עבודה קלינית אינטנסיבית. תחושה של עמידה במקום ולא פעם אף נסיגה לאחור והתחפרות בבור חשוך ממנו לא יוצאים. ופתאום חלפה לה שנה, חלפו שנתיים, מצבו התייצב ואני כמעט לא שומע ממנו. הרמן י' הפך להיות כמו כל מטופל אחר במרפאה. פעם בשנה בדיקות דם, מדי פעם סיכום מידע רפואי למקום העבודה או חברת הביטוח. שגרה. מי היה מאמין, בעיצומה של המלחמה על שיקומו, שיום אחד נגיע לרגיעה כזו.
חוזרים לצד הבריא של החיים
מופלא הגוף הזה שלנו. יודע לרפא את עצמו ואת רוחו. רק שלא נפריע לו יותר מדי. לא פעם הוא צריך עזרה חיצונית של עולם הרפואה. פה לנקז מורסה מוגלתית, שם לקבל טיפול תרופתי כנגד חיידק אלים, סערה אוטואימונית או גידול ממאיר. בעתות מחלה אנו נכנסים לסחרור של בדיקות, אשפוזים, דקירות וניתוחים. טיפולים שונים ומשונים. לא פעם הטיפולים כל כך ממושכים שקשה להבין את הכיוון ולראות את האור, אבל ברוב המקרים הביולוגיה, הרוח והרפואה מצליחות להתגבר על החולי, ואנו חוזרים לצד הבריא של החיים. ושם, בצד הבריא אנו נעזרים במנגנוני הגנה פסיכולוגיים, פרימיטיביים ויעילים, כדי לארגן את האפלה בה שהינו בצורה שתאפשר לנו להמשיך הלאה בחיים, בלי יותר מדי רעשי רקע.
גם אם אתם בעיצומו של בירור רפואי מאיים, טיפול ממושך במחלה קשה או עמוק בממ"ד, מכווצים מיללות אזעקה וקולות נפץ, דעו שזה זמני. בקרוב תזרח השמש ונחזור לשגרה. ושם, בשגרה, נוכל לכלכל את צעדינו הבאים, לנסות לעשות שינויים באורח חיינו ולהימנע, עד כמה שניתן, מליפול שוב לאותן תהומות.
בריאות, שלום, תקווה ואהבה לכולנו.
פורסם לראשונה: 08:47, 26.05.21
