המיתוס: הגודל כן קובע
המציאות: נכון, אבל מדובר בקשר צנוע מאוד
ב־1836 כתב חוקר גרמני בשם פרדריק טידמן שקיים קשר בלתי ניתן להפרכה בין גודל המוח ובין "האנרגיה הנפשית של האדם". מאז השאלה אם גודל המוח קשור לרמת האינטליגנציה הטרידה חוקרים רבים ושימשה נושא לוויכוח ער בקהילה המדעית. בעבר היה קשה לקבוע קשרים כאלה, והדרכים היחידות לנסות לעשות זאת היו באמצעות מדידות חיצוניות של היקף הראש וגודלו, או לחלופין - נתיחות גולגולת בנפטרים. המוח הנחקר ביותר היה ככל הנראה מוחו של אלברט איינשטיין, כששעות ספורות לאחר מותו, ב־18 באפריל 1955, הוצא מוחו על ידי פתולוג בשם תומס הארווי - ככל הנראה ללא אישור המשפחה למרות שנטען שכן - נשקל, רוסס בפורמלין ונחתך ל־240 חתיכות שהועברו לחוקרים שונים.
בנתיחת המוח של איינשטיין נמצא שמשקלו היה 1,230 גרם, משקל ממוצע עבור גברים, ושאזורים הקשורים לדיבור ולשפה היו דווקא קטנים יחסית אצלו, בעוד אזורים הקשורים לעיבוד מתמטי ולתפיסה מרחבית היו גדולים יותר
בעשורים האחרונים ההתפתחות הטכנולוגית של בדיקות ההדמיה, כמו MRI או fMRI, אפשרה לחוקרים גישה למדידות באנשים חיים. בכל השיטות הצביעו הממצאים על קשר בין גודל המוח לרמת האינטליגנציה - אבל צנוע למדי.
כך למשל, מחקר שפורסם בשנת 2000 בספר Handbook of Intelligence דיווח על קשר של 0.33 בין גודל המוח לרמת האינטליגנציה באוכלוסייה. גם במטה אנליזה שפורסמה ב־2004 בכתב העת Intelligence וכללה 37 מחקרים, העריכו החוקרים את הקשר באוכלוסייה ב־0.33. במילים אחרות, גודל המוח אחראי ל־9%־16% מהשונות באינטליגנציה הכללית.
4 צפייה בגלריה
הבדלי הגודל בין מוחם של גברים לזה של נשים אינם באים לידי ביטוי בתוצאות של מבחני IQ.
(צילום: Shutterstock)
ויש גם עניין נוסף שמוסיף לחידה – גודל המוח של גברים גדול בכ־10% יותר ממוחן של נשים, כשהוא נע אצל גברים בין 1,053 ל־1,499 גרם, ואצל נשים בין 975 ל־1,398 גרם. ואולם לפי סקירה שפורסמה ב־2012 בכתב העת American Psychologist, הבדלי הגודל בין מוחם של גברים לזה של נשים אינם באים לידי ביטוי בתוצאות של מבחני IQ.
זאת ועוד, במאמר שפורסם ב־2016 בכתב העת Scientific American מתוארים מחקרים המבוססים על בדיקות fMRI שבהם נסרקו אזורים במוח האחראים לפעילויות קוגניטיביות ספציפיות במוח. מחקרים אלה חשפו שהקשרים העקביים ביותר בין גודל המוח לרמת האינטליגנציה נצפים באונה הפרונטלית, באונה הטמפורלית ובאונה הקודקודית.
איינשטייןצילום: Shutterstockכך למשל, בנתיחת המוח של איינשטיין נמצא שמשקלו היה 1,230 גרם, משקל ממוצע עבור גברים, ושאזורים הקשורים לדיבור ולשפה היו דווקא קטנים יחסית אצלו, בעוד אזורים הקשורים לעיבוד מתמטי ולתפיסה מרחבית היו גדולים יותר. אבל שוב, גם באזורים ספציפיים אלה מדובר בקשר צנוע. יתרה מכך, השאלה היא מהו כיוון הקשר – האם מוח גדול גורם לאינטליגנציה גבוהה או להפך, או שאולי שני הדברים נגרמים בכלל על ידי גורמים אחרים - נותרה בעינה.
המיתוס: מבנה המוח קבוע ואי אפשר לשנותו
המציאות: לא נכון, ומתברר שרכישת יכולות חדשות משנה את המוח
אחד הממצאים שהפתיעו חוקרים לפני כעשור היה שמבנה המוח של אדם בוגר משתנה כאשר הוא רוכש יכולת קוגניטיבית או מיומנות מוטורית חדשה, ממצא שזכה לכינוי "המוח הפלסטי". נמצא שלימוד אוצר מילים חדש יכול לגרום לשינויים מוחיים מבניים ופונקציונליים. השפעה זו נצפתה בצפיפות החומר האפור או החומר הלבן, אם כי המנגנונים האנטומיים או הקוגניטיביים בבסיס השינויים המבניים האלה הקשורים ללמידה עדיין לא ברורים.
נמצא כי למידה של משימה חדשה קריטית יותר לשינוי מבנה המוח מאשר המשך אימון של משימה שכבר נלמדה
כך לדוגמה, במחקר שפורסם ב־2008 ב־PLOS One ערכו החוקרים הדמיה מוחית ל־20 מבוגרים בריאים לפני שהם התבקשו להתחיל להתאמן בג'אגלינג, ובהמשך - שבוע, שבועיים וחמישה שבועות אחרי שהתחילו. החוקרים מצאו שהאימון יכול לשנות את מבנה החומר האפור בקליפת המוח הטמפורלית (הרקתית) כבר לאחר שבעה ימי אימון. לדבריהם, למידה של משימה חדשה קריטית יותר לשינוי מבנה המוח מאשר המשך אימון של משימה שכבר נלמדה.
שינויים דומים במבנה המוח נמצאו גם במחקרים שבחנו למידת מיומנויות חדשות אחרות, כמו יכולת מוזיקלית, יכולות ניווט והיכולת לקרוא מילים בכתב ראי. כך, מחקר שפורסם ב־2008 בכתב העת Journal of Neuroscience, מצא שלאחר שבועיים של תרגול יומי בן 15 דקות של קריאת מראה חלה עלייה בצפיפות החומר האפור בקליפת המוח העורפית הימנית, האזור האחראי לעיבוד הספציפי הזה.
המיתוס: אינטליגנציה גבוהה קשורה ליותר דאגה ועצב
המציאות: לא נכון, אלא בדיוק להפך
אחת הסתירות הבלתי פתורות בין ספר קהלת לספר משלי - ששניהם, על פי מסורת חז"ל, נכתבו על ידי שלמה המלך - היא שבעוד שבספר קהלת אומר שלמה "כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב", הרי שבספר משלי הוא דווקא אומר לכאורה את ההפך: "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה". איך אפשר לגשר בין שתי האמירות הסותרות האלה? אחד ההסברים הוא ששלמה חיבר את ספר משלי כשהיה צעיר וחשב שהחוכמה היא המפתח לאושר, ואת ספר קהלת - כשכבר היה זקן וגילה שחוכמה רבה מדי עלולה להביא עמה דווקא כעס וצער.
ואולם מחקרים מהשנים האחרונות דווקא תומכים באמירה של שלמה בספר משלי, ומצביעים על כך שאינטליגנציה גבוהה קשורה לאושר, לסיפוק וליציבות נפשית. כך לדוגמה, במחקר שפורסם ב־2013 בכתב העת Psychological Medicine ניתחו חוקרים נתונים על 6,870 משתתפים מסקר שנערך באנגליה ב־2007, שבו נבדקו המידה שבה אנשים תופסים את עצמם כמאושרים, וכן מנת המשכל שלהם, שנאמדה באמצעות מבחני אינטליגנציה ומבחן הקריאה הלאומי למבוגרים.
הממצאים הצביעו על קשר משמעותי בין רמת האינטליגנציה לרמת האושר. ככל שרמת ה־IQ של הנבדקים הייתה גבוהה יותר, כך הם היו מאושרים יותר. עם זאת, בסיכום ציינו החוקרים כי ייתכן שהקשר בין רמת האינטליגנציה למידת האושר מושפע מהתנאים הכלכליים והבריאותיים.
ממצאי המחקר הצביעו על קשר בין רמת אינטליגנציה גבוהה ליציבות גדולה יותר באושר ובסיפוק מהחיים לטווח הארוך
במחקר נוסף, שנערך בבית הספר לכלכלה של לונדון ופורסם ב־2014 בכתב העת British Journal of Psychology, בחנו חוקרים את הקשר בין אינטליגנציה לאושר בקרב 10,000 משתתפים לאורך 18 שנה. החוקרים בחנו תוצאות מבחני IQ שביצעו המשתתפים בילדותם ועקבו אחריהם לאורך השנים באמצעות שאלוני סיפוק מהחיים בין גיל 33 ל־51. ממצאי המחקר הצביעו שוב על קשר בין רמת אינטליגנציה גבוהה ליציבות גדולה יותר באושר ובסיפוק מהחיים לטווח הארוך. במקרה זה לא נמצאה תלות של רמת האושר במשתנים כמו מצב כלכלי או רמת החינוך. עם זאת, נמצא כי מצב הבריאות כן השפיע במידה מסוימת על הקשר.
המיתוס: סקרנות משפרת את יכולות הלמידה והזיכרון
המציאות: נכון מאוד
כל מי שלמד אי פעם יודע שאנחנו טובים הרבה יותר בהפנמת מידע על דברים שמעניינים אותנו. במחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה ופורסם ב־2014 בכתב העת Neuron, הציגו החוקרים לנבדקים שאלות טריוויה, ואז ביקשו מהם לדרג את רמת הסקרנות שלהם ביחס לגילוי התשובה לכל אחת מהשאלות. לאחר מכן התבקשו הנבדקים להשיב על השאלות, ואחרי כל תשובה, בדיליי של 14 שניות, הוצגה להם התשובה הנכונה. במהלך השניות האלה הוקרנו בפניהם תמונות של פרצופים ניטרליים שאינם קשורים לשאלון. לאחר החלק הראשון ערכו החוקרים למשתתפים מבחן זיכרון לזיהוי הפרצופים, ולאורך כל הניסוי ערכו המדענים סריקות fMRI למשתתפים.
ממצאי המחקר הראו שהנבדקים שגילו סקרנות רבה יותר השיגו תוצאות טובות יותר הן בשאלות הטריוויה והן במבחן הזיכרון לזיהוי הפרצופים. הממצאים חזרו על עצמם גם ביום שלמחרת, כשהחוקרים חזרו על מבחן הזיכרון. החוקרים הסיקו שסקרנות מובילה לשיפור הפעילות הקוגניטיבית לא רק ביחס לנושא הספציפי שמעניין אותנו אלא באופן כללי. מהם המנגנונים מאחורי תופעה זו? סריקות ה־fMRI הצביעו על כך שהסקרנות מגרה אזורים במוח התיכון ובהיפוקמפוס הקשורים לתגמול, וכן את הקשרים הפונקציונליים בין שני אזורים אלה, ושמנגנוני התגמול הפנימי במוח שלנו יכולים להשפיע על קליטת מידע שאינו קשור בהכרח לתחומי העניין שלנו.
המיתוס: אנשים מחוננים מתקשים יותר לנהל מערכות יחסים
המציאות: לא בהכרח
אחד המיתוסים השכיחים ביחס לאנשים סופר־חכמים הוא שהם מתקשים לנהל מערכות יחסים עם אנשים שאינם שווים להם ברמה האינטלקטואלית. מחקרים שנערכו בעבר הראו למשל שגברים מחוננים בודדים נוטים לחפש בנות/בני זוג שהן/ם גם חכמות/ים, ולהעריך את התכונות האינטלקטואליות שלהן/ם יותר מאשר את האישיות או את התשוקה להקים משפחה.
כשזה מגיע לחברויות, נטען שאנשים עם רמת IQ גבוהה רוצים להתקשר עם אנשים שהם יכולים ללמוד מהם יותר מאשר עם אנשים שאיתם יש להם קשר רגשי יותר. בנוסף, הם גם רגישים יותר לביקורת ויכולים לחוש בלתי מובנים על ידי אנשים שאינם רואים את העולם דרך אותם משקפיים כמו שלהם.
אבל מתברר שזו לא כל התמונה, שכן נמצא שאנשים עם מתת אינטלקטואלי יכולים להיות פתוחים יותר לחוויות חדשות, יש להם גישה אוהדת יותר כלפי הקריירה של נשים, והם מאופיינים ביותר ביטחון עצמי – תכונות שאמורות להיטיב עם האושר במערכות היחסים.
4 צפייה בגלריה
בניגוד למיתוס הרווח אפשר להיות גם חכמים וגם לנהל מערכות יחסים מאושרות
(צילום: Shutterstock)
במחקר שפורסם ב־2017 בכתב העת Marriage & Family Review בחנה קבוצת חוקרים הולנדים את סגנון מערכות היחסים של אנשים מחוננים, ומצאה שבניגוד למיתוס הרווח אפשר להיות גם חכמים וגם לנהל מערכות יחסים מאושרות. מכיוון שאיתור מחוננים באוכלוסייה הכללית הוא אתגר לא פשוט, החוקרים חיפשו את המתנדבים למחקר שלהם בארגון שנקרא Mensa, שמונה כמאה אלף מחוננים ברחבי העולם. כדי להתקבל לארגון החברים צריכים לאמת את האינטליגנציה שלהם באמצעות מבחני אינטליגנציה ולהוכיח שהם חכמים יותר מ־98% מהאוכלוסייה.
החוקרים הצליחו לגייס 196 גברים ונשים הטרוסקסואליים, ואז השוו אותם עם קבוצת ביקורת של 146 מבוגרים אחרים שלא עמדו בסטנדרטים האלה של מחוננוּת. המשתתפים בשתי הקבוצות התבקשו להשיב על סדרת שאלונים המעריכה את סגנון ההתקשרות שלהם, את סגנון פתרון הקונפליקטים ואיכותו ואת שביעות רצונם מהקשר.
ביחס לשאלה הבסיסית, מי מאושר יותר במערכות היחסים שלו, לא הראו הממצאים הבדלים בין הקבוצות, אך בכל הנוגע לסגנון של פתרון סכסוכים הראתה קבוצת המחוננים נטייה גדולה יותר להתרחק מחילוקי דעות עם שותפיהם. במקום להשתמש באסטרטגיות של פשרה ואינטגרציה, המחוננים העדיפו הימנעות מקונפליקט. עם זאת, נמצא כי זה לא פגע במערכות היחסים שלהם. לדברי החוקרים, לחברי קבוצת מנזה היה סיכוי גבוה יותר להיות במערכות יחסים עם בני/בנות זוג בעלי אינטליגנציה גבוהה גם כן, ולפיכך ייתכן שהיו להם יותר חוויות רגשיות משותפות ופחות חילוקי דעות.
לתמונה הוורודה הזאת היה חיסרון פוטנציאלי אחד: הנבדקים בקבוצת מנזה קיבלו ציונים גבוהים יותר בהתקשרות חסרת ביטחון, בייחוד בכל הנוגע לחשש להינטש על ידי בני זוגם. לדברי החוקרים, ממצא זה עשוי לשקף את העובדה ש"אנשים מחוננים עלולים לחוש מאוימים ביתר קלות ולחוות פחד במצבים הכרוכים באינטימיות רגשית". אף על פי כן נמצא כי גם היבט זה בסגנון הזוגיות שלהם לא פגע באיכות מערכות היחסים שלהם. החוקרים סבורים שאולי זה בזכות העובדה שהם למדו לווסת את רגישות היתר שלהם לאורך זמן, ולכן הם אינם מאפשרים לפחד שלהם מדחייה להפריע ליכולתם ליהנות ממערכת יחסים ארוכת טווח עם בני/בנות זוגם.
המיתוס: כשהמוח נח מגיעים הרעיונות הכי מבריקים
המציאות: נכון, רק שהוא לא באמת נח אלא נמצא במצב של "רעש מאורגן"
אין כמעט מי שלא מכיר את הקריאה המפורסמת של ארכימדס, "אאוריקה", לאחר שגילה, בעודו שוכב באמבט בבית המרחץ, שחפץ שנמצא בתוך המים מאבד ממשקלו בדיוק את משקל המים שהוא דוחה כשהוא שוקע. מאז ועד היום משמש הביטוי בהשאלה לציון תובנה חשובה המבליחה במפתיע ממעמקי התת מודע, לעתים קרובות דווקא כשאנו נחים ולא עסוקים במטלה כלשהי או בעיבוד מידע המגיע מבחוץ.
כעת, מחקר חדש ממכון ויצמן שפורסם בספטמבר האחרון בכתב העת Cerebral Cortex, מציע הסבר לתופעה המוכרת הזאת. החוקרים, בהובלתה של רותם ברודאי־דביר ממעבדתו של פרופ' רפי מלאך במחלקה לנוירוביולוגיה, זיהו כי פעילות מוחית המתעוררת באופן ספונטני ומכונה "גלי מנוחה" היא זו שמעוררת את הופעתן של מחשבות יצירתיות.
גלי המנוחה הספונטניים הם תנודות איטיות ביותר של פעילות מוחית המתחוללות מתחת לסף התודעה, להבדיל מההתפרצויות הקצרות והמהירות שמאפיינות את התהליכים המודעים במוח. תופעה מסתורית זו כבר נחקרה לפני יותר מ־20 שנה, והומשלה למעין "שומר מסך" שמופיע כשהמחשב אינו בשימוש. גלים אלה נעים בין הרשתות העצביות השונות בקליפת המוח ויוצרים תבניות מורכבות חוזרות ואף סימטריות. אף על פי שמדובר באחת התופעות הנחקרות ביותר במוח האדם, השאלה כיצד נוצרים הגלים ומהו תפקידם נותרה עד כה בגדר תעלומה.
פרופ' מלאך וחוקרים אחרים רואים בגלי המנוחה "רעש" ביולוגי מאורגן – פעילות אקראית של תאי העצב במוח, שמתחילה בתאי עצב יחידים וגורמת להם לשדר אותות חשמליים באופן ספונטני וברמה נמוכה יחסית גם במצב מנוחה, אך מסתנכרנת הודות לרשתות התקשורת המחברות בין התאים, כשהתוצאה היא הופעת גלי המנוחה.
החוקרים שיערו שגלי המנוחה הספונטניים עשויים להיות קשורים ליכולת היצירתית המופלאה של מוח האדם. כדי לבחון את ההשערה הם ערכו סדרת ניסויים שבה התבקשו הנבדקים לבצע שלוש משימות מילוליות: משימת שטף מילולי, משימת יצירתיות מילולית ומשימת חשיבה מסתעפת (הכוללת המצאה של פתרונות מרובים עבור בעיה או מטלה מסוימת), כמו למשל מציאת שימושים חדשים לחפצים מוכרים או מציאת דוגמאות שונות לקטגוריה כלשהי ("דברים מרעישים"), זאת תוך שמוחם נסרק באמצעות בדיקת fMRI.
ממצאי המחקר הראו שבכל המטלות שנבדקו, לדיווח על הרעיון היצירתי קדמה פעילות חשמלית איטית הדומה באופייה לגלי המנוחה הספונטניים. לעומת זאת, במטלות הביקורת, שבהן לא נדרשה חשיבה יצירתית, אותם אזורים בקליפת המוח אמנם פעלו, אך לא נרשמו גלים איטיים מקדימים. מאחר שלגלי המנוחה יש מאפיינים שונים מעט אצל כל אדם, החוקרים אפיינו את הגלים האלה אצל כל אחד מהנבדקים לפני ביצוע המטלות, ואכן מצאו בהמשך מתאם גבוה מאוד ומשמעותי בין הגלים האיטיים שהקדימו את ההתנהגות היצירתית לאופי גלי המנוחה הספונטניים של כל אחד מהנבדקים.
לדברי החוקרים, מקורם של גלי המנוחה הוא אמנם כנראה רעש, אך פעילותם אינה אקראית לגמרי, שכן הם פועלים בתוך מערכת שכבר עוצבה באופן מסוים ולכן הם קראו לזה "רעש מאורגן". "הלמידה והכישרון שלנו מעצבים את הרשתות העצביות באופן שמאפשר לגלים הספונטניים להפיק מהן רעיונות יצירתיים – כל אחד בתחום כישרונו והתמחותו ובהתאם לרמת העניין שלו", הם מסבירים. "הרעש העצבי המאורגן מאפשר לאדם היצירתי לקחת חומר שלמד, 'לנער' אותו בצורה לא שגרתית – ובכך להמציא רעיונות מקוריים וחדשים".
- הכותבת היא בעלת דוקטורט (.Phd) בתקשורת בריאות וחוקרת באוניברסיטת חיפה
