"אני הכי מסודרת שיש, אני משוגעת. הייתי הילדה הכי בלגניסטית בעולם, אמא שלי הייתה עומדת וצורחת עלי שאלך לסדר את החדר שלי", מודה גלית גוטמן (47), מהדוגמניות הוותיקות והעסוקות בישראל ומנחת טלוויזיה. "לא האמנתי שאי פעם אהיה אדם מסודר. בגיל 18 כשעברתי לגור לבד, הבנתי שאף אחד לא ירים אחריי, ושהכביסה והכלים לא ייעשו מעצמם. אז למדתי להיות מאוד מסודרת.
"הבנות שלי יודעות שאם אני בצילומים, אני שולחת להן בסוף היום הודעה: 'אני בדרך, תעמדו בשלשות ושהכיור יהיה מבריק'. סדר וניקיון מרגיעים אותי. אם יש בלגן בבית, אני לא מוצאת את השקט בתוכי. אני חיה בעולם כל כך לא קבוע וכל כך רעוע כבר 30 שנה, שהבית בשבילי הוא האיזון שלי, ואני צריכה שהוא יהיה מסודר ומאורגן. המצאתי את סוד הקסם היפני עוד לפני שידעו שזה סוד הקסם היפני.
"אין לי דבר אחד בבית שהוא מיותר. אגרתי דברים במשך המון שנים כי החלום שלי היה לבנות את בית חלומותיי. הייתי טסה לחו"ל וקונה מפה צלחת ומשם סכו"ם ומשם מראה. עוד לא היה בית בכלל, לא היה אפילו מגרש, אבל החלום איך הבית ייראה נרקם אצלי במשך 20 שנה. ברגע שעברתי, זהו, זה נגמר. אני גם לא בנאדם סנטימנטלי לרכוש, אני מאוד אוהבת לתת ולהעביר הלאה, והבית שלי מאוד מינימליסטי ואין בו פריטים מיותרים".
איפה עוד גלית גוטמן מקפידה לעשות סדר?
בתדירות הכושר: "אני לא יכולה בלי זה"
"התחלתי לעשות כושר בגיל 40. עד אז לא זזתי בכלל ולקח לי שנה להעלות את תדירות האימונים לפעמיים בשבוע. והיום אני כבר במצב שאני לא יכולה בלי זה. אני מתאמנת במכון עם מאמנת הכושר שלי, קרן טמיר, אבל תמיד היה לי חלום שיהיה לי חדר כושר בבית. לקח ארבע וחצי שנים מאז שזיו (קורן, בעלה לשעבר - ח.ג.) ואני נפרדנו, ועד שהוא עזב את הבית. קומת המרתף הייתה של המשרד שלו, והוא נשאר שם גם אחרי שהתגרשנו כי לא רצינו לערער את הילדות.
"רק לפני חצי שנה הוא עזב, וידעתי שהדבר הראשון שאעשה שם הוא חדר כושר. לפני כן היה לי הליכון בבית, שהפך כמובן למתלה בגדים כמו אצל כולם. אבל קרתה תקלה: בניתי במרתף גם חדר קולנוע, אז אני יורדת למטה ופונה ימינה לחדר הקולנוע במקום שמאלה לחדר הכושר".
בעצמי: "עברתי הרבה בשנים האחרונות וזה הכריח אותי לעצור"
"הגירושים הרבה יותר קשים מהפרידה עצמה - הם לא קורים כשמתגרשים. פרידה נמשכת לפחות 3־4 שנים אחר כך. שנים של עיבוד נתונים של כל כך הרבה דברים - כעסים, השלמות, תובנות, קבלה, חרטה. היינו יחד בערך 17 שנה, זה מטורף. עברתי הרבה בשנים האחרונות האלה וזה נורא נחמד, כי זה הכריח אותי לעצור גם. עם כל העבודה והאימהות והג'ננה, זה מכריח אותך לעצור ולהסתכל במראה ולראות דברים שאת פחות אוהבת בעצמך וכדאי שתוותרי עליהם".
ביומיום: "מצליחה לגנוב זמן לשנ"צ"
"רוב הימים שלי נראים אחרת, בעיקר עכשיו כשהבנות גדולות. שירה בת 19 ואמה בת 14, והכל הפך להיות הרבה יותר פשוט. אני מצליחה בתוך כל הטירוף של היומיום שלי לגנוב זמן לשנ"צ, ואחרי שגידלתי ילדות, אני מעריכה את זה הרבה יותר. היומיום שלי ממש לא מאורגן, אין שם שום סדר, אבל כן יש איזה היגיון בכל המערך הזה. זה קודם כל העבודה והילדות ורק אחר כך כל השאר, וכשהילדות כבר גדולות ומבינות מה אני עושה ומעריכות, זה הופך להיות כל כך קל, כי כשהן יודעות שאני נמצאת בכמה ימים קשים, הן נורא רוצות להיות שם בשבילי.
"הן שואלות 'אמא, מה אפשר לעשות בשביל לעזור לך?'. כשאת מקבלת הודעה כזאת את יודעת שעשית את שלך. אני גם יותר סלחנית כלפי עצמי, אין את העניין של 'יואו, מי יוציא מהגן? מי יחזיר מבית הספר? מי יכין צהריים?'. הכל זורם".
בתזונה: "אוכל זה לא אישיו מבחינתי"
"שנים ניסיתי להיות צמחונית ולא הצלחתי. כל פעם אחרי חודשיים הייתי חוזרת לשווארמה, ולפני חמש שנים הצלחתי לעשות קאט ואמה הצטרפה אלי לפני שנה וחצי. שירה אוכלת את כל הפרה בשביל שתינו. זו הרגשה מדהימה, ניקיון לגוף. את לומדת שאפשר לאכול ולשבוע גם בלי להרגיש שאין לך אוויר.
"שנים לפני, כששאלו אותי איך אני שומרת על המשקל, אמרתי שאני אוכלת הכל אבל שומרת על כמויות. מעולם לא הייתי בדיאטה או עשיתי תפריט של דיאטנית. זה נראה לי פשוט עצוב. אם בא לי לאכול עכשיו קרואסון, אני אוכל את הקרואסון, והפעם הבאה שיתחשק לי לאכול אותו תהיה כנראה רק בעוד שבועיים.
"רוב התפריט שלי מורכב מירקות טריים וירקות בתנור, ואם זה פחמימות אז רק לחמים בריאים. אני לא נוגעת בפסטה, באורז וכמעט לא בתפוחי אדמה. כבר למדתי מה טוב לי ומה מרגיש לי נקי בגוף. הגוף שלי הוא לא פח, ומה שאני שמה בתוכו, ככה הוא מגיב אלי. פעם בשבועיים אני כן אוכלת דג, כי אני מרגישה שחסר לי חלבון בגוף, אז אני נותנת לו. אני גם לא מבשלת, לא אוהבת לבשל, וזה לא התחום שלי. אוכל זה משהו שהוא לא אישיו מבחינתי, אני יודעת גם במסעדה להזמין שתי מנות ראשונות במקום גם ראשונה, גם עיקרית וגם קינוח".
בטיפוח: "הטכנולוגיה מתקדמת, ולאט־לאט כבר לא צריך הזרקות"
"תמיד התייחסתי לפנים כאל המשרד שלי. זה הפרצוף שלי, זה משהו שאני חייבת לטפל בו כל הזמן"
"אני מטורפת על טיפוח. למזלי התחלתי לעבוד בגיל 17, ואת כל הריטואל של הסרת איפור התחלתי כבר אז. הדבר שמתבזבז אצלי הכי הרבה בבית זה מסיר איפור, בגלונים. וזה תמיד היה ככה. אני משתמשת במוצרים הכי טובים שיש ובעיקר במוצרים של רונית רפאל. אז המזל שלי הוא שיש לי אספקה של משאיות. תמיד התייחסתי לפנים כאל המשרד שלי. זה הפרצוף שלי, זה משהו שאני חייבת לטפל בו כל הזמן.
"אז אין דבר כזה ללכת לישון עם איפור על הפרצוף ובלי קרמים. יש לי קרם לצוואר וקרם לעיניים וקרם לשפתיים וקרם לפנים ואני גם מחליפה סטים כדי שהעור לא יתרגל. אני כל הזמן מנסה טיפולים חדשים. לפני שהגעתי לרונית הייתי עושה בוטוקס. מאז שהגעתי אליה אני לא צריכה יותר, כי יש שם כל כך הרבה טיפולים משלימים, טיפולי חמצן ומזותרפיה. הטכנולוגיה מתקדמת, ולאט־לאט כבר לא צריך הזרקות. יום לפני צילומי קמפיין או שער אין מצב שלא אלך לטיפול חמצן, גם אם אצטרך להפוך בשביל זה את העולם".
בנפש: "מה זה להיות מרצה? את רוצה שיאהבו אותך"
"יש שני דברים עיקריים שהתמודדתי איתם רוב החיים והצלחתי לסדר בשנים האחרונות: המקום המְרַצֶה והמקום שחסרה לו המון אהבה. עבדתי עליהם במשך המון זמן, ניסיתי להבין מאיפה זה בא, ובסוף הצלחתי לשים אותם במקום הנכון. זה הגיע ממקום שאני מאוד לא אוהבת לריב, אני נמנעת מעימותים וחיכוכים, וגם המקום הזה - מה זה להיות מרצה? את רוצה שיאהבו אותך. בגיל 35 הלכתי לטיפול במשך שנה, וזה מאוד מאוד עזר לי. אחרי שנה זה כבר היה לי יותר מדי. הצלחתי לעשות איזשהו סדר, אבל אני מאמינה שיש עוד עבודה רבה לפניי, אני לא חושבת שאני בת 46 ויופי. אנחנו לומדים כל החיים".
