הרשו לי להתחיל את הכתבה הזאת בתרגיל מחשבתי קטן: הסתכלו על חפץ הקרוב אליכם, הבחינו בצבע שלו וחשבו מה זה בעצם הצבע הזה ומה הוא מעורר בכם. מה באמת? "צבע הוא לא דבר אמיתי", מסביר פרופ' אריאל צ'יפמן, חוקר בכיר מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטה העברית. "הוא סובייקטיבי מאוד ולמעשה מדובר בפרשנות של המוח שלנו לאורכי גל שונים של אור. צבע הוא למעשה אורכי גל שונים, וחפצים שונים מחזירים אור באורכי גל שונים שאותם המוח שלנו מפרש כצבע. כדי להבין את זה באמת, צריך להבין למה בכלל רואים אור".
קראו עוד:
היכולת לקלוט פוטונים, כלומר אור, היא אחד החושים העתיקים ביותר. כיום לרוב היצורים החיים, מחיידקים ועד האדם, יש יכולת מסוימת לראות אור, אבל היכולת לגבש תמונה ולראות רמה מפורטת ברזולוציה גבוהה כמו שבני האדם רואים היא נדירה מאוד בטבע. רוב בעלי החיים רואים באורכי גל מסוימים, אבל ייתכן שלא תהיה חפיפה בין אורכי הגל. "ישנה מולקולה בסיסית בשם אופסין (נקראת גם פוטורצפטור) והיא זו שקולטת את הפוטונים ומעבירה את המידע למערכת העצבים", מסביר פרופ' צ'יפמן. "לרוב האורגניזמים יש סוג אחד בלבד של אופסין שמסוגל לקלוט אורך גל אחד, כלומר הם מוגבלים לצבע אחד. לבני האדם יש שלושה סוגים של אופסינים שמאפשרים להם ראייה מורכבת - ראייה טריכומטית, אבל לחרקים יש ראייה פוליכרומטית, כלומר הרבה יותר משלושה רצפטורים שונים, והם יכולים לראות צבעים ברמה שאנחנו לא יכולים אפילו לדמיין. כל הפרשנות שלהם בנוגע לצבע ולעולם שונה לחלוטין".
פרופ' אריאל צ'יפמן: "רוב הטבע הוא ירוק וכחול. אלה הם צבעי 'ברירת המחדל' של העולם, ולכן מבחינתנו הם צבעים מרגיעים. אבל בנפרד התרחש סיפור אבולוציוני אחר לגמרי שהפך את האדום, הצהוב והשחור לצבעי אזהרה. רוב בעלי החיים הארסיים משתמשים בהם וגם אנו, בני האדם"
האם האופסינים נמצאים בעין?
"לא בהכרח. באדם האופסינים נמצאים בעין, אבל בתמנונים, למשל, האופסינים נמצאים גם בעור, מה שמאפשר להם להסוות את עצמם בסביבה על ידי שינוי הצבע".
במה הצבע עוזר לטבע בעצם?
"לרוב כשאנחנו חושבים על צבע בטבע אנחנו חושבים על פרחים. אבל גם הם דיירים חדשים יחסית בכדור הארץ ואפשר לתארך את הגעתם בערך לפני 100 מיליון שנה, כלומר 400 מיליון שנה אחרי שהופיעו בעלי חיים מורכבים. הפרחים הופיעו אחרי שהצמחים הבינו באמצעות האבולוציה שעדיף להם לא לחכות לרוח האדיבה שתעיף את האבקנים שלהם אלא להשתמש בשליח. השליח הזה הוא כמובן מאביקים, והפרחים פיתחו מנגנונים שימשכו אבקנים. את הפרסום שלו הפרח בעצם עושה באמצעות צבע שמושך את אותם המאביקים".
אם ככה, מדוע צבעים מסוימים גורמים לנו לרוגע למשל, בעוד אחרים לחרדה?
"רוב הטבע הוא ירוק וכחול. אלה הם צבעי 'ברירת המחדל' של העולם, ולכן מבחינתנו הם צבעים מרגיעים. אבל בנפרד התרחש סיפור אבולוציוני אחר לגמרי שהפך את האדום, הצהוב והשחור לצבעי אזהרה. רוב בעלי החיים הארסיים משתמשים בהם וגם אנו, בני האדם. אבולוציונית שילוב הצבעים הזה מעורר תשומת לב או יוצר אזהרה".
אדום על ספת הפסיכולוג
אבל מתברר שכמו בהרבה מקרים אחרים, גם בתחום הצבע למד האדם לרתום את האבולוציה לטובתו. למעשה, ישנה תורה פסיכולוגית שלמה מאחורי הצבע שבדקה וחקרה כיצד צבעים משפיעים על ההתנהגות שלנו. ניצני תורת הצבע הזאת הנצו בשנת 1810. באותה שנה מפרסם יוהאן וולפגנג פון גתה את ספרו "תיאוריית הצבע", ובו הוא מתאר כיצד הצבעים משפיעים על הרגשות שלנו. התיאוריה שלו מתקבלת בקרירות רבה בקהילייה המדעית וזו דוחה את רעיונותיו בטענה שאין להם שום בסיס מדעי. מה שהם לא ידעו אז הוא שהתיאוריה הזאת תמשיך להצית את דמיונם של חוקרים רבים, ובהמשך הדרך תשמש בסיס בתחום הפסיכולוגיה של הצבעים ולמעשה משמשת בו עד ימינו.
אחד מהחוקרים האלה הוא פרופ' קורט גולדשטיין, נוירופסיכיאטר גרמני. בשנת 1942 הוא החליט לבדוק על חמישה ממטופליו את ההשפעה של התבוננות בשני צבעים – אדום וירוק. הוא נדהם לגלות שהאדום החריף אצלם סימני מחלה, ואילו הירוק יצר רוגע ושלווה. גם במקרה הזה הקהילייה המדעית לא התרגשה. היא דחתה את הרעיון על הסף וטענה כי לא בוצעו מספיק ניסויים בנושא.
אך כאמור, הרעיון לא נזנח מעולם, ואכן כ־20 שנה מאוחר יותר, בשנות ה־60 של המאה הקודמת, מגיעה פריצת הדרך המיוחלת. באותן שנים מתחילים לטפל בילודים עם צהבת הילוד באמצעות אורות בגוונים שונים, ומוצאים כך שאור לבן ואור כחול יעילים יותר לטיפול בילודים אלה מעירוי דם. בהמשך הדרך ניסו מחקרים שונים לבדוק את השפעתם של צבעים על מגוון מצבים ובהם: דיכאון עונתי, אנורקסיה ואפילו ג׳ט לג. כיום כבר יודעים שתיאוריית הצבע מבוססת ונוטים לחלק אותה לשלושה תחומים: השפעות פיזיולוגיות, השפעות התנהגותיות והעדפת צבע.
פרופ' קורט גולדשטיין, נוירופסיכיאטר, בדק על מטופליו את ההשפעה של התבוננות בשני צבעים - אדום וירוק. הוא נדהם לגלות שהאדום החריף אצלם סימני מחלה, ואילו הירוק יצר רוגע ושלווה
אם תהיתם למה יש לנו צבע מועדף, נתחיל דווקא מהסוף – כולנו אוהבים כחול. אנחנו אולי לא מעריצים של כחול וייתכן שהוא לא יהיה הבחירה הראשונה שלנו, אך מחקר שנערך על ידי חברת Crayola בשנת 1993 היה מהראשונים להראות שכחול הוא הצבע המועדף על רבים מאיתנו. באותו מחקר, שכלל מאות ילדים, נבחר הכחול כצבע המועדף כשמאחוריו הירוק והאדום. שבע שנים מאוחר יותר החליטה החברה לחזור על המחקר, אלא שהפעם הוסיפו החוקרים כמה גוונים מכל צבע. גם הפעם הגיעו לשישייה הראשונה לא פחות משישה גוונים שונים של כחול.
ולא רק זאת, למעשה כל יום נוסף שלנו בעולם מקרב אותנו לאהוב יותר כחול ולזנוח את הצבעים הנועזים יותר. כך עולה ממחקר שפורסם בכתב העת Psychonomic Bulletin & Review בשנת 2013 והראה כי ילדים נוטים להחליף את ההעדפה שלהם לצבעים, בעוד המבוגרים די מקובעים. החוקרים ביקשו מהמשתתפים, בוגרים וילדים, להסתכל על שמונה צבעים שונים בתנאי תאורה משתנים. נמצא כי בעוד ראשיהם של הילדים לא הפסיקו לזוז ולא היה אפשר לראות התקבעות שלהם על צבע ספציפי, הרי שהמבוגרים ננעלו על צבע מועדף די מהר.
מעבר לזאת, בכל יום בילדות שלנו אנו צוברים חוויות, והמוח שלנו מקשר צבעים לחוויות. כך למשל, צבעים כמו אדום, ורוד וצהוב ישויכו לחוויות שמחות, ואילו כחול ואפור לרוב לחוויות שליליות. עד כמה זה חזק? באחד המחקרים ביקשו מ־330 ילדים לכתוב את המילה "נחמד" ואת המילה "מגעיל" בכל צבע שיבחרו. נמצא כי רוב הילדים כתבו את המילה "נחמד" בצבע האהוב עליהם וכי כמעט כולם כתבו את המילה "מגעיל" בשחור או באפור. ומה בנוגע למבוגרים? מחקרים מראים שכפי שמבוגרים אוהבים כחול, רובם סולדים מחום.
אור ירוק לכאב
גם עולם הרפואה מנסה לרתום את הצבע לטובתו, וקיים תחום שלם שעוסק בכך בשם כרומותרפיה (Chromotherapy) – טיפול באמצעות צבע. כך למשל, במחקר שפורסם ב־2020 בכתב העת Cephalagia, בדקו חוקרים מאוניברסיטת אריזונה שתי קבוצות של משתתפים – אחת עם מיגרנות בתדירות בינונית ואחת עם מיגרנות בתדירות גבוהה. במחקר, שנמשך עשרה שבועות, ביקשו החוקרים מהמשתתפים להתקין בביתם אור לד ירוק ולשבת לידו כשעתיים בכל פעם שהם סובלים מהתקף מיגרנה במקום בחדר חשוך. התוצאות היו לא פחות ממרשימות. בקבוצה שסובלת ממיגרנות בתדירות בינונית דיווחו המשתתפים על ירידה של כ־70% במספר ההתקפים, ובקבוצה שסובלת ממיגרנות בתדירות גבוהה - על ירידה של כ־60%.
3 צפייה בגלריה
המשתתפים שהרכיבו עדשות הירוקות דיווחו כי החרדה מפני כאב פחתה אצלם פי ארבעה
(צילום: shutterstock)
במחקר אחר, שנערך באוניברסיטת דיוק ופורסם לפני כשנה, ביקשו החוקרים לבחון את השפעת הצבע הירוק על פיברומיאלגיה (מחלה המתבטאת בכאבי שרירים כרוניים ומפושטים שמקורם אינו בדלקת). החוקרים חילקו את המשתתפים לשלוש קבוצות: קבוצה שמשתתפיה התבקשו להרכיב משקפיים עם עדשות כחולות, קבוצה עם עדשות ירוקות וקבוצה עם עדשות אדומות. כולם התבקשו להרכיב את המשקפיים במשך ארבע שעות ביום במשך שבועיים. החוקרים נדהמו לגלות שמשתתפי קבוצת העדשות הירוקות דיווחו כי החרדה מפני כאב פחתה אצלם פי ארבעה (!) לעומת שתי הקבוצות האחרות. הסיבה להשפעה המיטיבה הזאת של הצבע הירוק על כאב עדיין לא ברורה לגמרי, אך החוקרים מניחים שייתכן כי מבחינה אבולוציונית יש במוח שלנו מסלול של כאב ש"כבה" כאשר אור ירוק נקלט בעין שלנו.
אבל מתברר שלא רק לצבע הירוק יש השפעה מיטיבה על הבריאות שלנו. מחקר שנערך בסין ופורסם בשנת 2012 בכתב העת Journal of Athletic Training, הראה כי אור אדום יכול לשפר את איכות השינה שלנו. במחקר השתתפו 20 חיילים בצבא הסיני והם חולקו לשתי קבוצות: האחת נחשפה מדי יום לאור אדום במשך חצי שעה לפני השינה והקבוצה השנייה לא. כעבור 14 יום נמצא שהקבוצה שנחשפה לאור האדום הראתה שיפור ניכר במדד PSQI (מדד לאיכות השינה) ושיפור ברמות המלטונין ("הורמון השינה") בדמם של המשתתפים.
3 צפייה בגלריה
מחקרים מראים שטיפול בצבע (כרומותרפיה) יכול לסייע בהקלה במצבי חרדה, ובעיקר השימוש בצבעים כחול וירוק
(צילום: shutterstock)
לא רק כאב ושינה מושפעים מצבעים, מעשרות מחקרים שנערכו בשנים האחרונות עולה כי לצבע יש השפעה רבה גם על מצב הרוח שלנו. כך לדוגמה, מחקר שפורסם בשנת 2020 בכתב העת Pshycological Science בחן את השפעת הצבע על מצב הרוח בקרב 4,598 משתתפים מ־30 מדינות שונות. נמצא כי 51% מהם ציינו כי שחור קשור אצלם בעצב, 68% ציינו כי אדום קשור אצלם לאהבה, ו־36% טענו שחום מעורר בהם גועל.
יתרה מכך, מחקרים מראים גם שטיפול בצבע (כרומותרפיה) יכול לסייע בהקלה במצבי חרדה, ובעיקר השימוש בצבעים כחול וירוק. כך לדוגמה, מחקר שפורסם בשנת 2020 בכתב העת Fatigue: Biomedicine, Health and Behavior, הראה כי בקרב אחיות בטיפול נמרץ הפחיתה הכרומותרפיה בעשרות אחוזים את הסיכון להתקף חרדה פוסט טראומתי וכן את העייפות כתוצאה מתשישות נפשית. האחיות חולקו לשתי קבוצות: בקבוצה האחת הוחלפו כל הפנלים במחלקה לפנלים דקורטיביים בצבעים כחול, ירוק, צהוב וכתום. בנוסף חולקו אקססוריז באותם הצבעים, וכל אחות הייתה זכאית לטיפול כרומותרפי מקצועי. בקבוצה השנייה לא בוצעה שום התערבות. שתי הקבוצות נבחנו במשך שלושה חודשים ובסיומם נמצא כי הקבוצה שקיבלה את הטיפול בצבע הראתה שיפור ניכר בעייפות ובעומס הנפשי לעומת קבוצת הביקורת.
מצב רוח מונוכרומטי
הפסיכולוגיה של הצבע משמשת גם בעולם השיווק והפרסום, שם משתמשים במשך שנים בצבעים כדי לעשות מניפולציה אבולוציונית על המוח שלנו. כך למשל, אדום משמש בעיקר חברות בעסקי המזון או מוצרי אהבה, כחול למוצרי גברים או אמבטיה וסניטריה, ירוק לפרסום של מוצרי בריאות ולבן לפרסום של תרופות. ויש גם מי שרותמים את ההשפעה הפסיכולוגית שיש לצבע על המוח שלנו לאיכות החיים שלנו, זו שאנחנו פוגשים ביומיום, בלי להיות מודעים לכך כלל. "אנחנו מאמינים שבעיר ובמרחב אורבני יש חשיבות רבה לצבע וטבע", מסביר יואב דוד, אדריכל העיר תל אביב־יפו. "לריהוט עירוני כמו ספסלים, מעקות ורמזורים חייבים להיות גוונים רגועים מאוד. לכן רוב האלמנטים האלה יהיו לרוב בגוון אפור, מונוכרומטי ואחיד. במהלך השנים הבנו שהעיקרון של גוונים רגועים עובד בכל שכונות העיר, אפילו שהן שונות מאוד זו מזו. מבחינה זו, מה שנכון לשכונות הצפון, נכון גם לשכונות הדרום ומרכז העיר. זה יוצר אחידות, שקט ורוגע מבחינת עומס נתונים במרחב העירוני".
מה הביא אתכם להחלטה הזאת?
"במשך שנים רבות כל פרויקט חשב שהוא יחיד ומיוחד, וכך מצאנו בעיר פסיפס צבעוני שהשתנה לפי טרנדים ויצר עומס נתונים במרחב העירוני. לכן בשלב מסוים החלטנו ליישר קו וליצור גוונים רגועים. גם את גני השעשועים, שהיו בעבר צבעוניים מאוד, השתדלנו לעדן באמצעות שימוש בצבעים עדינים של עץ. עם הזמן עברנו לפלטת צבעים עדינה יותר ופחות ילדותית".
מה המשקל שיש לצבע, למשל, כשאתם מתכננים פרויקט חדש?
"העיר מלאה בפעילות, רועשת וגדושה מבחינה ויזואלית. יש בה פרסומות וחלונות ראווה שעלולים ליצור עומס על העין האנושית, ולכן אנחנו רוצים ליצור רוגע ושקט. תל אביב, למשל, במשך שנים הייתה העיר הלבנה וגם הוכרה כך על ידי אונסק"ו, ולכן החלטנו להמשיך בקו הזה. פרט לכמה מבני ציבור שאישרנו להם 'להשתגע' מבחינת צבע, פלטת הצבעים של בנייני המגורים רגועה ובהירה".
אז איך כן מכניסים צבע לעיר ולא הופכים אותה לאפרורית?
"אנחנו לא מגבילים בכלל את הטבע העירוני, אלא מעודדים הקמת גינות ופארקים בעיר שמעצבים את המרחב העירוני בירוק. אנחנו מעודדים גם נטיעות של עצים ושיחים בשכונות ומנסים להכניס אליהן את הצבע באמצעות הטבע".
הכותב הינו עמית מחקרים קליניים בסקטור הציבורי
