מירי מיכאלי (37) היא עיתונאית ומגישת "העולם הבוקר" ברשת 13. נשואה לאייברי אליאסף שוורץ, שותף בקרן הון סיכון, ואמא לשלושה - היילי (6), בניה (2.5) ויהונתן (8 חודשים).
אני הכי לא טיפוס של בוקר...
"אבל כאמא את לא יכולה להרשות לעצמך להיות 'טיפוס של אף שעה'. כשהילדים צריכים אותך, את צריכה להיות שם בשבילם. אבל אם לחזור למקור, למה שהייתי כרווקה, אני ממש טיפוס של לילה. אני הכי במיטבי בלילות. הילדים הגיעו וטרפו את זה".
קראו עוד:
אבל קמה כל בוקר ב־4:00
"אני קמה לתוכנית הבוקר מוקדם, חוץ מיום אחד בשבוע שהוא חופשי. אמנם התוכנית היא תוכנית בוקר, אבל צביקה הדר, רותם ישראל ואני, יחד עם העורכים והמערכת המדהימה שעובדת איתנו, עושים שם ה־כל. אז לא מדובר רק בשעות השידור שאתם רואים על המסך אלא בעבודה מסביב לשעון. בנוסף, אני גם מכינה כתבות למהדורה המרכזית, כתבות תחקיר ועוד".
"כשעניין הבוקר עלה על הפרק ראיתי בעיני רוחי שגרה פשוטה יותר, שבה אני מסיימת לעבוד בבוקר ופנויה לילדים. אבל זה לא עובד ככה, ומעל לכל, אני מוותרת על דבר מאוד מהותי - שינה"
אני לא מצליחה לישון מוקדם כמו שאברי המליץ
"בזמנו, אברי גלעד, שהנחה את התוכנית לפנינו, אמר לי שלא תהיה לי ברירה אלא ללמוד ללכת לישון מוקדם, אפילו ב־21:30 בערב. אבל זה לא ישים אצלי כי אני מסרבת. איך אוכל לעשות את זה? הילדים שלי הולכים לישון בסמוך לשעה הזו, ואני צריכה עוד זמן לעבוד, לומר היי לבעלי, יש כאן חיים. אני גם צריכה רגע לעצמי, שזה משהו שכמעט אין לי. זה משהו שמאוד חסר לי כי אני באמת משתדלת להעניק לילדים כל רגע פנוי ובוודאי להיות איתם אחר הצהריים. זה חשוב לי מאוד".
5 צפייה בגלריה
"הדבר הראשון שאני עושה בבוקר זה לומר 'מודה אני'". מירי מיכאלי
(צילום: לירן מור, סגנון: פיני זומר)
ונאלצת לוותר על שינה
"לפני שיצאתי לחופשת הלידה עם יהונתן, הגשתי את שבע בערב, שזו משבצת סופר נחשבת, חלום במובן מסוים - וזה היה סיוט במובן האימהי. עבדתי מהבוקר עד הלילה. במובן המקצועי נהניתי, אבל בקטע המשפחתי זה היה מאוד קשוח. כשעלה על הפרק עניין תוכנית הבוקר, ראיתי בעיני רוחי שגרה פשוטה יותר, שבה אני מסיימת לעבוד בבוקר ופנויה לילדים. אבל גם זה לא עובד ככה, ומעל לכל, אני מוותרת על דבר מהותי מאוד - שינה".
אני קמה עם התינוק (והעיתונים)
"הדבר הראשון שאני עושה בבוקר זה לומר 'מודה אני', ואז מיניקה את יהונתן, הקטן שלי. הוא השעון המעורר שלי, השעון הביולוגי. הוא יונק פעם בלילה ואז בבוקר זו כבר היקיצה. מתחילים את הבוקר עם משחק ודגדוגים - זמן איכות שלנו - ואחרי זה אני מחזירה אותו לישון כדי שאבא שלו יוכל להמשיך לישון קצת עד שכולם מתעוררים ואני כבר לא שם. אחרי ההנקה אני שואבת חלב, מתארגנת ונוסעת למערכת, איפור, שיער, עוד לא חמש בבוקר ואני מוכנה קומפלט. אני עוברת על התחקירים והעיתונים ואז מגיעות שלוש וחצי שעות של התוכנית שעוברות מהר ומעניין – כמו טיסה".
ומתכוונת להמשיך עם זה
"אני אוהבת את הקונספט של תוכנית בוקר. בבוקר יש משהו מיוחד. זה להיות הפנים הראשונות שהצופים רואים כשהם קמים בבוקר, זה כבוד וזה כיף. טכנית אלה שעות קשות, וברמה המקצועית יש כאן אתגר. אני רואה את עצמי עושה את זה לאורך שנים. ככל שהזמן חולף אנחנו מתקדמים ומתחדדים והכל קורה בשידור חי. ההתפתחות שלנו היא תוך כדי התוכנית עצמה, על המסך, וזה קסום בעיניי".
אני וורקוהולית, אבל לא מרגישה שזו עבודה
"על פי כל הגדרה של וורקוהוליות - אני שם לחלוטין. העניין הוא שאני לא רואה בזה עבודה. זו לא מטלה. אני נהנית מזה. תמיד חלמתי על זה. התחלתי את הקריירה שלי לפני 16 שנה (בתחקיר הפדופילים אצל דב גילהר), וזו הייתה עבודה זמנית, הייתי סטודנטית. באותם ימים הגשתי קפה בתוכנית בוקר של ערוץ 10, כמקובל... כתחקירנית. בעבר, כידוע, הייתי ב'קשת', וכשעברתי לערוץ 13 כולם אמרו לי שאני משוגעת, אבל הבנתי שאני רוצה לעשות חדשות ושזה המקום שלי".
אני קרייריסטית, אבל קודם כל אני אמא
"אנשים רואים אותי כאשת קריירה, אבל המהות שלי בחיים האלה זה לפני הכל להיות האמא של הילדים שלי. אמא שלי היא הסמל של האימהות והיא השראה ענקית עבורי. היא עקרת בית ותמיד היה לנו בבית את החיוך שלה, את ההעצמה, את האוכל החם על הכיריים. לילדים שלי יש את כל זה, עם אמא קרייריסטית".
הייתי מוכנה לגדל עשרה ילדים
"כל היריון שלי היה סיפור. בין השניים הראשונים היו לי שתי הפלות טראומתיות, ואחת מהן הייתה עם תאומים, שזה היה מאכזב מאוד. הפכתי לאמא בגיל 31 ולא פעלתי מתוך חשיבה ותכנון. היה לי ברור שאני רוצה יותר מילדה אחת, אז המשכתי. אם הייתי מכירה את בעלי בגיל 20, הייתי מתכננת עשרה ילדים בשמחה, רק שלא בטוח שהוא היה זורם איתי. או נכון יותר - בטוח שהוא לא היה זורם".
יש לי צבא של בייביסיטריות, אבל אני אמא נוכחת
"כמתבקש, יש לי עזרה וזה מערך שלם. אין מה לעשות. גם בעלי עובד קשה וחייבים לגבות את עצמנו. יש מטפלת שגם מנקה, ויש צבא של בייביסיטריות, אבל, למשל, לא אקרא לבייביסיטר אחר הצהריים ואגיד לה להיות איתם כי אני צריכה לעשות דבר כזה או אחר. אני מאוד אוהבת להשאיר לעצמי את המקום הזה ולהיות נוכחת. אפשר להאציל סמכויות ולקבל את העזרה הזו כי טכנית זה קל. אבל יש לי את הקטע הזה של לנצל כל דקה. הם הרי יגדלו והשנים האלה לא יחזרו. אני לא רוצה לפספס כלום".
הכביסה לא צריכה אותי, הילדים כן
"איפה אני כן משחררת? אני לא מנקה, לא עושה כביסות. אני כן מבשלת, אבל כשצריך אני יודעת להזמין מבחוץ. אני שמחה שלמדתי לקבל את העזרה הנכונה כי היא מפנה לי זמן להיות איתם באמת ולא תוך כדי. הכביסה לא צריכה את תשומת הלב שלי, הילדים שלי כן".
לקח לי זמן לשחרר ולטפח חמלה עצמית
"יש את הקטע הזה שאומרים לך: 'איזו סופרוומן את'. אני מאוד אוהבת שאומרים לי את זה, אבל זה מכניס אותי לאיזשהו פלונטר כי יש רגעים שבהם אני לא מרגישה ככה, ואני אומרת: 'רגע, אני צריכה קצת יותר חמלה עצמית'. אני מתפעלת שלושה ילדים, כל אחד עם מה שהוא צריך. זה היה תהליך ללמוד להיות בחמלה הזו ולוותר לעצמי, לקבל עזרה ולשחרר. ממש עבדתי בזה".
למדתי להגיד שאני עושה כמיטב יכולתי
"הרבה מדברים על 'אמא טובה דייה' ואני תמיד רוצה להיות הכי הכי - האמא, הרעייה, המגישה הכי טובה, הכי חדה, הכי מצליחה. 'דייה' לא הספיק לי. אבל מגיע שלב שבו את מבינה שזה המצב. היה לנו חורף קשוח במיוחד, עם ילדים חולים, וככה למדתי להגיד, 'אני עושה כמיטב יכולתי וזה מספיק טוב'. זה מה שאני אומרת לעצמי בשיא הלחץ".
אבל לא נחה לרגע (מי ישנה שנ"צ?)
"ברור שאני רוצה לישון צהריים, וברור שכשמתעוררים כזה מוקדם הגיוני לבוא הביתה ולתפוס תנומה. אבל בסדר היום שלי זה לא מסתדר, וגם לא באופי שלי. אני בן אדם מאוד אינטנסיבי ולא בנויה לזה. כל אנשי תוכניות הבוקר למדו לעשות את זה, אבל אני לא. פעם דיברתי על עניין העייפות באינסטגרם ועוקבים מקסימים שלחו לי במבו נשימה שעוזר להרגיע וזה נחמד. אבל באישיות שלי אני לא נחה, אני טייפ A - משימתית. עובדת עם רשימת מטלות, לא עוצרת לרגע".
"אני לא אוכלת 'נכון'. אני אוהבת ג'אנק - פיצות, פסטות, המבורגר, כל מה שזבל. האשמה מגיעה ברגעים שבהם אני שואלת את עצמי למה אני לא דואגת לאכול בריא יותר"
אני שותה מעט קפה (הבוסט שלי זה מתוק)
"אני שותה קפה רק פעם ביום. בעבר בכלל לא שתיתי, אבל הבנתי שעם תוכנית הבוקר זה ממש הכרחי. כשאני מגיעה לרמה מסוימת של עייפות אני צריכה לבחור במה אני משקיעה אנרגיה, ובאותו רגע מה שאני זקוקה לו זה הג'אנק, הבוסט המיידי הזה של הסוכר ולכן אני צורכת המון מתוקים. תמיד יש על שולחן האולפן משהו לאכול ששפים ומרואיינים הביאו לצורך אייטם מסוים, ואני אוכלת כל השידור. אני אוהבת לאכול. אם לא יהיה משהו תוך כדי הצילומים, אז אלך לקנות לעצמי כריך בריא במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב - קרואסון, כדור שוקולד וקפה".
וממש לא אוכלת בריא
"בענייני תזונה אני לא דוגמה טובה. אני לא אוכלת 'נכון'. אני אוהבת ג'אנק - פיצות, פסטות, המבורגר, כל מה שזבל. כן, הגנטיקה עובדת לטובתי. ברור שאני כן אוכלת גם דברים בריאים – אני צורכת בשר, חלבון, את כל אבות המזון, ואני כן יכולה ליהנות מכוסמת או מקינואה, אבל בבחירה בינם להמבורגר - הוא לוקח בהליכה. האשמה מגיעה ברגעים שבהם אני שואלת את עצמי למה אני לא דואגת לאכול בריא יותר. לילדים שלי, לעומתי, יש יותר איזון. הם אוכלים גם את הג'אנק, כי אין מה לעשות, יש את זה בבית, אבל התזונה שלהם בריאה יותר".
אני גם לא מצליחה להתמיד בכושר
"אני כל כך רוצה ומתכוונת ומבטיחה לעצמי שכשתהיה כאן קצת רגיעה וכל הילדים יהיו בריאים בו בזמן - בטוח אעשה פילאטיס. התחלתי עם זה פעמיים בשבוע והצלחתי להתמיד שבוע אחד בלבד. אני מבטיחה לעצמי הרבה - ולא עושה. יש לי התחלות מפוארות וכוונות טובות, אבל אני לא נהנית מזה ומפסיקה בכל פעם. מה שכן, אני פעילה מאוד וזזה המון, אני הבן אדם הכי אקטיבי, אבל אין לי, לצערי, שגרת כושר מסודרת ורשמית".
"לפני איזה שבוע הבטתי במראה וקלטתי שיש לי קמטי חיוך בצידי הפה. הנטייה של נשים בגילי היא לברר מי נחשב למזריק הכי טוב, אבל המשימה שלי היא לא לחפש את מי שמזריק הכי טוב אלא מה ישמח אותי יותר, יגרום לי לחייך, איך אוכל להעמיק יותר את הקמט הזה"
גם שגרת טיפוח אין לי ממש...
"גם בתחום הזה אין לי יותר מדי במה להתפאר. בערב אני כן מקפידה להוריד את האיפור אבל אין לי שגרת טיפוח של קרמים וסרומים למיניהם. אני מבטיחה להשתפר. בתיק אין לי מוצרי טיפוח. יש לי תמיד אלכוג'ל, עוד לפני ימי הקורונה".
ואני שמחה להעמיק את הקמטים עם חיוך
"לפני איזה שבוע הבטתי במראה וקלטתי שיש לי בצדי הפה קמטי חיוך. זה חדש. זה לא היה. שאלתי את עצמי לרגע 'מה עושים עם זה?'. הנטייה של נשים בגילי, ובוודאי שבתחום שלי, היא לברר מי נחשב למזריק הכי טוב, אבל דווקא אמרתי לעצמי - זה כזה קסום, זה אומר שאני מחייכת הרבה. כרגע המשימה שלי היא לא לחפש את מי שמזריק הכי טוב אלא מה ישמח אותי יותר, יגרום לי לחייך, איך אוכל להעמיק יותר את הקמט הזה. בעתיד אני לא פוסלת כמובן איזושהי התערבות. אם יום אחד אחליט שאני רוצה פחות קמט כזה או אחר, בוודאי שזה יקרה".
"כשאני מגיעה לרמה מסוימת של עייפות אני צריכה לבחור במה אני משקיעה אנרגיה, ובאותו רגע מה שאני זקוקה לו זה הבוסט המיידי הזה של הסוכר. אני אוכלת המון מתוקים"
האמונה היא המדיטציה שלי
"לא מדברים אלי דברים כמו מדיטציה. השקט והשלווה שלי הם באמונה שלי. באתי מבית דתי ואני מנהלת חיים מסורתיים. האמונה עצמה מחזקת, היא משרה ביטחון, וזה מה שאני צריכה. בכל יום שישי השבת נכנסת ומשתרר שקט מוחלט במשך 25 שעות. אין דבר שישווה לשקט ולשלווה האלה".
ויש לי רשימת חלומות
"אני מכינה רשימות לא רק של קניות או משימות, אלא גם של מטרות. לאחרונה מצאתי פתק מלפני שנתיים שבו כתוב איך אני רואה את עצמי בתוכנית בוקר – כשזה אפילו לא דובר. רשמתי לי איך אני רואה את תוכנית החלומות שלי. כתובים שם דברים שממש קורים לי עכשיו. אגב, מצאתי שם גם דברים שעדיין לא קרו והלוואי שיקרו. יש מחשבה לעסוק בעתיד היותר רחוק בדיפלומטיה, למשל. לא יודעת אם פוליטיקה, אבל אם תקום איזו מפלגת נשים שווה, אז שיסמסו לי".
ועוד 3 דברים שלא ידעתם עליה
מה היית עושה אם לא היית עיתונאית?
"הייתי פסיכולוגית ילדים. אני מאוד אוהבת ילדים והכי אוהבת להקשיב להם ולנהל איתם שיחות".
מה אנחנו לא יודעים על מירי מיכאלי?
"שאני מכינה חמין קטלני".
אם אנחנו נותנים לך בוקר חופשי, מה את עושה בו?
"ממשיכה לישון. אבל תני מיליוני דולרים ותגידי לי שאני לא צריכה לעבוד יותר - אני ממשיכה לעשות בדיוק את אותו הדבר".
איפור: גלית ורטהיים במוצרי סותיס /// שיער: ליאור גבריאלוב ל"סולו" /// ע. צלם: עדן חלמיש /// בגד גוף, חולצה ושמלה: זארה /// ג׳ינס: Headline /// מכנסיים: מירית רודריג /// תכשיטים: תכשיטי דנון
